דרכי התמודדות וטיפול בהפרעות קשב וריכוז: הבנייה

הבנייה - מלשון- 'בניין'= דבר ברור ומאורגן.

דבר נוסף שמועיל לחיזוק הקשב הוא שהחניכים יודעים מה מתוכנן עבורם לטווח הקרוב.

לבעלי הפרעת קשב וריכוז יש קושי בניהול עצמי, ואם ייעשה להם סדר במחשבות, נוכל זה יעזור להם. העזרה מתבצעת על ידי המידע שמוסרים להם מראש מה מתוכנן להתרחש, וזה גורם להם לסדר ולארגן את המחשבות בראש לפי תוכנית מובנית, וזוהי  ה'הַבְנָיָיה'. חניכים רגילים יכולים להעריך מה מתוכנן עבורם לעשות/ללמוד היום, אבל בעלי הפרעת הקשב אינם מסוגלים לכך, וזקוקים לסיוע חיצוני.

ניתן ורצוי לעשות 'הבנייה' בכל התחומים שהחניכים אמורים ומתוכננים לעבור בהם, וכגון: בלימודים: מה נלמד? בין בשיעור בכתה ובין עם חונכים פרטיים, לפי איזה סדר נלמד? ומתי כל שלב? וכן במטלות שונות: לאן נטייל? ומתי? מה נעשה בבית? ומתי? ואיזה שלבים ישנם, ומתי, וכדומה, ולתחם להם את הפעילות ל: תחילה, אמצע וסוף.

התועלת ביצירת ה'הבנייה' היא כפולה:

א - על ידי כך מאורגנות להם המחשבות בראש ואין הדעת מוסחת.

ב - גם אם תוסח דעתם, לכשיחזרו לעניין שעליהם לעסוק בו, הם יידעו לאן לחזור ומה מדובר, ומיד 'יחזרו לעניינים'.

ככל שניצור תשתית ברורה ומפורטת של התכנית עבורם, כך נועיל וניטיב להם, וישתלבו ביתר קלות.

ה'הבנייה' נצרכת להם בכל התחומים: גם בשגרה, וכל שכן באירועים חריגים. באירועי שיגרה קל להם להתארגן מכח ההרגל שבדבר, והם מצליחים ללמוד ממנו, אבל באירועים חריגים הם 'הולכים לאיבוד'. לדוגמא: כשהמורים הקבועים לא מגיעים ללמד ואת מקומם מחליפים 'ממלאי מקום' או 'מורים משלימים', ולהם יש כללים שונים, וצורת לימוד שונה מאשר לקבועים. מצב כזה גורם קושי הסתגלותי לכל התלמידים. אולם, בעוד שהתלמידים הרגילים יסתגלו לשינוי בסופו של דבר, הרי ילדי ההפרעה מוגבלים, ואינם יכולים להשתלב בשינוי ללא עזרה חיצונית.

גבולות

תחום נוסף שה'הבנייה' נצרכת ומועילה בו הוא קביעת כללי התנהגות. כללי התנהגות נאותה נצרכים בין בזמן למידה, ובין בהנהגה כללית.

בעלי הפרעת הקשב עלולים לסבול גם מאימפולסיביות וחוסר גבולות, ועקב כך באופן תדיר הם עושים מעשים שאינם מתאימים. יש לקבוע מראש, להסביר ולסכם גבולות וצורות התנהגות. צריך להגדיר להם בבירור את הכללים, ואין לסמוך שיעשו מה שמצפים מהם ללא הבנייה מראש! הם זקוקים להגדרת גבולות יותר מילדים אחרים! יש לומר את הכללים מראש, ולחזור עליהם שוב... ושוב... ושוב...! יש להיזהר שלא להפנים להם את הכללים על ידי ענישה, כי את האופנים האלו הם מכירים היטב: ש"הם לא בסדר" ושמענישים אותם. הם בורחים ממצבים אלו, וזה עלול להרחיק אותם מן החונך/מורה. הדבר המועיל ביותר הוא לומר את הכללים, ולחזור ולומר אותם, ובנחת, ואט אט הם יפנימו.

דבר נוסף שמועיל מאד בעזרה לחניכים אלו, שבעלי הסמכות הקובעים גבולות וכללים לחניכים, ינמקו ויסבירו את הסיבה לקביעת הגבולות, כי כך נוח להם לעצמם, עקב הצרכים שלהם, או שכך קבעה מסגרת הלימודים, ולא מחמת התלמידים. על ידי כך החניכים אינם מרגישים מותקפים או פגועים, וכך אפשר ביתר קלות להציב כללים וגבולות נוספים.

המאמר נלקח מתוך הספר – "ADHD אפשר להתמודד", מאת אברהם קלברמן. לרכישת הספר בהידברות שופס הקליקו כאן.

למאמרים ותכנים נוספים בנושאי בעיות קשב וריכוז הקליקו כאן.