נחלה בעבר הירדן: ענין של סדרי עדיפויות

"תישאר כאן ותחפור בחול", אומר אב לבנו בחוף הים, "תיכף אחזור!".

האב חותר פנימה במרץ, משתעשע עם הגלים, עד שמתעייף ושב לחוף.

כשהוא שב למקום בו הניח את בנו, הוא אינו מוצא אותו שם. הוא מסתכל אנה ואנה, ולפתע שם לב להתקהלות גדולה בצד אחר של החוף. הוא מתקרב, והנה הוא רואה את צוות ההצלה מנשים את בנו הקטן, שבדיוק פולט את מי הים שבלע, ומתחיל לנשום.

"היה קשה, אבל ברוך ה' הצלנו את הילד שלך!", צוהל המציל.

"רגע, אבל איפה הכובע שלו?", מזדעק האבא, "היה לו כובע אדום!"...

אם אתם מזדעקים, ובצדק, כלפי מוחו המעוות של האב, לא יקשה עליכם להבין מה הפריע כל כך למשה רבנו בבקשתם של בני גד ובני ראובן.

*

השטחים הפוריים של עבר הירדן המזרחי שזה עתה נכבש מוצאים חן בעיני בני גד ובני ראובן. בבעלותם עדרים גדולים של צאן, והאזור טוב בעיניהם למרעה. כיון שכך, פונים הם בבקשה למשה לקבל את חבל הארץ הזה לאחוזה.

אלא שמשה רבנו אינו מניח להם לסיים את בקשתם, ותוקף אותם בחריפות רבה: "ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה'" (במדבר ל"ב, ז'). הוא רואה בהם בעיה לא פחות מהמרגלים: "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" וגו' (במדבר ל"ב, י"ד).

על מה ולמה נזעק משה רבנו?

משה שומע את נוסח בקשתם, ומזהה מיד שיבוש חמור בסדרי העדיפויות שלהם. כשהם מציגים את בקשתם הם אומרים: "גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים לטפנו". קודם כל הם מזכירים את דאגתם לצאנם, ורק אחר כך לטפם. וכפי שכתב רש"י: "חסים היו על ממונם יתר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפן. אמר להם משה: לא כן, עשו העיקר – עיקר, והטפל – טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".

אם הם מזכירים את הצאן לפני הילדים, הם נמצאים בבעיה חמורה של התעסקות יתירה בענייניהם הגשמיים, ועל כך חרה למשה. קוראים לזה עיקר וטפל. אמור לי מה עיקר וטפל אצלך, ואומר לך מה אתה.

רק אחרי שהם מבטיחים נאמנה להצטרף כחלוצים לצבא שיכבוש את ארץ ישראל, מסכים משה לבקשתם, לא לפני שהוא דואג להחזיר את הדברים ליחסם הנכון, ולהעמיד את העיקר במקומו הראוי לו, ולכן הוא עונה להם בסדר הפוך: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" - קודם כל תדאגו לילדים, ואחר כך לצאן.

בני גד ובני ראובן אכן הבינו את הרמז. רואים זאת בהמשך (להלן פסוק כ"ו), שם הם מקפידים להקדים בדיבורם טף ונשים למקנה הבהמה: "טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד".

בכל צומת בחיים מחכות לנו בחירות מבחירות שונות, וכל אחד יכול למצוא מקרים בחיי היום-יום שלו שבהם הבחירות שהוא עושה אינן בדיוק לפי סדר עדיפות נכון. לא פעם קורה שאנו מעדיפים חומר על פני רוח, חולף על פני קיים, אמצעי על פני מטרה, קריירה על פני ילדים, כובע אדום על פני ילדים... הבחירה בידינו!