מעמד הר סיני: הוכחות חותכות

"איך אפשר להאמין באמונה שלימה בה, כשאני לא יודעת אם התנ״ך הוא לא סתם ספר אגדות מומצא?" - שאלה זו מייצגת שאלת רבים אשר לא גדלו בבית מאמין. הם מוסיפים ושואלים, אם כבר להאמין בָּדַת, אז מדוע שלא נאמין בנצרות או באסלאם, אשר להן יש מאמינים רבים יותר מהמאמינים בדת ישראל? 

נראה כי השאלה העיקרית בסוגיה זו, היא האם האמונה בתנ"ך היא בגדר "אמונה" בלבד, והיא שייכת רק למי שהתחנך לכך מילדות, או ישנה "הוכחה לוגית" כי תורת ישראל ניתנה בסיני על ידי בורא העולם ומנהיגו, וממילא האמונה בתנ"ך שייכת לכל יהודי ויהודי? התשובה לכך היא חד משמעית. האמונה כי תורת ישראל נמסרה משמיים היא אכן "אמונה", אך כלל וכלל אינה "אמונה עיוורת". כל יהודי יכול להגיע בהכרה שכלית להבנה כי תורת ישראל היא תורת האלוקים, כפי שנוכיח בהמשך. (חשוב לציין, כי ההוכחה שבמאמר זה, היא ההוכחה עליה נשענו כל בית ישראל בכל הדורות בכדי להאמין ש"תורה משמיים". ואילו שאר ההוכחות לכך אינן אלא בגדר חיזוק להוכחה ראשית זו. ולכן האמונה ש"תורה משמיים" אינה תלויה בקיומה או הפרכתה של הוכחה זו או אחרת).

כולנו מאמינים, שהיה גנרל צרפתי בשם "נפוליאון" אשר כבש מדינות רבות, ושהיה מצביא גדול ביוון העתיקה בשם "אלכסנדר מוקדון", אשר כבש בגיל צעיר מדינות רבות. כמו כן, כולם מאמינים ש"המהפכה הצרפתית" אירעה בשלהי המאה ה-18 למניינם, ושהייתה שואה על אדמת אירופה. ובעוד אלפי אישים ואירועים הנחשבים ל"עובדות היסטוריות". נשאלת השאלה, מדוע אנו מאמינים בזה? הרי לא חזינו אותם במו עינינו, והם התרחשו שנים רבות בטרם נולדנו.

אירועים היסטוריים

כדי שאירוע מסוים יהפוך ל"אירוע היסטורי", ויחשב לעובדה קיימת בלתי ניתנת לערעור, הוא חייב לעמוד בקריטריונים הבאים:

1. רציפות היסטורית אינטנסיבית, כלומר, אינפורמציה הזורמת ברצף, והעוברת בצינורות העברה רבים ומגוונים, בלתי תלויים זה בזה.

2. מדובר באירוע המוני שהתרחש בפני רבים. שהרי מוסכם בין האנושות כולה, שיש להאמין לעדותם של אנשים, עד כדי כך שניתן להמית אדם על פי עדות שני עדים. אלא, שכאשר ישנם רק מעט עדים, יהיו כאלה שיפקפקו באמינות העדים, ויסרבו להאמין לדבריהם. אך כאשר ישנם עדים רבים המעידים על אירוע מסוים באופן שווה, הרי שגם הספקנים הגדולים ביותר יאמינו לדבריהם, מאחר שכבר לא ניתן להסתפק שמא העדים שקרנים, הוזים, או מדומיינים.

כמו כן, מקובל בכל העולם כמוסכמה פשוטה, להאמין לעדותם של בני הדור הקודם, הן כשמספרים על אירוע המוני שארע בימיהם, והן כשמעבירים עדויות מאבות אבותיהם על אירוע המוני שאירע בימי אבותיהם, אם רבים מהדור הקודם מעידים על כך. שכאשר רבים מעידים, לא ניתן לטעון בדבר תיאום עדויות, הזיות או דמיונות. וכן, לא ניתן להמציא סיפור על אירוע המוני, ולגשת להמונים ולשכנעם שאכן זה קרה, מאחר שכולם ישאלו: "סיפור כזה שהיה במעמד רב, כיצד לא שמענו על כך עד היום?!".

והנה, כשנתבונן במעמד הר סיני - מעמד ירידת האלוקים משמיים ומסירת התורה לבני ישראל, נגלה כי אירוע זה עומד בכל הקריטריונים של "אירוע היסטורי", בעוצמה שאין דומה לה:

1. "מעמד הר סיני" היה אירוע המוני שהתרחש לעיני עדים רבים מאוד: האלוקים ירד להר סיני ומסר את התורה למשה רבינו, לעיני אומה שלימה שמנתה כ-3 מיליון איש! (בתורה נאמר, שהתורה ניתנה לעיני שש מאות אלף גברים מגיל 13 ומעלה, בתוספת הנשים והקטנים נגיע לכ-3 מיליון).

2. ישנה רציפות היסטורית אינטנסיבית לגבי "מעמד הר סיני" יותר מכל אירוע היסטורי אחר: העדים שראו במו עיניהם את מעמד הר סיני הם שהעידו לבניהם, שכל דברי התורה אשר קבלו על ידי משה, מתחילתה ועד סופה, כולה אמת ללא שום ספק שבעולם. ובניהם העידו לבניהם גם כן, ובניהם לבניהם עד לימינו אנו. בכל דור ודור, התאסף עם ישראל בימי חול כמו בשבתות ובמועדים, בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות, ומסביב לשולחן המשפחתי, והעביר לבניו אחריו את המורשת הנפלאה בפרוטרוט: מעמד קבלת התורה בסיני, סיפור יציאת מצריים, מאות אלפי חוקי התורה וכו.

אבות לא ישקרו לבניהם

שימו לב, עם ישראל היה מפוזר בין העמים השונים, במשך כאלפיים שנות גלות, בקבוצות המרוחקות אלפי ק"מ זו מזו, ומנותקות ללא שום קשר ביניהן, לא דרך הטלפון והפקס, המייל ומסרונים. ואף על פי כן, בעת קיבוץ גלויות, כשהגיעו לכאן יהודים מכל קצוות תבל: פרס, תוניס, ליטא, פולין, מרוקו ורוסיה, חזרו כולם עם אותו תנ"ך ואותו תלמוד בבלי. עם אותם החגים, ואותן המצוות. התברר גם, שבכל אותן שנות ניתוק ארוכות נמנו החודשים באותה צורה בדיוק! למרות שלפעמים החודשים מלאים (30 יום) ולפעמים חסרים (29 ימים), ולמרות שאין סדר עוקב לחודשים המלאים והחסרים אלא הם מעורבבים במקצת, ובכל שנה ושנה לוח השנה העברי נקבע ע"פ כללים מסובכים. פלא נוסף הוא, שכאשר הגיעו הנה כל הקהילות עם ספרי התנ"ך בזרועותיהם, נתגלה, כי מיליוני האותיות שבתנ"ך ומיליוני סימני טעמי המקרא כולן זהות, [למעט הבדלים מזעריים שאינם משנים את משמעות הכתוב]. כיצד התרחש הדבר, אשר נראה אפילו כתופעה על טבעית? כי עם ישראל העביר את העדות הזאת, באופן רציף, בצורה מדוקדקת ופרטנית, בעוצמה שאין לה אח ורע בהיסטוריה!

דבר נוסף: העדים שמסרו את עדותם על מעמד הר סיני, לא היו כהני דת, כאלו שיכולים להיות להם אינטרסים אישיים משלהם, ולאו דווקא טובת השומע עומדת למול עיניהם, אלא העדות נמסרה לנו על ידי "אבותינו": האבות מסרו לבנים, והבנים לנכדים, וכן הלאה. והרי ידוע, שהאבות, מתוך שאוהבים את בניהם אהבת נפש, הם אינם מספרים לבניהם כי אם את האמת לבדה, ואין דרכו של האבא להנחיל ולהשריש בלב בנו סיפורי שקר. כלשון הרמב"ן (דברים ד, ט): "כי כשנעתיק גם כן את הדבר [מתן תורה] לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק, כאילו ראוהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו, ולא ננחיל אותם דבר הבל". לא יתכן לומר ש"הטבע השתולל", ודור שלם של מיליוני אנשים תיאמו ביניהם וסיפרו שקר לבניהם על מעמד הר סיני. מה עוד, שאין המדובר בסיפורי אגדות יפות ובלתי מחייבות, אלא בהעברת ה"תורה", המגבילה ביותר את חיי בניהם, ואף דורשת מהם לעיתים למסור את חייהם על האמת הזו. לא עולה על הדעת, שמיליוני אבות יתאכזרו על בניהם, ויחנכו אותם לחיות ולמות על דת שהם המציאו ממוחם הקודח! בקיצור, דור שלם של אבות לא ישקרו לבניהם, ובניהם לבניהם, עד ימינו.

המסקנה המתבקשת, כי עלינו לראות את "מעמד הר סיני" כעובדה קיימת ובלתי ניתנת לערעור: אין ספק שהדורות הקודמים אכן שמעו מאבותיהם על מעמד הר סיני, ולא ניתן לומר שבדור מסוים הם המציאו סתם את הסיפור הזה. האם יתכן שמיליוני אנשים תיאמו ביניהם עדות שקרית המתאימה כל כך בכל פרטיה?! והאם הם היו מצליחים לשכנע את ההמונים שאכן היה מעמד כזה המוני, שהם לא שמעו אודותיו עד היום?! ובקשר לדור הראשון שסיפר על "מעמד הר סיני", אנו בטוחים שאכן הם ראו את המעמד, מאחר ועם שלם לא יכול להמציא סיפור שיתאים בכל פרטיו, שכל אחד ואחד יספר אותו לפרטיו בדיוק באותו האופן. גם לא מתקבל על הדעת שעם שלם חוה חוויה דמיונית כלשהי.

ההבדל בין הנצרות והאסלאם ליהדות

זהו ההבדל היסודי בין הדת היהודית לנצרות, האסלאם ושאר הדתות: אמת, שישנם מיליוני נוצרים ומוסלמים שהעבירו את דתם מדור לדור ברציפות בלתי פוסקת, אולם אצלם אין שום אפשרות לאמת את סיפור תחילת התהוות דתם, שכן עליה אין עדים כלל: גם לפי דברי המוסלמים והנוצרים עצמם איש לא ראה את מייסד הנצרות מקבל שליחות כלשהי מהאלוקים, וגם איש לא ראה את מוחמד פוגש את המלאך גבריאל במדבר, ומקבל ממנו דת חדשה. לכן אנו מקבלים כ"עובדות היסטוריות" שהיה איש בשם מוחמד, ואיש בשם יש"ו, ושהם סיפרו שקיבלו דת חדשה, מאחר וישנן על כך עדויות ברצף היסטורי מפי אנשים רבים. אולם, המאמין לדבריהם שאכן הם קיבלו דת חדשה עושה זאת רק מתוך "אמונה עיוורת", אותה אמונה שעליה אמר שלמה  המלך: "פתי יאמין לכל דבר". שכן הוא מאמין לאדם יחיד המספר סיפור בלתי הגיוני. וכי הגיוני שכאשר האלוקים מעוניין לשנות את הדת שניתנה במעמד מיליוני בני אדם, יעשה זאת כעת בהתגלות לאדם אחד ויחיד, אשר העולם כולו יצטרך להאמין בו ב"אמונה עיוורת"? (יהודי אחד הגיע לאדמו"ר ואמר לו: "חלמתי, שגם אני צריך להיות אדמו"ר". ענה לו האדמו"ר: "את זה צריכים לחלום החסידים ולא אתה"... כמו כן בנידון שלפנינו, האלוקים צריך להתגלות לעם כדי לתת להם את התורה, ולא לאדם יחיד אשר אחר כך אנו נתחייב להאמין לו).

יוצא אפוא, שהנצרות והאסלאם ודומיהן, בנויות כפירמידה הפוכה, העומדת על חודה, על אדם אחד, שממנו ואילך ככל שמתרחקים הפירמידה הולכת ומתרחבת, קהל המאמינים הולך וגדל...! האם יש חוזק כלשהוא לפירמידה כזו?! נוכל עוד להבהיר לעצמנו את הפער העצום בין הטענות השונות, על ידי שנדמיין לעצמנו את התמונה הבאה: אדם הולך לכיוון מסוים, ואחריו הולכים שורה של מאה בני-אדם מכוסי עיניים, כשכל אחד אוחז ביד חברו ונמשך אחריו, האם יעלה על הדעת שנראה קבוצה זו כמייצגת החלטה של מאה אנשים ללכת בכיוון זה, או האם יש כאן רק החלטה של אדם אחד, ואחריו מאה נגררים?! נתאר לעצמנו מאידך, עשרה אנשים בלבד, ההולכים באופן עצמאי, וכולם לאותו כיוון. האם אין הם מבטאים הרבה יותר את בחירת דרכם, מאשר מאה אנשים המובלים על ידי גורר אחד?! זהו אפוא ההבדל בין אמונת עם ישראל לבין שאר הדתות. אנו לא מאמינים לאיש אחד בלבד, אלא העם כולו היה, ראה, שמע וחווה באופן ישיר, את מעמד הר סיני והתגלות האלוקים לפניהם.

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי [פקפוק באמונה], שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף... ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני. שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים: "משה, משה, לך אמור להן כך וכך". (הרמב"ם בפ"ח מהלכות יסודי התורה ה"א).