"אל תסתכלי אחורה, ואל תהפכי לנציב מלח. האהבה ואת - תהיו בסדר"

"האהבה תהיה בסדר. מה את דואגת? את רוצה להחזיק אותה שוב? תמשיכי ללכת. אל תסתכלי אחורה - אל מה שהיה. אל תהפכי לנציב מלח, כי שתינו  יודעות שירה, שהאהבה המתוקה שבך יכולה בין רגע להפוך עלייך את כל המליחות ולהשאיר אותך במקום לנצח. 

את מאמינה באהבה? אז אפילו שאין לך אותה עכשיו, תחייכי לקב"ה. תגידי לו תודה. תחבקי אותו, ותאמצי אותו הכי קרוב ללב - כי הרגע הזה לא יחזור עוד לעולם. הרגע הזה הוא הרגע שחיכית לו כל החיים, הוא הרגע שבו את זוכה לראות עין בעין את העזרה שלה ציפית, את העזרה של הקב"ה. לפעמים זה קל, לפעמים זה לא  - אבל אל תתרחקי. תקשיבי לליבך ותשמעי מה הוא אומר לך. 

כי הלב לא משקר. 

הוא אומר לך: 'ברוך השם על החיים'. 

ברוך השם על היכולת לנשום, בלי מכונת חמצן. 

ברוך השם על היכולת לא לברוח לשום מקום יותר - לעמוד במקום שלך ולהיות גאה על ההישגים, גם אם תמיד אפשר יותר. לעמוד במקום שלך ולהודות על מי שאת, למרות שתמיד אפשר למצוא את הדוגמה התורנית לקנא בה. לעמוד במקום שלך ולחייך את החיוך הכי גדול שהיה לך אי פעם, מתוך תחושת מציאה הכי גדולה שיכולה להיות - מציאה של מה שיש עכשיו. מציאה של שקט, של חמלה, של התבוננות, של אהבה שנותרה בי עדיין. היא לא מתה עם כל המלחמות, היא לא נגמרה לי עם כל הנשימות העמוקות שנאלצתי לקחת מהמעמקים. 

מהמצולות. 

הלב שלי לא משקר, הוא אף פעם לא יכל

היא שם, עדיין. הקב"ה נופח בה עוד נשימה ועוד אחת, מראה לי שוב איך אני יכולה להלוות ממנה קצת אהבה לעצמי, קצת לעצמי מכל מה שנתתי בדרך... קצת נעימות נוצרת לה שם בפנים עכשיו. קצת רוגע ורגע להשיב את עצמי לעצמי, לסדר נשימות ולמתוח חולצה ופנים מקמטים שהיו זמן רב מדי במנוסה. לפעמים זה קל, ולפעמים לא. 

העיקר שאני נשארת, שאני מאזינה עדיין ללבי. 

שאני שומעת, שאני יכולה להקשיב. 

כי הלב שלי לא משקר, הוא אף פעם לא יכל. 

עם דמעות בעיניים הוא אמר את מה שיש לו לומר, עם צעקה שנשמעה מסוף העולם ועד סופו - והיום אני יודעת, שהיא לא הייתה לשווא. היא הייתה 'לשב'. היא הייתה הצעקה שהחזירה אותי לעצמי, שהחזירה את האהבה שחילקתי כל עוד נפשי בי, מבלי לחשוב איזה נזק עלול לצמוח מזה בעתיד, בלי לחשב את הקצים שאצטרך לעבור בהם לפני הגאולה השלימה. זו שמשלימה עם כל הויתורים, כל הנפילות, כל האבדות, כל מה שהיה הכי לא קל לעבור. 

"תקשיבי לליבך, ותשמעי מה הוא אומר. כי הלב שלך לא ישקר, ואל תפחדי. את תהיי בסדר", אומר לי השיר בפלייליסט שלי, עם מילים שמנשימות לי את הנשמה שמתה וקמה לתחייה, כבר כל כך הרבה פעמים. התופים האלה מרעידים לי את קצב הנשימות, מכתיבים לי מחדש באיזה קצב אני רוצה לחיות את הבאות שאקבל. 

לא בקצב איטי, כנוע ורופס. לא כזה שמתלונן על כל צעד ושעל. לא כזה שמביט דרך החוסר והאין, ולא מסוגל להגיד תודה על כלום רק כי 'אכלו לו', 'שתו לו', ובחייאת - אין לו כוח לשמוע עכשיו עוד שיעור תורה על אמונה... 

הרגשות שלך הם לא שלך, והאהבה שלך היא לא שלך

אני רוצה לחיות בקצב התופים האלה. קצב של שמחה ודעת, ונשמה שמוחזרת בדיוק למקום שהיא הייתה בו תמיד, וצריכה להיות בו כל הזמן - מקום של בת מלך, שיודעת שלפעמים זה קל, ולפעמים לא. אבל לא משנה מה קורה בחייה - היא לא עוזבת לרגע את המקום שלה, היא לא עוזבת לרגע את בורא עולם שלה, שיודע בדיוק באיזו עוצמה היא אוהבת כשהיא אוהבת. 

"כשאני אעמוד כמו ברגע הזה מתחת לחופה שלי - בבקשה תזכור את הרגע הזה, ותן לי דמעות חדשות. דמעות שכמו ברגע הזה, יוצאות מתוך הודיה. מתוך ידיעה ש'אני אהיה בסדר, האהבה תהיה בסדר. אנחנו לא נהפוך לנציב מלח, אנחנו לא נביט לאחור. לא נחפש את מה שהיה פעם, את מי שאהב אותנו פעם - מיוחד ככל שיהיה'. 

יהיה - תחליפי את הי' השנייה לפני הסוף בו' - ותקבלי שם הוויה. 

את לא קטנה כמו הי' יותר. את כבר ארוכה יותר, יש בך אורך רוח לעבור את מה שרוצים שתעברי - כי החיים שלך הם לא שלך, והרגשות שלך הם לא שלך, והאהבה שלך היא לא שלך. כל מה שקיבלת זה כדי לתת, להעביר הלאה. בדמעות, בצעקות, בנשימות אבודות, בידיים מפרפרות, בלב שמתחנן לעוד נשימה של חמצן נקי במצולות, בדעת או בלעדיה. את כאן בשביל אחרים, וככל שתביני את זה יותר מהר, כך ייטב לך. 

"אל תסתכלי אחורה, אל תפחדי אהבה שלי. הגענו עד הלום - אחרי כל ההלם שעבר עלינו"

את לא כאן בשביל להתמרמר על החבילה שלך, כי אין לך זכות. כי ברגע שתלמדי להפוך את המשקפת ולהסתכל מהצד הנכון, תראי שהכל בסדר בעצם - גם אם את עוד לא 'נשואה' (כלפי מעלה), ובינתיים רק 'שנואה' "(כלפי מטה).

אל תלכי. תישארי. תקשיבי ללב שלך - כי הוא לא משקר. 

הוא אומר לך הלב הזה, השריר הקטן הזה שלא די לו להתאמץ, שלא די לו לעבוד, שלא נמאס לי מאותה פעולה פעם אחר פעם אחר פעם (ולא בכדי המילה פעם מסמלת חזרה וגם עבר. את לא חוזרת לשם שוב, את שומעת? עזבי את העבר שלך בשקט, ותני לו לחיות בלעדייך. הוא יהיה בסדר, אל תסתכלי לאחור. הכל יהיה בסדר).

"פעם בחיים את מוצאת את מה שחיפשת כל הזמן", אומר עכשיו השיר ומנחית את זה עליי בין רגע: הייתה כאן ישועה עכשיו! הדמעות האלה שירדו ממך, תסתכלי - הם הורידו ממך עשר שנים לפחות. תראי את המבט הזוהר בעיניים, איזה יופי. איזו הקלה. כן, יש דמעות בעיניים. אבל הדמעות האלה הן סמל לחיים, הן הדרך שלך להכיר טובה לקב"ה, להתרגש מרגע אמיתי איתו - בין אינסוף שקרים שמקיפים אותך. לפעמים זה קל, ולפעמים לא. 

תקשיבי ללבך, תקשיבי מה הוא אומר. תקשיבי מה הקב"ה אומר לך - עכשיו. ברגע הזה, השמח שלך. ברגע שבו את כבר לא מפחדת משום דבר. ברגע שבו את כבר יודעת שיהיה בסדר, את יכולה לצעוק את זה מסוף העולם ועד סופו כדי שכולם ישמעו, שכולם יתקבצו ויבואו לך - לך, אלייך, הגאולה המתוקה שכבר חשבנו שאיבדנו בדרך. 

"אל תסתכלי אחורה, אל תפחדי אהבה שלי. הגענו עד הלום - אחרי כל ההלם שעבר עלינו. וחזקה עלינו שאת הי' הקטנה שהוחלפה אי שם, הקב"ה לא שוכח ועוד יבוא היום שלה לקשט את המילה 'הלום' ולהפוך אותה ל'יהלום' - יהלום הנשמה שלנו שיקבל את כל הישועות שלו, שבו, בדיוק בזמן הנכון - לא דקה לפני, ולא שנייה אחרי".

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il