כדי לאהוב את עצמנו – עלינו להכיר את עצמנו

אהבה נרכשת דרך ידיעה.

איך נאהב את עצמנו? אפשר לרכוש את האהבה דרך הגברת הידיעה. האהבה אינה ענין של רגש בעלמא. אהבה היא דבר שניתן לרכוש אותו. וכך מלמדנו הרמב"ם בהלכות תשובה:

"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה [מאהבת הבורא], כמו שצוה ואמר: 'בכל לבבך ובכל נפשך', אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו, כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג." (רמב"ם הלכות תשובה פרק י'). הרמב"ם מלמד אותנו שאהבת ה' נרכשת על ידי ידיעת ה' והכרת דרכיו.

דרך הבנה והכרת הדבר מגיעים לאהבה – לכן כדי לאהוב את עצמנו עלינו להכיר את עצמנו.

הבנת הדבר וידיעתו מולידה אהבה כלפיו, ובהתאם למדרגת הידיעה, כן תגדל האהבה. לדוגמא, מי שיודע לנגן הוא גם אוהב לנגן. וכן, מי שיודע את רזי המסחר אוהב לעסוק במסחר. כללו של דבר, אדם אוהב את מה שהוא מתמצא בו. ככל שתגדל הבנתו, תגדל אהבתו לאותו דבר. מכאן נגיע למסקנה שאם אנו מעוניינים לרחוש אהבה לעצמנו שמשם העליה שלנו מתחילה, משם אהבת ישראל מתחילה, עלינו להכיר היטב את עצמנו ולדעת מי אנו. כפי גודל הידיעה, כך יהיה גם גודל האהבה…

ואם תאמר, והרי אהבת עצמנו היא דבר המובן מאליו? וכי חסרים אנו אהבה כלפי עצמנו, והרי כל אדם נולד עם אהבה לעצמו? מי אינו אוהב את עצמו?

אלא שלצערנו בדור שלנו ישנם הרבה מקרים עצובים של חוסר שלום בית, מרמור, דכאונות ועוד, רק משום שאין לנו מספיק הערכה וידיעה מי אנחנו וכמה אנחנו בעלי ערך.

רוב האנשים לא אוהבים את עצמם ולא מכירים את עצמם באמת!

אומר הרב טאובר כי למרבית הפלא, האמת היא שרוב רובם של האנשים אינם אוהבים את עצמם מאחר שהם אינם מכירים את עצמם באמת, וכפי שאמרנו: על ידי הידיעה תבוא האהבה.

אדם שישאל את עצמו : מי אני? יתקשה לענות על כך, מאחר שהורגלנו בטעות לבטל את עצמנו ולא לאהוב את עצמנו. אנחנו מזהים עצמנו קשורים לפעולה כמו: אני יהודי מאמין, אני לומד, אני נגד, אני בעד, אני אחות של, בת של וכו'. איננו יודעים להגדיר מי אנחנו בעצמנו.

לכן חשוב לדעת את עצמנו, להכיר את עצמנו ולאהוב את עצמנו, היות שמהמקום הזה נוכל להתעלות ולעלות אחרים.

עלינו להכיר את עצמנו כדי לא להפסיד מטרות חיינו

עלינו להכיר את עצמנו ואת כוחותינו, כי אם הדברים ישארו מעורפלים, אין ספק שבכך אנו מחמיצים חלק גדול ממילוי מטרות חיינו. בנוסף לכך, באופן זה לא נוכל להשיג שמחה אמתית, שהרי רק ידיעה ברורה על אודות עצמו מעניקה לאדם שמחה.

בחיים הגשמיים – אדם מודע והדברים ברורים לו כיצד עליו לפעול. למשל, אדם לעולם לא יפתח בית חרושת ללא תכנית מסודרת מה וכיצד ייצרו שם, כיצד להרוויח ולא להפסיד, מי הצוות שעמו יעבוד וכן הלאה על זה הדרך. בכל תחום בחיים האדם מודע לתכלית פעולותיו ולאופן הביצוע שלהן. אי אפשר לחיות בעולם הזה ללא הגדרת מטרות.

באותה מידה לפחות והרבה מעבר לכך, לא יעלה על הדעת שנחיה בעולם הזה 120 שנה, עולם שהוא כפרוזדור לעולם הבא, עיקר חיינו, מבלי לדעת מהי מטרת חיינו, לאן מתקדמים ומה מוטל עלינו לעשות במובן הנצחי. חיים ללא בהירות וללא בירור עד תום, נחשבים להשקעה חסרת מחשבה. כך הם פני הדברים גם ברוחניות.

כאשר נכיר את עצמנו נוכל לנצל את כוחותינו

רק אדם המכיר את הכוחות האדירים שניתנו בידו, מסוגל לנצל אותם כראוי. ללא הכרה זו הם נותרים בחלקם הגדול ללא שימוש.

משל למה הדבר דומה? נצייר בדמיוננו שקם לתחיה אדם שנפטר לפני עשרות שנים. אדם זה אינו מכיר כלל את פלאי הטכנולוגיה. אם נראה לו טלפון סלולרי, הוא לא יעלה בדעתו אפילו בתור אפשרות רחוקה, שבחפץ הזעיר שאינו מחובר לאף שקע וחוט ניתן להתקשר לקצה העולם. הוא אינו מכיר כלל את הפוטנציאל הטמון במכשיר זה, שהרי בזמנו של אותו אדם לא היה טלפון נייח כלל אז בוודאי שלא טלפון סלולרי. רק לאחר הסבר מפורט אודות 'כוחותיו' של המכשיר, הוא יוכל להפיק ממנו תועלת.

משל זה הוא דוגמא קטנה מאוד לאדם שיש בו כוחות אך לא מודע להם. אם לא נתבונן בעומק דברי חז"ל הקדושים, ולא נחפש בתוכנו לדעת מי אנחנו ומה תפקידנו בעולמנו, אנו עלולים לחיות שבעים שנה ולא לדעת מי אנו באמת וממילא לא להשתמש בפוטנציאל האדיר הטמון בנשמה יהודית ולפספס את העיקר.

חובה עלינו להכיר את עצמנו וכך לאהוב את עצמנו, זוהי ההקדמה לכל התורה כולה, ורק היא מסוגלת להעניק לנו שמחה אמתית שאינה תלויה בדבר, ומשם התעלות והתקדמות.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן