הלכות שבת: תפילות שבת

נזכר באמצע "רפאנו" שהיום שבת

הנזכר באמצע ברכת "רפאנו" שהיום שבת מה יעשה?

אם טעה והתחיל תפילת חול בשבת, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת. ולכן יש לו לגמור ברכת "רפאנו" ולהתחיל בברכה המיוחדת לשבת.

והטעם לכך לפי שמן הדין היה צריך להתפלל בשבת י"ח ברכות כמו בחול, ולהזכיר את קדושת השבת לאחר רצה באמירת 'יעלה ויבוא' (כמו בראש חודש וחול המועד), אלא שמשום כבוד שבת לא הטריחו רבנן להתפלל תפילה ארוכה ותקנו ברכה אחת אמצעית לשבת[א], ולכן בדיעבד שהתחיל הברכה גומרה, שהרי ראוי לאומרה מצד הדין, ואח"כ מתחיל הברכה המיוחדת לשבת[ב] (סימן רס"ח ס"ב בשו"ע ובמשנ"ב סק"ב). והוא הדין בכל זה לעניין יום טוב (משנ"ב שם סק"ג בשם האליה רבה, כה"ח אות י').

ולעניין טעה והתחיל בתפילת חול בתפילת מוסף נחלקו הפוסקים, דעת הרא"ש (ברכות פ"ג סימן י"ז) בשם הראב"ד שגומר אותה ברכה וכדין שאר תפילות שבת, והביאם השו"ע בסתם[ג].

ואילו דעת הרמב"ם (פ"י מהלכות תפילה ה"ז) הסמ"ג (עשין סימן י"ט) ורבינו יונה (ברכות כא ע"א) שפוסק אפילו באמצע הברכה וחוזר לומר "תכנת שבת", היות ובתפילת מוסף לא שייך תפילת שמונה עשרה ברכות[ד]. והביאם השו"ע בתור יש אומרים[ה].

ולמעשה פסקו האחרונים שפוסק אפילו באמצע הברכה משום סב"ל (משנ"ב שם סק"ה בשם האחרונים, בן איש חי וירא ש"ש ס"ח, חזו"ע שבת א' עמוד שמ"ז).

ושליח ציבור שטעה בתפילת החזרה והתחיל בשל חול, אינו גומר אותה ברכה אלא פוסק ומתחיל בשל שבת, לפי שיש בזה טורח ציבור קצת וגם אוושא מילתא להתפלל ברבים תפילת חול בשבת (בא"ח תולדות ס"י, כה"ח אות ח' בשם האחרונים, חזו"ע שבת א' עוד שמ"ט).

התחיל ברכה רביעית בתיבת "אתה" או "אתה חונן"

מי שהתחיל ברכה רביעית במילה "אתה" על דעת לומר "אתה חונן", כיצד עליו לנהוג?

אם חשב שהוא יום חול (ויצויר רק באופן שהוא קצת שיכור) והתחיל על דעת להתפלל תפילת חול, ומיד כשאמר תיבת "אתה" נזכר שהוא שבת (קודם שאמר תיבת "חונן"), נחשב כהתחיל בשל חול וגומר אותה ברכה וממשיך "אתה קדשת".

אלא שנחלקו הפוסקים אם דין זה הוא בכל תפילות שבת או רק בתפילת שחרית של שבת:

דעת הבית יוסף (ד"ה וכתוב בתרומת) דין זה הוא לא רק בתפילת שחרית (שמתחיל בה של שבת ב"ישמח משה") אלא גם בתפילת ערבית ומנחה (שבלאו הכי מתחיל בהם בתיבת "אתה"), דכיון שכוונתו הייתה לשם תפילת חול נחשב כהתחיל בשל חול ולכן צריך לסיים אותה ברכה.

אולם לדעת המג"א (סק"ג) דין זה הוא רק בתפילת שחרית אך בתפילת ערבית ומנחה אינו מסיים הברכה אלא ממשיך בשל שבת, היות ואינו ניכר בדיבורו שהתחיל בשל חול לפי שבלאו הכי מתחיל בתיבת "אתה" ("אתה קידשת" או "אתה אחד"), וכן פסק המשנ"ב (סק"ו), וכך ההלכה אף לבני ספרד מחמת סב"ל כנגד דעת מרן השו"ע[ו] (בא"ח תולדות ש"ש ס"י, כה"ח אות י"ב, אול"צ פי"ט ס"א ובחזו"ע שבת א' עמוד שמ"ו. וע"ע בילקו"י מהדורת תשנ"א עמוד רכ"א. וחזר בו במהדורות החדשות לפסוק כמרן אביו זצוק"ל בחזו"ע).

ואם יודע שהיום שבת ושלא בכונה נתקל בלשונו מחמת הרגלו בתפילת החול והתחיל בתיבת "אתה", מסיים בשל שבת אף אם נמצא בתפילת שחרית שאינה פותחת ב"אתה"[ז].

יש לציין שברוב ככל הפעמים נחשב נתקל בלשונו שהרי כולם יודעים שהיום שבת ורק מחמת הרגלו בתפילת חול התחיל אתה, למעט מקרים בודדים כגון שהיה קצת שיכור (יעוי' בסימן צ"ט ס"א באיזה אופנים מותר לו להתפלל לכתחילה ובדיעבד, ובמה שכתבנו בזה בהליכות מועד פורים - מהודרה קמא עמוד קע"ה - קע"ו), או שנרדם לפני תחילת העמידה ומתפלל כשהוא מנומנם.

אולם אם כבר אמר תיבת "אתה חונן" מסיים אותה ברכה (וממשיך אח"כ בשל שבת), כיון שאז ניכר מתוך דיבורו שהוא לשם תפילת חול[ח] (שו"ע סימן רס"ח ס"ג).

***

ומילתא אגב אורחא, דנו הפוסקים במתפלל בשבת וטעה ואמר כמה מברכות שמונה עשרה, האם מועיל לו לחיוב מאה ברכות בכל יום.

והנה נידון זה מעשי גם במי ששכח לומר יעלה ויבוא בראש חודש או בחול המועד שצריך לחזור ולהתפלל, האם התפילה שהתפלל עולה לו למניין מאה ברכות או לא[ט], והאם ברכותיו שבירך היו לבטלה וצריך לעשות על כך תשובה על הזכרת השם לבטלה בשוגג.

יש שרצו לתלות זאת במחלוקת חכמי פרובינצא והתוספות בשם ר"י (הובא מחלוקתם בסימן ק"ח ס"ק ל"ב במשנ"ב), לחכמי פרובינצא כשלא אמר יעלה ויבוא נחשב הדבר כאילו לא התפלל, וממילא ברכותיו לבטלה וודאי שלא עולות למניין מאה ברכות, אך לתוספות בשם ר"י שיצא ידי חובת תפילה רק שצריך לחזור בשביל הזכרת יעלה ויבוא, בזה שפיר עולה לו למניין מאה ברכות.

ובכן, דעת החזו"א (מעשה איש ח"ב עמוד צ"ח), הגרי"ז מבריסק (עובדות והנהגות לבית בריסק), מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (הליכות שלמה פ"ח סעיף ו' ובדבר הלכה אות ו' י"א ול"ד) וכן מטו משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (שיבת ציון עמוד ר"ה) שאע"פ שאינו יוצא ידי חובה בתפילתו, מ"מ יש לתפילה הראשונה שם תפילה וגם עולה לו למניין מאה ברכות. ולפי זה הוא הדין במי שהתפלל תפילת חול בשבת שעולה לו למניין מאה ברכות.

אך לכאורה יש להעיר קצת מהמשנ"ב (סימן תפ"ח ס"ק י"ב ובשעה"צ אות י"ב) שמשמע שאם טעה בתפילתו הוו ברכותיו לבטלה, ואין לתפילה הראשונה שם תפילה. וממילא גם לא עולות לו הברכות למניין מאה ברכות.

אך אחר העיון יש לדחות הראיה מהמשנ"ב לפי ששם מדובר שהזכיר ותן טל ומטר בימות החמה והוא סימן קללה ולכן הוי קלקול לתפילתו ומשום כך כל ברכותיו לבטלה שהרי קלקל תפילתו, אבל כשצריך להזכיר מעין המאורע ולא הזכיר אין כאן קלקול אלא שחסר לו הזכרת שבת או ר"ח וכדו' ולכן שפיר עולה לו למניין מאה ברכות. ומשום כך מי שלא אמר ותן טל ומטר בימות הגשמים בברך עלינו משלים זאת בשומע תפילה לפי שלא קלקל אלא חיסר וכעת משלים, אבל אם אמר ותן טל ומטר בימות החמה בברכנו לא יכול לתקן בשומע תפילה, לפי שקלקל ולכן חוזר לברכנו.

ובשו"ת ארץ צבי (ח"א סימן כ"ג וכ"ד) כתב שלדעת חכמי פרובניצא לא עולה לו התפילה למנין מאה ברכות ואף צריך לעשות תשובה על חטא לא תשא שעבר בשוגג בברכת שמונה עשרה.

התפלל תפילת חול והזכיר שבת באמצע

המתפלל תפילת חול בשבת, האם וכיצד יוצא ידי חובה וכיצד ניתן לתקן?

מי שהתפלל תפילה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת באמצע, לא יצא ידי חובה. ואם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה וכגון שאמר "אלוקינו ואלוקי אבותינו רצה נא במנוחתנו בשבת קודשנו" או בתפילת מוסף "ונעשה לפניך את קורבנות חובותינו", אע"פ שלא קבע ברכה מיוחדת לשבת, יצא[י].

וכשלא הזכיר של שבת שצריך לחזור, אם עקר רגליו חוזר לראש התפילה, אך אם לא עקר עדיין רגליו חוזר לשל שבת[יא], ואפילו אם נזכר קודם 'מודים' לא יכלול את תפילת שבת (רצה נא במנוחתנו וכו') ברצה, היות ולכתחילה צריך לומר ברכה לקדושת היום, ובדיעבד שכלל של שבת ברצה יצא ידי חובה וימשיך תפילתו על הסדר (סימן רס"ח סעיפים ד' - ה' בשו"ע ובמשנ"ב שם ס"ק י"א, י"ג וי"ד, וכן הוא בחזו"ע שבת א' עמוד שנ"ב, וע"ע באול"צ ח"ב פי"ט תשובה ב').

המסופק אם התפלל תפילת חול

מי שמסופק אם התפלל תפילת חול או תפילת שבת מה דינו?

המסופק אם התפלל של חול או של שבת נחלקו הפוסקים, דעת המשנ"ב (סימן רס"ח סק"ט) צריך לחזור ולהתפלל של שבת היות ומסתמא התפלל של חול כרגילותו. וכך נוהגים בני אשכנז.

אולם דעת הרמ"ע מפאנו (סוף פ"ק דברכות, הביאו החיד"א במחזיק ברכה אות ה') שאינו חוזר ומתפלל, לפי שאימת שבת עליו ומסתמא הזכיר של שבת כהוגן[יב], וכן פסקו הבא"ח (תולדות סי"ב), הכה"ח (אות י"ט) והחזו"ע (שבת א' עמוד שנ"ג), וכך נוהגים בני ספרד[יג].

אך בשתוי אינו שייך דין זה וצריך לחזור ולהתפלל לכולי עלמא, שהרי לא שייך אימת שבת עליו וודאי התפלל של חול אא"כ ברור לו שהתפלל של שבת.

ברכת מעין שבע במקום תפילת עמידה

מי שלא התפלל תפילת עמידה בליל שבת האם יכול לשמוע ברכת מעין שבע מהשליח ציבור או לאומרה בעצמו במקום תפילת עמידה?

מי שטעה בערבית ליל שבת והתפלל תפילה של חול, ולא הזכיר שבת באמצע, שהדין הוא שצריך לחזור ולהתפלל תפילה של שבת (כנ"ל בתשובה ג'), או שלא התפלל ערבית כלל, ושמע מהשליח ציבור ברכת מעין שבע מתחילתה ועד סופה, יצא[יד] (שו"ע סימן רס"ח סי"ג). ובתנאי שכיון לצאת ידי חובה והשליח ציבור כיון להוציאו (כה"ח אות נ"ג - נ"ד).

ומ"מ לכתחילה אין לסמוך על כך אלא יש לחזור ולהתפלל ערבית של שבת, כיון שיש חולקים על עיקר דין זה וסוברים שאינו יכול לצאת ידי חובתו בשמיעת ברכת מעין שבע מהשליח ציבור[טו] (משנ"ב ס"ק כ"ח, וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו לוין חן סימן ח' ובחזו"ע שבת א' עמוד שפ"ט). אולם שליח ציבור שטעה בתפילת העמידה יכול לסמוך על ברכת מעין שבע (אף אם נזכר שטעה קודם ברכת מעין שבע), ואינו חייב לחזור ולהתפלל בלחש (סימן קכ"ו ס"ק ט"ז במשנ"ב, וכן הוא ביבי"א ח"ו סימן י"ט בסופו).

ואם כבר אמר השליח ציבור ברכת מעין שבע, צריך היחיד לחזור ולהתפלל של שבת, ולא יאמר ביחיד ברכת מעין שבע, לפי שלא תיקנו ברכה זו ליחיד אלא לציבור (משנ"ב ס"ק כ"ח, חזו"ע שם עמוד שפ"ז והוסיף בשם כמה ראשונים שיחיד האומרה בהזכרת שם שמים הויא ברכה לבטלה).

חשוב להדגיש שברכת מעין שבע נאמרת רק בבית כנסת או במקום שיש קביעות להתפלל אפילו רק ערבית בליל שבת, או כשיש קביעות לכמה ימים ברצף ויש שם ספר תורה (סימן רס"ח ס"י ובמשנ"ב ס"ק כ"ד, אג"מ ח"ד סימן ס"ט אות ג'). ובירושלים העתיקה אומרים בכל אופן, שלרוב קדושתה נחשבת כקדושת בית כנסת (חזו"ע שם עמוד שע"ג, וע"ע בבן איש חי ש"ש פרשת וירא סעיף י'). 

טעה והתפלל שחרית במקום מוסף

מי שטעה והתפלל תפילת עמידה של שחרית במקום מוסף, מה עליו לעשות?

הטועה והתפלל שחרית מנחה או ערבית של שבת במקום מוסף, אם נזכר לפני שחתם ברוך אתה ה' של מקדש השבת יחזור ל'תכנת שבת'.

חתם מקדש השבת, יאמר לפני תחילת רצה 'ונעשה לפניך קורבן מוסף' וימשיך רצה, נזכר באמצע רצה יאמר היכן שנמצא 'ונעשה לפניך תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם' ויחזור לומר והשב את העבודה לדביר ביתך וימשיך.

סיים המחזיר שכינתו לציון ונזכר שטעה או שנזכר בהמשך כל זמן שלא עקר רגליו חוזר לתכנת שבת.

עקר רגליו או שאמר יהיו לרצון האחרון, נחלקו הפוסקים האם יצא ידי חובה בדיעבד, ולמעשה לבני אשכנז חוזר לראש התפילה, ולבני ספרד מחמת ספק ברכות לא יחזור[טז], וישתדל מאוד לכוין מילה במילה לחזרת השליח ציבור ולצאת בזה ידי חובה מדין שומע כעונה, ויאמר לפני כן לשליח ציבור שיכוין להוציאו (סימן רס"ח ס"ו ובמשנ"ב ס"ק ט"ו – ט"ז ובבה"ל ד"ה מוסף באחרת, כה"ח שם אות כ"ט, חזו"ע שבת א' עמוד שנ"ד, אור לציון ח"ב פי"ט תשובה ג').

ואם אחר תפילת מוסף מסתפק אם התפלל תפילת עמידה של שחרית או מוסף, מחמת הספק אינו חוזר, וגם בתורת נדבה אינו רשאי לחזור היות ותפילת מוסף אינה באה בתורת נדבה (כה"ח שם אות ל"א, דעת תורה סימן ו', מנחת יצחק ח"ח סימן מ"ט).

טעה והתפלל מוסף במקום שחרית

הטועה והתפלל מוסף במקום שחרית, האם יצא ידי חובת שחרית או מוסף?

אם נזכר לפני שחתם מקדש השבת חוזר לישמח משה וממשיך, נזכר אחר שחתם מקדש השבת כל זמן שלא עקר רגליו ולא אמר יהיו לרצון האחרון חוזר לישמח משה, עקר רגליו או אמר יהיו לרצון האחרון, לא יצא ידי חובת שחרית כיון ששיקר בתפילתו שאמר מוסף בשחרית, ולכן צריך לחזור ולהתפלל עמידה של שחרית.

אך מוסף לא יתפלל כיון שכבר התפלל מוסף ויצא ידי חובה בדיעבד אף שהקדימה לשחרית (כמבואר ברמ"א סימן רפ"ו ס"א). ולבני ספרד, לכתחילה ישתדל לשמוע חזרת השליח ציבור גם של שחרית וגם של מוסף ויתנה בליבו אם יצא ידי חובת שחרית, דעתו לצאת ידי חובת מוסף בחזרת השליח ציבור של מוסף, ואם יצא ידי חובת מוסף, דעתו לצאת ידי חובת שחרית בחזרת השליח ציבור של שחרית.

ואם לא יכול לעשות כן יסמוך על עיקר הדין שיצא ידי חובת מוסף ויחזור ויתפלל רק שחרית (סימן רס"ח ס"ו ובמשנ"ב ס"ק י"ז, כה"ח אות ל' שכן כתב השלמי ציבור דמעיקר הדין לא יצא ידי חובת שחרית, וכן כתב החיד"א דאף לרמב"ם שאם התפלל שחרית במוסף יצא ידי חובת מוסף היות והזכיר הזכרת שבת והוא סתם מרן, מ"מ אם התפלל מוסף בשחרית לא יצא ידי חובת שחרית היות ושיקר בתפילתו שהזכיר קרבן מוסף בשחרית. וע"ע אור לציון ח"ב פי"ט תשובה ג').

קריאת ילד קטן את כל הפרשה

ילד פחות מגיל מצוות האם יכול להיות בעל קורא לקרוא את כל הפרשה?

לכתחילה אסור לקטן לקרוא את כל הפרשה בספר תורה, דכיון שאינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציא את הציבור ידי חובתם, ומ"מ אם אין בעל קורא אחר ותתבטל הקריאה אפשר להקל לקטן להיות חזן לקרוא בתורה קריאת הפרשה כולה ולהוציא את הציבור ידי חובתם[יז].

ואע"ג שקטן עולה למניין שבעה[יח] ויכול אף לקרוא את הפרשה שעולה בה (ולכאורה מדוע אסרו לכתחילה שיקרא כל הפרשה כולה), מ"מ זהו דווקא בקריאה שעולה[יט], אך לקרוא את כל הפרשה לא התירו, כשם שאי אפשר שכל העולים או רובם יהיו קטנים (סימן רפ"ב ס"ק י"ג במשנ"ב ובשעה"צ אות ט"ז, חזו"ע שבת ב' עמוד רנ"א. וע"ע בשו"ת אגרות משה ח"ב סימן ע"ב).

תפילת מנחה בבית כנסת שקיבלו שבת

מי שהגיע באיחור בערב שבת לבית הכנסת וראה שהציבור כבר קיבלו שבת ועדיין לא שקעה החמה האם יכול להתפלל תפילת מנחה?

מי שהתעכב מלהתפלל מנחה עד שקיבלו הקהל שבת, לא יתפלל מנחה באותו בית כנסת אפילו עוד היום גדול, דאחר שעשאוהו הציבור קודש לא יתפלל תפילת חול ויעשנו ליום חול אצלם[כ]. אולם מחוץ לבית הכנסת מותר לו להתפלל מנחה[כא] (סימן רס"ג סט"ו ובמשנ"ב ס"ק נ"ט).

פרוזדור בית הכנסת נחשב לעניין זה כבית הכנסת עצמו ואסור להתפלל בו, אך עזרת הנשים (או חדר צדדי אחר) אם לא נמצאים שם כעת אנשים שמצטרפים למניין בית הכנסת הרי זה כחוץ לבית הכנסת ומותר להתפלל שם (הגר"נ קרליץ שליט"א בחוט שני ח"ד פרק פ"ג ס"ק י"ב).

מיהו אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת שבת, מותר לו להתפלל מנחה בבית הכנסת אע"פ שבעודו מתפלל יקבלו הציבור את השבת, כיון שהתחיל בהיתר ודבר זה שלא להתפלל תפילת חול אצל ציבור שקיבלו שבת אינו איסור אלא חומרא בלבד[כב] (שו"ע סימן רס"ג סט"ז ובמשנ"ב ס"ק ס"ג).

ומכאן יש ללמוד דאם אחר שקיבלו הציבור שבת כבה החשמל בבית הכנסת מחמת עומס, מותר לקרוא לאדם מבחוץ שעדיין לא קיבל שבת שירים את המתג הראשי[כג], ואף שעושהו חול אצלם, מ"מ כיון שאינו אלא חומרא, כל שהוא לצורך השבת ודאי שיש להקל דלא גרע מאיסור דרבנן שהתירו אחר קבלת שבת דיחיד כשהוא לצורך שבת (סימן רס"א ס"ב). וגם שניכר שעושה כן לצורך הציבור וזהו כבודם.

מיהו אם יתפלל עמהם ערבית הרי שנגרר אחריהם בקבלתם ואסור לו לעשות שום מלאכה (סימן רס"א ס"ד ובמשנ"ב ס"ק כ"ח, סימן רס"ג סי"ב ובמחצית השקל שם, קצות השולחן סימן ע"ז בבדי השולחן אות ז'. וע"ע בגר"ז סימן רס"ג סי"ט ובכה"ח שם אות פ', ויש ליישב כולם לדעה אחת ואכמ"ל. וע"ע לעיל בפרק ב' תשובה ד').

וכן אם בחוץ גשם זלעפות ועומד לעבור זמן מנחה, יתפלל בתוך בית הכנסת אף שקיבלו הציבור שבת דכיון שהוא רק חומרא, אין לבטל תפילת מנחה משום חומרא זו.

עניית ברכו כשמכוין לא לקבל שבת

מי שעדיין לא התפלל תפילת מנחה ושמע ברכו מהציבור האם יכול לענות ולכוין שאינו מקבל שבת?

אם ענה עם הציבור 'ברכו' או שאמר עמהם בואי כלה או מזמור שיר ליום השבת אסור להתפלל מנחה, כיון שקיבל על עצמו בכך שבת, ויתפלל ערבית שתיים, הראשונה לשם ערבית של שבת והשניה לשם תשלומי מנחה[כד] (שו"ע סימן רס"ג סט"ו).

ולכן המאחר לבית הכנסת עד שהגיעו הציבור לאמירת ברכו לא יענה עמהם אף לא על תנאי שאינו רוצה לקבל שבת באמירתו, כדי שיוכל להתפלל תפילת מנחה של חול, וכן אם שומע ברכו מציבור אחר לא יענה (הליכות עולם ח"ג פרשת וירא אות ג' ובשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן י"ח, חזו"ע שבת א' עמוד רצ"ה ושכן מוכח מכמה ראשונים[כה]). אלא שבזה שהוא ציבור אחר אם עבר וענה בדיעבד רשאי להתפלל מנחה כיון שיש לצרף כמה ספיקות:

א. יש אומרים שמועיל להתנות שאינו רוצה לקבל שבת באמירת ברכו ולהתפלל אח"כ מנחה (רעק"א על השו"ע כאן. כה"ח אות ע"ה וצ"ה. שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סימן ל"ז. שו"ת שמש ומגן ח"א חאו"ח סימן ל"ח). ואם ענה בטעות בלא שימת לב קודם שהתפלל מנחה הוי כאילו התנה בפירוש שלא לקבל שבת.

ב. דעת הקצות השולחן (לגר"ח נאה סימן ע"ז בבדי השולחן אות ז') שבמניין אחר שלא מתפלל בו מועיל תנאי באמירת ברכו שאינו מקבל שבת[כו].

ג. דעת הכף החיים (אות צ"ז) דבדיעבד אם עבר והתפלל מנחה יצא ידי חובה על אף שענה ברכו וקיבל שבת באמירתו.

הזכרת ראש חודש בברכות ההפטרה

ראש חודש שחל בשבת האם המפטיר מזכיר ראש חודש באמצע הברכה או בחתימה. ומה הדין אם אחר הקריאה נודע שהספר תורה פסול האם מפטירין עם ברכה או לא?

ראש חודש שחל בשבת אין המפטיר מזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה לא באמצע הברכה ולא בחתימה, היות וקריאת הנביא הוא רק משום שבת שהרי בראש חודש לא קוראים בנביא (סימן רפ"ד ס"ב).

אם נודע אחר הקריאה שהספר תורה פסול אעפ"כ מפטירין בנביא ומברכין הברכות לפניה ואחריה (בית יוסף שם ופסקו המשנ"ב בסק"ג).

ואם מתחילה ידעו שהספר תורה פסול ומכיון שלא היה להם ספר תורה אחר קראו בו בלא ברכה כדי שלא ישכח ענין הקריאה בספר תורה, אין להפטיר אח"כ בברכה, דבאופן זה הוי כלא קרא כלל (בה"ל שם ד"ה אסור בשם הרעק"א ושכן מסתבר ודלא כהפמ"ג).