אבי כאכון: "הייתי במקום הכי נמוך, יותר נמוך זה רק הקבר"

כיפה, בוודאי שחורה, היא מצרך נדיר ביותר על ראשם של מנחי התוכניות בערוצי הטלוויזיה המרכזיים בישראל. אחד הבודדים בין חובשי הכיפות בז'אנר זה הוא אבי כאכון, המקיים אורח חיים דתי ונמצא בתהליך התחזקות מתמשך. הוא מנחה תוכניות בקשת 12, בערוץ 24, מגיש תוכנית יומית ברדיו 'אמצע הדרך' ומשמש ככתב הבכיר של אתר מאקו לענייני מוזיקה מזרחית.

כאכון (43), נשוי ואב לארבעה ילדים המתגורר בפרדס חנה, מחזיק בבעלות משותפת שני גני אירועים הממוקמים בקרבת איזור מגוריו, ומשתף אותי מיד בתחילת שיחתנו במקום החשוב בחייו אותו תופסים הקב"ה, האמונה ותורת ישראל.

"בכל מה שאני עושה אני מנסה לקדש שם שמיים. משם הכל נובע. לכל אחד בעולם יש השליחות שלו, והקב"ה זיכה אותי, בין היתר, להיות בטלוויזיה. לכן אני משתדל מאוד שהכל ייעשה באופן שישמח אותו. ככה למשל העורכים שלי יודעים שלא משדרים תכניות שלי בשבת, בשום מצב. בכל התוכניות שלי אני חובש כיפה, אף פעם לא מוותר על זה. ואולי הדבר שהכי משמח אותי בכל העניין, זה שאני יודע שהתוכנית שלי מקרבת לה' הרבה חילונים.

"ובכלל, התוכנית שלי בקשת, מבחינתי היא כל כולה קודש לה'. אני פותח בדבר תורה, באמצע יש שירי שבת ופיוטים ואני מסיים בתודה לקב"ה על כך שזיכה אותי להיות בטלוויזיה. בנוסף, אני מבקש מהאמנים שמתארחים אצלי לברך על מה שהם אוכלים, כדי שיהיה קידוש שם שמיים ברבים. אני גם ממש משתדל להביא אמנים חרדים לתוכנית. יעקב שוואקי היה אצלי שבוע שעבר. וכל זה בקשת, מי היה מאמין.

"בנוסף, אחד הדברים החשובים לי ביותר זה שאני רוצה שאנשים בבית יבינו שאנשים דתיים הם טובים. שדתיים הם לא מחרחרי מלחמות כמו שמנסים להראות לפעמים בטלוויזיה. אני רוצה שידעו שאלה אנשים שרוצים רק טוב לישראל. ובכלל, לגבי מה ואיך לעשות, אני נעזר המון ברבנים. במיוחד אני קרוב לרב בניהו שמואלי מירושלים ולרב דוד אבוחצירא מנהריה. אני מתייעץ איתם הרבה ומקבל מהם הדרכות.

"מעבר לכך, אני קם כל בוקר בשלוש, וקורא תיקון חצות ותהילים. תהילים זה אהבה גדולה בחיי, ואני משתדל לקרוא בכל רגע פנוי. אחרי זה אני הולך לישון קצת, קם שוב בארבע וחצי בערך, והולך להתפלל בנץ. לא תמיד זה היה ככה, אבל עכשיו כן תודה לאל. גדלתי בפרדס חנה, בן למשפחה טריפוליטאית, בבית מסורתי קלאסי. בית שעושים בו קידוש ואחר כך מדליקים טלוויזיה. אבל היום ברוך ה' אני במקום לגמרי אחר".

"לך תמכור אבטיחים"

הדיבורים על ביתו מעלים בכאכון זכרונות לא קלים, אשר הצטברו במשך שנים לא מעטות, וזה ניכר בקולו ומאור פניו. עם זאת, לפי דבריו נראה כי הוא מתמודד איתם באמונה ותבונה רבה, הראויות להערכה. "המצב בבית היה לא קל מבחינה כלכלית. מגיל מאוד צעיר הייתי מוכר עם אבא שלי אבטיחים ברכב שלו", הוא מספר.

"מעבר לזה, לפני שהגעתי לבית הספר הייתי עובד כל בוקר במכולת, מסדר לחם וחלב. ברבע לשמונה בעל המכולת היה נותן לי עוגה ושוקו, ומדי פעם כמה גרושים. אחרי הלימודים הייתי חוזר הביתה, עושה שיעורים, אוכל משהו, ויוצא עם אבא למכור אבטיחים. זה היה בחודשי הקיץ כמובן. בחורף היינו נוסעים לג'נין, קונים סחורות מכל מיני סוגים, ומוכרים אותן באזור הבית כדי להתפרנס.

"אחרי התיכון התגייסתי לנ"מ (נגד מטוסים, א"ש), שלוש שנים שירתתי שם, והייתי גם צלם אווירי. בכל התקופה הזו המשכתי למכור אבטיחים עם אבא, אבל התאהבתי בצילום, ואחרי השירות, במקביל לאבטיחים, התחלתי לצלם עבור ידיעות אחרונות. הייתי הצלם שלהם באיזור נתניה-חיפה.

"בתקופה ההיא גם שידרתי קצת ברדיו המקומי, וזה היה ממש מצחיק. לפעמים הייתי נכנס לבתים של אנשים כדי להביא להם אבטיחים, וברקע שומע את התוכנית שלי, שהייתה בדרך כלל מוקלטת מראש. הייתי אומר לאנשים שזה אני ברדיו. הם לא היו מאמינים. צחקו עלי ואמרו שאני מדמיין דמיונות".

לדבריו של כאכון, המקרים המביכים בבתיהם של קוני האבטיחים לא היו בודדים, ופעמים רבות בחייו נתקל בהשפלות והקנטות על רקע מעמדו החברתי-כלכלי. "הרבה פעמים זלזלו בי במהלך חיי. אני אפילו יכול להגיד שלא רק זלזלו, אלא גם בפירוש ריסקו. בעיקר בגלל עיסוקו של אבא שלי, ובגלל שבאתי ממשפחה ענייה. והייתי מאוד נפגע מזה. כדי לצאת מהתחושות הקשות הייתי קורא דברי התחזקות, וזה היה מאוד עוזר לי.

"למשל, בעניין הזה אני יכול לספר שפעם אחת ניגשתי לאחד הצלמים שעבדו באזור פרדס חנה בצילום אירועים, ואמרתי לו שאני רוצה לעבוד אצלו. אנשים לא ידעו שלמדתי צילום ושיש לי ניסיון. אותו צלם אמר לי: 'אתה הבן של פופה הסוחר? לך, לך תמכור אבטיחים'.

"עוד דבר מעניין בקשר לזה שהייתי קורא דברי התחזקות כדי להתמודד עם הביזיונות, זה  שהיום ב"ה זה לגמרי הפוך. אני קורא ארבע-חמש פעמים בשבוע את אגרת הרמב"ן, שמדובר בה לא מעט על ענווה. הרבה פעמים אני מרגיש על גג העולם. אנשים מאוד מפורסמים מתקשרים אלי ומבקשים כל מיני דברים, אנשים רוצים סלפי ברחוב, וכו'. וחוץ מאגרת הרמב"ן, ברגעים כאלה אני משתדל לזכור שפעם הייתי הכי למטה בעולם. פחות ממה שהייתי זה הקבר. ובורא העולם הרים אותי משם".

רגעי אימה בלידה

עיסוקיו הנוכחיים של כאכון, הן כאיש תקשורת והן כאיש עסקים, ממלאים את חייו ומעניקים לו סיפוק רב. לצד זאת, בשיחה הגלויה עמו הוא מציין שאינו שוכח את העבודות שנקרו בתחילת דרכו. אחת מהן, בולטת בזיכרונו במיוחד, מכיוון שבה הכיר את מי שלימים תהיה אשתו.

"הייתי בן 26, ושנינו עבדנו בבאולינג המקומי. יום אחד, כשעבדנו יחד בשבת, ראיתי אותה אוכלת פיצה וביד השנייה מחזיקה נקניק. שאלתי אותה איך היא עושה את זה, אמרתי שזה אסור, ובתגובה היא אמרה לי שגם אסור לעבוד בשבת.

"לא הייתה לי תשובה טובה לענות לה, אבל בכל זאת היא זרקה את הנקניק. אחרי השיחה הזו הקשר שלנו התהדק, ובאמת אחרי שלושה חודשים התחתנו. בהיריון הראשון שלנו, בחודש החמישי גילו בבדיקה שיש לילדה ציסטה במוח. אמרו לנו שזה מאוד מאוד מסוכן, ושהיא תסבול מבעיות קשות, והמליצו לנו בכל תוקף להפיל.

"זמן קצר לאחר מכן קבענו תור להפלה. כמה ימים אחר כך דיברתי עם חבר שלי, הסטנדאפיסט יוסי וידר, הוא שמע שאני במצב רוח לא טוב ושאל מה קרה. סיפרתי לו, והוא מיד אמר לי: 'בוא איתי לרב דוד אבוחצירא. הוא יכול מאוד לעזור'. אמרתי לו שלא מתאים, מה זה יעזור, ועוד כל מיני תירוצים, כי ממש לא הייתי בעניין.

"עם זאת, אשתי רצתה שאסע אליו, אז הסכמתי. נסענו, נכנסנו אליו, הראיתי לו את הצילום ואת האבחנה של הרופאים. הרב דוד אבוחצירא הסתכל ואמר שהכל יהיה בסדר. כנגד כל הרופאים. ופשוט היינו בהלם. הרב אמר משהו כמו: 'זה כלום. זה סתם מים. הרופאים הרבה פעמים מדברים שטויות. לא להפיל, וב"ה הילדה תהיה בריאה'.

"כשיצאנו מהרב אמרתי לחבר שלי: 'אתה רואה, סתם הבאת אותי לפה. הרבנים לא מבינים כלום. הרופאים המומחים אומרים שהיא תסבול ושחייבים להפיל, והרב, שלא למד, אומר שכולם טועים.

"בגלל שתכננו ללכת לרב, דחינו בינתיים את התור להפלה. מיד אחרי שחזרתי מהרב קיבלנו פתאום זימון לתור בבית חולים. זימון לבדיקה נוספת של מה שהם זיהו כציסטה במוח. אני לא ביקשתי עוד בדיקה, שאלתי את אשתי אם היא בקשה בדיקה נוספת והיא אמרה שלא, ולא היה לנו מושג מאיפה זה הגיע.

"התקשרתי לבית החולים כדי לשאול מי יזם את הבדיקה הזו, לא הייתה להם תשובה, אבל ביקשו שנגיע. הגענו לאותו רופא שהיינו אצלו בפעם הקודמת, מומחה מאוד גדול בתחומו. הוא בדק את אשתי ואז אמר: 'סעו לשלום. הילדה בריאה'.

הרופא לא זכר אותנו, אז הוצאתי את הצילום הקודם כדי שנבין מה קרה. הראיתי לו את חוות הדעת שהוא בעצמו כתב, והוא היה בהלם. הדבר היחיד שהוא אמר זה שכנראה מדובר במים, ואין לו שום דרך להסביר למה הם חשבו שמדובר בציסטה שתסכן את חיי הילדה.

"ביום שאשתי נכנסה לחדר לידה, שמתי כיפה מרוב פחד. והתפללתי. מיד אחרי הלידה שאלתי את אחת הרופאות מה שלום הילדה והיא אמרה שהלידה עברה בשלום, ושאשתי והילדה בסדר גמור. כשנכנסתי לאוטו כדי להביא את ההורים שלי לראות את הילדה, זרקתי את הכיפה על המושב לידי. ופתאום כל כך התביישתי. אמרתי לעצמי: 'אתה מתפלל וצריך את ה' רק כשקשה? כשמפחיד?' כמה שניות אחר כך החזרתי אותה. ועד היום היא לא יורדת לי מהראש".

מאות אלפי שקלים על תפילין וטליתות

הדיבורים על הנס שהתרחש במהלך ההיריון של אשתו מדליק אור בעיניו של כאכון בשעה שהוא מדבר עליו, אך גם המוזיקה המזרחית, אחת מאהבותיו הגדולות, מבעירה בעיניו את הניצוץ השמור לרגעים בהם אנשים מדברים על הדברים הקרובים ביותר ללבם.

"האמת היא שהתחלתי לעבוד כעיתונאי המתמחה בתחומי המוזיקה המזרחית בדרך מפתיעה ומעניינת" מתוודה כאכון. "בשנות ה-90, באחד הימים בהם עבדתי כצלם בידיעות אחרונות היה פיגוע בחדרה, וחבר שלי, שהיה הבעלים של הרדיו המקומי, ביקש ממני ללכת בדחיפות לשדר משם, כי אף אחד לא היה ברדיו בזמן הפיגוע.

"אף פעם לא שידרתי עד הפעם הזו, והוא ממש הנחה אותי צעד אחר צעד כדי לדעת מה לעשות. אמר לי: 'תוריד את הסלייד, תלחץ על זה, תרים את זה, תגיד: כאן אבי כאכון, ולפני זמן קצר התרחש פיגוע וכו' וכו''. המקרה אמנם היה מאוד מצער, אך השידור עבר חלק, והוא התלהב מהאופן בו שידרתי.

"בעקבות כך הוא החליט להכשיר אותי לשידורים נוספים, ואכן קיבלתי תוכנית ששודרה בשתיים בלילה. המוזיקה המזרחית תמיד הייתה בלבי ובאוזני, וגם יש לה כידוע קהל גדול בארץ, אז באופן טבעי התוכנית עסקה בה. התוכנית הצליחה, ואכן זמן קצר אחרי שהתחלנו היא קודמה ל-12 בלילה, ואחר כך לשתיים בצהרים".

בתור מומחה למוזיקה מזרחית, איך תסביר את נסיקתו של עומר אדם?

"חד משמעית, ההצלחה המטורפת של עומר אדם היא בגלל שמירת השבת המפורסמת שלו. ראיינו אותי בכמה תוכניות על העניין הזה, ואמרתי את זה בכל מקום. ברגע ששמעתי שהוא סרב להופיע בפסטיגל בשבת, וקידש שם שמיים, אמרתי לאנשים: 'אתם תראו שבזכות מה שהוא עשה – הוא יגיע להישגים שאף אחד לא זכה להם בישראל'.

"ואכן, כך היה. עומר פתח לה' כפתחו של מחט, והקב"ה פתח לו כפתחו של אולם. פתאום הופעות שלו נמכרות בשניות. עשרות אלפי כרטיסים נחטפים ברגע, ובעקבות כך נמכרים בספסרות במחירים מופקעים. מי שמקדש שם שמיים, ה' מפנק אותו. ה' לא נשאר חייב לאף אחד. אני אומר שמה שהביא להצלחה שלו זה לא הקול, לא הניהול, לא השירים, ולא כל דבר אחר. זה נטו סייעתא דשמיא".

כאמור, כאכון אמנם היה מחובר למוזיקה המזרחית מגיל צעיר, אך תחילת דרכו העיתונאית בתחום זה לא הייתה פשוטה, ולכן זנח אותה לאחר זמן קצר יחסית. "אם אתה לא קומבינטור עם זמרים, מאוד קשה להצליח כשדר וכמבקר מוזיקה מזרחית. השמעתי את מי שטוב, ולא את מי שחבר שלי. לכן גם לא הרווחתי בזה הרבה כסף. אז הפסקתי לשדר, והלכתי לחפש את עצמי בעולם העסקים.

"ה' עזר, והזדמן לי לקנות שני גני אירועים בעסקה טובה. הגנים מאוד הצליחו ב"ה, ואחרי שביססתי את עצמי בעסקים חזרתי לתעשייה. היום אני גם מתפרנס מזה, אבל לא מחפש את עיקר פרנסתי בתעשייה. בגלל זה אני גם נקי כפיים. ולא חייב לאף אחד. משמיע רק את מי שטוב.

"מעבר לזה, בניגוד למה שמקובל, אני יותר מפרגן בדרך כלל לזמרים הוותיקים. להארד קור של המוזיקה המזרחית. זמרים כמו חיים משה, צלילי העוד, ודומיהם. המוזיקה שלהם היא מוזיקה מזרחית אמיתית. להם אכפת מהקהל ולא מהתקשורת. היום שוכחים שיר אחרי שנייה וחצי, אבל לזמרים האלה יש שירים שנשארו חזק עשרות שנים, ועוד יישארו אתנו המון זמן".

"זמרים רבים מחפשים קשר להקב"ה"

"בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב", מבקש כאכון לציין, "הקשר בין עבודת ה' למוזיקה המזרחית רחוק מלהיות מושלם, אך עם זאת - חזק היום מתמיד. למעשה, הקשר בין הקב"ה והמוזיקה המזרחית הוא אחד מהדברים שמחברים אותי אליה, ואני גם יכול לומר שזכיתי לטפח ולחזק את הקשר הזה לא פעם. וזה מדהים בעיני, כי זה משפיע לטובה על כל כך הרבה אנשים.

"בכל דבר אפשר לבחור בטוב ואפשר לבחור ברע. גם בתוך התורה. כמו שחז"ל אומרים, התורה גם יכולה להיות סם מוות. וככה גם במוזיקה המזרחית. בתור כתב במאקו, אני יכול למשל להעלות המון כתבות על זמרים מפורסמים שנופלים בהרבה דברים. כתבות שיזכו לעשרות אלפי צפיות בכמה שעות. אבל לא זו המטרה שלי.

"אני חבר של כל הזמרים המזרחיים. אבל חבר עם גבולות, כי אני גם מבקר מוזיקה מזרחית. רוב הזמרים גדלו איתי וסביבי. אני מכיר כל זמר וזמר, ויודע מה הפלוסים והמינוסים שלו. ודווקא הודות לכך אני יכול לומר בביטחון שרוב הזמרים בישראל בז'אנר המזרחי התקרבו לקב"ה בשנים האחרונות בצורה מטורפת.

"זה כמעט לא יאומן, אבל קשה למצוא זמר מזרחי מפורסם שעובד בשבת. לא קיים דבר כזה יותר. ליאור נרקיס, דודו אהרון, משה פרץ, אייל גולן, שלומי שבת, עומר שבת, והרשימה עוד ארוכה. הרבה אנשים היו שמחים להגיע להופעות שלהם בשבתות, אבל הם מסרבים להופיע, ומוותרים על לא מעט כסף למען הערכים שלהם. ואני שמח על הזכות שהייתה לי להגיד ללא מעט מהם שזו טעות להופיע בשבת, ולהיות חלק מזה שהיום זה כבר הפך לדבר מקובל.

"הרבה אנשים לא יודעים, אבל לכל אחד מהזמרים הגדולים יש סיפורים מרתקים על דברים שקשורים לה' ולשמירת התורה והמצוות. אחשוף כאן רק מעט, מכמה סיבות. למשל, לפני כמה שנים שלומי שבת הופיע בפסטיגל, ובין היתר, גם בשבת.

"שלומי חשוב לי, והשבת חשובה לי, אז דיברתי איתו על זה. בתקופה ההיא הוא בדיוק התחיל להתקרב ב"ה, ואמר שאני צודק, אבל שהיה קשה לו לסרב. זה היה בדיוק לקראת סוף הפסטיגל, וזמן קצר לאחר שכל זה נגמר הוא מאוד רצה לתקן את מה שעשה.

"שלומי לא חשב פעמיים, לקח את הסכום היחסי ממה שהרוויח על ההופעות בשבת, ומדובר בלא מעט כסף, וקנה 350 ערכות של תפילין, טליתות וסידורים. שלומי ואני נסענו יחד וחילקנו אותן לילדים נזקקים בכל רחבי הארץ".

לדבריו של כאכון, שלומי אינו הזמר היחיד שמתקרב בצעדים גדולים לעבר שמירת המצוות, ומאיר צד שאינו מוכר לציבור הרחב באייל גולן. "כשסגרו לאייל את התיק שנפתח נגדו, הוא לקח קומץ חברים שתמכו בו לאורך כך הדרך, נסע איתם בשעת לילה מאוחרת לרבי שמעון בר יוחאי, התפלל בציון, בכה, הודה לה', ואחר כך חגג בסעודה מפוארת עם כל החברים.

"אנשים לא יודעים, אבל אייל השתנה במאה שמונים מעלות. בתחילת הדרך הוא עבד עם אנשים מאוד רחוקים מה'. פעם היה לו אמרגן שלא הייתה לו מזוזה בבית. היום זה אחרת. "ובכלל, אומר כאכון, "החיבור של הזמרים המזרחיים נובע קודם כל מהחיבור הפנימי לקב"ה שיש אצל כל יהודי. חיבור שלפעמים מתגלה ולפעמים נשאר חבוי.

"אבל מעבר לכך, צריך להבין שהחיבור של הזמרים המזרחיים לבורא עולם נובע מעוד סיבה. העלייה של הזמרים שמצליחים היא מסחררת. מאוד מהירה. מעבר לכך, העבודה שלהם פתאום מכניסה להם מיליונים. הם עושים ארגזים של כסף.

"ומרוב הכסף שיש להם, הם צריכים להיאחז במשהו. באמת מדובר בסכומים גבוהים. פתאום הם קולטים שהם מופיעים שעה ביום ומקבלים 60 אלף שקל, שזה סכום שהרבה אנשים בישראל היו שמחים להרוויח במשך חצי שנה.

"אנשים שנמצאים למעלה, ומה שנקרא: 'יש להם הכל' – אישה יפה, בית, ילדים, ביטחון כלכלי, כבוד, וכיוצא בזה, מאוד חוששים שהכל יעלם ברגע. כי היו דברים מעולם. אז בעבר הרבה זמרים היו נאחזים בסמים. זה מה שהיה מרגיע את החששות שלהם. היום זה פחות קורה, בטח אצל הגדולים, והיום, ב"ה, הזמרים נאחזים בקדוש ברוך הוא, ומשם שואבים את הביטחון".

לקראת סיום שיחתנו, מתברר כי הניסיונות של כאכון להשפיע לטובה על המעגלים שהוא פועל בהם לא מסתיימים במגעו הישיר עם הזמרים המזרחיים, אלא גם חודרים לזכיינית הטלוויזיה קשת, שכאכון משמש כאמור ככתב המוזיקה המזרחית הבכיר של אתר האינטרנט שלה, מאקו.

"הרבה אנשים שואלים אותי מה הקשר שלי, כאדם דתי, לקשת ולמאקו. אנשים לא מבינים איך זה הולך ביחד. אבל לדעתי אדם צריך להשפיע טוב איפה שהוא יכול. איפה שהקב"ה שם אותו. וב"ה גם שם זכיתי לעשות כמה דברים יפים וטובים.

"למשל, יום אחד נסעתי לבני ברק, קניתי 100 ספרי תהילים, הדפסתי עליהם את השמות של עובדים רבים בקשת, חזרתי למערכת וחילקתי לכולם. וזה התקבל בשמחה. כשעושים דברים באופן נכון, וממקום אוהב, כך זה גם מתקבל בצד השני, יהיה מי שיהיה".