אמונה
שבילי האמונה: המאמין בעצמו – יהיו בו כוחות להתמודד
קפץ הגמל הקטן ושאל: "יש לנו רגליים גדולות, יש לנו ריסים ארוכים מוזרים כדי להגן מפני החול, דבשת כדי לצעוד אלפי קילומטרים בלי להזדקק למים. אם כך, אמא, מה אנחנו עושים בתוך כלוב בגן החיות?"...
- הרבנית אסתר טולדנו
- פורסם ג' אלול התשע"ח |עודכן
(צילום: Shutterstock)
כל כך חשוב להאמין בעצמנו, כי רק כך יהיו בנו כוחות להתמודד עם כל נסיון. האמונה בעצמנו מזרימה בנו כוחות. וכך אומר רבי חיים שמואלביץ זצ"ל:
"... והנה נראה שכשם שהמאמין בזולתו נותן לו כח בבטחונו בו, כמו כן המאמין בעצמו הרי הוא מחדיר בקרבו כוחות בלתי מוגבלים לפעול פעולות אשר הן למעלה מכח אנוש.
וכמו שמתבאר מדברי הרמב"ן על הכתוב: 'ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ד' וגו'' והכוונה לחכמי הלב אשר הקימו את המשכן ועשו את כל אשר ציוה השם. וכתב הרמב"ן וזה לשונו 'וטעם אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד או מי שיאמן בהם ידיו כלל (לא היה אחד מהם שלמד אצל מורה או אמן את האמנות הזאת שהיתה נצרכת לבניית המשכן), אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ד' לבוא לפני משה לאמור לו אני אעשה כל אשר אדוני דובר.'"
כשה' ציוה לבנות את המשכן לפי ההוראות שהוא נתן, היה צורך באמנים גדולים מאד, מומחים מיוחדים. ואותם חכמי לב – בצלאל בן אורי בן חור, ואהליאב בן אחיסמך, שהתנדבו לעשות זאת – לא היו אמנים מומחים ולא למדו את המלאכה הזאת מימיהם, אלא חשו בעצמם כי מטבעם הם מסוגלים לכך ובטחו בכך שה' נותן לכל אחד כוחות וכשרונות, ככתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'" וכמו שאמר הכתוב בענייננו "כל איש אשר נשאו לבו", ובכח זה עשו כל מה שעשו.
האמונה בעצמם הכניסה בהם כוחות מיוחדים לעשות את הכמעט בלתי אפשרי, כך באותה מידה כל אחד מאתנו, אם יאמין באמת בעצמו ובכשרונותיו ובמעלותיו שחננו הבורא, אזי הוא יחדיר לעצמו כוחות בלתי מוגבלים.
וממשיך רבי חיים שמואלביץ שהדבר פועל גם להפך: "...המתיאש מכוחו ומכשרונותיו הריהו מתרפה מתלמודו, והבוטח בכוחותיו ומאמין בעצמו שמסוגל הוא להתגדל בתורה עד מאד ומקיים בעצמו את הכתוב 'ויגבה לבו בדרכי ד'' הוא יתגבר ויתאזר בכח, ויעלה ויצליח."
ואכן רואים במציאות שלאורך כל ההיסטוריה, רוב האנשים שהצליחו בחייהם לא היו דוקא המוכשרים והחכמים ביותר, אלא אלה שהאמינו בכוחותיהם.
ה' נתן בנו כוחות מיוחדים לא כדי שהם יישארו בפוטנציאל, אלא כדי שנוציא כוחות אלו מן הכח אל הפועל לטובת הכלל, וזאת נוכל לעשות רק כשנאמין בעצמנו.
רק כשנעריך את עצמנו ונכיר בכוחותינו נוכל להתקדם
אם לא נכיר בכוחותינו לא נוכל לנצל אותם. אדם שיש לו מצלמה הכי משוכללת, אם הוא לא קרא את ההוראות ואינו מודע לכל השכלולים, ישתמש בה בצורה פשוטה ביותר. אם לא נדע על הכוחות שבנו, נבזבז אותם והם יישארו רדומים. לכן כל כך חשוב להעריך את עצמנו ולהכיר בכוחות המיוחדים שבנו, ועמם נצליח לפעול גדולות ונצורות.
כשנהיה מודעים למעלותינו נוכל לנצל אותן ולהתקדם – כפי שאומר הרב דסלר: "כלי העבודה של האדם אלו מעלותיו".
כשלא נהיה מודעים למעלותינו הם ילכו לאיבוד ולא נוכל להתקדם. משל נחמד ששמעתי מהרב יוסף יצחק ג'קובסון שליט"א ממחיש זאת:
בכר (גמל קטן) שאל את אמא שלו הנאקה: "אמא, יש לי שלוש שאלות:
קודם כל, מה נשתנה הגמל מכל הבהמות, שיש לנו רגליים גבוהות ומוזרות כל כך?"
ענתה האמא נאקה: "אנחנו לא כמו הבהמות הפשוטות שסתם רצות קצת, אנחנו רצים אלפי קילומטרים, ולכן אנחנו זקוקים לרגליים חזקות וגדולות!"
ואז שאל הגמל הקטן: "ולמה יש לנו ריסים כאלה ענקיים ומוזרים? למה אי אפשר להיות יפה תואר ויפה מראה עם ריסים בגודל נורמלי?"
ענתה האמא: "אנחנו רצים אלפי קילומטרים במדבר סהרה, שם יש סערות של חול, והחול עלול להכנס לנו בעיניים, לכן יש לנו ריסים להגן עלינו מפני החול."
שאל שוב הגמל: "ומה עם הדבשת המשונה והלא יפה הזאת? איזו בליטה מוזרה בגב יש לנו, למה אנחנו לא יכולים להיות עם גב ישר ויפה כמו כל הבהמות?"
ענתה האמא: "תשמע, אנחנו הולכים אלפי קילומטרים במדבר סהרה, שם הרי אין מים, אנחנו הבהמות היחידות היכולות להתקיים שבועות וחודשים בלי מים, איך באמת אנחנו מסוגלים? כי יש לנו דבשת שהיא מחסן שומן המספק לנו מים שבועות וחודשים."
ואז קפץ הגמל הקטן ושאל את אמו שאלה רביעית: "יש לנו רגליים גדולות כדי לצעוד אלפי קילומטרים, יש לנו ריסים ארוכים מוזרים כדי להגן מפני החול כשצועדים אלפי קילומטר, דבשת לא יפה כדי לצעוד אלפי קילומטרים בלי להזדקק למים, אם כך, אמא, שאלה אחת רביעית: רבונו של עולם, מה אנחנו עושים בתוך כלוב בגן החיות?"...
אדם שלא מכיר בערכו, עוצר את עצמו מלהתקדם בחיים.
באחד המפעלים בארה"ב פרסמו מודעה שבה נכתב: "נפטר האדם שעיכב אותך מלהתקדם בעבודה", אצל הלא יהודים מכניסים את מי שמת לארון – וכל הקרובים אליו באים להיפרד. באו כל העובדים להיפרד מן העובד שנפטר. כולם עברו ליד הארון, מסתכלים בסקרנות מיהו אותו עובד מסתורי, והנה להפתעתם הם מגלים מראָה בתוך הארון. כל אחד שעבר על פני הארון, ראה את עצמו בתוך המראה. כי מי שמעכב אותך מלהתקדם ולהצליח בחיים הוא רק אתה בעצמך.
אנשים שהחליטו שהם כשלון, או שהם לא יצליחו, לא יכולים להתקדם ותחזיתם אמורה להתגשם.
לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן