כיצד ישלוט אדם על כעסו? עצות זהב מפי הרב עובדיה יוסף

הכעס הוא התולדה של הגאוה, כשאדם חושב את עצמו אישיות רבת מעלה, אוי ואבוי למי שיפגע בו כחוט השערה. מי שלא ינהוג בו כבוד כחוט השערה, האיש הזה נעשה לו רודף, מתחיל לרגוז ולכעוס ועלול לרצוח נפש.

'כל הכועס אפילו שכינה לא חשובה כנגדו' , כמה צריך אדם להרחיק את עצמו מכעס, לדבר בנחת, 'דברי חכמים בנחת נשמעים', הן בביתו הן בחוץ, 'בבית ומחוץ תצפנו' .

יש בני אדם, כלפי הבריות נראים כאלה אנשים טובים, אנשים שקטים, על כל דבר מבקשים "סליחה", ועל כל דבר אומרים "בבקשה", והאיש הזה 'בקרבו ישים ארבו' , נכנס הביתה, כמו מלאך המוות נכנס הבית, צועק על זה ומבזה את זה, ה' יצילנו מאנשים שכאלה.

מאיפה כל זה? מהגאוה שיש לאדם! הוא נכנס לבית וחושב שכל בני הבית עבדים של אביו, את אשתו הוא לקח ירושה מאביו שתהיה שפחה שלו, הוא לא מתנהג אליה בכבוד כמו שהיא אשתו, אלא משפיל אותה ומבזה אותה.

רק האוכל קצת מלוח צריך לעשות שערוריה גדולה למה שמה פעמיים מלח! יש לך תקנה פשוטה, תקח מים חמים תשים בפנים 'וימתקו המים' . וכי הוא לא עושה אף פעם טעויות בעבודה שלו?! וכי מי מבקר אותו?! לא צריך להזמין כל פעם מבקרת המדינה שתבקר אותו. קורה שאדם בשר ודם נכשל, פעם אחת טעתה אשתו ועשתה דבר שלא כהוגן, לכל דבר יש תקנה, יקח אותו באורך רוח, ינהג בסבלנות.

לא על כל דבר צריך להרים קול לצעוק ולבזות, לחרף ולגדף, זהו מעשה הכסילים והשוטים, כמו שכתוב  כעס בחיק כסילים ינוח, מה זה 'בחיק הכסילים'? כעסו מונח בחיקו, תכף כשרוצה לכעוס 'אף להם ולא יריחון' , אפו מלא כעס, 'והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו' .

וכל זה מהגאוה. חושב את עצמו לאיש חשוב ונכבד, 'איתי יעשו דבר כזה'? אם חסר מלח, מה יקרה אם תוסיף מעט מלח?

יש הרבה אנשים שאינם אחראים על מעשיהם בשעה שהם כועסים, בספר חסידים כותב אסור להסתכל בפניו של אדם שכועס, יש בו נשמה של גליית או מישהו אחר...

בספר חסידים  מספר, היה חסיד אחד שהיה לו בן יחיד בגיל שמונה עשרה-תשע עשרה שנה. החסיד חלה את חוליו שימות בו, קרא את בנו אמר לו, בני, לימדתי אותך תורה, איני צריך לדבר איתך באריכות, אין לי מה לצוות אותך, הרכוש שיש לי אני מנחיל אותך. רק יש לי לבקש ממך בקשה אחת, תלון בכעסך לילה אחד. אתה כועס על משהו, תשתוק, לא תעשה כלום לילה אחד, למחרת תעשה מה שאתה רוצה.

- טוב, זה דבר קל.

- אני רוצה שתשבע לי על זה. נשבע לו אותו בחור, ונפטר האב לבית עולמו.

לאחר שנה 'לא טוב היות האדם לבדו' , התחתן עם אשה אחת, אך לא היה לו מזל, כל הכסף שקיבל בירושה אבד בענין רע, לא היה לו פרנסה.

אשתו זקוקה לפרנסה שיהיה להם מה לאכול, היתה אשה טובה לא רצתה לתבוע אותו, היתה הולכת עובדת בעבודות משק בית ומפרנסת את עצמה.

הוא היה מתבייש, מה, היא תאכיל אותי?! אמר לה, כתוב בגמ' , 'משנה מקום משנה מזל', שלשה צועקים ואינם נענים, מאן דביש ליה בהאי מתא ליזיל מתא אחריתי, מי שלא טוב לו במדינה אחת ילך למדינה אחרת אולי יוטב לו שם, בואי ונצא לארצות הברית למשל.

אמרה לו, תראה, כל המשפחה שלי פה, בארצות הברית איני מכירה אף אחת, איני יודעת את השפה, תלך אתה לשם לחיים טובים ולשלום ותעשה שם ששה חדשים-שנה-שנתיים ותחזור אלינו.

הוא הבין אותה, גם על פי דין אין לו רשות לצאת בלעדיה, נהגה עמו לפנים משורת הדין, הוא נסע והיא פירנסה את עצמה במשק בית וכדו'.

בארצות הברית האיר לו המזל פנים. הגיע לניו-יורק למשל, לקח קופת הרוכלין, הלך וקנה מאיזה סוחר איזה דברים, עמד באמצע השוק והתחיל לצעוק "כל דבר בדולר, כל דבר בדולר", נאספו כולם עליו, תוך חמש דקות רוקנו את כל מה שהיה לו. חזר מיד אצל אותו הסוחר קנה ממנו עוד הפעם, וכך כל אותו היום שבע או שמונה פעמים, הרויח טוב.

גם למחרת קנה עוד הפעם, אבל היה לו חשש שיבוא איזה שוטר ויאמר לו מה אתה מוכר באמצע הרחוב! לקח הלואות מכמה אנשים ופתח חנות קטנה והתחיל להרויח ולהרויח.

בסוף, החנות הקטנה לא הספיקה לו, פתח חנות גדולה, מהחנות הגדולה עשה עוד סניף פה וסניף שם, סניף בניו-ג'רסי וסניף בלוס-אנג'לס, התחיל להרויח והתעשר.

אחרי שנתיים שלוש חשב לחסל את העסקים ולחזור הביתה, אבל היו הרבה שחייבים לו כסף ולא רצה ללחוץ אותם, אמר אדחה את הנסיעה עוד שנה, וכך עוד שנה ועוד שנה, מרוב עסקיו לא יכול היה לגמור את הכל, וכך עברו תשע עשרה שנה.

משנה לשנה אמר עכשיו אני מחסל, עד שראה שהוא כבר 'בן ארבעים לבינה' , קיבל שכל והחליט לחסל. הלך לבעלי החובות אמר להם, תן לי חמישים אחוז, אסלח לך על השאר, וגמר את הכל, ובא לחזור לעירו. קנה כמה מרגליות ויהלומים שכל אחד שוה ארבעים-חמישים אלף דולר ובא הביתה.

העיר בנתיים השתנתה. עד שמצא את ביתו לקח זמן. ראה שבביתו יש עדיין אור, הציץ בחלון לראות אם ערים או ישנים, והנה רואה את אשתו יושבת על הספה, על ידה יושב בנה, והוא לא ידע שזה הבן שלו, ראה בחור יפה תואר ויפה מראה והיא מנשקת אותו, חשב שח"ו היא בוגדת בו.

הדם עלה לו לראש, אמר, ככה היא אינה יכולה לחכות? היה בכיסו אקדח, אמר, אירה בשניהם ואחר כך יאבד את עצמו לדעת. בא לירות, והנה עמדה לנגד עיניו הצורה של אביו שמזהיר אותו 'הזהר ללון בכעסך לילה אחד', החזיר את האקדח. לא יכל להכנס לבית שלא תהיה מהפכה, הלך שכב על ספסל בגן העיר כולו נסער מהמראה שראה.

בבוקר הלך להתפלל בשטיבלך, לבש את הטלית והתפילין, פתאום נכנס הבחור שראה אותו מנשק את אשתו, התחיל לכעוס, והנה שומע אנשים אומרים לו, 'בחור, הנה אביך, בוא תאמר לו שלום'.

- מה, זה בני?!

אמרו לו, כן, אתה מקבל בן על מגש של זהב, השארת את אשתך בהריון, 'במזל טוב בן בא לנו'.

בא הבן נישק את ידו והוא נישק אותו. אמר, זכור לטוב אבי שהזהיר אותי על ככה, אם לא הייתי שומע לו, הייתי מפסיד את העולם הזה ואת העולם הבא שלי. בשביל ששלט ברוחו ולא נכנס לבית, יש לו כעת בן ואשה טובה, והכל בא על מקומו בשלום.

זה צוואה אמנם, אך בשכל. אדם שכועס צריך ללון בכעסו לילה אחד, לא תכף לכעוס, 'אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב' , מי שעושה בחופזה מוכרח שיכשל, לכן 'טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר' , זה המידות הטובות.

צריך כל אדם לשקוד על ספרי מוסר שמדברים על כל מידה ומידה איך צריך לנהוג, לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, ואדם שרוח הבריות נוחה הימנו - גם רוח המקום נוחה הימנו .

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן