כיבוד אב ואם: הזכרת שם ההורים

איסור הזכרת שם ההורים

מדיני מורא אב ואם, אסור לקרוא לאב או לאם בשמם הפרטי, למשל: יצחק, רבקה. ואפילו שלא בפניהם, וכגון שמספר איזה ענין בשם אביו או אמו, לא יזכיר את שמם לבד, אולם רשאי לומר 'אבי יצחק' או 'יצחק אבי', 'אמי רבקה' או 'רבקה אמי' ואפילו בפניהם. כמו שמצאנו בשלמה המלך (מלכים א ב כד) שאמר: 'דוד אבי' (שם לב) או 'אבי דוד'. וכן יהושע בן נון אמר למשה רבנו בפניו: 'אדוני משה'. ורבי שמעון בר יוחאי אמר: 'יוחאי אבא'. ורבי יוסי בן חלפתא אמר: 'אבא חלפתא'. (הגר"א, החיד"א. ה"ע צב, צג. תלו)

לאור האמור מתבאר, כי למנהג בני אשכנז שקוראים לעולה לתורה בשמו, רשאי האחראי לקרוא לאביו ולומר: 'יעמוד אבי יצחק בן אברהם'. וכמו כן, בן הקורא בתורה ועורך 'מי שברך' לעולים, ועלה אביו לתורה, רשאי לברך את אביו, ולומר: 'הוא יברך את אבי יצחק בן שרה'.

כשמתפלל על הוריו שהקב"ה יצליח אותם או ירפאם רפואה שלימה וכיוצא, לא יתארם בתארי כבוד כמו, 'אבי מורי עטרת ראשי', שאין גבהות לפני ה'. אלא יאמר 'עבדך אבי פלוני בן פלונית', וכן 'אמתך אמי פלונית בת פלונית'. (רמג, תעו)

בקריאת השם לתינוק בברית מילה, אין ספק שמותר לאבי הבן לומר את שם אביו, כדי שיקרֵא בנו כשמו, כי כבוד הוא לאב שיקרא הנכד כשמו, ובודאי שמסכים ושמח על כך. (תעה)

מה שם אביך?

אם שואלים את הבן, מה שם אביך? רשאי לומר: 'אבי יצחק', או 'אני בנו של יצחק', כיון שניכר שמכבדו בתור אביו. וכן מצאנו בתורה שיעקב אבינו אמר לרחל: 'כי בן רבקה הוא'. וכן אמר רבן יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח 'בן זכאי' את ראשו. (ברכות לד ע"ב) (ה"ע צב. תנב)

מותר לבן לחתום את שמו כך: 'יצחק בן אברהם'. וכן, אם הובא לפניו 'טופס רשמי' למלאותו, מותר לכתוב את שם אביו אף בלי תואר, מאחר וניכר שמכבדו בתור אביו, וכנ"ל. וגם יש אומרים שכתיבה אינה חשובה כדיבור לענין זה. ומכל מקום מאחר והיום נהגו להרבות בשבחים על כל אחד, טוב שיוסיף על שם אביו 'רבי'. אך אם ייראה הדבר כמגוחך, רשאי לכתוב את שם אביו בלי תואר. (בן איש חי. תסא, תסז)

שם אחרים כשם אביו

אם רוצה לקרוא לחברו, ושם חברו כשם אביו, אם שם זה נפוץ, כמו: אברהם, יצחק, יעקב, וכיוצא, רשאי מן הדין לקרוא לחברו בשמו הפרטי, אפילו בפני אביו. אולם אם שם זה אינו נפוץ כל כך, כמו: נח, זבדיה, זמיר, זוהר, עמוס וכיוצא, לא יקרא לחברו בשמו בפני אביו, אלא ישנה מעט, כמו: נוחי, זבדי, זמירי, זוהרי, עמוסי. (ה"ע צב. תמ. דברי הלכה טו)

מכיון שהדין הנ"ל נתון במחלוקת הפוסקים, טוב להחמיר שלא לקרוא לחברו ששמו כשם אביו בפני אביו כלל, ואפילו בשם שהוא נפוץ. ולכן גם אם קוראים לאביו 'יצחק', יקרא לבנו 'יצחקי'. ואם אין שם זה נפוץ, אזי לא יקרא לחברו בשמו, אפילו שלא בפני אביו, אלא ישנה את שמו. (ה"ע צב. תמ)

ופשוט שכל הדינים הנ"ל, שייכים גם כן בשמה של האמא.

שמות דומים

נראה שדינים אלו שייכים, אף אם שם אביו ושם חברו אינם שווים ממש, אך דומים מאוד זה לזה כשם אחד, כגון ששם אביו 'יהונתן' ושם חברו 'יונתן', שמאחר ואין מבדילים בין השמות האלו, ל'יהונתן', קוראים גם 'יונתן', ול'יונתן', קוראים גם 'יהונתן', [כמובא בנביא שמואל א' (פרק יד) שפעמים קרא ליונתן בן שאול 'יונתן', ופעמים 'יהונתן',] נמצא שעדיין נראה כמזלזל בכבוד אביו. וכן בכל כיוצא בזה, כמו 'גרשום' ו'גרשון', שהרי אין רגילות לקרוא בשם המדויק דוקא.

שינוי השם

אם האב שינה את שמו או שתרגם את שמו ללשון הקודש, והורגלו הציבור לקוראו בשם החדש, ונשכח שמו הקודם, מותר לקרוא לחברו בשם הקודם של אביו. (תעא)

שני שמות

אם שם האב 'יוסף', ושם חברו 'יוסף חיים', מותר לקרוא לחברו 'יוסף חיים' אפילו בפני אביו, שנחשב הדבר כשינוי משם האב. (תנ)

וכמו כן, אם שם האב 'יוסף חיים' ורגילים לקרוא לו כן, ושם חברו 'יוסף', מותר לקרוא לחברו 'יוסף' אפילו בפני אביו, שנחשב הדבר כשינוי משם האב. (תנ)

אם שם האב 'יוסף חיים', אך אין קוראים לו כך כלל, אלא 'יוסף' בלבד, מותר לקרוא לחברו 'יוסף חיים' אפילו בפני אביו, שנחשב הדבר כשינוי משם האב. (תנ)

שימו לבבכם - הקוראים לבניהם כשם הוריהם, ישימו לב לכל הדינים הנ"ל, לבל יכשלו. ועל כל פנים, אם רצון הוריהם שיקראו לנכדיהם כשמם דוקא בלי שום שינוי ואפילו בפניהם, רשאים לקרוא להם כן. (תעג)

אבא תלמיד חכם

אבא שהוא תלמיד חכם, והציבור קוראים אותו בשם תואר בלבד, 'הרב' או 'חכם' או 'רבי', אף לבן מותר לקרוא כן לאביו, מאחר ואין זה שמו הפרטי. (תסט)

שם האב: אבא

מי ששמו הפרטי 'אבא', מותר לבניו לקרוא לו 'אבא', כיון שמתכוונים לתואר כבוד 'אבא', ולא לשמו הפרטי. (ה"ע צג)

שם האם: מזל טוב

אם שמה של האמא 'מזל טוב', מותר לבניה לברכה בברכת 'מזל טוב' בשמחה משפחתית וכיוצא. (תעב)

"וילכו אחרי ההבל ויהבלו"

אין לאב למחול לבניו שיקראו לו בשמו. ואב העושה כן, עבירה היא בידו, שמרגיל את בניו לזלזל בו, ומזה יגררו לעוד ועוד איסורים. ואב שעשה שלא כהוגן, והתיר לבניו לקרוא לו בשמו, אין לבנים לקרוא לו בשמו, אלא יקראו לו 'אבא'. (תעט)