בריאות ונפש
מתי מומלץ להימנע מטיפול תרופתי בהפרעות קשב וריכוז?
ישנם מקרים שבהם הרופאים אינם ממליצים על שימוש בתרופות להפרעות קשב וריכוז. מתי, ומהן הסיבות לכך?
- אברהם קלברמן
- פורסם ד' אלול התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)ילדים רבים מקבלים תרופות אלו והן עוזרות להם מאד, ומתקדמים בצורה יפה. אך ישנם מקרים שהרופאים לא ימליצו על טיפול תרופתי, וכגון:
- ילדים שהתרופות, לסוגיהן השונים, כלל לא עוזרות להם (-בערך 40%).
- ילדים שהתרופות מועילות להם, אבל הן גורמות להם תופעות לוואי קשות, ויצא שכרם בהפסדם.
- ילדים שיש במשפחתם בעיות נפשיות (דיכאון, סכיזופרניה) בקרוב משפחה מדרגה ראשונה, וישנם רופאים שלא יתנו לילדים תרופות אלו, משום שהן עלולות להעצים בעיות נפש הנמצאות בתורשה.
- ילדים שיש להם בעיות 'טיקים', והתרופות מעצימות ומחזקות את ה'טיקים'. לפעמים יעדיף הרופא שתישאר הפרעת קשב וריכוז ולא בעיית 'טיקים' קשה.
- ילדים שיש להם חלק מהסימפטומים של ההפרעה, אבל לא את כולם, ואין זו 'הפרעה', אלא 'קשיי קשב וריכוז', ואין נותנים להם תרופות, כי הן לא תעזורנה להם.
ילדים רבים הנוטלים תרופות אלו טוענים שאינם מרגישים הבדל בין לפני שנטלו לבין אחר שנטלו התרופה, אולם הסובבים אותם חשים בהבדל של 'שמים וארץ'.
כאשר ילדים נוטלים תרופה, מי שיודעים על כך הם: ההורים, הילדים, ואולי המורים/המשגיחים, בלבד, אבל כשאינם נוטלים התרופה, כולם יודעים זאת.
אוכל
תרופות אלו שולטות ומדכאות את 'מרכז הרעב' במוח, ורצוי מאד שהחניכים יאכלו בבוקר לפני שנוטלים התרופה, כדי שלא יגיעו למסגרת הלימודית כשהם רעבים. באם לא הספיקו לאכול לפני התרופה, נוצרת בגופם מעין סתירה: מצד אחד, הגוף רעב ודורש למלא אותו במזון, ומצד שני, אין להם תיאבון כלל, ונוצרת בגופם מתיחות ודריכות, ואינם שלווים ורגועים, והופסדה מטרת התרופה.
תועלות התרופה
הטיפול התרופתי אינו הופך את בעלי ההפרעה לילדים רגילים, אלא מטפל בסימפטומים וממתן אותם. עוצמת המיתון תלויה בעוצמת הקשיים: מבחינת אחוזי הפרעה, מבחינת קשיים רגשיים נלווים, מבחינת מינון התרופה, ומשתנה מילד לילד, ותלוי בלקויות למידה אחרות, אם ישנן.
בהשפעת התרופה מתחדש במוח כח הוויסות והניהול, ובעלי ההפרעה נעשים קשובים ומרוכזים, ועתה הזמן לעבוד, לחנך ולהרגיל אותם במיומנויות התנהגותיות כמו בגיל צעיר, מכיוון שעדיין לא סיגלו לעצמם מיומנויות אלו.
ילדים המקבלים טיפול תרופתי וגם סיוע לימודי פרטני, רצוי מאד שיטלו התרופה גם לפני הלימוד הפרטני, מכיוון שכך יתפקדו טוב יותר, ויצליחו יותר, וממילא תהיינה הזדמנויות רבות לתת להם הערכה ועידוד.
גיל מבוגר
הפרעת הקשב נמשכת כל החיים, (וכנזכר לעיל בפרק א'), אולם, אין נוטלים תרופות אלו כל החיים, משום שההתמודדויות וביטויי ההפרעה משתנים בגילאים בוגרים. המבוגרים אינם מצויים במצב פאסיבי ובהקשבה לשיעור למשך שעות רבות, כפי שהיה בצעירותם, וכן, התנועתיות יתר מתמתנת, והופכת לחוסר מנוחה פנימי וחוסר סבלנות, וממילא, אין צורך ואין תועלת בתרופות.
המאמר נלקח מתוך הספר – "ADHD אפשר להתמודד", מאת אברהם קלברמן. לרכישת הספר בהידברות שופס הקליקו כאן.
למאמרים ותכנים נוספים בנושאי בעיות קשב וריכוז הקליקו כאן.