הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך בנושא זימון בברכת המזון

טעות בזימון בעשרה

שאלה: עשרה שאכלו ביחד, והמזמן טעה ואמר נברך שאכלנו משלו (בלי להזכיר   אלוקינו), האם יכול לחזור ולומר נברך אלוקינו שאכלנו משלו?

תשובה: אם המסובים עדיין לא ענו אחריו, יחזור ויזמן בשם, אבל אם כבר ענו אחריו, אינם יכולים לחזור ולזמן בשם, כיון שבדיעבד כבר יצאו ידי חובת זימון בזה.

מקורות: שו"ע א"ח קצ"ב ב', משנה ברורה קצ"ב י', וע"ע פסק"ת קצ"ב ז'.

הערות: ואם רק חלק מהמסובים ענו אחריו, אם לא נשארו עשרה שלא ענו, אינם יכולים לחזור ולזמן בשם, אבל אם נשארו עשרה שלא ענו, הם צריכים לזמן בשם, אבל המזמן כבר לא יכול להיות המזמן, כיון שזה נחשב שהוא כבר זימן, ורק כאשר אף אחד לא ענה, הוא יכול לחזור ולזמן, כיון שזה נחשב שעוד לא זימן (משנה ברורה הוצאת דרשו סי' קצ"ב הערה 12 בשם הגרי"י פישר זצ"ל) [וע"ע שערי תשובה קצ"ה א'].

הוספות: אם המסובים ענו אחריו בשם, הוא יכול לחזור ולומר ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו, אבל אם ענו אחריו כמוהו בלי שם, כאשר חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, יש דעות אם יזכיר אלוקינו (משנה ברורה קצ"ב י').

***

זימון בשלושה כשאחד מהם לא ענה לזימון

שאלה: שלושה שאכלו ביחד, ואחד מהם לא ענה לזימון, האם יצאו ידי חובת זימון?

תשובה: המזמן ומי שענה לזימון יצאו ידי חובת זימון, והשלישי שלא ענה לזימון, לא יצא ידי חובת זימון.

מקורות: שו"ע א"ח ר' א', משנה ברורה ר' ג', וע"ע פסק"ת ר' ג'.

הערות: והם יוצאים ידי חובת זימון, כיון שהוא נמצא שם ויכול לענות לזימון (משנה ברורה ר' ג') [וע"ע כיצד מזמנין פרק י"ג ס"ק מ"ז, פרק י"ח ס"ק ו'].

אם השלישי לא אכל פת, אלא שאר מאכלים, יתכן שאינם יוצאים ידי חובת זימון אם לא ענה לזימון (קצות השלחן בדי השלחן מ"ה י"ד) [וע"ע כיצד מזמנין פרק ט' ס"ק י"ב, י"ג].

הוספות: כאשר שנים רוצים לזמן, אם נחוץ להם לצאת, השלישי חייב להפסיק סעודתו כדי לזמן עמהם [והוא הדין בזימון בעשרה כאשר ששה רוצים לזמן, שהארבעה צריכים להפסיק סעודתם כדי לזמן עמהם (משנה ברורה ר' ט')], אבל אם לא נחוץ להם לצאת, צריך עיון אם חייב להפסיק סעודתו כדי לזמן עמהם, אמנם מכל מקום אפשר שממדת דרך ארץ הוא צריך להפסיק סעודתו ולזמן עמהם (שו"ע א"ח ר' א', משנה ברורה ר' ב', ביאור הלכה ר' א' שאכלו), ואם גמר סעודתו, הוא חייב לזמן עמהם (עיין ביאור הלכה ר' א' עד) [וע"ע פסק"ת ר' ב'].

כאשר רק אחד רוצה לזמן, אם לא נחוץ לו לצאת, השנים אינם חייבים להפסיק סעודתם כדי לזמן עמו, אבל אם נחוץ לו לצאת, טוב שיתנהגו לפנים משורת הדין להפסיק סעודתם כדי לזמן עמו (שו"ע א"ח ר' א', משנה ברורה ר' ד', ה') [וע"ע שער הציון ר' ז', שערי תשובה ר' ב'], ואם גמרו סעודתם, הם חייבים לזמן עמו (ביאור הלכה ר' א' עד).

כאשר רק אחד רוצה לזמן, אפילו אם אחד מהשנים מסכים להפסיק סעודתו כדי לזמן עמו, מכל מקום אינם נחשבים כשנים הרוצים לזמן, כיון שרק אחד מהם גמר סעודתו (ברכי יוסף ר' ה', שערי תשובה ר' א').

השאלות והתשובות נלקחו מתוך קובץ עלונים שפורסם אחרי הוצאת הספר "לחיות כהלכה - הלכות מצויות שאינן ידועות כל כך". לרכישת הספר בהידברות שופס, לחצו כאן.