"מחפש סנדקאות" כדי להיפטר מהצום

אֵיכָה אֶשָּׂא (דברים א', י"ב). במדרש איכה (א'-א'): משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה; כך משה ראה את ישראל בשלוותן ואמר 'איכה אשא לבדי', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר 'איכה היתה לזונה', ירמיה ראה אותן בניוולם ואמר 'איכה ישבה בדד' ע"כ. ופרשת דברים באה בשבת שקודם תשעה באב, שקורין בתורה 'איכה אשא לבדי', ומפטירין 'איכה היתה', וקורין אחר כך בתשעה באב 'איכה ישבה בדד', שלושתן כסדרן. (ספר 'אפריון' לרבי שלמה גאנצפריד).

לכבוד הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א.

נולד לנו בן זכר בשעה טובה, והברית אמורה להתקיים אי"ה ביום ראשון י' באב, בו חל צום תשעה באב, שנדחה משבת ליום ראשון.

פתחתי אתמול את העיתון, ולפתע הבחנתי במודעה הבאה:

ובכן, מכיון שאנו משפחה הסובלת קצת מדחק כלכלי, ואלף דולר עבורנו זה הרבה מאוד כסף, חשבנו אפוא, שאולי נעזור למפרסם המודעה ונכבדו במצוה.

אלא, שהתעוררה אצלנו השאלה: האם וויתור על הסנדקאות נחשב לזלזול במצוה, או אדרבה, יש בכך חסד עם יהודי...?

תשובה:

השיב מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א:

א) ראשית כל, הבה ונשאל את השאלה מצידו של מפרסם המודעה - האם נהג כראוי בכך שהציע כסף כדי להיפטר מהתענית?

התשובה היא - בוודאי שמעשיו רצויים, כי כפי שכתב קשה לו לצום, ואינו מחפש להקל על עצמו סתם כך ללא סיבה מוצדקת, אלא מוכן לשלם טבין ותקילין כדי להביא עצמו לידי פטוֹר מהצום באופן שהוא מותר לכתחילה על פי הדין.

ומסופר בספר 'מילה שלמה' (עמ' תמ"ז), שמרנן ורבנן הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגרח"פ שיינברג זצ"ל, למרות שהיו בזקנותם תשושים וידועי חולי, ומסתבר שמן הדין היו פטורים מלהתענות, בכל זאת בצום נדחה הידרו לחזר אחר סנדקאות ביום זה, כדי להיפטר מהתענית מן הדין. 

ב) וביחס לשאלת אבי הבן - הנה בימינו לא נהוג כל כך למכור את סנדקאות, אלא מכבד אבי הבן את אביו, חמיו או אדם גדול, (כמבואר בשו"ע (יור"ד רס"ד-א' ברמ"א), שיש לאדם לחזר ולהדר אחר סנדק היותר טוב וצדיק. וב'פלא יועץ' (ערך מילה) כתב: "יבחר לו סנדק איש טוב, כי כל זה מועיל לנפש הילד להמשיך עליו קדושה, לב טוב ורוח נכון").

וממילא, וויתור על המצוה היקרה תמורת כסף, נחשבת לביזוי מצוה, כי מן הסתם הכסף הוא המניע האמיתי למסירת המצוה למפרסם המודעה. ומה שנהגו למכור הסנדקאות בימי קדם, הוא משום העוני הנורא של אבי הבן, שאפילו את סעודת הברית לא היה באפשרותו לערוך ללא הכסף שקיבל בעד הסנדקאות.

דברינו אמורים דווקא באופן שכוונת אבי הבן היא להשתמש בכסף כבר עכשיו, אבל אם יטמין את הכסף עד שיגדל הילד, ויוציא את הכסף לצורך לימוד התורה של הילד (כגון לשכור לו מלמד מצויין), אזי רשאי לכבד את האיש בסנדקאות, כי נעשה הדבר לטובת הילד.

אולם, כשהצעתי דבריי לפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר שאבי הבן רשאי ליתן לאיש את הסנדקאות, כי מקיים בכך מצוה דאורייתא של חסד.

ונראה שכוונת גיסי שליט"א היא, שבסנדקאות אומנם יש הרבה עניינים גדולים, אך היא אינה מצוה הכתובה בחומש, ולעומת זאת 'ואהבת לרעך כמוך' כן כתוב בחומש, ולכן עדיף לאבי הבן לקיים עם האיש מצוה דאורייתא.

והגם שכוונת אבי הבן היא גם לכסף, מכל מקום גם כאשר אדם מכוון הן לשם מצוה והן לשם פרנסה, יש בכך מצוה; שהנה נפסק בשו"ע (סי' ל"ח ס"ח), שתגרי תפילין העוסקים במכירת תפילין לרבים, פטורים מהנחת תפילין (מלבד בשעת התפילה), כי הם עוסקים במצוה, ו'העוסק במצוה פטור מן המצוה', ויעויין שם בביאור הלכה, שהעלה שאם כוונתו של הסוחר היא הן לזכות אנשים במצוה והן להנאת עצמו (כדי להשְׂתכר) - בכל זאת נחשב ל'עוסק במצוה'. וסובר גיסי שהוא הדין בענייננו - אם אבי הבן מתכוין לעשות עם היהודי חסד (כפי שכתב בשאלתו), הגם שמתכוין גם להרווחת ממון, יש בכך מצוה, ולכן ראוי לקיימה.

לסיכום: א) מפרסם המודעה נהג כדין. ב) אבי הבן רשאי ליתן לאיש את הסנדקאות, ויקיים בכך מצוַת גמילות חסדים.      

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.