בקשתו האחרונה של הסב המונשם: "אנא הניחו לי תפילין"

היה זה בבוקר ראש השנה תשע"ח. אחד מנכדיו של ר' יצחק גיטלמן התעורר שטוף זעה: סבא היקר, שנפטר לפני 11 שנה, התגלה אליו בחלום, פניו מאירות ובוהקות, ולידו מונח נרתיק הטלית ותפילין שלו, שעליו רקומות המילים הבאות: "בבקשה תלמדו משניות לעילוי נשמתי".

השאלות החלו להתרוצץ בראשו של הנכד: מה סבא רוצה? למה הוא מבקש שילמדו משניות לעילוי נשמתו? ומה הקשר לנרתיק הטלית ותפילין שלו? ולמה הוא הגיע דווקא אלי?! והרי יש לסבא עוד עשרות נכדים...

מיד לאחר ראש השנה מספר הנכד לשאר בני המשפחה את דבר החלום, ומנסה בעזרתם להבין את פשרו. במקביל, ממלא הנכד את בקשתו של הסב ובמשך חודש לומד בכל יום פרק משניות לעילוי נשמתו. החלום נותר בגדר תעלומה. עוד החליטו בני המשפחה לסיים את הש"ס כולו לעילוי נשמתו של הסב, כאשר פתרון החלום עצמו נותר עדיין בגדר תעלומה.

עברו מספר חודשים מאז החלום. בשיחה אקראית סיפר אחד הנכדים לנכד החולם כי בידיו מצויות התפילין של סבא. "כיצד הגיעו התפילין לידיך?", התעניין הנכד החולם, וקיבל את התשובה: "שלושה ימים לפני פטירתו של סבא הגעתי לבקרו, ועלה בדעתי להניח לו את התפילין, לאחר מכן הוא סימן לי בידיו שאקח את התפילין אלי מכיוון שהוא כבר לא צריך אותן. אמרתי לסבא: הרי היו אנשים שהבריאו אחרי מצב רפואי כזה, ובס"ד תוכל עוד להניחן, אך סבא סימן לי שוב שאקח את התפילין. לקחתי את התפילין והנחתי אותן באיזו פינה בחדרו בבית החולים, מבלי שהוא ישים לב לכך."

ממשיך הנכד לספר: "לצערי, אכן סבא צדק והוא לא היה צריך יותר את התפילין, כי למחרת היה יום שבת קודש, בו אין מניחים תפילין. ביום ראשון הוא כבר היה בלי הכרה, וביום שני הוא נפטר, ואת התפילין שלו לקחתי אלי, כפי רצונו."

לפתע מבזיקה המחשבה במוחו של הנכד החולם, והוא נזכר מה התרחש עמו כאשר ביקר את סביו בבית החולים ארבעה ימים לפני פטירתו: הסבא התעורר לאחר שבוע ימים שהיה מורדם ומונשם, אך עדיין נשאר מחובר למכונת הנשמה ולא יכול היה לדבר. הוא סימן לו עם ידו על ראשו, כאילו רצה לומר: 'תביא לי משהו לראש'. הנכד לא הבין מה רוצה הסבא, וחשב אולי הוא רוצה את כובעו שהיה מונח לידו. הוא הגיש לו את הכובע, אך הסבא סימן בידו בביטול כי לא לזה כוונתו, ושוב סימן על ראשו... אמנם משום מה הנכד לא הצליח אז להבין את כוונתו של סביו.

בבת אחת התבהרה התמונה במלואה: סבא רצה שנניח לו תפילין

בבת אחת התבהרה התמונה במלואה: סבא היקר, שכל ימיו הקפיד על מצוות תפילין כהלכתה, רצה מאד לזכות להניחן גם בימיו האחרונים. הנכד לא הבין את בקשתו של הסבא ולא הניח לו. רק למחרת זכה נכד אחר  לקיים את בקשתו של הסבא, והניח לו תפילין בפעם האחרונה לפני פטירתו.

11 שנים לאחר הפטירה, מתגלה הסבא משמים אל נכדו שלא הבין את בקשתו, וכעת מבקש תיקון לחיסרון: לימוד משניות לעילוי נשמתו הוא התיקון...

סוף הסיפור מצמרר לא פחות. חודשיים לאחר מכן, במהלך הניקיונות לחג הפסח, מגלה בתו של הרב גיטלמן חבילת פתקים ישנים, אותם כתב הסב בעת מחלתו האחרונה, כאשר היה מונשם ולא יכול היה לדבר.

הבת נזכרת כי בזמנו כשראתה את הפתקים בתוך כל טרדת הטיפול בהוריה, היא לא הצליחה להבין את תוכנם, אבל עתה היא מצליחה לפענח את הנכתב בהם: בפתק אחד כתובה המילה 'התפילין', ובפתק השני מצוירים בתים של תפילין עם רצועות... סבא המונשם התאמץ להבהיר את כוונתו: אני רוצה לזכות בעוד פעם של המצווה היקרה הזו.

בני המשפחה ניגשו עם הסיפור המפעים לרב חיים קנייבסקי, ושאלו אותו האם עליהם לעשות פעולה נוספת לתיקון הדבר שלא הניחו לאביהם תפילין יום אחד. ענה הרב: "שילמדו הלכות תפילין עם המשנה ברורה". (אותה תשובה השיב הרב לאחד ששאלו מה עליו לעשות כיוון ששכח להניח תפילין יום אחד)

עוד השיב הרב ואמר לבני המשפחה: "אמנם החולה היה אנוס, וכידוע – אנוס פטור. אך מן השמים נתנו לו רשות לבוא ולהראות את החשיבות של מצוות תפילין"...

באדיבות אתר 'דרשו'.