קולות מוזרים בקעו מארון הקודש

אל יבוא מאן דהוא ויטען 'ראו איזה בן יש לי! ראו כמה מושחתות מידותיו! הלא גם אתם תודו שהמצוה שהטיל עליי הבורא לחנך את ילדיי, אינה מוסבת על ילד זה... משימת החינוך לגביו, היא בלתי אפשרית! לעולם לא אצליח להעמידו על דרך האמת'!

דברים אלה, דברי כפירה הם, ולוּ מצד העובדה שאם הקב"ה הפקיד את הילד הזה ברשותך, אות ברור הוא שאתה, ורק אתה, מסוגל לחנכו בצורה הטובה ביותר. שהרי אין הקב"ה מעמיד אדם בנסיון שאינו יכול לעמוד בו.

ובכלל, אם לאורך כל הדורות, אי אפשר היה לדעת מה ייצא מכל ילד, ולכן היה אסור להתייאש מאף אחד, הרי שבדורנו, דור תהפוכות, על אחת כמה וכמה. והמעשה הבא יוכיח.

הסיפור עוסק בילד שלמד בתלמוד תורה ושובבותו ופראותו היו בעוצמה כזו שלא עבר יום אחד ללא שהתפרסמו עליו דברים שהיה בהם כדי לסמר שערות־ראש.

החשש

הילד ההוא לא ידע שקט נפשי מהו, התפרע והתפרע, עד שהצוות הרוחני בת"ת הביע חשש שכל ילדי הכיתה, ואולי גם רבים מילדי החיידר כולו, עלולים ללכת בעקבותיו. המלמדים טענו שאין בכוחם להתמודד איתו יותר, גם המנהל איבד את סבלנותו, והכל המתינו לשעת כושר.

ויהי היום, ואחד המלמדים נכנס לבית הכנסת שבבניין החיידר, ולתדהמתו הוא שומע קולות מוזרים בוקעים מתוך ארון הקודש. הוא מתקרב אל ההיכל, פותחו לרווחה, ומגלה בתוכו... עז.

הכל כבר ידעו ידו של מי במעל... הילד השובב הובא אל המנהל, הודה במעשה, ועל אתר הוחלט לסלקו מן המוסד.

ברגע זה התרחש אירוע מרטיט. הילד מיאן לזוז ממקומו. גם כאשר המנהל הראה לו את הדלת, הוא נעמד דום, וסירב לעזוב את הבניין... כששאלוהו מה ברצונו לעשות, השיב 'הביאוני בפני הרב והאב"ד של העיר'.

האנשים שסביבו, ידעו הרי עם מי יש להם עסק, והבינו שלא יפָּטרו ממנו עד שימלאו את בקשתו זו. הביאוהו לפני אב בית הדין של העיר, והנה הילד פותח את פיו ואומר:

המעשה שאתם הולכים לעשות, דהיינו לסלקני מן החיידר, יפגע לא רק בי. גם ב...ילדים שלי האמורים להיוולד לי בעוד כמה שנים, לכשאתחתן ואקים בית. האם התייעצתם עם הילדים שלי לפני ההחלטה לסלק אותי מן החיידר?... היקשה הילד הסורר.

הפעם הגיע תורו של הצוות החינוכי להיאלם דום. שאלה כזו הם לא שמעו מעולם יוצאת מפי בן־אנוש, בודאי לא מפיו של תלמיד קטן.

ולא היה להם מה להשיב. מכיוון שכך, פסק האב"ד שהילד יישאר בחיידר.

במסיבת האירוסין

בשנת תשס"ה התקיימה באמריקה מסיבת אירוסין לבן תורה מופלג. אביו, שהיה איש חינוך ותלמיד חכם גדול וירא שמים, קם לדבר בפני הנוכחים, ובין יתר הדברים סיפר את הסיפור הנ"ל ותיאר את טענותיו של הילד בדבר הנזק החינוכי שיווצר לילדים שלו...

ואז המשיך ואמר:

אני נכדו של אותו ילד שובב שברגע האחרון ניצל מסילוק מהחיידר. ראו נא מה יצא ממנו!

ללמדנו, שבאמת אי אפשר לדעת מה ייצא מכל ילד וילד, והצוות החינוכי צריך להשקיע את מירב המאמצים על מנת לנצל את הפוטנציאל של כל תלמיד, גם אם הוא נראה בעיניהם כאחד שלא ייצא ממנו שום דבר...

מתוך הספר "לחנך בשמחה", מאת הרב יצחק זילברשטיין, בעריכת משה מיכאל צורן.