את בוכה על צערך, שהוא 100% צערו של הקב"ה

הי, שלום יקרה!
אני מרגישה שאני חייבת לשתף אותך.
במשך כל סוף השבוע האחרון (תשעה באב) העסקת את מחשבותי.
האמת, שכמה שניסיתי לחשוב על דברים נוספים שקשורים לחורבן, מצאתי את עצמי מקשרת אותך לדברים האקטואליים.
בתולת ציון... האבלה...
לא, שלא תביני אותי לא נכון.
אני לא מנסה לומר לך שהחיים שלך הם חס ושלום חורבן.
חס ושלום, אני פשוט משתפת אותך במה שעלה לי, מהמקום שלי, שכל כך אוהב וחושב עליך.
עוד הצעה, עוד בחור, עוד תקווה, נתינת צ'אנס נוסף – ועוד שנה מאחוריך, עוד חברה שכבר עזבה את הקלאב.
את יודעת טוב יותר ממני על מה אני מדברת (ויכולה להוסיף מניסיונך האישי עוד הרבה יותר ממני).
ומה בסך הכל מה את מבקשת?
לבנות בית.
למצוא שותף בוגר ורציני לחיים, חכם, רגיש, אכפתי.
בחור שיש לו קשר בסיסי לתורה ולבורא העולם.
למה זה מסובך כל כך?!
זה מה שגרם לי לחשוב, שאין מתאימה יותר ממך להבין את צערו של בורא העולם.
הבית שלך לא בנוי, וגם הבית של אבא עדיין לא נבנה.
והוא מבטיח בהבטחת אמת – "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה".

אז מצאתי את עצמי מתלבטת תוך כדי הצום, האם לשבת ולכתוב לך בתשעה באב.
אבל את יודעת איך זה, נמצאים בתוך הכאב, עם רצון לתפוס עוד קצת מהעוצמות של היום.
עוד שיעור, עוד דמעה אחת.
וכן, מצאתי את עצמי מוחה דמעות גם על הכאב שלך, שאני לא באמת יודעת מהו ועד כמה הוא עמוק. אבל ניסיתי (אני חושבת שגם זה אולי משהו).


אני יודעת שאנחנו כבר אחרי תשעה באב, והמוזיקה כבר מתנגנת, כבר מותר לחדש דברים והבחורים חזרו להתגלח. אנחנו כבר נמצאות עם מבט אל דבריו של הנביא, "נחמו נחמו...".

קחי לעצך כמה דקות ו...כן. "שפכי כמים לבך".
אוי, אבא, אני יודעת שזה מה שהכי טוב כרגע, וזה רק זמני.
אבל אבא, לא טוב לך כשאני, בתך היחידה, כואבת ונמצאת בודדה.
אבא, בנה לך ולי את הבית, ותאמר די לכל הכאבים שקיימים כאן בגלל שהבית לא נמצא.
אני בלי בית, וגם אתה בלי בית.
אז אבא,
אני בוכה על צערי, שהוא 100% הצער שלך.

שמעתי את שיעורה של הרבנית ימימה בתשעה באב, ואני רוצה לשתף אותך בנקודה קטנה שדיברה אלי באופן אישי.
היא אמרה שתשעה באב זה הזמן היחיד שלא אומרים לך "תהיי חזקה", "תאמיני", "תמשיכי הלאה".
ביום הזה מותר לך לשבת וממש להתמקד בכל הכאב שנמצא, ולא להשלים איתו ולכאוב עליו.

בנבואת הנחמה על ירושלים נאמר (ירמיהו ל"ג, י"א): "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מֵּבִאִים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כְּבַרִאשֹׁנָּה אמר ה'".

מכאן שיש קשר בין שמחת חתן וכלה לבין בניין ירושלים. וכך נאמר בגמרא (ברכות דף ו' עמוד ב')L "רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר: (ירמיהו ל"ג) 'כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה''".

במהרה בימינו אמן!

הרב זמיר כהן - על מה מתאבלים בתשעה באב? סרטון מושקע שאסור להחמיץ: