הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא חושן משפט - שונות

מתי צריך לדון לכף זכות

שאלה: הרואה אדם עושה מעשה, ואפשר לשפוט המעשה לצד הזכות או לצד החוב (שעשה עבירה), האם צריך לדונו לצד הזכות?

תשובה:א) באדם ירא ד', חייב לדונו לצד הזכות, אפילו אם המעשה יותר נוטה לצד החוב.

ב) באדם בינוני (שנזהר בדרך כלל מעבירות, אבל לפעמים נכשל בהן), אם המעשה יותר נוטה לצד הזכות, או אפילו אם זה ספק שקול, חייב לדונו לצד הזכות, ואם המעשה יותר נוטה לצד החוב, נכון מאוד שיהיה הדבר אצלו בספק, ואל יכריעהו לצד החוב, ומדה טובה לדונו לצד הזכות.

ג) ברשע גמור (שאינו נזהר מעבירות), צריך לדונו לצד החוב.

ד) באדם שאינו מכירו (ואינו יודע אם הוא ירא ד', בינוני, או רשע), מדה טובה לדונו לצד הזכות.

מקורות: חפץ חיים פתיחה עשין סעיף ג', באר מים חיים שם, חפץ חיים הל' לשון הרע ג' ז', ד' ז', באר מים חיים ג' ט', י'.

הערות: בענין הגדרת אדם ירא ד' לענין זה, עיין שבילי חיים (על החפץ חיים) הל' לשון הרע ג' כ"ז, קונטרס מתורת הלשון עמ' כ"ב, וע"ע דרכי צדק פרק ב' ס"ק י"ג.

מי שנזהר מאוד מעבירות מסוימות, אבל לגבי שאר העבירות הוא כאדם בינוני, צריך עיון אם דינו כאדם ירא ד' לגבי העבירות המסוימות שנזהר בהן מאוד (דרכי צדק פרק ב' ס"ק י"ג, קונטרס מתורת הלשון עמ' כ"ב) [וע"ע דרכי צדק ד' ג'].

כשלא ידוע מי עשה המעשה, יתכן שלא צריך לדון לכף זכות, אפילו לא ממדה טובה (דרכי צדק ה' ד'), אמנם בחוט שני (על ראש השנה עמ' שמ"א) הוכיח שגם בזה צריך לדון לכף זכות, כיון שאם ישאר בחוסר ידיעה דאפשר שנעשתה כאן עבירה, זה יכול להשפיע עליו קרירות בזהירות מעבירה.

הוספות: הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב שהמצוה לדון לכף זכות היא, שידון לכף זכות, ולא מספיק שישאר באי ידיעה ולא ידון לצד החוב (דרכי צדק עמ' נ"ט) [וע"ע שם פרק ב' ס"ק ב'].

הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב שגם בדבר שאינו עבירה, כגון שחבירו לא הגיע להשתתף בשמחתו, צריך לדונו לכף זכות (דרכי צדק עמ' ס"ב ט') [וע"ע שם ג' א'].

יש לעיין אם גם קטן צריך לדונו לכף זכות (דרכי צדק ג' ד').

***

העדפת קניה מיהודי

שאלה: מי שיכול לקנות או לשכור חפץ אצל יהודי או גוי, וכן במכירת חפץ, או שכירות פועל, מי צריך להעדיף?

תשובה: בכולם צריך להעדיף היהודי על הגוי.

מקורות: שער הציון תרמ"ח ע"ו, אהבת חסד ח"א ה' ו', ז', ו' י"ד, ח"ב כ"א ד', וע"ע תשובות והנהגות ח"א סי' תת"ה, ח"ב סי' תשכ"ד.

הערות: וזה אפילו אם היהודי מעט יותר יקר מהגוי (אהבת חסד ח"א ה' ז', ס"ק ט', י"א, י"ב, ח"ב כ"א ד') [וע"ע מנחת יצחק ח"ג קכ"ט ג', ד', אמרי יעקב על שו"ע הרב שער הציון א' ע"א], ואע"פ שדעת המהרש"ם דבזה לא צריך להעדיף יהודי על הגוי (משפט שלום ריש סי' קפ"ט, שבט הלוי ח"י סי' ע"ר, חלק י"א סי' שכ"ב) [וע"ע תשובות והנהגות ח"א סי' תת"ה, ח"ב סי' תשכ"ד, ח"ג סי' תנ"ד], מכל מקום דעת רוב הפוסקים שגם בזה צריך להעדיפו (מנחת יצחק ח"ג סי' קכ"ט, באר משה ח"ב סי' ק"כ, קובץ תשובות ח"ג סי' קכ"א, מעשה איש ח"ו עמ' צ"ה, דרך שיחה (תשובות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמ' ער"ה) [וע"ע פתחי חושן הל' הלואה פרק א' ס"ק מ"ג, אמרי יעקב על שו"ע הרב שער הציון א' ע'].

צריך עיון מה השיעור של "מעט יותר יקר", שצריך לשלם יותר כדי להעדיף יהודי על גוי (מנחת יצחק ח"ג קכ"ט ה', פתחי חושן הל' הלואה פרק א' ס"ק ל"ב) [ועיין חוט שני על א"ח עמ' ע"ה, וע"ע באר משה ח"ב ק"כ ה', תשובות והנהגות ח"א סי' תת"ה, אמרי יעקב על שו"ע הרב שער הציון א' ע"ב, דרך שיחה ח"א עמ' שס"א, פאר הדור ח"ב עמ' ע"ו, ול"י ח"ב עמ' קנ"ט], ובצפנת פענח [מהרוגאצ'ובער] (ח"ב קמ"ג ג') כתוב דהשיעור הוא עד שליש יותר (וראייתו היא מתוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע, רמב"ם הל' כלאים ה' י"ב) [וע"ע דרך אמונה הל' כלאים ה' ע', ביאור ההלכה שם ה' י"ב עד].

כל זה דוקא בחפץ שאין לו מחיר קבוע, אבל אם יש לו מחיר קבוע, והיהודי מוכרו ביותר, לכו"ע לא צריך לקנות אצלו, אפילו אם הוא רק מעט יותר יקר (אהבת חסד ח"א פרק ה' ס"ק י"ב) [וע"ע מנחת יצחק ח"ג קכ"ט ו', ז'].

כתוב במהר"ם שיק שסוחר הקונה כדי למכור ולהרוויח, אינו צריך להעדיף יהודי אם הוא מוכר יותר יקר מהגוי, אפילו אם הוא רק מעט יותר יקר (משפט שלום ריש סי' קפ"ט, באר משה ח"ב ק"כ ב', פתחי חושן הל' הלואה פרק א' ס"ק מ"ג), וצריך עיון (אמרי יעקב (מהגרי"מ שטרן שליט"א) על שו"ע הרב ליקוטים א' י"ב).

בענין אם צריך להעדיף יהודי על גוי בכל זה גם במקום טירחא, כגון שחנותו של הגוי יותר קרובה אליו מחנותו של היהודי, עיין משפט שלום ריש סי' קפ"ט, חוט שני על א"ח עמ' ע"ה, באר משה ח"ב ק"כ ב', תשובות והנהגות ח"א סי' תת"ה, ח"ב סי' תשכ"ד, אמרי יעקב על שו"ע הרב ביאורים א' ה' לקיים, מעשה איש ח"ו עמ' צ"ה, וע"ע שערים מצויינים בהלכה ל"ז ט'.

הוספות: כתוב בחתם סופר דמי שיכול לקנות אצל יהודי השומר שבת או יהודי המחלל שבת, הוא צריך לקנות אצל היהודי השומר שבת (כיון שהמחלל שבת אינו בכלל עמיתך) (מנחת יצחק ח"ג קכ"ט א', שבט הלוי חלק י"א סי' שכ"ב, באר משה ח"ב סוף סי' ק"כ) [וע"ע קובץ תשובות ח"ג סי' קכ"א, תשובות והנהגות ח"ב סי' תשכ"ד], לכן אם יכול לנסוע עם חברת נסיעות שומרת שבת או מחללת שבת, צריך לנסוע עם החברה השומרת שבת, אפילו אם היא מעט יותר יקרה (דרך שיחה (תשובות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמ' ער"ה).

מי שיכול לקנות אצל יהודי המחלל שבת או גוי, יש אומרים שיקנה אצל היהודי המחלל שבת (דרך שיחה (תשובות מהגר"ח קניבסקי שליט"א) ח"א עמ' ער"ה), ויש אומרים שאין עדיפות ליהודי על הגוי (צפנת פענח (מהרוגאצ'ובער) ח"ב קמ"ג ג', מנוחת אמת פרק ז' ס"ק נ"ג), ובשם החזו"א כתוב שאם יש ליהודי ילדים, יש להעדיפו, כיון דכל יהודי שיש לו ילדים הבית דין שבעיר מחוייב לדאוג לפרנסת ילדיו (אם משל האב כשיש לו, ואם משל הצדקה כשאין לו), וזה אפילו אם קרוב לודאי שכאשר יגדלו הם לא ישמרו שבת (אור אלחנן ח"ב עמ' פ"ה, פאר הדור ח"ב עמ' ע"ו).

***

סדר העדיפות בקניה ושכירות

שאלה: מה סדר העדיפות למי שיכול לקנות או לשכור חפץ (או פועל) אצל שני אנשים, וכן בנתינת הלואה או עשיית כל טובה?

תשובה: סדר העדיפות הוא:  א) אביון (מצבו דחוק מעני),  ב) עני,  ג) רבו מובהק (שרוב חכמתו ממנו, והיינו כשמלמדו בחינם [וע"ע ש"ך י"ד רמ"ב ס"ו]),  ד) קרובו [* וכל הקרוב יותר, הוא עדיף],  ה) תלמיד חכם,  ו) שכנו,  ז) בן עירו [** ויתכן שזה רק בעדיפות בין שני עניים, וצריך עיון],  ח) כל הגדול בחכמה מחבירו [*** והבקי קודם לחריף],  ט) כהן,  י) לוי,  יא) ישראל,  יב) איש,  יג) אשה,  יד) יהודי,  טו) גוי.

מקורות: אהבת חסד ח"א ה' א', ו', ט', ו' א'-ג', ה'-ח', י"ד, ס"ק י' י"ב, דרך אמונה הל' מתנות עניים ז' צ"ט, ח' ק"ח [* דרך אמונה הל' מתנות עניים ז' צ"ז, וע"ע שם] [** אהבת חסד ח"א פרק ו' ס"ק י'] [*** דרך אמונה הל' מתנות עניים ח' קכ"ב, וע"ע שם], וע"ע אהבת חסד ח"א ו' א'-ד', ו', ח', י', י"ב, י"ג, ס"ק ד', י"ד, מנחת יצחק ח"ב צ"ד ד', תשובות והנהגות ח"ב סי' תע"ג, באורח צדקה פרק ז', ספר הלכות מעשר כספים פרק י', טובך יביעו הל' שכנים סי' כ"ב.

הערות: אותו סדר העדיפות הוא גם בין שני עניים, חוץ מלגבי איש ואשה, שבעניים אשה קודמת לאיש (אהבת חסד ח"א ה' ט') [וע"ע שם, וס"ק י"ד].

בענין מי נחשב לשכן, עיין דרך אמונה הל' מתנות עניים ז' ק'.

הוספות: הגר"ח קניבסקי שליט"א אמר שכאשר אינו יכול לענות על כל מכתבי השאלות הנשלחים אליו, הוא ממיין המכתבים ועונה קודם לכהנים, ואחר כך ללוים, ואחר כך לפי סדר קבלת המכתבים (מנחת תודה (חוברת) עמ' ל"ד) [וע"ע דרכה של תורה ביאורים רמ"ו ט"ו היו].

***

כניסה לבית הלוה כדי לבקש משכון

שאלה: האם מותר למלוה ליכנס לבית הלוה כדי לבקש ממנו משכון לאחר ההלואה, כגון אם ראובן לוה כסף משמעון בלי משכון, וכשהגיע זמן הפרעון ראובן דוחה את שמעון שישלם לו יותר מאוחר, האם מותר לשמעון ליכנס לבית ראובן כדי לבקש ממנו משכון.

תשובה: אסור לשמעון ליכנס לבית ראובן כדי לבקש ממנו משכון, ואפילו אם ראובן לא יתן לו משכון, מכל מקום עבר איסור, שכתוב "לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו, בחוץ תעמוד" (דברים כ"ד י').

מקורות: אהבת חסד ח"א ז' א', נתיב החסד ז' ד', וע"ע אמרי יעקב על שו"ע הרב י"ב נ"ז, ביאורים י"ב ז' שנכנס.

הערות: וזה רק כשמבקש ממנו משכון שלא בשעת ההלואה (היינו אחרי שכבר הלוה לו), אבל בשעת ההלואה מותר לבקש משכון (אהבת חסד ח"א ז' ז').

ואפילו לחדר מדרגות של הלוה, אולי אין לו ליכנס כדי לבקש ממנו משכון (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א).

הוספות: צריך עיון אם מותר למלוה לשלוח שליח שיכנס לבית הלוה לבקש ממנו משכון, אבל מותר לו לשלוח שליח שיכנס לבית הלוה רק כדי לומר לו להביא למלוה משכון, כיון שלא עשהו שליח לקחת משכון אלא רק שליח דברים בעלמא, ואם הלוה יתן משכון לשליח, מותר לשליח לקחתו ממנו ולהביאו למלוה, כיון שבזה הוא שלוחו של הלוה ולא של המלוה (אהבת חסד ח"א ז' ג').

***

שליח להחזיר הלואה

שאלה: ראובן מסר כסף ללוי ואמר לו הולך כסף זה לשמעון שאני לויתי ממנו סכום זה, ומיד אחר כך ראובן חזר בו ואמר ללוי להחזיר לו הכסף, האם מותר ללוי להחזיר הכסף לראובן?

תשובה: בדיבור שראובן אמר ללוי הולך כסף זה לשמעון, זה נחשב כאילו אמר לו זכה בכסף זה עבור שמעון, ומיד כשראובן מסר הכסף ללוי, שמעון זכה בו (דזכין לאדם שלא בפניו), לכן אסור ללוי להחזיר הכסף לראובן בלי הרשות של שמעון.

מקורות: שו"ע ח"מ קכ"ה א', ועיין שו"ע הרב הל' הלואה סעיף ל"ב, וע"ע נתיבות ביאורים וקצות החושן רמ"ג א', פתחי חושן הל' הלואה ה' ז'-י', הל' קנינים ט"ו י"ב, י"ג, אמרי יעקב על שו"ע הרב ביאורים י"ב ל"ב ולפרוע.

הערות: ואם ביקש מאשתו שתוליך הכסף לשמעון, זה תלוי במחלוקת (שו"ע א"ח שס"ו י') האם אשה יכולה לזכות עבור אחר, שאם יכולה לזכות, דינה ככל אדם (שערי דן בשו"ת מהגר"ח קניבסקי שליט"א).

הוספות: ואם לוי החזיר הכסף לראובן, ואחר כך ראובן נהיה עני ואינו יכול להחזיר ההלואה לשמעון, לוי צריך לשלם לשמעון, כיון שהוא פשע במה שהחזיר הכסף לראובן (שו"ע ח"מ קכ"ה א', שו"ע הרב הל' הלואה סעיף ל"ב) [וע"ע פתחי חושן הל' הלואה ה' י"א-י"ג, אמרי יעקב על שו"ע הרב י"ב ק"מ].

***

איחור בתשלום הועד בית וכל חוב

שאלה: בכל תשלום של חוב שחייב לשלם (כגון תשלום הועד בית וכדומה), האם מותר לאחר התשלום?

תשובה: אסור לאחר התשלום, אלא צריך לשלם מיד שהגיע זמן התשלום.

מקורות: שו"ע ח"מ צ"ז ג', קס"א א', של"ט ח', ט', אהבת חסד ח"א ט' י"ב, י' ב', ביאור הלכה רמ"ב א' לכבוד, ועיין חוט שני על ראש השנה עמ' של"ט.

הערות: השוכר פועל ולא שילם לו בזמנו, אחרי שעבר זמנו שוב אינו עובר משום בל תלין, ומכל מקום חייב לשלם לו מיד, ובכל עת שישהה מלשלם לו עובר על איסור דרבנן של בל תשהה (שו"ע ח"מ של"ט ח'), והוא הדין בכל חוב, ומשמע שעובר על האיסור דרבנן בכל רגע ורגע, אבל יש אומרים שעובר רק בכל יום, וכשאין לבעל הבית כסף לשלם, או כשהוא טרוד ואין לו פנאי לשלם, הוא לא עובר על האיסור דרבנן (קיצור דיני בל תלין וביומו תתן שכרו ה' א'-ג').

הוספות: שמעתי מבעל אורות המוסר שהוא שאל את הסטייפלר אם לעבור לדירה יותר קטנה, ממקום שיש בו גם חילונים למקום שכולם חרדים, כיון שהילדים גדלים, והסטייפלר שאל אותו אם השכנים משלמים ועד בית, והוא ענה שכן, אז הסטייפלר אמר לו שהוא יכול להשאר שם, וכשתמה על ההוראה, הסטייפלר אמר לו לעיין ברוח חיים (לגר"ח מוולאזין זצ"ל) על המשנה באבות של הרחק משכן רע.

מה שכתוב הרחק משכן רע, זה אפילו אם הוא צדיק וטוב לשמים, אלא שהוא רע לבריות, ומה שכתוב ואל תתחבר לרשע, זה אפילו אם הוא טוב לבריות, אלא שהוא רע לשמים [וממנו לא צריך להתרחק, אלא רק שלא להתחבר עמו] (רוח חיים אבות א' ז').

הגר"א מסביר כי שם צדיק ורשע מונח על עניינים שבין אדם למקום, ושם טוב ורע מונח על עניינים שבין אדם לחבירו (שמירת הלשון ח"ב פרק כ"ז) [ועיין קידושין מ., העמק דבר הרחב דבר נח ו' א', משנה ברורה צ' ל"ח].

***

מחוסר אמנה

שאלה: מי שאמר לחבירו שיתן לו מתנה מועטת, האם הוא צריך לתת לו?

תשובה: הוא צריך לתת לו משום מחוסר אמנה.

מקורות: האומר לחבירו שיתן לו מתנה ולא נתן לו, הרי זה ממחוסרי אמנה, במה דברים אמורים במתנה מועטת, אבל במתנה מרובה אין בה חסרון אמנה, שהרי לא האמין שיתן לו עד שיעשה קנין (שו"ע ח"מ ר"ד ח').

הערות: ואם המקבל עני, אינו יכול לחזור בו אפילו במתנה מרובה, כיון שזה נדרי צדקה (שו"ע י"ד רנ"ח י"ב, ח"מ רמ"ג ב', ש"ך ח"מ רמ"ג ב', סמ"ע רמ"ג ה') [וע"ע ש"ך ח"מ רמ"ג א', סמ"ע רמ"ג ו', רע"א י"ד רנ"ח י"ב, פתחי תשובה י"ד רנ"ח י"ג, דרך אמונה הל' מתנות עניים ח' י"ט, ציון ההלכה ח' ק"ב, פסקים ותשובות רנ"ח כ'].

הוספות: מי שאמר לחבירו שהוא ישאיל לו כלי, אם חבירו עני, אסור למשאיל לחזור בו מטעם נדר (אהבת חסד ח"א נתיב החסד א' י"ח) [וע"ע בצל החכמה ח"ג סי' ע"ח, פסקים ותשובות רנ"ח כ'].

***

קבלת הטבה על ידי הערמה על הבעל הבית

שאלה:   חנות שנותן הנחה או מתנה בתנאי קניה מסוים, וכן המחלק מוצרים בתנאים מסוימים, וכדומה, האם מותר להתחכם על דעת הבעל הבית, כאילו הוא כלול בתנאי, כדי שיוכל לקבל ההטבה?

תשובה: אסור לקחת משהו מחבירו, או לקנות בהנחה, על ידי שמערים עליו, שזה גניבה (גם גניבת דעת וגם גניבת ממון), ובכל שינוי מהתנאים, יש לברר דעת הבעל הבית אם מסכים לזה.

מקורות: עיין שו"ע ח"מ רכ"ח ו', שמ"ח ג', וע"ע פתחי חושן הל' גניבה פרק י"ב ס"ק ד', פרק ט"ו ס"ק כ"ב.

***

להחביא חפץ חבירו

שאלה: האם מותר לקחת חפץ מחבירו בלי רשות דרך שחוק, כשבדעתו להחזיר לו החפץ לאחר זמן מועט?

תשובה: אסור לגנוב (לקחת חפץ מחבירו בלי רשות) אפילו רק לזמן מועט, בין אם עושה כן כדי לצערו, ובין אם עושה כן דרך שחוק.

מקורות: שו"ע ח"מ שמ"ח א', וע"ע פתחי תשובה ח"מ שמ"ח ב'.

הערות: ויש אומרים שזה איסור דאורייתא (פתחי חושן הל' גניבה פרק א' ס"ק י"ז, אמרי יעקב (מהגרי"מ שטרן שליט"א) על שו"ע הרב ז' כ"ה).

מי שיודע בחבירו שאינו שומר על חפציו, אסור להחביא לו חפץ, אפילו אם כוונתו כדי שילמד לקח לשמור על חפציו (פתחי חושן הל' גניבה פרק א' ס"ק ט"ז, אמרי יעקב (מהגרי"מ שטרן שליט"א) על שו"ע הרב ז' כ"ד, חשוקי חמד על ברכות עמ' קע"ט).

הוספות: מי שיודע בחבירו שאינו רוצה לקבל מתנות, אסור לגנוב ממנו חפץ, אפילו אם כוונתו כדי שיוכל לשלם לו תשלומי כפל (שו"ע ח"מ שמ"ח א', סמ"ע שמ"ח ג').

***

איסור נקימה

שאלה: מי שציערו חבירו בצער הגוף, האם מותר להמנע מלעשות איתו חסד (וכדומה) בגלל זה?

תשובה: יש מחלוקת אם שייך בזה איסור דאורייתא של "לא תיקום" (ויקרא י"ט י"ח), והיינו כשציערו בצער הגוף, וספק דאורייתא לחומרא.

מקורות: חפץ חיים פתיחה לאוין באר מים חיים ס"ק ח', וע"ע חפץ חיים הל' רכילות באר מים חיים ה' ז', שבילי חיים שם, לרעך כמוך ח"א עמ' 309.

הערות: אמנם אם ביקש מחבירו שיעשה לו טובה בענייני ממון (כגון שישאיל לו כלי), ולא רצה לעשות לו, אם נמנע מלעשות איתו חסד (וכדומה) בגלל זה, לכו"ע עובר על איסור לא תיקום (חפץ חיים פתיחה לאוין סעיף ח', באר מים חיים ס"ק ח') [וע"ע שבילי חיים שם].

איסור נקימה הוא כל שיודע בנפשו דהסיבה שנמנע מלעשות איתו חסד, זה בגלל מעשיו, אפילו אם אינו אומר זאת בפיו (אהבת חסד ח"א ד' ה') [וע"ע לרעך כמוך ח"א עמ' 285, 318, משפטי השלום פרק ג' ס"ק י"ד, אוצר הלכות קנ"ו כ"ט].

בענין מי שאינו משתתף בשמחת חבירו, כיון שחבירו לא השתתף בשמחתו, אם עובר על איסור לא תיקום, עיין לרעך כמוך ח"א עמ' 291, משפטי השלום פרק ג' ס"ק י"ד.

הוספות: הנמנע מלעשות חסד עם חבירו מחמת שנאה, הוא עובר על איסור לא תיקום (חפץ חיים בביאורו לתורת כהנים קדושים ד' י') [ועיין לרעך כמוך ח"א עמ' 287].

הנקמה מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה (מסילת ישרים פרק י"א ד"ה גם השנאה), וכמעט רוב העולם נכשל באיסור לא תיקום (ט"ז י"ד רכ"ח י"ג).

משרשי איסור לא תיקום הוא, שיתן אל לבו כי כל אשר יקרה לו מטוב עד רע, הוא מאת ד', ואם ציערו אדם, ידע שעוונותיו גרמו לו, וד' גזר עליו כן, לכן אין לו מה לנקום ממנו, כיון שהוא אינו סיבת רעתו, אלא עוונותיו (חינוך מצוה רמ"א, חפץ חיים פתיחה לאוין באר מים חיים ס"ק ח').

***

איסור נטירה

שאלה: מי שביקש מחבירו שישאיל לו חפץ (וכדומה), וחבירו לא רצה להשאילו, האם מותר לשמור הדבר בלבו?