איך מעודדים ילדים בצורה נכונה?

מהו עידוד? וכיצד עושים אותו נכון שבאמת יגרום לשינוי ודרבון?

עידוד – מלשון המילה עוד. חיזוק הקיים, על מנת להגיע להתקדמות של עוד ועוד.

עידוד הוא כלי הגורם להפנמת ערכים. הוא ממריץ והוא הכוח המניע כל אחד להתקדם לקראת יעדים.

זהו החלק העיקרי ביותר בחינוך, אך עלינו לדעת לעודד נכון.

עידוד זו מצווה מן התורה, שמטרתה לשמח את המעודד. זו לא מניפולציה אלא מעשה חסד.

שאלי את עצמך: האם את שמחה שהילד שלך התגבר? ואז תשמחי אותו, תגלי לו כמה הוא נפלא.

אל תעודדי כדי לגרום לו להתמיד, תעודדי כדי לשמח אותו בהתגברות של עצמו, כי זה מגיע לו.

בהרגשה זה כאילו שאת חוגגת אתו את הניצחון – זו חווית העידוד האמתית.

יש לשים לב שאנו באות לעודד את ילדינו על מה שכבר קיים, לעודד על מה שהם עושים באמת. להתמקד בהתנהגות הטובה של הילד ולשבח את המעשים הטובים שלו.

הילד יתקדם וישתנה אם נעודד אותו על  העמל וההשקעה.

למשל בלימוד, ילד מגיע הביתה עם מבחן שקיבל בו 60%.

הוא מגיע עם פנים נפולות, קצת חושש להראות לך את המבחן, ואולי גם מתבייש.

"אמא, קיבלתי 60% במבחן בחשבון".

אמא: "אני זוכרת שלמדת הרבה למבחן הזה, יוסי, למדת גם עם חיים אחיך הגדול".

יוסי: "כן, אמא. אוף, כמה השתדלתי".

אמא: "יוסי, כל הכבוד לך! אני ממש שמחה, בשבילי זה כמו לקבל 100%. העיקר ההשקעה והמאמץ, לא חשובות לי התוצאות.

"ותגיד לי כל התשובות שענית הן שלך?"

יוסי: "כן, אמא, לא העתקתי אפילו מספר".

אמא: "נפלא, בן שלי, אני שמחה מאד. תמשיך להשקיע, ותראה גם תוצאות טובות. ואת הפרס שהבטיחו בכיתה – אני אתן לך".

עידוד נכון הוא הכלי העיקרי המאפשר לנו לאמן את הילד ולחשלו.

עידוד לא מתבטא במילים גרנדיוזיות ובמשפטים ארוכים ומסובכים. זה לא אמין והוא לא טיפש, לכן זה יוצר את ההיפך.

 עידוד נכון אמור להיות פשוט, קצר וקולע, אמין וטבעי, טפטוף קבוע. טפיחה על השכם, קריצה, קלה, חיוך נעים ומילים כמו: "אני שמחה שהתגברת", "אבא ישמח מאד", "הכלים שרחצת נקיים מאד, תודה רבה", "תודה שקיפלת כביסה, זה הקל עלי".

משפטים טבעיים קל להתרגל לומר בקביעות, והם גם משכנעים, כי הם מותירים רושם כן ואמתי.

עיקר החינוך הוא להבחין במעשים חיוביים ולהתייחס אליהם.

לתפוס את הילד כשהוא מצליח ולא כשהוא נכשל. למקד את הילד בחיובי שבו ולא בשלילי. כך הילד בונה את הדימוי העצמי שלו. הוא מאמין שהוא טוב, וממילא יש לו מוטיבציה להשתנות ולהתקדם עוד.

העידוד הקבוע מרגיל את הילד להתייחס בעצמו למעשים הטובים שלו. זו דרך להוביל אותו לבנות לעצמו דימוי חיובי על עצמו.

תני לילד את ההרגשה שהוא בן יחיד, ושכל פנייה אליו נובעת מאהבה ללא גבול. כך הוא ירכוש את  האמון בך.

שימי לב שכשבנך רוצה להשמיע לך, למשל, את המשנה שלמד בע"פ, ובדיוק הטלפון שלך מצלצל... אם המשכת להיות מרוכזת בו וכלל לא התייחסת לצלצול הטלפון – הראית לו שלך חשובה המשנה שלמד בע"פ וההשקעה שהשקיע. זה מעודד אותו להמשיך והילד לומד מה חשוב לך באמת.

כדי שהעידוד ישמע אמתי וכן, עודדי לאחר מעשה ולא לפניו. גם אם ביקשת משהו מבתך והיא לא ששה לעשות את בקשתך בתוספת אוווווף אחד גדול... חכי שתעשה זאת בכל זאת, ואז תעודדי אותה על התגברותה ועל אופן הביצוע.

"תודה! חני, ראיתי שהיה לך קשה ובכל זאת התגברת וטאטאת את הרצפה, נקי מאד".

כשיש הזדמנות – החמיאי בעקיפין. עודדי ליד אבא או ליד סבא וסבתא. העידוד ידרבן פי כמה...

אז כיצד הצליחה חני לגרום לבנה דוד להיות ילד מסודר לטווח ארוך מאד, ולא לכמה פעמים בודדות?

חני למדה לעודד נכון.

* החמיאה לדוד על מקלחת מסודרת / חדר מסודר כשהוא מסודר (ולא כשהוא לא...), עידוד אמתי.

* שוחחה אתו (שלא בשעת מעשה) בנעימות על חשיבות הסדר.

* בזמן שדוד לא השאיר את המקלחת מסודרת חני לא גערה, כעסה, העירה וכו' אלא ביקשה ממנו שייגש למקלחת לאסוף את "השאריות", וחיכתה בסבלנות לזמן המתאים לעודד על מקלחת כן מסודרת.

אז קדימה, רוצו לעודד!

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il