"אבן מקיר תזעק": מה דעתו של הרב זמיר כהן על האבן שנפלה אמש מקיר הכותל?

אמש, יום לאחר ט' באב, (ב') אירע נס גדול ונדיר, כאשר אבן ענקית ניתקה ממקומה בכותל, אל הרחבה המתוכננת להימסר לידי הרפורמים.

הבטחה שהכותל המערבי לא ייחרב לעולם

הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, נותר עומד ומתקיים עד היום. בעקבות המקרה אמש, אי אפשר שלא להיזכר במדרש שיר השירים רבה, שם נאמר: "הנה זה עומד אחר כתלנו (שיה"ש ב', ט')- אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם"

לאור המקורות המבטיחים במפורש כי הכותל לא ייחרב לעולם, השאלה מתבקשת -  כיצד ניתן להבין את מקרה האבן שניתקה ממקומה?

הרב זמיר כהן התייחס למקרה, והסביר כיצד אירוע זה משתלב עם דברי המקורות: "גם אם נאמר שההבטחה על הכותל המערבי נאמרה על הכותל  שאנו קוראים לו הכותל המערבי, הדבר לא נאמר אלא על כולו שלא ייחרב, כלומר שכולו שלא יתמוטט וייפול. אבל אין הבטחה שלא ייפלו כמה אבנים פה ושם ממנו, ומאחר שמדובר ברחבה שרוצים לעשות לרפורמים, יש לראות בכך מחאה של הכותל על בזיונו, ככתוב "אבן מקיר תזעק" (חבקוק ב, יא).

קדושת הכותל המערבי

מאז חורבן בית המקדש הכותל המערבי מהווה מקום קדושה, בקשות, השתפכות הלב ותחנוני נפש לציבור המתאבלים על חורבן הבית וגלות השכינה. מכל רחבי תבל מגיעים יהודים לקונן על צרות הגלות כדי לבקש גאולה וישועה קרובה. במשך כל הדורות מתקבצים בכל ימות השנה, ובפרט בשלושת הרגלים (פסח, שבועות, וסוכות) אל שריד בית מקדשנו, ושופכים שיחה לפני בורא עולם.

אבני הכותל

מקורן של אבני הכותל בתקופות שונות בהיסטוריה, ומלמדות על התמורות שחלו בכותל מאז החורבן. הנדבכים שתחת ומעל לפני הקרקע הינם חלק מאבני הכותל המקוריות מתקופת הבית השני. חלק מאבנים אחרות היו בשימוש בימי בית שני, והונחו על נדבכים קיימים במרוצת התקופות השונות. האבנים הקטנות הנמצאות במרומי הכותל הונחו בתחילת המאה עשרים על ידי משה מונטפיורי, להגן על המתפללים בכותל מיידויי אבנים ביד הפורעים הערבי שהיו בהר הבית.

חשוב לזכור את דברי הרמב"ם, המבאר את קדושתו של הכותל המערבי. כה דבריו בבית הבחירה, פרק שביעי הלכה ז': "אף על פי שהמקדש חרב, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, ולא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח, שנאמר: 'את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו' – מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש, שאף על פי שחרב - בקדושתו עומד".

בספר חרבות ירושלים בהקדמת הספר מובא: "כי הנה אלוקינו זה קוינו לו עומד אחר כתלינו. לא זזה שכינה מכותל מערבי להשגיח על כל צרכי בני ישראל בכל מקום שהם... והשם יתברך מאהבה אותנו נתאווה לדור עמנו במקום הקדוש הזה, אף על פי שהוא רואה גויים מרקדים בהיכלו... ואנחנו לא נחשה מהעתיר לאלוקינו, הנה זה עומד אחר כתלנו. ישלח עזרכם מקודש ומציון יסעד אתכם".

צפו בתיעוד האבן הנופלת: