הרב יצחק יוסף לפרשת מקץ - הלכות בישול בשבת

בישול באש חשמלית

א. כשם שאסור לבשל בשבת באש, בישול היא אחת מ-ט"ל מלאכות האסורות מהתורה, כך אסור מהתורה לבשל בתולדות האש. כגון אם הוריד סיר מים רותח מהאש, אסור להניח שם דבר שאינו מבושל. וכן אין להוסיף עוד מים לסיר, שהמים מתבשלים שם ועובר על מלאכת בישול מהתורה, אלא אם כן שופך בבת אחת הרבה מים, עד כדי כך שהמים שבסיר יורדים מחום שהיד סולדת בו. ואין חילוק בין אש רגילה לאש של חשמל, גם אש מחשמל אסור לבשל בה ובתולדותיה מהתורה. ולכן תבשיל חם שהיה בתנור אפיה או על הפלאטה חשמלית, אסור מהתורה להכניס לתוכו דבר שאינו מבושל, והעושה כן חייב חטאת, ובמזיד חייב כרת או סקילה. כי אין חילוק בין אב מלאכה לתולדה, אלא לענין שהעושה אותם בהעלם אחד חייב קרבן אחד, אבל שניהם אסורים מהתורה.

דעת הירושלמי בתולדות האור

ב. אמנם זה לא מוסכם לכל הדעות, ולפי דברי התלמוד ירושלמי שבת (פ"ג ה"ה) אין איסור בישול מהתורה אלא כשהאוּר מהלך תחתיו. והרשב"א הריטב"א והר"ן (שבת מב.) העתיקו דברי הירושלמי. וכן הרמב"ן (ע"ז עד:) הביא דברי הירושלמי. ומשמע שהמבשל בתולדות האור אסור רק מדרבנן, ולפי זה היה מקום להקל בספיקות וכדומה.

דעת הבבלי בתולדות האור

ג. אולם אין לסמוך על הירושלמי להלכה, וגם הראשונים שהעתיקוהו לא התכוונו לפסוק כהירושלמי, שהרי לפי התלמוד בבלי בישול בתולדות האור אסור מהתורה. כך מוכח בגמרא שבת (לח:) על דברי המשנה שאין נותנים ביצה בצד המיחם שתתגלגל, כלומר שתתבשל קצת, כי ביצה היא אחד מקלי הבישול שמתבשלים מהר, ואפילו בכלי שני מתבשלת קצת, וכן לא יפקיענה בסודרין, שלא ישבור ביצה על סודר חם. גלגל מאי? אמר רב יוסף חייב חטאת. ובודאי מדובר שהמיחם אינו עומד על האש, כשם שהסודרין לא עומדים על האש, ומבואר שהמבשל בתולדות האור חייב. ובירושלמי לא הביאו מה שאמר רב יוסף שאם גלגל חייב חטאת, לפי שהירושלמי הולך לשיטתו שבישול בתולדות האור אינו אסור מהתורה, אלא מדרבנן.

עוד ראיה

ד. וכן מבואר עוד ממה שאמרו בגמ' (שבת לט.) שמותר לבשל בחמה, כגון בסעודיה שחם מאוד שם, מותר לו להניח מים או מאכל אחר כנגד השמש שיתבשלו שם, שאין זה דרך בישול. אבל גזרו שלא לבשל בתולדות חמה משום תולדות האור, כי תולדות בתולדות מתחלף ויבואו להתיר גם תולדות האור, אבל חמה באור לא מתחלף ולכן לא אסרו לבשל בחמה עצמה. ואילו תולדות האור היו אסורים מדרבנן, לא היו אוסרים תולדות חמה, שהרי אין גוזרים גזרה לגזרה?! ועל כרחך שתולדות האור אסורים מהתורה, ולכן גזרו על תולדות חמה אטו תולדות האור. וגם כאן בירושלמי לא אמרו שאסור לבשל בתולדות חמה אטו תולדות האור, שהירושלמי הולך לשיטתו שאין איסור תורה אלא במבשל באור ממש.

הלכה כהבבלי

ה. ומכיון שהבבלי והירושלמי חולקים בדין זה, אם בישול בתולדות האור אסור מהתורה או מדרבנן, יש לנו ללכת כפי הכלל, שבכל מחלוקת תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי הלכה כהבבלי, כי התלמוד בבלי הוא מאוחר יותר מהירושלמי, ואמוראי בבל נגלו להם טעמים שלא נגלו לחכמי ארץ ישראל, ונעשו חריפים יותר. עד היום רואים שהעירקים חריפים, לא ראינו עירקים טיפשים... ולכן הלכה למעשה שבישול בתולדות האור אסור מהתורה.

עירוי מכלי ראשון

ו. וכן אסור לערות מים רותחים – כגון מברז המיחם – על דבר שאינו מבושל, כי עירוי מבשל כדי קליפה, וכמו שכתבו התוספות (שבת לט. ד"ה כל, ובדף מב: ד"ה אבל) בשם ר"י ור"ת. ואמנם דעת רשב"ם שעירוי אינו מבשל ודינו ככלי שני, וכן דעת הרי"ף וכמו שכתב הרשב"א בתשובה (סימן תקה). ובערך השלחן (או"ח סי' תסה סק"א, ויו"ד סי' סח סק"ד) – מגדולי רבני תוניס לפני כמאתים שנה – כתב שכן דעת רש"י שעירוי מכלי ראשון דינו ככלי שני. ולדעתם רק לגבי איסור והיתר אמרו בגמרא (פסחים עו.) שעירוי מבליע כדי קליפה, אבל לגבי שבת אינו מבשל. מכל מקום מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף א) פסק כרוב הראשונים שעירוי מבשל מהתורה. ולכן אם יש בצלחת תבלינים כמו פפריקה או פלפל שחור, אסור לערות עליהם מים רותחים או תבשיל רותח.

אין שום קושיא

ז. חכם גדול אחד ע"ה הקשה בספרו על מרן זצ"ל, איך התיר (בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן מד) לערות מים רותחים על קפה שחור ועל קפה נמס, והלוא מרן השלחן ערוך הנ"ל אסר לערות מים חמים על תבלין. לפני שלשים שנה שלחתי מכתב לאותו חכם, וכתבתי לו שאין כאן שום קושיא, שהרי מרן השלחן ערוך דיבר על תבלין שאינו מבושל ולא קלוי ולכן העירוי מבשל אותו, מה שאין כן הקפה הוא קלוי ואין בישול אחר קליה, והקפה נמס הוא מבושל ואין בישול אחר בישול. ולא ענה לי על המכתב הזה.

בישול אחר קליה

ח. עוד טען אותו חכם, שיש בישול אחר קליה לדעת מרן, ולכן הקפה מתבשל על ידי העירוי. אבל במחילה מכבוד תורתו גם זה לא נכון, שהרי זה לשון מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ה): יש מי שאומר שדבר שנאפה או נצלה, אם בישלו אחר כך במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירים. כמובן שההלכה כדעה השניה שמביא מרן, כפי הכלל שכאשר מרן מביא שתי דעות בשם יש אומרים, הלכה כיש אומרים האחרון, וכמו שכתב הכנסת הגדולה (בכללי הפוסקים כלל סב). וכל שכן בנידוננו שכתב מרן את השיטה הראשונה בלשון יחיד "יש מי שאומר", ואת השיטה השניה בלשון רבים "ויש מתירים", שהלכה כשיטה השניה. וכן הסכים הגאון רבי יהודה עייאש בספר מטה יהודה (סימן שיח סק"ג), שדעת מרן שאין בישול אחר אפיה.

לפרש את השלחן ערוך על פי הבית יוסף

ט. ואמנם הרמ"א הוסיף על דברי מרן הנ"ל שכתב "ויש מתירים": הגה, בכלי שני. כלומר שאין להתיר בישול אחר אפיה אלא בכלי שני. והבין בספר מנחת כהן (משמרת השבת פרק ד' דף פג ע"ד) – היה קדמון לפני כ-350 שנה – שגם מרן מודה שיש בישול אחר אפיה, ואין להתיר אלא בכלי שני, והרמ"א בא לפרש את דברי מרן. ויש כמה מאחרוני זמננו שהלכו בעקבותיו, 'ראו את המציאה ונפלו עליה' [לשון מושאל ממסכת בבא מציעא י ע"א], ואסרו לעשות קפה בשבת על ידי עירוי מכלי ראשון. אבל לא נכון לפרש כן בשלחן ערוך, כי צריך לפרש את השלחן ערוך על פי המבואר בבית יוסף, שם מובאת מחלוקת הראשונים בדין בישול אחר אפיה, רבי אליעזר ממיץ בספר יראים (סי' רעד, דף קלד ע"ב) אסר, לפי שהבישול נותן טעם חדש בפת, והוא החמיר גם בכלי שני מטעם שהלחם הוא מקלי הבישול. והמתירים הם הראבי"ה והמרדכי, והם התירו גם בכלי ראשון, כיון שאין בישול אחר אפיה כלל, לפי שאיסור בישול הוא בדבר שמכשיר אותו לאכילה, אבל אם הוכשר לאכילה על ידי אפיה, לא איכפת לנו שמשתנה טעמו בבישול. ובודאי שמה שכתב בשלחן ערוך הוא בהתאם למה שכתוב בבית יוסף. וכבר כתב המהרש"א (סוטה כב.) על המורים הלכות מתוך ספרי הקיצורים כמו שלחן ערוך, בלי לראות בית יוסף, שהם בכלל מבלי עולם. כמובן המהרש"א לא מדבר על המנחת כהן, אלא באופן כללי. ולכן הלכה למעשה מותר לערות מים חמים מכלי ראשון על תבלין קלוי כמו הקפה.

ממתק קפה

י. הקפה הוא ראוי לאכילה כמות שהוא קלוי, הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף[1] היה בוחן את התלמידים, ומי שהצליח במבחן היה מקבל ממתק, היה אומר לו תפתח את היד שלך, ושם לו בידו כפית אחת קפה קלוי וכפית אחת סוכר, היה מברך שהכל ואוכל, היום מי שיתן לילד קפה בתור ממתק, יזרוק לו על פניו... אבל אז זה היה ממתק, כי באמת הוא ראוי לאכילה גם ללא הבישול במים. וכן כתב רבי יעקב פראג'י בתשובתו שבשו"ת גינת ורדים (חאו"ח כלל ג סימן ג), שהולכי דרכים היו רגילים לקחת עמהם את אבקת הקפה הקלוי, וכשאין להם מים חמים אוכלים את הקפה ונהנים ממנו.

הדין לא השתנה

יא. יש מי שהקשה, שהרי בימינו לא רגילים לאכול את הקפה כשהוא קלוי, ואם כן יש לומר שהבישול במים הוא מכשיר אותו לאכילה ועובר משום בישול בשבת. אבל התשובה על כך, לא איכפת לנו מה שלא רגילים בפועל לאכול את אבקת הקפה, די בזה שהיא ראויה לאכילה, ויש שהיו אוכלים אותה כמות שהיא, לגלות לנו שהוכשרה לאכילה בקליה, וממילא אין בה עוד דין בישול.

מרן לא מסכים לחומרת החיי אדם

יב. לדעת החיי אדם (כלל כ סעיף ד) כלי שני שהיד נכוית בו מבשל, ולדעתו גם בכלי שני אין לשים את הקפה, אם המים חמים כל כך. והמשנה ברורה (סימן שיח ס"ק מח) הביא להלכה את דעת החיי אדם, ולא כתב מה דעת מרן השלחן ערוך בזה. לדעת מרן כלי שני אינו מבשל כלל, ואפילו הוא חם ביותר. כך מפורש בבית יוסף יורה דעה (ר"ס קה), שכלי שני אפילו מעלה רתיחות אינו מבשל, כלומר אפילו בחום של 100 מעלות. ורק בקלי הבישול כמו ביצה ועלי תה חוששים שלא לתת בכלי שני.

בל יראה ובל ימצא

יג. המשנה ברורה לא הזכיר את דעת מרן הבית יוסף, רק כתב להחמיר כמו שיטת החיי אדם. אבל כבר אמרנו כמה פעמים, שהרב משנה ברורה לא נחית לפרש דעת מרן. מרן זצ"ל אמר את זה פעם בכנס של "דרשו", והם לא הבינו אותו, חשבו שכאילו יש בזה איזה זלזול במשנה ברורה חס ושלום. אבל זו האמת, שהרב משנה ברורה מעולם לא ראה ספרדים, הוא היה ברוסיה, וכתב את ספרו ליהודי אירופה, אז היו מיליוני יהודים באירופה, והספר משנה ברורה היה מיועד להם, ולכן הוא לא חשב על הספרדים שקיבלו הוראות מרן, ולכן במקומות רבים מאוד המשנה ברורה מתעלם מדעת מרן, אילו היה יודע שספריו יגיעו לספרדים, היה כותב מה הדין לספרדים. אין בזה שום פגיעה במשנה ברורה. הם הבינו שיש כאן איזו פגיעה ברב משנה ברורה, ולכן במשנה ברורה מהדורת "דִרשו" לא הביאו את פסקי מרן זצ"ל, כמעט 'בל יראה ובל ימצא', לא יביע אומר ולא ילקוט יוסף. חבל, מי לנו בקי בראשונים ואחרונים כמו מרן זצ"ל.

ספרדים עם כתונת פסים

יד. לפני כמה שנים הזמינו אותי לארגנטינה, להשתתף בסיום מבצע מבחנים על ספר משנה ברורה, כמו שעושים כאן ארגון "דרשו". שם רובם ספרדים 'חלאבּים', יש שם ספרדים חסידי סטמאר, לבושים ב'כתונת פסים'. הסכמתי לבוא בתנאי שאני אדבר אחרון, כי מי שמדבר באמצע צריך לקצר כדי לתת גם לאחרים לדבר, 'בין אדם לחבירו', אבל אני רציתי להאריך... הסכימו לתנאי, ונסעתי לשם. דברתי במשך שעה שלימה וכולם הקשיבו[2]. אמרתי להם: אתם לומדים משנה ברורה, זה ספר חשוב מאוד, מסביר כל פרט ובפרט בהלכה. אבל תלמדו גם בספרים של פוסקים ספרדים כדי שתדעו מה דעת מרן הלכה למעשה. והוכחתי להם שרבים מפסקי המשנה ברורה לא מתאימים לספרדים, הבאתי להם דוגמאות סימן אחר סימן.

דוגמא אחת

בדין מי שמסופק אם בירך ברכות התורה, פוסק המשנה ברורה (סי' מז סק"א) שיברך מספק, אבל לדעת מרן (סימן רט סעיף ג, וסימן קפד ס"ד) שברכת המזון לבדה היא מהתורה, אבל שאר הברכות – ובכלל זה ברכות התורה – הן מדרבנן, אין לו לברך מספק. והמשנה ברורה לא כתב שלדעת מרן זו ברכה לבטלה.

דוגמא שניה

טו. עוד דוגמא, לגבי מי שנוסע באוטובוס או ברכבת, ויש נגדו אשה הלבושה בפריצות 'בלי ידים', בלי שרוולים, והוא רוצה ללמוד תורה, או להשלים את התפלה[3], לדעת מרן השלחן ערוך (סי' עה סעיף ו) עוצם את העינים וקורא. וכן מי שעורך חופה ויש נגדו נשים הלבושות בפריצות, אסור לו לברך את הברכות כנגדן, וגם לא יכול להסתובב, כי 'בכל פינות שאתה פונה' יראה פריצות, לדעת מרן עוצם את עיניו ומברך. מי שעורך הרבה חופות יודע את הברכות בעל פה, ויכול לקרוא בעצימת עינים. אבל הבית חדש חולק על מרן ואוסר לקרוא בעצימת עינים, והמשנה ברורה (ס"ק כט) פוסק כדעת הב"ח.

דוגמא שלישית

טז. וכן כאמור בדין כלי שני בשבת, שהמשנה ברורה הנ"ל מחמיר כדעת החיי אדם שאם הכלי שני חם בחום שהיד נכוית בו הוא מבשל. והוא לא מציין שלדעת מרן מותר.

דוגמא רביעית

יז. וגם כאמור בדין בישול אחרי אפיה וקליה, שלדעת מרן מותר בכלי ראשון. והמשנה ברורה אסר. והבאתי סייעתא לכך שמרן אכן מתיר בישול אחר אפיה גם בכלי ראשון משלחן ערוך דפוס ראשון. לפני כמה שנים הייתי בג'רבא וגם שם מסרתי שיעורים בהלכה, ולא רק דרשות. והנה נתנו לי שם מתנה "שלחן ערוך הבחור", זה שלחן ערוך נדיר[4] דפוס ראשון שהדפיס מרן עצמו, בלי הגהות הרמ"א, ולכן נקרא 'בחור' כמו בחור בלי אשה. וכן צילמו עותק אחד למרן זצ"ל. ושם ראיתי כמה שינויים משמעותיים שניתן ללמוד מהם איך לפסוק את ההלכה. למשל בדין שלנו יש רישא, מציעתא, וסיפא, ברישא כתוב שיש מי שאומר שיש בישול אחר אפיה, במציעתא כתוב שאסור ליתן פת בכלי שני, בסיפא כתוב שיש מתירים, ולכן דנו הפוסקים אם הסיפא – "יש מתירים" – חוזרת רק על המציעתא להתיר רק בכלי שני, או גם על הרישא ובא להתיר גם בכלי ראשון, וכל זה משום שבדפוס שלנו כתוב במציעתא "ואסור" ליתן פת בכלי שני. אבל בדפוס ראשון כתוב "ואסר" ליתן פת אפילו בכלי שני, כלומר הרישא והמציעתא היא דעה אחת שאוסרת בין בכלי ראשון בין בכלי שני, והדעה השניה חולקת ומתירה בין בכלי ראשון ובין בכלי שני. וזו הוכחה לדעת הסוברים בדעת מרן להתיר גם בכלי ראשון. באותו יום שנתנו לי את הספר הזה מתנה, מסרתי שם שיעור בבית הכנסת הגדול, והמקום היה מלא וגדוש, ואמרתי להם את הראיה הזו[5]. כשהגעתי לארץ הראיתי למרן זצ"ל את הראיה לפסיקתו מדפוס ראשון של השלחן ערוך, ומרן שמח מאוד, ומיד לקח עט והוסיף בגליון הספר את הראיה הזו.

קפה אשכנזי וקפה ספרדי

יח. בסיכום: מותר לעשות קפה בשבת בדרך הרגילה, שמערה מים רותחים על גבי אבקת הקפה. והאשכנזים מחמירים בזה, ולכן הם נותנים תחילה את המים בכוס, ולאחר מכן את הקפה. אבל בסוכר גם הם יכולים להקל, כיון שהסוכר מבושל. וספרדי שרוצה להחמיר בזה מתורת חומרא וחסידות, רשאי ויבורך מפי עליון, ובלבד שלא יורה לאחרים לאסור, אלא כפי עיקר הדין. אולם תבלין שהוא לא מבושל ולא קלוי אסור לערות עליו מים רותחים מכלי ראשון.

עירוי רותחים על בקבוק חלב

יט. מותר לערות מים רותחים על גבי בקבוק חלב מפוסטר כדי שיתחמם מעט. כי אף על פי שעירוי מבשל, זהו כדי קליפה, וכאן שהחלב בתוך בקבוק, הבקבוק הוא ה'קליפה'. יש שנותנים את הבקבוק בתוך כלי שני עם מים חמים, וזה מותר לכולי עלמא.

עומד על המשמר

כ. אם רוצים לחמם קצת לתינוק את החלב המפוסטר בפינג'אן על הפלאטה, ועומד על ידו להשגיח שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו, מותר. ואמנם בגמרא שבת (מ:) תנו רבנן, מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו, אלא בשביל שתפיג צינתן. רש"י שם מפרש שיכול להניח את המים סמוך למדורה במקום שהיד סולדת בו, רק שיוציא את המים לפני שיתחממו בחום שהיד סולדת בו. וכן מפרשים הרמב"ם (פרק כב מהלכות שבת הלכה ד) והסמ"ג והמאירי. אבל התוס' והרשב"א ועוד ראשונים מפרשים שאין להניח את המים במקום שיכולים להגיע לחום שהיד סולדת בו, שמא ישכח אותם ויגיעו לחום שהיד סולדת בו, אלא יניחם במקום רחוק שלעולם לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו. ומרן בשלחן ערוך (סימן שיח סעיף יד) פסק להחמיר כשיטתם. ולפי זה לכאורה אין להתיר להניח את החלב על הפלאטה אפילו לזמן מועט שיפשיר בלבד. אולם שם מדובר על מים שלא בושלו מעולם, שיש בהם איסור בישול מהתורה, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"א), שהמחמם את המים הרי זה בכלל מלאכת מבשל. אבל תבשיל לח שיש מחלוקת אם יש בו דין בישול אחר בישול, ולדעת הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ג ופכ"ב ה"ח) אין בישול אחר בישול בלח, יש להקל להניחו על גבי הפלאטה, כי יש ספק ספיקא, שמא כדעת הרמב"ם וסיעתו שאין בישול אחר בישול בלח, ואם תאמר כמו האוסרים וכפסק מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ד, ז, טו), שמא כשיטת הרמב"ם בדין השני שאין חוששים שמא ישכח ויגיע לחום שהיד סולדת בו. ואין זה ספק ספיקא נגד מרן, כיון שמרן לא דיבר בתבשיל שהוא מבושל ועומד על המשמר ומשגיח. לכן פסק מרן זצ"ל בלוית חן (סימן נא) שמותר לקחת חלב מפוסטר – שהוא מבושל – על הפלאטה, ובתנאי שיעמוד על המשמר וישגיח שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו. וכדי שלא יהיה ביטול תורה, יקח ספר ילקוט יוסף וילמד בו...

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן