כיבוד אב ואם: כיצד מזהירים את ההורים מפני איסור?

הוכח תוכיח

ראה הבן את אביו שעובר איסור, לא יאמר לאביו "עברת עבירה" או "טעית" כדי להפרישו מהאיסור, אלא יאמר לו בלשון שאלה, כאילו הוא שואל ממנו: "היאך הדין בדבר זה?", או שיראה לו כתוב בספר שדבר זה אסור, ואז ישאלהו "מה הביאור בהלכה זו?", או שישאלהו "מה מקור ההיתר למעשה זה?", ועל ידי כן, יבין האבא מעצמו שטעה ולא יתבייש. (ב רפה)

אם עדיין האבא לא מבין שיש במעשהו איסור, רשאי בנו לומר לו: "מעשה באדם אחד שעשה כך וכך, והרב אמר לו שלא יעשה כן". ובזה יבין האבא מאליו שמעשה זה אסור. (בן איש חי שופטים אות יט. ב רפה)

אבא שטעה בהלכה ועשה מעשה מסוים לפי הבנתו, מותר לבן לעשות מעשה אחר כאילו לתומו בפני אביו, כדי שיזכור אביו את ההלכה. (ב רצ)

למשל: אם הניח האבא קליפה שלא ראויה למאכל בהמה, לתוך צלחת ריקה בשבת, מותר לבן לתת מאכל שהוא לתוך הצלחת, כדי שיזכור האבא שאסור לתת דבר שלא ראוי למאכל בהמה לכלי ריק, שיש בזה איסור "מבטל כלי מהיכנו". כמבואר בהרחבה בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק ב'.

מזיד

אם האב רשע, שיודע שעושה איסור, ובכל זאת עושהו, אין הבן צריך להפרישו. כמבואר בתנא דבי אליהו: "הוכח תוכיח את עמיתך, עמיתך שהוא אוהבך, והוא עמך בתורה ובמצוות, אתה חייב להוכיחו, אבל לרשע שהוא שונא, אין אתה חייב להוכיחו". ע"כ. ומכל מקום ישתדל הבן מידי פעם להשחיל לאביו מנעימות תורתנו הקדושה, או שישפיע עליו ללכת לסמינר, ויתפלל עליו שיחזור בתשובה שלימה. (הגר"א, באור הלכה סימן תרח ס"ב. ב רצ)

נצור לשונך מרע

בן השומע את הוריו שמדברים לשון הרע, צריך למנוע אותם מלדבר, ויאמר להם בעדינות בלשון שאלה: "האם אין בדיבור זה לשון הרע?". (ב רצב)

בן שיודע שבדיבורו עם הוריו, הריהו נכשל באיסור החמור מאוד של לשון הרע ורכילות, ראשית, עליו להשתדל ולעשות את כל המאמצים שבדברו עימהם, לא יזכיר אישים מסוימים שיודע שעליהם יוכל להתפתח דיבור איסור חס ושלום, ויכין לעצמו כמה נושאים המעניינים את הוריו, וכך גם הם לא יתנו ליבם לדברי איסור.

אם ההורים מפצירים בבנם שיספר להם איזשהו ענין, והבן יודע שבתוך הסיפור יוכרח לספר לשון הרע או אפילו אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם, ויסביר להם בנעימות ובנחת שהתורה אסרה זאת עליו, ואין הוא יכול לקיים את ציווים. (חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל א הלכה ה)

המדבר לשון הרע ורכילות, פעמים שעובר על 17 מצוות לא תעשה, ו-14 מצוות עשה, ו-3 ארורים, ה' יצילנו. ואם מספר על אביו או אמו, לבד מכל הנ"ל עובר גם על ביטול מצות עשה של כיבוד אב ואם, וגם על ארור נוסף של "מקלה אביו ואמו". (חפץ חיים בפתיחה להלכות לשון הרע. ב רצה)

מי האיש החפץ חיים

עצה טובה, שיקבע כל אדם עם אביו או אמו, או עם אדם אחר, ללמוד בכל יום איזו הלכה או שתיים מספר "חפץ חיים" על הלכות לשון הרע ורכילות. ואין ספק שלימוד זה ישפיע עליהם לטובה, ואט אט יפסיקו מלדבר דיבורים אסורים, וינצלו מאיסורים ועונשים חמורים מאוד מאוד.

עורו ישנים

אב ובנו שלומדים יחד, ופעמים רבות מתנמנם האב בתוך הלימוד, רשאי הבן בהזדמנות שהיא, להראות לאביו את דברי הרמב"ם שכותב (הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ט): "אין ישנים בבית המדרש, וכל המתנמנם בבית המדרש, תורתו נעשית קרעים קרעים, וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי כג כא): וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה".

בן שאביו מתנמנם באמצע שיעור תורה, ונגרם בזה בושה לאביו, וכגון שילדים מגחכים עליו, יעיר את אביו בעדינות, כדי שלא יזלזלו בו חס ושלום.

דיבורים בטלים באמצע הלימוד

אב ובנו שלומדים יחד, והאב מדבר דברים בטלים בתוך הלימוד, רשאי הבן להראות לאביו את דברי הרמב"ם (שם) שכותב: "אין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד, ואפילו מי שהתעטש, אין אומרים לו רפואה ['לבריאות'] בבית המדרש, ואין צריך לומר שאר הדברים". וכמו כן, ישתדל שאביו יראה את חומרת הענין במסכת חגיגה (יב ע"ב): "כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילים אותו גחלי רתמים", ה' יצילנו.

ומכל מקום ישתדל גם להבהיר לאביו, מה שאמרו חז"ל (ברכות לד ע"ב): "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", ועל כן, אם יקח האב את הדברים לתשומת לבו, ויתחרט על העבר, ויקבל להבא להיזהר שלא לדבר דברים בטלים באמצע הלימוד, כמה נכבד ויקר הוא יהיה אצל בורא עולם, ושכרו גדול לאין ערוך, כי לפי הצער והקושי, כך גודל השכר.

דברי חול בשבת

בן השומע את הוריו שמדברים דברי חול שאסור לדבר בהם בשבת, יאמר להם בעדינות ונחת 'שבת היום', כדי שיבינו מעצמם שאסור לדבר דברי חול בשבת, ולא יתביישו. אך לא יאמר להם בלשון אזהרה ותוכחה - 'אסור לדבר דברי חול בשבת'.

וכך מסופר במדרש (ויקרא רבה סוף פרשה לד): שכאשר אמו של רבי שמעון בר יוחאי היתה מדברת יתר על המידה בשבת, היה אומר לה אמא, שבת היום! והיתה מבינה מעצמה ושותקת.

ביטול תורה של רבים

אב המונע את הנערים מללמוד בבית הכנסת, מחשש שמא אינם נוהגים בכבוד בקדושת המקום וכיוצא, יש לדעת כי על בנו להשתדל לדבר עם אותם נערים שיתנהגו בכבוד ובדרך ארץ בבית הכנסת מפאת קדושת המקום. ומאידך, עליו לדבר עם אביו בנעימה ונחת, כי לא זו הדרך, בפרט בדור הזה שלצערנו הרב, ישנם נערים שנושרים מדרך התורה, ואדרבה הדרך היחידה לקרבם היא אך ורק בעבותות אהבה וחיבה, וקשר לבבי. וזכות גדולה ישנה לעושים כן, שהרבה נערים מפאת שהתנהגו אליהם בכבוד והערכה וחיבה יתירה, חזרו למוטב.

כתב המהרש"א (קידושין ל ע"ב) על הפסוק בתהלים (פרק קכז פסוק ד): כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם. "כי עיקר החידוד והשינון הם בימי הנערות, ויש בעלי בתים המונעים את הנערים מללמוד בביתם, שאומרים שהם ממלאים ביתם באשפה, על כן אמר, אשרי הגבר אשר מלא על ידי הנערים הללו את ביתו באשפה, ואינו מונע את ביתו מהם". ע"כ. ואם כך הוא על המונעים את הנערים מללמוד בביתם הפרטי, קל וחומר על המונעים את הנערים מללמוד בבית ה', אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

וזו לשון מדרש תנחומא (פרשת שמיני אות ט): "אמר אחז הרשע: אם אין גדיים אין תיישים, אם אין צאן אין רועה, היכן העולם. כך אמר, אם אין קטנים, אין גדולים. אם אין גדולים, אין תלמידים. ואם אין תלמידים, אין חכמים. אם אין תורה, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות. ואם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם. מה עשה, עבר על כל בתי כנסיות ובתי מדרשות וסגר אותם. וכשראו ישראל כך, התחילו צווחים, ווי שיחרב העולם כשבטלו את התורה". ע"כ.

ובספר קדושת בית הכנסת (עמוד קטו), הובא מעשה על הסטייפלר, הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, שפעם בא אליו אדם מלונדון, וכשאמר לו את שמו, שאלו הרב האם יש לך אח שגר בשיכון ויזניץ בבני ברק, ושמו כך וכך? השיב לו, כן. אמר לו הרב תבקש ממנו שיבוא אלי. כאשר בא אליו, שאלו הרב, האם כשהיית בחור למדת בבית מדרש פלוני בימי שישי אחר הצהריים? השיב, כן. שאלו הרב, האם אתה זוכר את השמש שהיה פעם מנקה את בית המדרש? השיב, כן. אמר לו הרב, הנה הלילה הזה בא אלי אותו שמש בחלום, ואמר לי שאין לו מנוחה בעולם העליון, בגלל שהיה מפריע לך בלימוד והיה מקים אותך ממקום למקום, ולכן אני מבקש ממך שתלך מיד על קברו ותמחל לו על כל מה שצערך וביטל אותך מלימודך, וכך עשה. ואמר הרב, שאף על פי שהיה השמש צריך לנקות את בית המדרש, בכל זאת לא היתה לו מנוחה בעולם הבא. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח, ואדרבה ישמח על הזכות שניתנה לו מאת הבורא יתברך לשרת את הציבור. וינצל את זכותו להנעים ללומדים, וירבה את חשקם לבוא עוד לבית המדרש, ולהביא עימהם עוד ועוד חברים לעסוק בתורה, ואשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא.

וכאן המקום לעורר על אותם הנוהגים עם הציבור שלא כהוגן, ומזלזלים בהם, ומטילים עליהם אימה יתירה, וכמבואר בגמרא ראש השנה (יז ע"א): אמר רב יהודה אמר רב כל פרנס [שם כללי לכל אדם האחראי במשרה כלשהי על הציבור] המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, אין רואה בן תלמיד חכם. וכן כתב הרמב"ם (פרק כה מהלכות סנהדרין) והוסיף, "ואסור לו לנהוג בציבור קלות ראש, ואף על פי שהם עמי הארץ, הדיוטות ושפלים, - בני אברהם יצחק ויעקב הם, וצבאות ה' שהוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, ויסבול טורח הציבור ומשאם". ובהלכות תשובה (פרק ג הלכה ו) כתב, ואלו הם שאין להם חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים, ובביאת הגואל, המורדים, ומחטיאי הרבים, והפורשים מדרכי ציבור, והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים, והמוסרים, "ומטילי אימה על הציבור שלא לשם שמים", ושופכי דמים, ובעלי לשון הרע... ע"כ. מכאן רואים כמה חמור הדבר להטיל אימה על הציבור שלא לשם שמים, עד שהשווה זאת הרמב"ם לשאר הפושעים והרשעים הנ"ל.

ובגמרא חגיגה (ה ע"ב): תנו רבנן שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהם בכל יום, על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, "ועל פרנס המתגאה על הציבור". ובגמרא פסחים (קיג ע"ב) אמרו: ארבעה אין הדעת סובלתם, אלו הם: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, "ופרנס המתגאה על הציבור בחינם". ופירש רש"י: אין הדעת סובלתם, אפילו הם עצמם מתחרטים לאחר זמן, ונבזים הם בפני עצמם. ה' יצילנו.

ועיין במה שכתב המאירי (יומא כב ע"ב): "אין ראוי להעמיד פרנס על הציבור אלא מי שנודע במידותיו, עניו ושפל רוח וסבלן, מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים משתנים לכמה גוונים, זה בכה וזה בכה, ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מידותיו". וכתב עוד שם: "לעולם יהא אדם נאמן בכל עסקיו, ולכל אדם. וכל שיעשה כן, יהא בטוח שנכסיו מצליחים, כמו שאמרו (נדה ע ע"ב): הרוצה להתעשר - יתעסק באמונה, ולא אמר יתעסק באמונה לחברו, אלא לכל אדם שבעולם. ואף במשלי החכמים אמרו: היושר - הכנת העושר. ואף על פי שמדת הנאמנות משובחת בכל אדם, וכל אדם צריך לה, מכל מקום מי שהוא ממונה פרנס על הציבור, צריך שיהא מעוטר במידה זו עד תכלית, שלא תהא פרצה קוראתו". ע"כ. וכתב הרש"ל (ים של שלמה חולין פרק ו סימן כ): ואומר אני, לא רק זו שלא יתגאה הפרנס על הציבור, אלא צריך לקבל עליו להיות סבלן, שומע חרפתו ואינו משיב, כמו שאמר המקרא (דברים א יב) "טרחכם ומשאכם וריבכם", משה רבנו לא התלונן בכל זה אלא שלא ישא לבדו, כמו שאומר המקרא, איכה אשא לבדי וגו'. ודומה לזה הגבאי הממונה, צריך לסבול גם מן המחרפים והמקללים, כמו שכתב המרדכי שיותר זכות גדול הוא לו שיחרפוהו, ממה שיברכו אותו, כדאמר בירושלמי. עי"ש.

וכמה מצער מה שסיפר לאחרונה תלמיד חכם חשוב, שעבר לדור באיזו עיר, ולפי תומו ביקש מגבאי בית הכנסת שיתן לו מפתח ללמוד במשך שעות היום בבית הכנסת, הסכים הגבאי ונתן לו. והנה כששמע זאת הגבאי השני, התנגד שהוא ילמד שם, וכשנשאל על ידי אותו חכם, למה אתה מתנגד, השיב לו: "למה לא בקשת ממני רשות, אני קובע!". ה' יצילנו. ובאמת שגבאי זה אינו אשם, כי מאחר ואינו מבין בערכה ומעלתה של התורה, אין הוא נותן יחס, ערך וחשיבות כיאות ללימוד התורה, על כן לא איכפת לו לבטל את התורה בשביל "פגיעה" בכבודו. ועיין בבאור הגר"א (יורה דעה סימן רמט סעיף טז) בשם הירושלמי, על אותם גבאים המשקיעים את הכסף בבנין בית הכנסת ליפותו עוד ועוד, במקום ליתנם ללומדי התורה, שיעסקו בתורה עוד ועוד. ועל כן העצה היעוצה היא, שירבו אותם גבאים בעסק התורה, ובזה יבינו כמה חסרים הם מידיעת התורה, וכמו כן, ילמדו מוסר על חשיבות מעלת לומדי התורה, ויבטלו דעתם מפני דעת תורה, ובזה יהיו מעשיהם מיושבים, נוחים למקום ונוחים לבריות.

ואין ספק כי איש אשר יתחרט על מעשיו, ויחזור למוטב להתנהג עם הציבור בנחת, בכבוד ובדרך ארץ, ולא יטיל עליהם אימה חס ושלום, אלא להיפך ירבה עימהם אהבה ואחווה שלום ורֵעות, בודאי שבזכות זה, יזכה לראות זרע ברך ה', בנים ובני בנים עוסקים בתורה ויראת שמים טהורה. וכבר אמרו חז"ל (ויקרא רבה כא ד): אם עשית חבילות של עברות, עשה כנגדן חבילות של מצוות. ועוד אמרו (שמות רבה כג ג): הצדיקים באותו דבר שחוטאים, בו הם מתרצים. רגלים ממהרות לרוץ לרעה - יהיו רצות לדבר מצוה. דיבר שקר בלשונו - אמת יהגה חכו, ותורת חסד על לשונו. עיניים רמות - יהיה דכא ושח עיניים. לב חורש מחשבות און - בלבו יצפון אמרי התורה. משלח מדנים בין אחים - יבקש שלום וירדפהו. ע"כ. "ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".

והיה מחניך קדוש

בן הרואה שאמו אינה מקפידה ללכת בבגדים צנועים על פי רוח ישראל סבא, וכגון שלובשת בגדים צמודים, עליו להשתדל לדבר עמה בנחת, ולהבהיר לה את חומרת האיסור, וגם את העוון החמור שמכשילה היא את הרבים באיסור מן התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ויתפלל עליה שתזכה לשוב בתשובה שלימה. ויתן לה לקרוא בספרים המדברים בנושאים אלו, כגון "בנות ישראל" ועוד. [ניתן להשיג 02-5322661]

וכבר הבאנו לעיל מדברי חז"ל במדרש, בעונש המכשילות את הרבים בהרהורי עבירה, ה' יצילנו, ויזכנו לעשות רצונו כרצונו, ולעבדו באמת ובתמים, ובלב שלם, ולא מן השפה ולחוץ. "ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".