גזור ושמור: כך נשמור על בריאות טובה ואיתנה, על פי הוראות הרמב"ם

מהי בריאות? - בולם רוגזו, ימעיט אוכלו ויגביר תנועתו.

כל אדם באשר הוא, ובעיקר מצופה מאיתנו כעם סגולה לעבוד על מידותנו, לאכול במידה נכונה ומועטה לצורכי קיום הגוף ("..צדיק אוכל לשובע נפשו..") ולהגביר את תנועת הגוף ביומיום, קרי פעילות גופנית (גם ניקיון הבית, סחיבת סלי קניות וכדומה נחשבים לפעילות גופנית כלשהיא).

הרמב"ם אומר, תפסיק לאכול כשבא לך עדיין לאכול. תמלא את הקיבה עד ¾ מהקיבולת שלה, אחרת אין כיווץ טוב בשרירי הקיבה אם היא מלאה עד אפס מקום, ואז יש תסיסה של האוכל בקיבה, ריקבון ומחלות.

רצוי לאכול לאט, כדי שנכניס פחות מזון בזמן של 20 דקות והשובע יורגש רק אז (לוקח זמן לסוכר שבמזון להגיע לזרם הדם ולמוח המאותת על תחושת שובע).

מעט אוכל גרוע עושה פחות נזק מהרבה אוכל טוב ואיכותי שממלא את הקיבה עד אפס מקום.

התעמלות לאחר האוכל גורמת להפסד בישול. זהו עיכול לקוי של המזון ואז המזון מגיע לתאים (לגוף) בצורה לא מספיק טובה (לא מעוכל).

אכול מעט ואז כמות האוכל תפחת. תהיה יותר אנרגיה בגוף ופחות עייפות.

רצוי ללעוס את המזון היטב כמספר השיניים בפה. כך הקיבה תתאמץ פחות.

רצוי לאכול כשאתה רעב ולשתות כשאתה צמא.

כדאי לדלג על ארוחה מדי פעם ועדיף על ארוחת הבוקר, כי רצוי להמשיך את ניקוי הגוף מהלילה.

אל תשים מאכל על מאכל - זהו הפסד בישול (עיכול לקוי). ערבוב מזונות שונים בארוחה אחת (פחמימות וחלבונים למשל) מזיק גם כן לעיכול.

אדם שינהיג עצמו כמו בהמתו בדרך לבריאות טובה יותר (יאכיל את עצמו כמו את בהמתו).

רק כשרעבים - אוכלים. "לעולם יאכל אדם אלא כשהוא רעב" (הרמב"ם). הרמב"ם אומר שאדם יאכל כשהרעב אמיתי. רעב אמיתי הוא צורך גופני שמתבטא בירידת סוכר, לעומת תאווה שהוא אינו צורך אמיתי של הגוף, אלא נוצר מגירוי החושים והמחשבות. בעולם המערבי יש כל הזמן גירוי לאכול (פרסומות בכל מקום) ולכן אצלנו יש בעיה של השמנה. איבדנו את מנגנון הרעב והשובע והאינסטינקטים הטבעיים. יש חשיבות רבה לאכול רק כאשר רעבים, כי כשאדם רעב יש לו מספיק אנזימי עיכול כדי לעכל את המזון. אם אין לו מספיק אנזימי עיכול על מנת לעכל את האוכל אז המזון יתסוס ויירקב. אכילה לא בזמן של רעב אמיתי היא אחת הסיבות המרכזיות למחלות של העולם המערבי, כמו: סוכרת, השמנה, בעיות לב וכו'.

מה לא לאכול? בשר "זקן". בשר עגל טוב יותר מבשר פרה, פרגית טובה יותר מתרנגולת. חלקים פנימיים - כבד, לב וכליות אינם בריאים כלל (גם רבי נחמן מברסלב גורס כך). בנוסף, חשוב להימנע מקמח לבן, סוכר לבן וחלב ומוצריו המעלים ליחה. ירקות מוחמצים, תבשילי יין, בשר מעושן, חומץ, חרדל, צנון ופירות בוסריים.

מה לאכול? הרמב"ם ממליץ על אוכל קל לעיכול, שתכונותיו נמצאות ביחס הפוך לאופיו של האדם: אדם חם-מזג, עצבני, מוחצן ברגשותיו, מהיר, מזיע, חם לו גם בחורף, בעל לחץ דם גבוה, מתפרץ, צריך לאכול מזון קר כמו: דגים, בשר גדי, פרגיות, מנטה, לימון, פירות טריים ובעיקר פרי הדר, ירקות טריים ומשקאות קרים. אדם קר-מזג, רגוע, איטי, מופנם, סובל מקור בחורף, בעל לחץ דם נמוך, סובל מעצירות, צריך לאכול מזון חם כמו הודו, ירקות ופירות מבושלים, והרבה תבלינים מחממים: קינמון, הל, זנגביל ואגוזים.

הגיל קובע מה אוכלים

רצוי שאדם זקן יאכל ארוחה קטנה מספר פעמים ביום וימנע מאכילת קטניות כעדשים, אפונה, פול וחומוס המכבידים על הקיבה (חשוב שתדעו שהנבטתם מקלה על העיכול).  כמו כן, רצוי שאדם צעיר יאכל פעמיים ביום.

טחינת המזון

"רוב החולאים שבאים על האדם הינם מאכילת מאכלים רעים או שממלא את בטנו באכילה גסה (לא לועס מספיק) אפילו ממאכלים טובים" - הרמב"ם.

הלעיסה מגדילה את שטח הפנים, פעולה המאפשרת עיכול אנזימתי טוב יותר. ובכך לאנזימים יהיה יותר קל לפרק את המזון. הלעיסה מגבירה את כמות הפרשת הרוק והוא חיוני על מנת שהמזון יתקדם בקצב הרצוי במערכת העיכול. ככל שלועסים יותר, יופרש אנזים פאתילאלין (אנזים מאוד חשוב לפירוק עמילן). תחילת הפירוק נעשה בפה. ככל שאנו לועסים יותר זה ישפיע על שאר השרירים הטבעתיים בגוף. השריר הטבעתי בפה מפעיל את כל השרירים הטבעתיים עד לפי הטבעת (ראו שיטת פאולה להבראת הגוף). לעיסה מרובה תמנע אכילת יתר, שהרי תחושת השובע לא מגיעה מיד וכך אם נשקיע זמן בלעיסה זה יגרום למניעת הפרזה בכמות האכילה.

כמות המזון

רוב האנשים ממלאים את קיבתם עד אפס מקום (כמו את מכונת הכביסה). הרמב"ם אומר שכשיש עודף מזון בקיבה הוא מתחיל לתסוס ולהרקיב. מעט אוכל באיכות ירודה עושה פחות נזק מאשר הרבה אוכל בריא ואיכותי. זאת מאחר ולמערכת העיכול יש כוח של קליטה ופליטה. ישנו כוח מעכל וישנו כוח העוזר בפליטת פסולת. כשהקיבה מתמלאת לגמרי היא מתנפחת, ואז הכוח הדוחה נחלש כמעט עד לאפס.

הרמב"ם מדבר על העיקרון של הימנעות מאכילה מרובה אפילו מהמאכלים הטובים: "לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו". הכוונה שנאכל לשובע ולא יותר מדי עד שנתפוצץ. הרמב"ם מציין שלא למלא את הקיבה לעולם!! להשאיר שליש מקום ריק בקיבה. כיצד עושים זאת? מפסיקים לאכול כשעדיין בא לנו לאכול. אם אנו ממלאים את הקיבה באוכל עד אפס מקום והאוכל נמצא בקיבה זמן רב הוא מתחיל לתסוס. הכלל של הרמב"ם הוא, שעדיף לאכול מעט מזון מאיכות גרועה ולא בריאה, וזה עושה פחות נזק מאכילת הרבה מזון בריא וטוב. מי שיפעל לפי הכלל הזה האכילה תחזק אותו במקום להחלישו. כשאוכלים כמות גדולה של מזון והרבה סוגי מזון בארוחה אחת יוצרים מין עיסה קשה בקיבה שקשה לה להתעכל וזה מכביד עליה. כמו כן, הרמב"ם טוען שדיאטות המבוססות על אכילת כמויות מעטות גורמות נזק גדול לגוף, כי כשאוכלים מעט מדי העיכול יורד ועימו יורד חום הגוף הטבעי, אך גם אכילה מרובה (אפילו של מזונות בריאים ומזינים) גורמת נזק.

עם זאת, ארוחת הבוקר חשובה מאוד לריכוז ואין לדלג עליה והכוונה היא לא לאכול סעודה שלמה (פת שחרית) מיד על הבוקר אלא להמתין מספר שעות עד חצות היום - סוף זמן תפילת שחרית (לכך הרמב"ם התכוון) ולאכול סעודה זמן מה לפני חצות היום. ומה עד אז? מזון מנקה ומזין - פירות, אגוזים ושקדים. עם זאת מצווה לעיתים לפסוח על ארוחת הבוקר ולא לאכול עד הצהריים על מנת לנקות את הגוף מהיום הקודם.

נזקי מזון עודף

חשוב להבין כי אין מספיק אנזימי עיכול בתריסריון על מנת לפרק כמות לחם גדולה בבת אחת. ואם המזון לא מעוכל אנזימתית, הוא תוסס ונרקב, גורם לגזים רעילים וחומציות בגוף.

כשהקיבה נפוחה מעודף מזון היא לוחצת כלפי מעלה ואז עלולים להיווצר מספר נזקים למשל, צרבת או לחץ של הקיבה על הסרעפת והסרעפת לוחצת על הלב והריאות. אם יש לחץ על הלב הוא יכול לעבוד מהר והדופק יעלה בהמשך וגם לחץ הדם ובעקבותיו תעלה הנשימה וזה יגרום לקשיי נשימה.

כשאוכלים יותר מדי זה מתיש את איברי העיכול וגורם לעומס יתר על הלבלב שצריך להפריש הרבה אנזימים עד שהוא לא מסוגל לעבוד יותר ואז עלולה להתפתח סכרת.

עודף של אבות המזון - שומנים, חלבונים ועמילנים בגוף, גורם למחלות המערביות בימינו.

האדם המערבי אוכל יתר על המידה כי אבדו לו האינסטינקטים מתי לאכול במשך היום, מתי להפסיק לאכול, מה לאכול וכמה לאכול.

עדיף לאכול מזון חי ולא מבושל מאחר ואת המזון המבושל אוכלים בקלות רבה יותר וכלל לא לועסים אותו ומזון חי חייבים ללעוס. גם כשאוכלים מזון מבושל המוח מאותת שלא קיבל מספיק ויטמינים ולכן יש צורך במזון נוסף (לא פלא שלאחר ארוחה דשנה אנשים מרגישים ש"בא להם" מתוק, צורך זה יושב לעיתים על חוסר בויטמין C).

הפרזה באכילה נובעת מאי שמירה על צירופי מזון נכונים.

לשתות ולאכול ביחד?! לא כדאי!!

לפי הרמב"ם ("ולא ישתה מים בתוך המזון") השתייה בזמן הארוחה משבשת את מערכת העיכול. אפשר לשתות מים חצי שעה לפני הארוחה או שעה לאחריה. האוכל המערבי יחסית יבש, דל בנוזלים ועשיר בתבלינים ומלח. פלפל שחור, מלח וחומץ גורמים ליובש (תחושת היובש היא כמו שריפה, לכן האדם רוצה לשתות מים).

כשאנו שותים בזמן הסעודה אנו בולעים את האוכל במקום ללעוס אותו.

השתייה בזמן האוכל גורמת להרחבת הקיבה.

השתייה בזמן האוכל גורמת לשיבוש העבודה של אנזימי העיכול, מאחר והאנזימים צריכים להיות צמודים למזון. וכאשר שותים בזמן הארוחה זה מוהל את חומצת הקיבה במים ללא יכולת טובה לעשות עבודתה נאמנה.

כשאוכלים ושותים בארוחה, המזון נדחף טרם זמנו לצינור העיכול, לא שוהה מספיק זמן בקיבה על מנת להתעכל אנזימתית וזה גורם לאכילת יתר.

יש לשתות מעט מאוד לפני הארוחה ומעט מאוד בזמן הארוחה.

את מרבית הנוזלים יש לשתות בין הארוחות.

יין שותים במשורה. מעט מאוד לפני הארוחה ומעט מאוד בזמן הארוחה, כדי לפתוח את המעיים. אף פעם לא אחרי הזעה מרובה ולא אחרי פעילות גופנית.

מה עדיף מזון חם או קר?

רצוי לא לאכול מזון קר מדי או מזון חם מדי (גם לגבי שתייה). כשאוכלים מזון חם מדי אנו לרוב מדלגים על פעולת הלעיסה. אכילת מזון חם או קר גורמים לכוויות פנימיות ושחיקת האמייל בשיניים.

כשחולים לא אוכלים

רצוי לנוח בזמן מחלה. אל תאכל בשלב של מחלה אקוטית בשעת כאבים או בעליית חום. אכילה בזמן מחלה מחזקת אותה, והרי האנרגיה של הגוף צריכה ללכת לכיוון של הריפוי (כשהקיבה מלאה במזון, דם ואנרגיה רבים מושקעים בקיבה ונגזלת אנרגיה מהגוף שאמורה ללכת לריפוי).

אכילה בבוקר

רצוי שלא לאכול מזון שיכביד על מערכת העיכול מיד בקימה (מלבד פירות שלא מכבידים על מערכת העיכול ולא מפריעים לתהליך הניקוי הנעשה בבוקר). כשקמים, בדרך כלל, לא רעבים. הגוף עדיין מלא במאגרי סוכר מיום קודם. ראשית רצוי לשרוף את הסוכר שיש בגוף. הבוקר נועד לניקיון הגוף (הפרשות, ליחות, צואה ועוד) הגוף לא מסוגל גם לעכל וגם להפריש פסולת. אם נכפה עליו לאכול הוא לא יוכל להפריש את הפסולת. ככל שנאכל מאוחר יותר בבוקר הגוף יתנקה יותר. הרמב"ם: "לא יאכל עד שיבדוק את עצמו שמא יצטרך לנקביו". אם לא הייתה יציאה בבוקר מומלץ שלא לאכול (כמובן שצריך ללכת לנטורופת לפתור את בעיית העצירות).

סגולת צירופי המזון

הרמב"ם מדבר על הנהגת הבריאות שלא יכניס מאכל על מאכל (לא לערבב סוגי מזונות בארוחה אחת). מי שרוצה לאכול מספר סוגי מזון בארוחה אחת, יקדים לאכול את המזון הקל לעיכול. למשל, עוף קודם לבשר בקר ופחמימות קודמות לחלבונים. ללעוס הרבה ולא לבלוע מבלי ללעוס.

ד"ר שלטון, אבי גישת ה'היגיינה הטבעית', ביסס את עקרונות צירופי המזון על פי התצפיות שלו בבעלי החיים בטבע. הוא הסתמך על הביוכימיה של הגוף ועל הניסיון שרכש בטיפול באלפי מטופלים - שלא לערבב מזונות עמילניים  ומזונות חלבוניים. מזונות עמילניים הם: תפוח אדמה, בטטה, אורז, קינואה ושאר הדגנים. מזונות חלבוניים הם: קטניות לא מונבטות (חומוס, סויה, עדשים, פול, אפונה ושעועית) וחלבון מן החי (דגים, ביצים, חלב, עוף ובשר). יש לציין שכשהקטניות מונבטות ניתן לשלבם עם העמילנים כי העיכול שונה. מבחינה ביוכימית עמילנים נעכלים ב-PH בסיסי בקיבה והחלבונים נעכלים ב-PH חומצי בקיבה. כשצורכים משתי הקבוצות יחד אף אחת מהן לא מתעכלת טוב.

סגולת הפירות - רצוי מאוד שלא לערבב פירות עם אף מזון. כדאי לאכלם בנפרד, כי אם החד סוכר שבפירות יתערבב עם העמילן או החלבון בסעודה תהיה תסיסה בקיבה. החד סוכר של הפירות מתסיס את החלבון והעמילן. רוב הפירות נספגים בדם תוך 20 דקות, לעומת זאת, לעמילנים ולחלבונים לוקח שעות להתעכל. אפשר לאכול פרי ואחרי שעה לאכול חלבונים או עמילנים. ירקות ירוקים עליים ורגילים שהם ניטרליים יחסית (מלפפון, חסה, סלרי וכו') ניתן לאכול עם רוב הפירות.

את הפירות הבאים - מנגו, אנונה, אבטיח, מלון וענבים - רצוי לא לערבבם יחדיו (בעלי עיכול שונה).

חשוב לציין שכל מחלה שורשה בפן הנפשי רגשי!!!

לרכישת הספר 'רזי התזונה – להתנקות, להבריא, לרזות בקלות' היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן