כיבוד אב ואם: איזו התנהגות נחשבת זלזול בהורים?

מן התורה

נאמר בתורה (דברים כז טז): "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ". ומקלה פירושו 'מזלזל', ואפילו אם אינו מזלזל בפיו אלא ברמיזה בלבד, כגון בקריצת עין וכדומה, הריהו ארור מפי הקב"ה, חס ושלום. ואפילו בלב בלבד, אסור לבזותם ולזלזל בהם. (סימן רמא ס"ו. חרדים. פה)

הנהגת האדם

כתב באור לציון (חכמה ומוסר ריז): "פעמים אדם לא משתווה עם הוריו וצוחק מהם, או שאומר להם אתם לא צודקים וכדומה, ידע שהוא בארור מקלה אביו ואמו. וכך פסק הרמב"ם: המבזה את אביו או את אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה, הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר: "ארור מקלה אביו ואמו". וכתב בספר חרדים, שאפילו המבזה בלבו, עובר בארור.

ועל כן צריך האדם להזהר מאוד במורא אביו ואמו, והוא כעין המורא שמחויבים לנהוג למפקד בצבא, שאף אם אין דבריו נראים בעיניו, בכל זאת אסור לו לזלזל בו מחמת סדרי וחוקי הצבא. להבדיל כן צריך לנהוג גם באביו ואמו. וגם אם אין הצדק עמם, צריך לשמוע להם, כי כך חוקת מלך מלכי המלכים עלינו, (לבד אם רצונם נוגד את תורתנו הקדושה). וזאת מלבד שעל הרוב, הם הצודקים ולא הוא, וכשדרכם לא ישרה בעיניו ונדמית לו כטורדנית, ידע נאמנה כי בדרך כלל דעתו היא היא הטורדנית.

ואין די בכל זה, אלא צריך לכבדם ממש, וירגיש שהם ככתר על ראשו, ולא רק במעשה אלא גם בלב. [ובספר חרדים מנה את מצות כיבוד אב ואם לאחת ממצוות התלויות בלב.] וכשאמו מבשלת או מכינה לו איזה דבר, ישבח אותה בפה מלא, כי זהו העונג שלה ויכבדה בכך. ואיסור גמור הוא להעיר הערות על מעשי ידיה, ולא יתכן כדבר הרע הזה, שינהג באמו כמנהג שנוהגים עם משרת המחויב לבשל בשבילו.

וגם אם לא זכה האדם להורים כל כך נוחים, ואפילו נראה לו שמכעיסים אותו במקרים מסוימים, ידע שזה דבר שאי אפשר לשנותו, כמו אדם שנולד ארוך או קצר, היתכן שלא יאהב את עצמו, הלוא מחמת שאי אפשר לשנות דבר זה, הוא משלים עמו". עד מכאן מדברי קדשו של הגאון מורנו ורבנו חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א.

זהירות מונעת איסור

בן האומר לאביו, למשל: "כמה גיבור אתה, בכל יום אתה מרים כל כך הרבה ארגזים, מה זה בשבילך להרים את זה?" הרי זה מזלזל באביו. ולצערנו, ישנם הורים שמחמת פתיחות יתר שנוהגים עם בניהם, גורמים הם שבניהם יזלזלו בהם, וידברו עמם שלא בכבוד. על כן, יזהרו ההורים מאוד, וינהגו עם בניהם באהבה, אך עם יראת כבוד, לבל יכשלו חס ושלום.

ילד קטן שמדבר עם הוריו שלא כהוגן, צריכים לגעור בו ולהדריכו בדרך הישרה, כי כבר אמר החכם מכל האדם (משלי כב ו): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". (ב תקלב)

יזהר כל אדם שלא להתקוטט עם אחרים, שמלבד שכמה וכמה איסורים עובר בזה, יש חשש גם כן שיבזו את הוריו, ונמצא שהוא גרם לביזיונם. (חרדים. קעד)

שלום בית

אם קרה חס ושלום איזשהו סכסוך בין ההורים, על פי רוב אין לבנים להתערב לטובת האב או לטובת האם, כדי שלא יכשלו חס ושלום בזלזול בהורה השני. והנכון הוא שישלחו את ההורים ליועץ חכם ובקי בתחום זה, שייעץ להורים היאך לשפר את מעשיהם, ויוותרו אחד לשני, והכל על מקומו יבוא בשלום.

בקשת מחילה

בן שהתנהג עם אביו או אמו שלא כהוגן, חייב לבקש מהם מחילה, ויפייס אותם וידבר על לבם ויתנצל על טעותו, וישים לב להבא היטב היטב שלא יכשל ח"ו.

חייב כל אדם לבקש מחילה בערב יום הכיפורים מאביו ואמו, על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה. ומי שאינו עושה כן, הריהו מזלזל בכבוד אביו ואמו ונקרא חוטא, כי אין אדם שיכול לומר: זך אני מפשע וחף אני מעוון זה. ומכל מקום אם הבן חסר דעת או שהיה אנוס ולא ביקש מחילה, יאמרו ההורים בפיהם בפירוש: "הרינו מוחלים לבננו פלוני, על כל מה שחטא לנו, ולא יענש חס ושלום בסיבתנו". (ה"ע קנא) ועיין רש"י (קידושין לא ע"ב) אשרי מי שלא חמאן, שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך, והוא נענש עליהם. ה' יצילנו.