ייסורים של אהבה

בתחילת פרשת בחוקותי מוצגת תמונה ברורה של שכר לעושי רצונו כבר בעולם הזה: "ונתתי גשמיכם בעתם... ונתנה הארץ יבולה... וחרב לא תעבור בארצכם". לכאורה, הדבר סותר את הכלל הידוע כי העולם הזה הוא מקום העבודה ואילו מקום קבלת השכר הוא רק בחיי הנצח, וכמאמרם (קידושין לט): "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" (=מתן שכר המצוות אינו בעולם הזה). כיצד יש ליישב את הדברים?

אולם, טעות היא לחשוב כי שלמותו החומרית של האדם, היא טובתו ותענוגו באמת. הרי הרמח"ל, פותח את ספרו ´מסילת ישרים´ בכך שתכלית האדם בעולמו, וטובתו האמיתית היא שיתענג על ה´. כל מטרת השפע הגשמי בעולם הזה שהקב"ה נותן ומעניק לאדם, הוא רק כדי ליצור את התנאים הטובים ביותר, אשר יאפשרו לו לעבוד כראוי את בוראו. וכך יקבלו ישראל את השכר השלם והאמיתי בעולם הבא. אולם כאשר האדם מנצל את השפע לשכחת אלוקיו, ומן השמים מבחינים שהשפע חוסם אותו מלעבוד את בוראו, הרי הוא נלקח ממנו. או אז האדם המתייסר נזקק לתפילה ובקשת רחמים, ורק מתוך תחושת תלות זו הוא מגיע לדבקות הרצויה בקב"ה, מתקן את דרכיו וזוכה להגשים את תכלית בריאתו להתענג על ה´ בחיי העולם הבא.

משל למה הדבר דומה? למלך שהחליט להסתובב במדינתו ולבחון את מצב התושבים. עטה תחפושת, והילך ברחובה של עיר. לפתע הוא מבחין בעלם יפה תואר המקבץ נדבות מהעוברים ושבים. החל המלך לשוחח עמו, ונשא העלם חן בעיניו. הפציר בו המלך בלשון רכה שיתלווה אליו לביתו, ושם יביא לו ארוחה חמה ומקום ללון – אך הנער מסרב להצעה. אמנם עז היה רצונו של המלך לקחתו לארמון ולעשותו חתן לבתו. מה עשה? חטף המלך אחת מנעליו של העלם וברח. העלם, שזו נעלו היחידה – החל רץ אחריו, כשהוא זועק ומתחנן לו, עד שהגיע לארמונו.

למראית עין, נהג המלך באכזריות מרובה. אמנם כשנכנס המלך לארמון, והעלם בריצה אחריו, הבין העני פתאום מי הניצב מולו, או אז פנה אליו המלך וביקשו להיות חתנו וממשיכו. האם הייתה זו אכזריות של המלך? הרי כל רואה מבין שטובתו של העלם הייתה כאן, ואם בדרך הטובה לא רצה לבוא, הרי שלא הייתה ברירה אלא להביאו בקושי רב. הדבקות בקב"ה היא הנותנת את המשמעות לכל פעלו וממונו של כל אדם. אלא שאדם שאינו מבין זאת בדרך הטובה, נאלץ להבין זאת בדרך אחרת של קשייםואפילו ייסורים, והכל כדי  להגיע לטוב העליון, השלם, להתענג על ה´ ועל טובו: "כי את אשר יאהב ה´ יוכיח".

אשרי הזוכה ללכת בחוקותיו של הקב"ה מתוך שמחה, שפע וברכה. שבת שלום.