לנוכח איבוד כספו, הבעל עמד בניסיון ולא הטיח באשתו ולו מילה אחת של האשמה

לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו (דברים י"א, כ"ב). על פי האמור בספרי: ללכת בדרכי הנהגת ה', להיות כמוהו "רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת", נוח לרצות ולסלוח (רש"ר הירש).

מעשה שהיה כך היה: תלמיד חכם בשם ראובן, עמל ויגע מספר שנים בעריכת חיבור תורני נפלא, ורצונו היה להוציאו לאור. אלא שלא היתה לו אפשרות לעמוד בעלויות ההדפסה הכבדות, ולשם כך ביקש משמעון ידידו הלוואה בסך חמישים אלף שקלים, כשהתכנון היה, שמדמי מכירת עותקי הספר, יפרע את דמי ההלוואה.

שמעון הודיעו "בע"ה אגיע לביתך באחד הימים הקרובים עם הסכום". ואכן כך היה, הסכום נמסר לידי ראובן, והלה הטמינו בתוך ארון הספרים, בין שני ספרים עבי כרס. שמחה עצומה מלאה את ליבו של ראובן, הנה כעת יוכל סוף סוף להוציא לאור את חיבורו היקר.

בבוקר שלמחרת, צלצלו ממזכירות התלמוד תורה של הבן הקטן, והודיעו לאשת ראובן כי הילד נפל ונחבל קלות, ועליה לבוא ולקחת אותו לטיפול רפואי.

מכיון שילד אחר מילדיהם היה אמור לשוב הביתה בעוד זמן מה, השאירה האֵם עבורו פתק קטן טרם צאתה: "מוישי היקר, השארתי לך מפתח בארון החשמל, האוכל במקרר, תחמם ותאכל". היא קיפלה את הפתק, הצמידה אותו לידית הדלת, ונחפזה לצאת לדרכה.

והנה, עוד בטרם הגיע הבן לדירה, אורח בלתי קרוא נכנס וביקר בתוכה...

הגנב הותיר אחריו בוקה ומבולקה, מהפיכה נוראית. כשהגיעו בני הבית לדירה, חשכו עיניהם, וחרדה נוראית תקפה אותם.

ראובן מיד מיהר לעבר ארון הספרים. בידיים רועדות שלף את הספר שלצידו הניח את השטרות, ונבהל לגלות שהאוצר היקר שהטמין נעלם ואיננו!

הוא נותר לעמוד במקומו כמסומר, הלום רעם, והתקשה לעכל את העובדה המצמררת, כי ההלוואה הענקית שנטל בשביל הדפסת הספר ירדה לטמיון. כעת - חשב בליבו - גם לא אוכל להדפיס את הספר שכה חשקתי להוציא לאור, וגם נותרתי בעל חוב לשמעון ואיני יודע להשית עצות בנפשי מהיכן אשיב לו את הסכום הרב... 

פתאום הוא חש שבעצם היתה כאן מידה של חוסר זהירות מצד אשתו; הרי היא השאירה על הדלת פתק הקורא לכל דכפין לבוא וליטול את מפתח הדירה... הבעל הרגיש שהזעם תוסס ומפעפע בקרבו כארס של עכנאי, והוא עמד לשלוח אצבע מאשימה כלפי אשתו...

אבל אז, ממש בשבריר השנייה האחרון, הוא חשב לעצמו, הרי היא עשתה זאת בשעת לחץ ובהלה, ואף אם היה כאן מחדל, מה יתן ומה יוסיף לי להטיח בה כעת האשמות, וכי כספי הגנוב יושב בחזרה?!... ובפרט שעתה היא כה נבוכה, מתייסרת ביגונה ומלקה את עצמה. חלילה לי להוסיף צער על צערה!

הבעל התנער והושיט ידו אל הילדים ההמומים והמפוחדים, ו...פצח יחד עמם בריקוד של שמחה. מוזיקה עליזה התנגנה בקולי קולות מהטייפ הביתי, והשמחה עלתה על גדותיה. שמחה אמיתית המגיעה מהמקום העמוק ביותר שבלב. שמחה של התגברות על הכעס. שמחה של קבלת הדין באהבה, בידיעה שהכל מאיתו יתברך והכל לטובה.

הדי השירה והריקודים של כל בני המשפחה פרצו החוצה והגיעו לאוזני אחד השכנים, שהחליט לעלות ולאחל לשכניו 'מזל טוב'...

המחזה שנגלה כעת לעיני השכן גרם לו לתדהמה והלם - הוא רואה לנגד עיניו את שכניו מרקדים ושרים בתוך האנדרלמוסיה שמסביב, ועמד משתומם, לשמחה מה זו עושה... 

כששמע השכן אודות הסיבה שגרמה למסיבה, הוא התמלא בהתפעלות שקשה לתארה.

למחרת, במהלך פגישה עסקית, סיפר השכן בפני קבוצת יהלומנים את הסיפור העוצמתי על התגברות המידות הבלתי נתפסת של ראובן אציל הנפש.

אחד המאזינים, איש עסקים אמריקאי, יצא מכליו לשמע הסיפור.

מעיניו נשרו דמעות, והוא שלף את פנקס הצ'קים שלו, ורשם עבור ראובן המחאה בסך - מאה אלף שקל! חמישים אלף עבור פירעון חובו, וחמישים אלף נוספים עבור הוצאת הספר...

את הצ'ק ביקש מחבירו (השכן) למסור לראובן והפטיר: "לכבוד יהיה בשבילי לזכות לתמוך באדם דגול, גבה-נפש ומורם מעם שכזה".

הצ'ק הגיע ליעדו וגרם לשמחה מחודשת בבית ראובן. שמעון קיבל את דמי ההלוואה, והמדפיס קיבל את דמי ההדפסה, ובס"ד הספר החדש רב הערך יצא לאור, והופץ ברבים בהצלחה רבה!

בחלוף מספר חודשים, במהלך לימודו, הוצרך ראובן לעיין בספר מסויים, והנה כששלף את הספר, לפתע הזדעזע לראות לפניו תכריך גדול של שטרות...

היו אלו שטרות ההלוואה שמסר לו שמעון, שעד לאותו הרגע היה ברור לו שהם נגנבו. כעת התברר שבאותה שעת לחץ ובלבול מחמת הגניבה, טעה ראובן והוציא את הספר הלא נכון...

ומה השאלה שהתעוררה כעת אצל ראובן? - "האם עלי לאתר את הנדיב האמריקאי ולהשיב לו את כספו, שכן התברר שבו בשעה שהוא נדב את הסכום תחת הכסף 'הגנוב', השטרות למעשה היו מונחים אצלי בבית, ואם כן יש כאן 'מקח טעות'?..."

תשובה:

השיב מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א:

מסופר בגמרא בבבא מציעא (ל"ה): מעשה באדם שהפקיד נזמים יקרים אצל חבירו. לאחר זמן ביקש את נזמיו מהשומר. השיב לו השומר: 'איני יודע היכן הנחתים'. אמר על כך רב נחמן: 'כל לא ידענא פשיעותא היא', דהיינו, אחד שהפקידו אצלו פיקדון, והוא אינו זוכר היכן הניחו, נחשב לפושע, ולפיכך יש לחייב את השומר לשלם את דמי הנזמים.

שומר הנזמים לא רצה לציית לפסק הדין ולא שילם את דמי הנזמים. משכך, רב נחמן הגבה למפקיד את טרקלינו (כפי ערך הנזמים). לבסוף, נמצאו הנזמים, ועתה מחירם התייקר, כך שכיום הם שווים יותר מערך הטרקלין שניתן למפקיד עבורם. פסק רב נחמן: הנזמים חוזרים לבעליהם (המפקיד), והטרקלין חוזר לבעליו (השומר).

שואלת הגמרא: האם ניתן ללמוד מכאן שרב נחמן סובר ש'שומא הדר', דהיינו נכס שֶׁשָׁמוּ בית דין ונתנוהו למלוה בפירעון חובו, חוזר ללווה (בעל-כורחו של המלוה) אם נותן מעות לאחר זמן? משיבה הגמרא: יתכן שרב נחמן סובר ששומא לא הדר, ורק שם במעשה שהובא לפני רב נחמן הדבר שונה, כיון ש'שומא בטעות הוה', כלומר: הרי התברר שהנזמים היו מתחילה (בשעת הגבייה) בבית השומר, רק שהוא לא היה מודע לכך, ואילו היה יודע שהם מונחים אצלו בבית, בוודאי לא היו שמים את הטרקלין בעד הנזמים, וממילא גביית הטרקלין היתה בטעות, ואין לה תוקף.

כעין זאת יתכן לטעון גם בענייננו - לאחר שהתברר שבו בשעה שניתנה המתנה הגדולה של הנדיב, הכסף היה מונח בארון ביתו של ראובן, ורק שהוא לא ידע מכך, הרי שנתינת הנדיב נחשבת לנתינה בטעות, ויש להחזירה.

ואמנם ראובן אינו נחשב ל'שומר' על הכסף שהונח בביתו, מכל מקום נראה לטעון, כי גם באי ידיעתו מהימצאות הכסף, ישנה רשלנות מסויימת; מדוע קבע מתוך פזיזות ובהלה שהכסף נעלם, היה עליו לנהוג באיפוק, לבדוק היטב ולוודא אם אכן גנבוהו! וכעין הנאמר בגמרא בסוכה (כ"ה.) "איבעי ליה ליתובי דעתיה", דהיינו גם על אדם הנתון בסערת רגשות ובצער נורא, מוטל להסיר טרדותיו ובעיותיו, ולנהוג ביישוב הדעת ופקחות.

לאור זאת, יש מקום לטעון, שהנדיב אמנם התפעל מאוד מגבורת נפשו ומכוח הבלגתו של ראובן, אבל ליתן לו את הסכום הגדול, יתכן שלא היה נותן אם היה מודע לכך שהכסף מונח אצלו בארון שבסלון הבית.

לסיכום: יש מקום לחשוש שמתנת הנדיב נחשבת ל'נתינה בטעות', ולכן ראובן יפנה אליו ויציע לו לקבל בחזרה את מתנתו.

*  *  *

כל אחד בוודאי סקרן לדעת - כיצד הסתיים הסיפור המופלא?

ובכן, מיודענו ראובן אכן פנה אל הנדיב, סיפר לו אודות מציאת הכסף, והביע את רצונו להשיב את הכסף.

כששמע זאת הנדיב, הוא התפעל בשנית מטוהר מידותיו ומישרות ליבו של ראובן, ולא הסכים בשום אופן לקבל את המתנה בחזרה באומרו: "זכות עצומה נתגלגלה אלי, לתמוך בכספי באדם נאצל שכמוך, ואיני מוכן להפסיד את אותה זכות בעד שום הון שבעולם...".

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.