רביב ז’ק בראיון גלוי לב: "לא יכולתי להמשיך לעבוד בטלוויזיה"

"כבר עשרים שנה שאני עוסק בתחום הטלוויזיה", מספר על עצמו רביב ז'ק, אשר מוכר לכולנו גם כ'ששי בר סמכא', המשדר את התכנית הפופולארית 'חדשות בזמן'. "במשך שנים עבדתי בטלוויזיה, ממש בכל ערוץ אפשרי. הייתי תחקירן של ערוץ 2, בקונטרול של ערוץ  10, עוזר הפקה, מפיק תוכן ומה לא? חדרתי כמעט לכל הערוצים, אבל דווקא את העיסוק בכתיבה עצמה התחלתי בגיל מאוחר יחסית מבחינה מקצועית, לפני כשבע שנים, כשהייתי בסביבות גיל 35".

אולם גם בימים בהם הסתתר מאחורי הקלעים, מציין רביב שהוא תמיד פזל אל לפני המצלמה והעדיף להיות לפניה ולא אחריה. "אגב, מעולם לא למדתי את תחום הכתיבה והקולנוע", הוא מעיר בחיוך, "התואר שלי הוא בכלל אחר לגמרי, אבל זה כמובן לא משנה לעצם העניין".

כל הדברים הללו היו לפני כשמונה שנים ומאז לא עזב רביב את הערוץ. "אמנם בתפקיד המפיק לא החזקתי מעמד זמן רב, לא הייתי מפיק טוב, ואני יודע את זה. לא הופתעתי אחרי תקופה מסוימת כשפיטרו אותי ואמרו לי שאני לא מתאים. אבל רגע לפני שעזבתי קרה מקרה מעניין – הבימאית אורית בן עטר נתקעה באחד הפרקים של 'צור משלנו', כאשר היה קטע מסוים שהיא לא הצליחה לכתוב. היא סיפרה לי על כך ואני הצעתי בפשטות לכתוב במקומה. מהר מאוד כתבתי את הקטע ואורית כל כך התפעלה, עד שבאותו רגע היא הביאה לי לפטופ ישן והודיעה לי שמהיום אני מתחיל לכתוב בקביעות".

ככה גילה רביב להפתעתו שהוא דווקא חזק מאוד בתחום הכתיבה, ובעיקר – שהוא אוהב את הכתיבה ומתחבר אליה, הרבה יותר ממלאכת ההפקה והתחקירנות.

"אחד הרעיונות הראשונים שהצעתי היה לכתוב סדרה שנקראת 'משפחת פלוג'י'. רציתי מאוד שהסדרה תעלה להידברות, אך כשהצעתי אותה, המליצו לי כלם פה אחד להעביר אותה להצגת תיאטרון, שם זה יהיה נהדר. ואכן, היא נכתבה כהצגה. היא דיברה על בן בכור למשפחה חילונית שחזר בתשובה. המשפחה שלו כל כך נלחצה מהרעיון ואף חשבה שהיא הולכת לאבד אותו, אז דווקא מתוך כך היא התחילה לתמוך בו, עד כדי כך שיצאה מן הפרופורציות ההגיוניות. המשפחה החליטה להחליף את שמה, להחליף את המטבח, כולל השיש, מתוך מחשבה שככה יהפכו אותו לכשר, ועוד, ועוד. בעקבות ההצגה הזו כתבתי גם הצגה נוספת שנקראת 'על החיים ועל המוות'. גיבור ההצגה הוא אדם אתאיסט שעובד בתפקיד שוטף גופות. במהלך עבודתו הוא משוחח עם הגופות ושוטח לפניהן את משנתו האתאיסטית, עד שיום אחד הגופות מתחילות לענות לו... הגשתי את התסריט לגוף גדול מאוד שהציע תקציבים משמעותיים להצגות דתיות, ואף נבחרתי מתוך שמונים ושישה תסריטאים. אלא שבסופו של דבר ההצגה לא יצאה לפועל, כי אותו גוף דרש ממני לשנות את התסריט באופן כזה שהוא לא יוכיח באופן חד משמעי שיש אלוקים, אלא יעמיד אותו בסימן שאלה. הודעתי להם שלא ייתכן שאני עושה זאת בשום פנים ואופן. הרי לא בשביל זה ה' נתן לי כישרון כתיבה. בינתיים ההצגה הזו לא יצאה לפועל, אך עוד לא ירדתי מהרעיון. אני מאוד מקווה שיבוא יום שיימצא עבורי תקציב מתאים ושתהיה לי דרך להעלות אותה על במות".

מהצגה בגן לסדרה בהידברות

בעקבות שתי ההצגות הגיע רביב גם לעיסוק נוסף ב'הידברות'. "זה קרה בעקבות כך שהחלטתי באחד הימים לבנות בובה", הוא מספר, "הבובה שבניתי לא הייתה ממש מקצועית, כי בסך הכל זה לא התחום שלי, אבל היא הייתה טובה מספיק כדי שאוכל להציג איתה בגן של הבת שלי. קראתי לבובה שמריהו והסברתי לילדים שהיא מכונה בשם זה מכיוון שהיא 'שומרת' על לשונה. הצגתי אתה בגן ודווקא לא היה ממש מוצלח. הייתה תקופה שכבר לא ידעתי מה לעשות. הייתי מיואש. הלכתי לאדמו"ר מביאלה להתייעץ והוא אמר לי שאקבל תוכנית בטלוויזיה. "קצת צחקתי בקירבי", הוא אומר, "רציתי להסביר לרב שדרושות אלפי שעות במה כדי לקבל תוכנית בטלוויזיה. הוא רק חייך וטפח על שכמי."  שבוע שלאחר מכן הוזמנתי להידברות כדי להשתתף באודישן לתפקיד מסוים והבאתי גם את הבובה. האודישן היה לתפקיד עץ. לא עברתי אותו, כי אני לא באמת לא יודע איך מציג עץ, אבל מכיוון שהבובה הייתה אתי אז הראיתי כמה קטעים שאני עושה אתה, ובתוך כמה דקות כבר החתימו אותי על עשר תכניות בהן אהיה כותב, שחקן ומפעיל של בובה".

והתכניות האלו אכן יצאו לפועל והן מוכרות לצופים כ'אפ-אפ-אפ שמריהו'.  "לא היה קל בכלל לכתוב את הפרקים הללו", הוא מציין, "תחשבו איך זה מסובך לכתוב תכנית ילדים שמנגישה את נושא לשון הרע לילדים, ויחד עם זאת היא לא משעממת, ומעבירה את המסרים באופן מדויק. זה היה מאוד לא קל, ולכן לאחר שהסתיימו עשר התכניות הודעתי שעם הנושא הזה אני לא ממשיך הלאה, אבל באופן טבעי המשכתי לדברים אחרים".

רביב התגלגל משם ליצירת וכתיבת התכנית 'חדשות הזמן' ביחד עם הבימאית חיה הרמתי. 'חדשות בזמן, נחשבת לתכנית המושקעת ביותר בהידברות עד היום. "כל פרק בתכנית צולם במשך שלושה ימים על מסך ירוק. זה אומר שזה דורש עשרות שעות עריכה לכל פרק. השקענו המון בבניית התכנית ולקחנו שחקנים מקצועיים ביותר. זו הייתה עבודה אינסופית, אבל אני חושב שהתוצאות הצדיקו את ההשקעה. עד היום פוגשים אותי ברחוב ומזהים אותי בזכות חדשות בזמן".

אתה בעצם גם כותב וגם משחק, זה שילוב מאוד ייחודי. איך אתה מרגיש עם זה?

"אני מרגיש נהדר. לפעמים כשאתה כותב משהו ונותן למישהו אחר להציג אותו, אתה קצת מתאכזב מהתוצאה, כי הוא לא עושה לבסוף כפי שדמיינת את זה. כאן אני יודע בדיוק איך אני אשחק ומתאים לעצמי את הדברים הכי נכונים. למרות זאת אני שמח יותר לשמוע מחמאות על איך שאני כותב מאשר על איך שאני משחק. אני גם חושב שכתסריטאי אני במצב טוב, בעוד שכשחקן יש לי במה להשתפר..."

וכעת אתה מתחיל לשחק ברצועת הילדים החדשה של הידברות. ספר לנו על כך.

"רצועת הילדים בצופיה מכילה המון תכניות חדשות. למעשה הרצועה מתרחשת במקום שבו הבובות הולכות לנוח בין התוכניות ביחד עם המגישים השונים ושם הן משוחחות על הכל. ברצועה יש שחקנים מוכרים כמו עודד מנשה, ניר קפטן ויניב אליהו. יש שלוש בובות שהן למעשה הכוכבים של ערוץ הידברות. יש את צור, אותה מפעיל אבישי שיטרית, ברדוגו מהתוכנית 'התחנה שלנו' שאותה מפעיל יהל חזן, וכמובן ששי בר סמכא מ 'חדשות בזמן' שאותו אני מפעיל. יוסי מיימון ואני כותבים בחודש מאות מערכונים ובינתיים נכתבו כבר מעל 150.. העבודה היא מאוד קשה ואינטנסיבית. אנו עושים כל מאמץ, כדי שהפרקים יעלו בהקדם לצופיה".  על כל הסימפוניה המורכבת הזו מנצחת בגאון חיה הרמתי שעבדה עם רביב זמן רב בעיקר בתוכנית 'חדשות בזמן' ובכלל.

ומהיכן  יש לך כל כך המון רעיונות?

"אני מגייס את כל היצירתיות שיש לי, ומשתמש בדברים שקורים לי ביום-יום. כך למשל אם בלילה לא ישנתי כי הבן הקטן שלי הפריע, אז אני כותב על זה מערכון, ואם יצאתי עם ילדיי לבילוי בפארק, ואחד מהם איבד את הסנדל, ולמרבה הפלא מצאנו אותו בזכות ברווז (!) – אז יום למחרת זה כבר הפך לתסריט. אנשים אומרים: 'איזה סיפור הזוי', אבל אני אומר להם: 'זה קרה אתמול'. האמת היא שכל החיים שלי נכנסים בתוך רצועת הילדים של הידברות".

אבל לא רק מערכונים מצלמים ברצועה. בימים אלה כוכבי הרצועה סיימו להקליט סדרת שירים שיעלו כקליפים בצופיה.

ואגב, רביב מציין שהצילומים לתכנית הם מאוד חווייתיים. "אנחנו מצלמים צילום סטאטי, מה שאומר שרוב המערכונים כוללים בעיקר שיחות בין השחקנים. זה מוביל לכך שיש המון אלתורים. אחד הדברים שהכי קשים באלתורים האלו, במיוחד של אבישי שטרית שמפעיל את 'צור משלנו', זה שהוא מאלתר בצורה כל כך מצחיקה, עד שצריך להקפיד לא לצחוק, ובמקרה שלי, לא לנשוך את הלשון שבע פעמים בסצנה של שלוש דקות... אבל אחרי שהצילומים מסתיימים אנו צוחקים יחד עד דמעות..."