מזל אריה: טוב או לא? מתחננים לנחמה של אבא!

1. אריות או לא להיות

קפיצה שניה לגוב האריות, מתאים לכם? אם ילד כמו דניאל שרד את זה, קטן עלינו. טוב, בואו נודה. הוא יצור מפחיד. כשהייתי ילדה קטנה, בת ראשונה אחרי ארבעה בנים, איך נקרא להם בעדינות... שובבים? היה להם טריק מקורי איך להפחיד אותי (לא לנסות בבית!): הם פתחו את האינציקלופדיה באות א', דחפו לי לתוך הפרצוף את התמונה של האריה, וצחקו בהנאה לאור בריחתי המבוהלת מהזירה.

מאז עברתי כמה גלגולים ביחסים שלי איתו. פגשתי אותו מקרוב, בספארי. הצצנו בחשש מתוך הרכב, ואבא שלי אפילו העז לצאת לכמה רגעים, לקול תחנונינו שיחזור... היו לי כמה חברות במזל אריה, ואולי מאז התחלתי להרגיש אהבה אליו. הערצה אפילו, ליכולת המנהיגות המרשימה שלו. בכלל, לכל משפחת החתוליים היפהפייה. אוקי, לא אהבה שגרמה לי לגעת באחד מהם, למשל. אהבה מרחוק נקרא לזה.  

2. במבט שני

היום בכלל הגזמתי. הורדתי מאיפשהו (בסדר, מויקיפדיה) תמונה מדהימה של אחד כזה. מהפנט. והנה אני מסתכלת לו, לראשונה, בעיניים. לעומק. מסננת את האף הרחב, החתולי, את השפמפם הבולט החוצה. מסיטה הצידה את הרעמה הפראית, הלוהטת בצבעי האש. פתאום קל כל כך לחדור פנימה, לתוך עיניו המרהיבות. היופי האלוקי הזה מעורר בי שוב גיחוך על אמונות הזויות של אנשים לגבי תהליכים עתיקים ומקריים שיצרו כל מיני יצורים. אבל עזבו את זה רגע. בואו נתמקד בתהליך אחר שקורה מולי – אמיתי.

תנסו את זה בבית! תראו איך שמאחורי מסכת 'טורף- העל', קמטי ההבעה שלו נראים רחומים כל כך (טוב, לא כשהוא חושף שיניים), והמבט הדואג-אבהי שלו כאילו חושב איך הוא רק יכול לעזור. ממש מחכה להושיע את האומה. בעצם, טורף רק כי ככה אלוקים סידר לו, אולי כדי ללמד את החיות לקח. אולי כדי להפחיד אותנו קצת. תכל'ס, בגאולה הוא יהפוך לצמחוני, כמו כולם פה בערך.

ועכשיו – למזל אריה, חודש אב. האמת, בדיוק אותו סיפור! במבט ראשון נראה רע. חורבן. גלות. שריפה. פיח. אפר. ובשפה שלנו – אין ים, אין בריכות, אין מוזיקה, אין שופינג! ואמאל'ה, צריך לצום, ואפילו פרסמו כבר הוראות איך נצליח לעשות את זה נכון... רגע, בשביל זה יש מבט שני, עמוק ואמיתי.

3. למי מגיע מזל טוב?!

קדימה, לנפח בלונים! לא תאמינו למי מגיע מזל טוב... כן, חכמינו ז"ל אמרו שבתשעה באב(!) נולד(!) המשיח! שמעתם נכון. מיד כשנחרב בית המקדש, ה' כבר גילה לנו את המושיע, ששמו "מנחם". לכן מחצות היום בתשעה באב מפחיתים באבלות, ואומרים במנחה את תפילת "נחם".

וזו גם הסיבה לכך שבמשך הדורות הוסיפו לחודש אב את השם "מנחם". הוא אפילו קיבל את המקום הראשון! ועכשיו תראו איזה יופי – "מנחם אב" = נחמה של אבא. זהו החודש בו נקבל מאבינו שבשמיים את הנחמה הכי גדולה – בו ייבנה בית המקדש השלישי!

4. כיוון שנדחה, שיידחה!

וכך אומר המדרש המופלא ביותר ששמעתי מעודי (אפילו הנשים בדיזינגוף שלקחו נרות שבת בשישי האחרון, התלהבו לשמוע):

"עָלָה אַרְיֵה (=נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל) בְּמַזַּל אַרְיֵה (=חֹדֶשׁ אָב) וְהֶחְרִיב אֶת אֲרִיאֵל (=בית המקדש). עַל מְנָת שֶׁיָּבוֹא אַרְיֵה (=הקדוש ברוך הוא) בְּמַזַּל אַרְיֵה וְיִבְנֶה אֲרִיאֵל".

והכי יפה? השנה כולנו רואים במוחש איך הצום נהפך לשמחה! כי בשבת הקרובה לא רק שאסור לצום, אלא חייבים להוסיף בתענוגים ובמאכלים משובחים (יאמי!), כמו שכתוב בהלכה "כסעודת שלמה בעת מלכותו"! כי אסור שיהיה צל של אבלות בשבת.

השבת מאירה את הטוב שבכל דבר, את ה"רצון" שבימי הצום. את המטרה האמתית של כל החורבן – להביא את בית המקדש השלישי , את היום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים!

על צום שנדחה מפני השבת אמרו חז"ל: כיוון שנדחה, יידחה... לתמיד! אז בואו נתגבר כארי, נוסיף בצדקה שמקרבת את הגאולה והכל – מתוך בטחון שהנה הוא בא. השנה אנחנו לא צמים!

ולסיום – פנייה אישית, משיח יקר: ביום הולדת מזלו של אדם גובר, אז בתשעה באב – גובר מזלך! בוא כבר לגאול אותנו! עד מתי?!

לא נפסיק להתחנן.

ובמבט שלישי, בעיניים של הצמחוני שלנו, גם הוא מתחנן. מחכה כבר לקש שלו, בטוח.

נערך על פי שיחת הרבי מליובאוויטש בשבת חזון ט' אב, תשנ"א (1991)