מרים פרץ בסיפור מפעים במיוחד: "הרגשתי שזה רגע של חסד"  

מרים פרץ ממשיכה לרגש את עם ישראל. סיפור אישי שסיפרה בשבוע שעבר, בהיותה במעלה אדומים, מסביר לכולנו כיצד ניתן להקשיב לזולת ולאהוב.

"יומיים אחרי שאלירז נפל, מגיעים כלי תקשורת רבים לבית שלנו. אחד מאנשי התקשורת פונה לאליאסף ושואל אותו: 'קראתם מה כתבו עליכם בהארץ?' אליאסף עונה לו שלא, הם יושבים שבעה ועסוקים בלקבל את פניהם של אלפי המנחמים", מספרת מרים.

"סגן עורך הארץ כתב עליכם שאתם משפחת ג'יאהד, שמחנכת את הילדים שלה למות על הארץ הזו, ושהוא לא מוכן לחיות במדינת הג'יאהד של משפחת פרץ.

מרים מצטטת את תשובתו של בנה: "אליאסף עונה לעשרות הכתבים שחיכו לכותרת מרעישה: 'מסרו לאורי תובל שבני משפחת פרץ ימשיכו להילחם על הארץ הזו, כדי שאורי תובל יוכל להמשיך להביע בה את דעותיו!"

"אחרי שלא קיבלו את מבוקשם, פנו אלי", ממשיכה מרים ועונה את אשר השיבה לכתבים: "אצלנו נהוג לפתוח שולחן בשבת, ובמהלך הסעודה אנו מתווכחים על אירועי היום. מסרו לאורי תובל שאני מזמינה אותו לארוחה אצלנו".

בזאת לא תם הסיפור. "ימים אחר כך, אורי ספג מהלומות מכל עבר. 30,000 מנויים עזבו את העיתון. זה עדיין לא גרם לו לחזור בו.

"כעבור שבוע הוא התקשר לביתם והנכד אור חדש אוריאל, בנו של אלירז הי"ד ענה לטלפון וברך 'שבוע טוב'.

"אורי תובל שמע אותו ונפעם ואני הרגשתי שהיה זה רגע של חסד. הוא ביקש את סבתא והתנצל על דבריו.

"עניתי לו שהוא לא צריך לבקש סליחה. אלוקים מאפשר לכולנו למחול על עוונותינו, ואנחנו לא נמחל לאחינו?

"זה היה מבחן בשבילי", מספרת מרים, "האם אני יכולה לקחת תכונה אחת של בני אלירז, כפי שביקשתי בלוויה שלו, וליישם אותה.

"נפגשנו בבית שלי ארבע פעמים. כשעיניים פוגשות עיניים, כשהלב פוגש לב. בסופם אמר אורי: 'אחים אנחנו! מאיפה השנאה הזו?'

"ושם גיליתי שרב המשותף ביננו, ושגם אורי יתום צה"ל. רק שהוא לא זכה, כמוני וכמו בניו של אלירז הי"ד בכלל להכיר את אביו. הוא נפטר כשהיה אורי ברחם אימו.

האישה הגדולה ממשיכה ומתארת את המשך פעולותיה: "כשהגעתי לנשיא פרס, בתום השבעה, ביקשתי ממנו להוציא הודעה לכל ציבור המנויים של הארץ: 'חזרו בכם ואל תעזבו את העיתון. כי למה נפל הבן שלי? כדי שיפטרו את הפקידה? כדי שיפטרו את אנשי הדפוס? בשביל מה המוות הזה?'

"אורי תובל הפך לידיד קרוב של משפחתנו", מוסיפה האם השכולה. "הוא פוטר מהארץ ואנחנו סיכמנו ביננו דבר אחד: אם יום אחד תחליט ממשלת ישראל לפנות את שלומית וילדיו של אלירז מעלי, והוא ישלח לסקר את הפינוי - אני מבקשת ממנו לעמוד שם ולומר את כל עמדותיו בעד המהלך, אבל שבאותה העת יהיה בו רגש חמלה; שמשהו בלב שלו יתחבר לשלומית ואלי.

"כי אנחנו יכולים לבנות כאן ארץ נהדרת", מסכמת מרים את דבריה, "והמחלוקות - תפקידן לקחת אותנו למקומות טובים יותר, אם רק נקשיב, אם רק נאהב באמת את האחר, אם רק נגיב באיפוק, כפי שאלירז היה נוהג".