שבילי האמונה: להאמין שדווקא כשקשה – ה’ אתך

הידיעה שה' סובל וכואב עמנו בעת נסיון, יש בה הרבה כדי לנחם אותנו ולחזקנו.

דוקא בחושך ה' אתך עוד יותר

כל זה נכון לא רק באור, היכן שרואים בבירור שה' אתנו, אלא גם בחושך, כשנראה כאילו חלילה ה' עזב אותנו, הוא אתנו בכל רגע, ולא רק שהוא לא עזב אותנו אלא להפך, דוקא כשקשה – ה' אתי עוד יותר. בחושך, כשקשה לנו – ה' נושא אותנו על כפיים.

ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכא, ה) – נוכחות הקב"ה היא כמו צל. מתחת לאור חזק הצל קטן, במרחק מן האור – הצל גדול. ה' צלך – כך גם אצל הקב"ה. דוקא בחושך, במרחק מן האור, בתוך הקשיים והנסיונות, הנוכחות של ה' גדולה יותר – ה' אתך עוד יותר.

דומה הדבר למי שחיפש מטבע שאיבד מתחת לפנס הרחוב. עבר שם חברו ושאל: היכן איבדת אותה בדיוק? אמר: ברחוב השני. אם כן, למה אתה מחפש כאן? כי כאן יש אור... כך מי שמחפש את ה' באור. ה' נמצא בחושך. כי אשב בחושך – ה' אור לי (מיכה ז, ח).

מי שאיבד ארנק ובו כל כספו באולם חשוך – האם לא יחפש שם? בוודאי יחפש, כי יודע בבטחון שהאבדה נמצאת שם. כך כשחשוך לנו, נחפש את הקב"ה, בבטחון שהוא נמצא אתנו כאן.

הקב"ה "משגיח מן החלונות" – יש זמנים שבהם הוא מסתכל עלינו מן החלון, ואז אנחנו יכולים כביכול לראות אותו במקביל – כלומר לדעת ולהרגיש שהוא מסתכל עלינו, אולם יש גם זמנים שה' "מציץ מן החרכים" – כביכול רואה ואינו נראה, ואז אנו לא מרגישים את ההשגחה הפרטית. אבל עלינו להאמין ולזכור את הזמנים שבהם ראינו אותו בחלון, באור יום. נזכור איך ה' הראה נסים במלחמות ונדע שהוא אתנו גם כשלא נראה כל כך, ניזכר באותם נסים ונלמד שגם בזמנים של חושך הוא מציץ עלינו דרך חרכי התריס, מתבונן עלינו ומשגיח עלינו.

כשאדם מסתכל מן החלון הוא רואה לא רק אותך אלא הרבה סביב. אולם כשהוא מתבונן בך דרך חור קטן – דרך חרכי התריס – הוא רואה רק אותך. דוקא כשקשה לך, אתה נמצא בפוקוס אצל הקב"ה.

בחושך ה' שומע אותנו עוד יותר

כשמשה עלה להר סיני נאמר: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" – ה' נמצא בתוך הערפל, בתוך ההסתר. ודוקא שם קיבל משה את התורה כדי למסור אותה לעם ישראל, ה' מתגלה עוד יותר דוקא בחושך ולכן דוקא בחושך – בזמן של נסיון קטן או גדול – אפשר להגיע להשגות הכי גדולות ולקרבת ה' הכי עמוקה, שמי שלא חש זאת על בשרו לא יבין.

ה' נגלה ליעקב בלילה – כי בחושך ה' אתך עוד יותר, היכן שחלק מאתנו חשבו: למה ה' עוזב אותי כביכול? אין דבר כזה. ה' תמיד אתנו, גם בחושך.

כשיעקב הגיע להר המוריה (שם ראה את החלום עם המלאכים העולים ויורדים בסולם) נאמר (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום" [הגיע למקום]. אומר המדרש (בראשית רבה ויצא סח, י): "נעשה כל העולם כולו כמין כותל" נעשה העולם כמו קיר שנסגר מסביבו. ואז ידע יעקב שהקב"ה רוצה לדבר אתו. כי דוקא כשקשה – ה' רוצה לדבר אתנו.

ובהמשך נאמר: "כי בא השמש" – שקעה החמה שלא בזמנה. נהיה לו לילה בטרם עת. שעת הסתר פנים. ודוקא שם חיבר את תפילת ערבית שזמנה בשעות הלילה החשוכות.

על תפילת ערבית נאמר שאין לה קבע – אין לה זמן קבוע – לרמז שדוקא בחושך ה' שומע יותר, ללא 'זמני קבלה'. ולמה אין לה קבע? הרי זמנה כל הלילה. אומר על כך ה"ישמח ישראל" זצ"ל: יש זמנים של עת רצון שהתפילה מתקבלת יותר, אבל יש זמן של "ערבית" – זמן של חושך, שבהם לא צריך לחכות לעת רצון, אלא בכל זמן של חושך, אם האדם מבקש ומתחנן לה' – הוא מתגבר על כל המחיצות, מעל כל הרקיעים, ותפילתו מגיעה הישר לכיסא הכבוד.

בעל ה"משך חכמה" זצ"ל אומר על כך פירוש, שר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל אומר עליו שנאמר ברוח הקודש:

כאמור לפני שירד יעקב מארץ ישראל לחרן נגלה אליו ה' בחלום הלילה בהר המוריה. גם בהמשך לפני שיעקב אבינו ירד למצרים כתוב שה' נגלה אליו בלילה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה... אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, ב-ג)

שואל ה"משך חכמה": למה רק ליעקב אבינו ה' התגלה במראות הלילה ולא לאברהם או ליצחק? כי יעקב היה היחיד שצריך לרדת לגלות, ולכן דוקא אליו ה' נראה בלילה, כי ה' רצה לנחם אותו ולהבטיח לו: גם כשנראה לילה – גם בחשכת הגלות – אני אתך!

משום כך בפסוק בתהילים המדבר על קושי הצרות: "יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלקי יעקב" (תהלים כ, ב) מוזכר דוקא "אלוקי יעקב" ולא אלוקי אברהם או אלוקי יצחק. כי יעקב הוא בבחינת גלות, לכן מזכירים דוקא את יעקב כדי לרמז לנו כשאתה בצרה – ה' יענה לך, וישגב – יעלה אותך.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן