כיבוד הורים: כיבוד שאר קרובי המשפחה

כבוד אשת האב ובעל האם

אבא שנשא אשה שניה, חייב הבן לכבדה מן התורה, שזהו כבודו של אביו. וכן, אשה שהתגרשה או התאלמנה ונשאת לבעל אחר, חייב בנה לכבדו מן התורה, שזהו כבודה של אמו. ומכל מקום אין הבן חייב לכבדם כאביו ואמו ממש ולעמוד לפניהם מיד כשרואה אותם, אלא כאשר יגיעו לארבע אמותיו [כ-2 מטר], יעמוד. (ב תנז)

עליה לתורה - כשבעל האם עולה לספר תורה, יעמוד הבן לכבודו. (ה"ע קסג)

בחיי אביו ואמו - החיוב לכבד את אשת אביו, הוא דוקא בחיי אביו, וכן החיוב לכבד את בעל אמו הוא דוקא בחיי אמו, אבל לאחר מיתת האב או האם, אינו חייב לכבדם מן הדין, אך נכון והגון לכבדם. (ב תנז. ה"ע קס)

מצות מורא - אין החיוב אלא לכבדם, אבל לירא מהם אינו חייב, ולכן אין איסור לישב במקומם או לסתור את דבריהם, כמו שאסור באביו ואמו. (ב תע)

קריאה בשמם - אף על פי שאין מצות מורא בבעל האם ובאשת האב, מכל מקום אין הגון וראוי לקרוא בשמם הפרטי, וכן המנהג. (ב תע)

בחייהם - החיוב לכבדם הוא רק בחייהם, אבל לאחר מיתתם אינו חייב לכבדם, כמו שמכבד את אביו ואמו, באמירת קדיש ובעשיית אזכרה, וכיוצא. (ב תעה)

תלמיד חכם - אינו חייב לעמוד מפני אשת אביו ובעל אמו, ודי שיהדר להם, וגם הם יהדרו לו מפני כבודו. (כבוד הורים רסט)

בן תורה - אברך או בן ישיבה שעוסק כל היום בתורה, יש אומרים שאף שלא הגיע עדיין לדרגת 'תלמיד חכם', בכל זאת אינו חייב לעמוד מפני אשת אביו ובעל אמו. והנכון שימחלו לו שלא יעמוד, ודי שיהדר להם. (כבוד הורים רסט)

זהירות בכבודם - כתב בספר מאה שערים לגאון הגדול רבי אליהו קפסאלי [לפני כ-500 שנה]: "רבים מעמי הארץ מתייהרים לבזות את אשת אביהם או את בעל אמם, וחושבים שזוכים הם בכך ועושים כבוד לאבותיהם המתים, עד שלוקחים את נקמתם מהחיים שירשו את מקומם. ולא זו הדרך ולא זו העיר, ולא זו דרכם של יראי ה' וחושבי שמו, שאדרבה נענשים הם בכך, כיון שעוברים על מצות אדון העולמים שציוה והזהיר על כבודם, ועתידים הם ליתן את הדין. ולכן יזהר כל אדם בנפשו ויכבד את בעל אמו ואשת אביו, ואף על פי שיש לו מהם נזק וצער, ישים יראת ה' נוכח פניו, ויטה שכמו לסבול כשור לעול וכחמור למשא, מפני מצות כיבוד אב ואם הגדולה, שמכלל כבודם הוא גם זה, ומי שציוה בזה ציוה בזה". ע"כ. (ב תסז)

כבוד האחים והאחיות הגדולים

על כל אדם לכבד את אחיו ואחיותיו הגדולים ממנו, בין אחים מאב בין אחים מאם. [ולאו דוקא את האח הבכור, אלא כל אח או אחות הגדולים ממנו.] (ה"ע קסא. ב תעו)

תאומים - גם שני אחים תאומים, חייב האח השני לכבד את אחיו שנולד לפניו, שכל שנולד אפילו רגע אחד לפניו, הרי הוא גדול ממנו. (ב תעו) וכמו שמצאנו בתורה ביעקב ועשו שהיו אחים תאומים, ובכל זאת עשו היה נחשב הבן הגדול ויעקב הבן הקטן, שנאמר (בראשית כז מב): "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן".

יש לעמוד מפני האח הגדול בתוך ארבע אמות [2 מטר], ויש מקילים שלא לעמוד לו, וסומכים שמן הסתם הוא מוחל על כבודו שלא יעמדו. אך הנכון לעמוד ולקיים את המצוה, אלא אם כן מחל במפורש שלא יעמדו לו. (ב תפה. שבט הקהתי ח"א סימן רסב)

כשהאח עולה לספר תורה, יעמדו לו אחיו הקטנים ממנו, שזהו בכלל כבודו. (ה"ע קסג)

יש אומרים שגם לאחר מיתת האב והאם, חייבים בכבוד האחים הגדולים, ולכן ראוי והגון לכבדם גם לאחר מכן. (ה"ע קסא, קסג)

נחת רוח - מצוה רבה להשתדל בכבוד האחים והאחיות הגדולים, שנחת רוח גדול הוא להורים, כאשר רואים שבניהם ובנותיהם מתנהגים בכבוד, בדרך ארץ, באהבה ובהערכה אחד כלפי השני. כמו כן, צריכים הילדים להזהר מאוד שלא לגרום לחיכוכים ומחלוקות במשפחה חס ושלום, שדבר זה מצער מאוד מאוד את ההורים ומתבזים הם בזה, ויכולים להכשל חס ושלום בזלזול כבוד אביהם ואמם.

אחים גדולים שאינם שומרי מצוות - אין חובה לכבדם כדין אח גדול. ומכל מקום יזהרו שלא לגרום מחלוקות חס ושלום, אלא אדרבה ירבו עמם אהבה ואחוה שלום ורעות, ובדרך זו יקרבו אותם יותר ויותר לבורא עולם. (ב תצב)

אח תלמיד חכם

אחים שזכו שיש להם אח תלמיד חכם שעוסק בתורה, ופרנסתו בדוחק, מצוה רבה לתמוך בו ולסייע בעדו, כדי שיוכל ללמוד תורה ולחנך את בניו ובנותיו בדרך הישרה, מתוך ישוב הדעת. ופשוט שהתמיכה באח קודמת לשאר עניים. (רנא ס"ג. ב תעו)

גודל הזכות להחזיק תלמיד חכם

אמרו במדרש (בראשית רבה עב ה, צט ט): "מאתים ראשי סנהדראות העמיד שבט יששכר לישראל, שכולם היו משיבים הלכה לאמתה של תורה, כהלכה למשה מסיני, וכל ישראל אחיהם מסכימים ונוהגים על פיהם. וכל השבח הזה מנין לו ליששכר? בגלל אחיו זבולון, שהיה זבולון עוסק במסחר, ומביא סחורה באניות ומוכרה, ונותן ליששכר כל צרכו כדי שיעסוק בתורה. לפיכך כשבא משה רבנו לברך את שבטי ישראל, הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, שנאמר: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך". ועל זבולון נאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ובמסכת סוטה (דף כא ע"א) שאלו על מי נאמר הפסוק (שיר השירים פרק ח פסוק ז): "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"? אמר עולא, לא על עזריה שהיה עוסק במסחר ומפרנס את אחיו התנא שמעון, כדי שיעסוק בתורה. ולא על בית הנשיא שפרנסו את רבי יוחנן, כדי שיעסוק בתורה. אלא על הלל הזקן ואחיו שבנא, כי שבנא עסק במסחר והתעשר מאוד, ואילו הלל עסק בתורה מתוך עוני ודוחק עצום מאוד, ושבנא לא תמך בהלל. לאחר שנים, כשנתמנה הלל להיות נשיא ישראל, בא אליו שבנא ואמר לו: קח לך חצי מכל רכושי, ותמורת זה תן לי חצי מחלקך בעולם הבא מהתורה שלמדת, יצאה בת קול מן השמים ואמרה: אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. בוז לך, עכשיו שאחיך נעשה נשיא ישראל, ולא חסר לו מאומה, אתה נזכר לפרנסו?! מדוע כשהיה שרוי בעוני ובדוחק, לא עזרת לו?! ועל כל פנים, פשוט הדבר שמעלה זו לתמוך בתלמיד חכם, היא בכל תלמיד חכם, ולא רק באח, אלא שהעדיפות היא לאח, כי הקרוב קודם לשאר תלמידי החכמים.

אח קטן תלמיד חכם

אם האח הקטן תלמיד חכם, ואחיו הגדולים אינם תלמידי חכמים, יכבד האח הקטן את אחיו הגדולים, ואחיו הגדולים יכבדוהו, בגלל תורתו. (ה"ע קסא) ומכל מקום האח הקטן התלמיד חכם אינו צריך לעמוד ממש מפני אחיו הגדולים, אלא די להדר להם מעט, אולם הם חייבים לעמוד מפניו, כדין קימה מפני תלמיד חכם. (כבוד הורים רפג)

כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רמ סעיף כג): "אח גדול שחירף וביזה לאחיו שהוא תלמיד חכם וקטן ממנו בשנים, ונידה האח הקטן את האח הגדול, יפה עשה שנידהו, שכיון שאינו נושא פנים לתורה ואינו מכבדה, אינו עושה מעשה עמך, ואינו חייב לכבדו".

חומרת המזלזל בתלמיד חכם

במשנה (סנהדרין צ ע"א) אמרו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ובגמרא (צט ע"א) שאלו, על מי נאמר הפסוק (במדבר טו לא): "כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ? ומשיבה הגמרא: על האפיקורוס. ומיהו אפיקורוס? אמרו רב ורבי חנינא: אפיקורוס, זה המבזה תלמיד חכם. ובמסכת שבת (קיט ע"ב) אמר רבי יהודה, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים. ואמר רב יהודה אמר רב, כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. ואמר רב יהודה אמר רב, אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו - אלו תלמידי חכמים. ע"כ. וזו לשון הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ג הלכה יד) יש עבירות קלות, ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין לו חלק לעולם הבא, על כן כדאי להתרחק מהן ולהזהר בהן, ואלו הן: המלבין פני חברו ברבים, והמבזה תלמידי חכמים, והמבזה את רבותיו,... במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא? כשלא עשה תשובה, אבל אם שב מרשעו והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה.

וכתב מרן בשלחן ערוך (סימן רמג סעיפים ו-ט): "עוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאותם, וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא, והוא בכלל "כי דבר ה' בזה". ה' יצילנו. מי שהעידו עליו שביזה תלמיד חכם, בית דין היו מנדים אותו, ואין מתירים לו עד שירצה את החכם. ואף החכם עצמו רשאי לנדות לאדם שהפקיר כנגדו. ואף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו, אינו שבח לחכם שינהיג את עצמו בזה. במה דברים אמורים שחירפוהו בסתר, אבל אם חירפוהו בפרהסיא, אסור לו למחול על כבודו, אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש, עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח, כמה חמור הדבר לבזות תלמיד חכם. וכתב התשב"ץ (חלק א סימן לג) שגם בזה אמרו: "יפתח בדורו כשמואל בדורו". ועל כל פנים, מי שחטא בדברים אלו, יתחרט בכל לבו, ויפייס את החכם, ויעשה תשובת המשקל לאהוב תלמידי חכמים ביתר שאת, ושב ורפא לו.

וכמו שכתב בתנא דבי אליהו (כו), כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, אוהב את ישראל, ואוהב תלמידי חכמים ביותר, כך יהיה אדם אוהב את ישראל ואוהב תלמידי חכמים ביותר. וכן אמרו בגמרא (כתובות קג ע"ב) על הפסוק: "ואת יראי ה' יכבד", זה יהושפט מלך יהודה, שכשהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו, ומחבקו ומנשקו, וקורא לו רבי רבי, מורי מורי. וכן אליהו הנביא, כשהיה רואה בני אדם צדיקים, היה מגפפן ומחבקן ומנשקן. (ילקוט מלכים רכד). וכן העיד רבי בן ציון מרדכי חזן על גאון עוזנו ותפארתנו רבנו יוסף חיים, בעל הבן איש חי, וזו לשונו: גודל ענוותנותו אין הפה יכול לספר, כשהיה רואה תלמיד חכם נכנס אצלו, היה שמח לקראתו כמוצא שלל רב, והיה בא לקראתו, ומקבלו בסבר פנים יפות, ומושיבו אצלו, ושומע כל דבריו ובקשותיו. וכשגומר ורוצה ללכת, היה הולך עמו ומלווהו עד שער החצר. וכשהיה רואה את הלמדנים הצעירים שיודעם ומכירם שנפשם איותה בתורת ה', היה מראה להם פנים צהובות יותר ויותר. ועימי היה מעשה, כשהייתי רך בשנים כבן עשרים, הייתי הולך לביתו, והיה קם מלפני ומושיבני אצלו, ומדבר עמי כאב את בן ירצה. והגם שלא הייתי תלמיד חכם, כי אם למדן פשוט ומשרת בקודש בחזנות בבית הכנסת שלו. ע"כ. (שלחן ערוך המדות, אהבת הבריות שער המוסר סימן ה)

בן תורה - אם האח הקטן אברך או תלמיד ישיבה שעוסק כל היום בתורה, אך עדיין לא הגיע לדרגת 'תלמיד חכם', ואחיו הגדולים אינם עוסקים בתורה, ינהג בהם כבוד לדבר עימהם בענוה וכדומה, אך כיון שיש אומרים שאינו חייב לעמוד מפניהם ממש, הנכון שימחלו לו שלא יעמוד, ודי שיהדר להם. (כבוד הורים רפד)

כבוד הסבא והסבתא

צריך אדם לכבד את סבו ואת סבתו, ויעמוד בפניהם. ולא יקראם בשמם הפרטי, אלא בתואר 'סבא' או 'סבתא'. וכשעולה הסבא לספר תורה, יעמוד לכבודו עד סיום קריאתו בתורה, ולאחר הקריאה יגש אליו לנשק את ידו. (ה"ע קסז)

חייב אדם לחנך את בניו שיכבדו את הסבא והסבתא, בשמחה ובסבר פנים יפות. (תנא דבי אליהו. קא. ב תקח)

סבא וסבתא שאינם שומרי מצוות - אין חובה על הנכדים לעמוד לפניהם, ומכל מקום ינהגו בהם מנהגי כבוד בדיבור עימהם וכיוצא, כי רק בדרך זו ירבו אהבה ואחוה שלום ורעות, ויקרבו אותם יותר לבורא עולם. (ב תקה)

כבוד חמיו וחמותו

חייב אדם בכבוד חמיו מדברי חכמים, אף שחמיו אינו זקן, ואינו תלמיד חכם. וכבר כתב הרמב"ם (אישות פרק טו הלכה יט): "ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה. ויהיה דיבורו עמה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז". ע"כ. ובודאי שכאשר אדם מכבד את חמיו, אשתו מתכבדת בזה, אך אם אינו מכבדו, הרי הוא פוגע ומזלזל בכבוד אשתו, ונמצא שעובר על חיובו לכבדה יותר מגופו. (ב תקט)

חייב אדם לעמוד מפני חמיו כשמגיע בתוך ארבע אמותיו [2 מטר]. וכן יש לעמוד מפני חמותו, ולכבדה כראוי לה. ואולם אם ביקש מהם מחילה שלא לעמוד בפניהם, רשאי שלא לעמוד. (ב תקט)

יש נוהגים לנשק את ידי החם - אבי האשה, בדרך כבוד ויקר, וכן ראוי לעשות. ובפרט כשחמיו הוא בן תורה ובעל מעשים טובים. (יחו"ד חלק ו סימן נא. ה"ע קסד)

כשעולה חמיו לספר תורה, יעמוד לכבודו עד שיסיים את הקריאה. ויש נוהגים גם לנשק את ידו לאחר הקריאה, כמו שמנשקים לאבא. (ה"ע קסד)

חתן תלמיד חכם - אינו חייב לעמוד מפני חמיו וחמותו, ודי שיהדר מעט מפניהם. ואולם חמיו וחמותו חייבים לעמוד מפניו מלוא קומתם, כשנכנס בתוך ארבע אמותיהם, כדין קימה מפני תלמיד חכם, שחייבה התורה לעמוד לו. (כבוד הורים רצט, רסט)

והביאור בזה, כי הנה אם ישנם שני תלמידי חכמים, או שני זקנים, או חכם וזקן, פסק מרן (סימן רמד סעיפים ז ח) שכיון שכבודם שווה, פטורים הם מלעמוד זה לזה, ודי שיהדרו מעט זה לזה. ולכאורה גם כאן, מאחר והחתן חייב לעמוד מפני חמיו וחמותו, וגם הם חייבים לעמוד מפניו, שהרי הוא תלמיד חכם, נמצא אפוא שכבודם שווה, ויהיו שניהם פטורים, ודי שיהדרו אחד לשני. אך זה אינו, כי דוקא שני תלמידי חכמים או זקן וחכם וכיוצא, שחיוב שניהם שווה מן התורה, ממילא פטורים מלקום זה לזה, ודי להם בהידור, לא כן כאן, שהחובה לעמוד מפני החכם היא מן התורה, ומפני חמיו וחמותו היא מדרבנן, נמצא שאין חיובם שווה, ולכן החתן די שיהדר להם, אבל חמיו וחמותו היאך יצאו ידי חובה בהידור לבד, הלוא עדיין הם חייבים מן התורה לעמוד לו, מלוא קומתם ממש.

חתן אברך - שעוסק כל היום בתורה, יש אומרים שאף שלא הגיע עדיין לדרגת 'תלמיד חכם', בכל זאת אינו חייב לעמוד מפני חמיו וחמותו. והנכון שימחלו לו שלא יעמוד, ואז די בזה שיהדר להם. (כבוד הורים רצט)

קריאה בשם - לא יקרא לחמיו או חמותו בשמם הפרטי. ויש נוהגים לקראם אבא ואמא. ומכל מקום מותר לקראו בתואר 'רבי' או 'אדוני', כגון 'רבי אברהם' או 'אדוני אברהם', וכן 'הרבנית שרה' או 'דודה שרה'. (ה"ע קסד)

מקום הישיבה - חתן המארח את חמיו בביתו, יושיב את חמיו בראש השלחן, והוא ישב בצידו. (מבקשי תורה רז)

רחיצה - אסור להתרחץ עם חמיו במקוה, אולם בים, שלבושים בבגד ים, מותר. (שפג)

חמיו וחמותו שאינם שומרי מצוות - אינו חייב מן הדין לכבדם. ומכל מקום יזהר שלא לבוא לידי מחלוקת חס ושלום, ואדרבה ירבה אהבה ואחווה שלום ורעות, ובדרך זו יקרב אותם יותר אל בורא עולם. ובפרט כשיראו את הילדים - הנכדים הולכים בדרך ה', ומתנהגים בעדינות ודרך ארץ, אין ספק ששם שמים מתקדש על ידיהם, וכדברי חז"ל (יומא פו ע"א) "ואהבת את ה' אלהיך" - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, ואז הבריות אומרות עליו, אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה! פלוני שלמד תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". (ב תקיח)

כולכם חייבים בכבודי - אם ציווהו הוריו שלא יכבד את חמיו או את חמותו, אסור לו לשמוע להם, כיון שמצווה מהתורה לשמוע לקול חכמים שציוו לכבדם. (ב תקיט)

עילוי נשמה - גם לאחר פטירת חמיו או חמותו, ינהג בהם כבוד. ולכן אם אין להם בנים שיאמרו קדיש, ראוי שהחתן יאמר קדיש. וכל מה שהחתן עוסק בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, יש בזה עילוי נשמה ונחת רוח לחמיו ולחמותו בעולם העליון. (ב תקיט)

ובזוהר הקדוש (נשא קמד ע"ב), מספר אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי: באותו יום שחידשת חידושים עליונים, העטירו בזכותך את חמיך רבי פנחס בן יאיר בחמישים כתרים. עי"ש.

אם חמיו נפטר ולא הניח בנים, וקודם פטירתו ביקש מנכדו [בן הבת] שיאמר קדיש לעילוי נשמתו, אך הוריו מקפידים שבנם לא יאמר קדיש בחייהם, ישמע להם, וכנגד זה ירבה מאוד בלימוד תורה לעילוי נשמת סבו, שמעלת התורה רבה הרבה הרבה יותר ממעלת הקדיש. ומכל מקום אם אפשר, נכון להבהיר להורים בנעימות שאין להם לחשוש מאמירת קדיש כלל ועיקר, ו"שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע". (קהלת ח ה)

כן דעת הגאון החיד"א שלא נכון לשגות בדמיונות שוא, ולחשוש כאילו חס ושלום ישנה סכנה כלשהי על ידי אמירת הקדיש, וכמו שכתב המהרי"ל: ופשיטא שאין להם לירא לאותם שהוריהם בחיים מלומר קדיש. ובשיורי כנסת הגדולה כתב, וגדולה מזו נוהגים הנכדים בחיי אביהם ואמם, לומר קדיש על הסבא אבי האמא שלא היו לו בנים זכרים. וכן הוא בשלמי ציבור, שדי חמד ועוד. ומכל מקום, אם ההורים מאניני הדעת ומקפידים שבנם לא יאמר קדיש בחייהם, ישמע להם. ואדרבה ירבה יותר בלימוד התורה, וכמו שכתב בספר יוסף אומץ: "ענין הקדישים וברכו, תיקון זה אינו אלא לעמי הארץ, אבל לימוד תורה מועיל שבעתיים מכל התפלה, שעל ידי כן מכניסים את הנפטר למעלות גבוהות בגן עדן. ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערוך אל הכבוד שזוכה אביו על ידי זה בישיבה של מעלה. ולכן על כל אחד, להשתדל מאוד להרבות בלימוד התורה כל מה שאפשר לו לפי חכמתו. ע"כ. (ה"ע קטז)

אשת חמיו ובעל חמותו - אינו חייב בכבודם, מאחר ואינם הוריה של אשתו. ומכל מקום, בפני אשתו ישתדל לכבדם. (ב תקיד, תקכא)

כבוד חמיה וחמותה

גם האשה חייבת לכבד את חמיה וחמותה כמיטב יכולתה, ולעמוד מפניהם בתוך ארבע אמות, שזהו מכבוד בעלה שמכבדת את הוריו. וכבר כתב הרמב"ם (הלכות אישות פרק טו הלכה כ): "ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות לבו, ומרחקת כל מה שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה יישובם נאה ומשובח". ע"כ. (ב תקיז)

כבוד הדודים

יש לנהוג כבוד באחי אביו ואחי אמו, וכן בדודתו. ואם הדוד עלה לספר תורה, יעמוד לכבודו. (ה"ע קסג. ב תקכא)