במותה ציוותה לנו את (שמחת) החיים: טור פרידה מחברתי חיה אפרת בת טובה ע"ה

חיה'לה אהובה שלי. אני בוהה בוידאו שנשלח אליי מהלוויה שלך, ולא מאמינה שכך אנחנו נפרדות. בלי חיבוק, בלי מבט, בלי איזו מילה חכמה שלך כצידה לדרך.

כך אני נפרדת.

בשקט.

בלי לחבק אותך חזק אליי, ולהגיד לך שיהיה בסדר. שאת תנצחי - כי את תמיד מנצחת.

בלי מילים.

כי אני לא באמת יודעת מה אומרים על אדם שהיה כל כולו למען אחרים, כל כולו נתינה ואהבה וחיוך אחד גדול עם גומות, שמאיר כל חדר שהוא נכנס אליו. שהופך כל חלל למלא…!

ועכשיו הותרת בלכתך חלל שאין לי מושג במה למלא אותו, מלבד זכרונות נעימים שיש לי ממך.

מה אני לוקחת איתי להמשך הדרך בלעדייך? ל' אמרה לי שאמך אמרה בהלוויה שאת היית רוצה שנתחזק בשמחה - אז זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות, למרות שאין לי מושג איך.

נדירה היית ולכן גם נדיר הוא אופן הסתלקותך מן העולם

אני לוקחת איתי את החיוך הענק שלך - שמאיר לי את הדרך אליי. את הדרך לשאריות של החיים, שגם עליהן אנחנו מצוות לשמוח, שגם מ'עצמותיהן' אנחנו צריכות להמשיך ולדלות בשורת חיים. אני לוקחת איתי את חוכמת החיים שלך, את התובנות העילאיות שהפקת בחייך הקצרים - שדרכן השתקפה נשמתך הנדירה.

נדירה היית חיה'לה שלי, זו בדיוק המילה שחיפשתי.

נדירה בשאיפות שלך, נדירה בהסתכלות שלך על העולם, נדירה בשמחה שלך שהאירה את כל הפינות החשוכות שבי באור יקרות.

ועל כן, נדיר הוא גם אופן הסתלקותך מן העולם - לא לפני שהשארת כאן את בנך אהובך שילדת לפני שבוע ימים בלבד.

הכאב גדול וצרה נשמתנו מלהכיל אותו, אך לצדו מוכרחים גם לאסוף את השברים, את מה שנותר, ולהמשיך הלאה עם החיוך המאיר שלך. חיוך שכמו יודע שגם אחרי הסוף - יהיה בסדר… עוד יהיו חיים. כי החיים, כדרכך את, תמיד מנצחים.

לא באמת מבינים מה זה החיים, ומה זה הזכות לבחור בהם

החיים (שמו של הבעל שלך שנותר כעת אלמן) זה מה שאת משאירה לנו כעת - לחיות אותם, לבכות איתם, לצחוק עליהם ולדעת שמעל לכל, אנחנו מצווים לבחור בהם לכתחילה ולא בדיעבד. "ובחרת בחיים".

לא נאמר תבחרו בחיים, אלא 'ובחרת' - ציווי אישי לכל אחד מאיתנו, ובזמן עבר.

משמע שאם כבר להביט אחורנית, אם כבר להסתכל על מה שהיה - אז באותה נשימה ממש גם לבחור בחיים. לבחור בחיה - שהייתה כל כולה בשורת חיים לעולם הזה, בשורת שמחה ואהבה ונעורים שאינם נגמרים. אני בוחרת בחיים, אני בוחרת ב'חיה' שלי - בחלק הגבוה ביותר של הנשמה שלי, שבו לא שייכת עצבות. שעמו אין עוד מרירות ותסכול. בחלק הגבוה שמסתכל על חלקיה הנמוכים של הנפש 'מגבוה', ויודע שהם לא באמת מבינים מה זה החיים, ומה זה הזכות לבחור בהם…

אני לוקחת איתי את השם שלך כמהות שעל פיה צריך להמשיך - ו...לא רק חיה, אלא בוחרת להסתער על החיים כמו חיה שזה עתה גילתה טרף חדש מרחוק, ויודעת שהיא זו שאמורה 'להחיות' את נפשי ברעב של המדבר הזה.

אין משהו אחר בחיים האלה, מלבד לבחור בהם שוב ושוב ושוב - בידיעה שבכל בחירה כזו, את מאבדת משהו אך מרוויחה משהו אחר.

אנחנו קטנים מדי בכדי להבין את עוצמות הטוב הזה

אין משהו אחר בחיים האלה מלבד לבחור בהם שוב ושוב ושוב - למרות האבדות בנפש, למרות הכאב הגדול, למרות שהשמחה כבר הפכה למשהו אחר.

אין משהו אחר בחיים האלה מלבד להפשיר את הקרח שנערם על דפנות הלב ולהתרגל למצב הרוחני שלנו כי 'ככה זה' - ולהתחיל להתרגל ולתרגל משהו אחר.

כי יש משהו אחר.

אנחנו לא תמיד מזהות אותו כטוב - כי הוא אחר.

וגם כאן, בעצם המוות שלך, קשה לנו להבין את זה שזה טוב בעצם. שעכשיו טוב לך. מה זה טוב אם הוא לא כאן ליד האהובים שלנו - זה מה שקשה לנו להבין ולתפוס. אבל דווקא משום כך אנחנו צריכים להתחזק באמונה של 'אין עוד מלבדו', ולדעת בכלי האמונה שמתחילים היכן שהשכל נגמר - שהמוות הוא טוב, ושיש טוב למי ש'זוכה' בו.

איזה טוב? אנחנו קטנים מדי בכדי להבין את עוצמות הטוב הזה.

גם אם ינסו להסביר לנו ממה הוא מורכב - לא בטוח שנצליח להבין.

אז מה עושים מכאן והלאה? פשוט ממשיכים לבחור.

ממשיכים לבחור להאמין בטוב, ממשיכים לבחור להאמין שיש גאולה בעולם - גם אם היא מסתתרת מאחורי הרבה שכבות של שחור, ממשיכים לבחור להאמין שיש סיכוי לאהבה כמו שאת ראית אותה - כזו שלא משאירה שום סיכוי למשהו שלילי וכאוב בתוכה.

כזו שעוטפת את כולם בקול שיש בו הכל, שמושך אליו את כולם, שמרגש, שמאתגר, שמעניק כוחות להמשיך.

כזו היית חיה'לה שלי - כזו בדיוק.

מלאת אהבה, מלאת חיים, מלאת שמחה שפשוט הייתה מוכרחה לפרוש כנפיים ולעוף לעולמות אחרים, לפזר את אבקת הקסם שלה גם שם.

אוהבת ונוצרת אותך בלבי לעד, ומקווה שמאבקת הקסם שלך ייפלו כמה גרגירים על בית המקדש השלישי והאחרון, וישכנעו אותו לרדת למטה עכשיו - כי עייפנו מההמתנה, ואנחנו רוצים כבר להיגאל.

אנא עשו חסד ואמרו פרק תהיליםלעילוי נשמת חיה אפרת בת טובה ז"ל: 

מזמור מט:

לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם. מִשְׁכְּנֹתָם לְדוֹר וָדֹר. קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּסֶל לָמוֹ. וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה: כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ: אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל. כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה: אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁיר אִישׁ. כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל. לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ. וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו. עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ: