לא להתייאש – קושי והכבדה הם מסימני הגאולה

בפרשת שמות פונה הקב"ה למשה: לך תאמר לפרעה "שלח את עמי!" (שמות ה, א). משה עושה את השליחויות ומראה את כוחו של ה' דרך האותות והמופתים. פרעה בתגובה מכביד את ידו על בני ישראל: קודם קיבלו לבֵנים, ומעכשיו צריכים גם ללבון אותן בעצמם. הממונים קיבלו הוראות להקשיח נהלים, והם מכים ונוגשים בהם, ובני ישראל באים בתלונה למשה ואהרן. משה רבנו שואל את ה', למה שלחת אותי לפרעה, שהרי מאז המצב רק החמיר לעם ישראל? ושואל: "למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי לדבר אל פרעה הֵרַע לעם הזה והצל לא הצלת אותם" (שמות ה, כב). מאז שבאתי על פרעה הוא רק עשה להם יותר רע ולא הצלת אותם – כך שואל משה מתוך כאב על צערם של בני ישראל.

מה ה' עונה לו? ויאמר ה' אל משה "אתה תראה את אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם ויגרשם מארצו."

לכאורה, אין בכך תשובה לשאלתו של משה. אומר ה"כלי יקר": אלוקים לימד את משה שיעור חשוב בחיים. משה, אתה טועה, אתה סבור שכשהקושי מתעצם ומתחזק זאת אומרת שמתרחקים מהישועה ומהגאולה? זו טעות!

אלא כך הוא דרך העולם, שבכל יום סמוך לעלות השחר, החושך מחשיך יותר, ואז אור השחר בוקע ועולה, וכך רוב החולים סמוך למיתתם מתחזקים ויושבים על המיטה ולפעמים מבקשים לאכול ואחר כך המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעליית השמש הקור הולך וגובר עד שלבסוף הוא מנוצח.

ומסביר ה"כלי יקר" שזה דבר טבעי, שכל דבר בטבע שמרגיש שזמנו קרב להסתיים והמצב הולך להתהפך הוא נלחם בכל כוחותיו ורק אז מנוצח, כך זה בחושך – הוא מנסה ללחום נגד האור שרוצה להשתלט עליו, כך זה בכח החיים שאינו רוצה שהמוות ינצח אותו, וכך בקור של החורף לעומת החום של הקיץ – ברגע האחרון הם גוברים ורק אז המצב מתחלף.

כך גם כאן דוקא ההכבדה של גזרות פרעה מראה שזמן הגלות והסבל עומד להגמר והגאולה כבר קרובה, לכן הכח של פרעה מנסה להלחם בכוחותיו האחרונים, ובקרוב יגבר כח הגאולה ופרעה ייאלץ לגרשם מארצו. וכך זה גם בחיים. בכל נסיון ובכל גלות שהיא, דוקא כשהקושי מתעצם ומתחזק – זה סימן שקרובים לגאולה!

כך שאם נראה לך שקשה, אולי זה סימן שזה הסוף ומכאן יהיה רק טוב...

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן