סיון רהב מאיר: הכותרת האמיתית של חודש אלול

בתחילת השבוע חל ראש חודש אלול. הנה דברים שכותב הרב מנחם ברוד ויכולים לעזור לנו להתכונן לחודש החשוב הזה: "תמיד אומרים שבארץ אין רגע דל, אבל לאחרונה כבר קשה לעקוב. דומה שהחיים נהפכו לזירת אגרוף בלתי-פוסקת, ובכל יום פורצת פרשה חדשה לראש הכותרות, ועמה הוויכוחים והפולמוסים וההפגנות. אכן, מדובר בסוגיות חשובות לעתידנו, אבל בתוך כל גלי הסערה אנחנו מאבדים את היכולת להביט פנימה, אל תוך עצמנו. כל תשומת הלב מופנית החוצה – אל הסוגיות הציבוריות, ואל מה שאמרו וכתבו ועשו או לא עשו אחרים. ומה איתנו? איך מתנהלים החיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו? מראש חודש אלול מתחיל חשבון נפש, לקראת יום כיפור. תשומת הלב צריכה לעבור אל עצמנו. עם כל הכבוד לחוק הלאום, ה'הדתה', 'הקרן החדשה', 'הדרת נשים', עפיפוני התבערה ואיראן – יש עוד סוגיות חשובות לא פחות. איך נראים חיינו? כמה אנחנו משקיעים בלימוד, בהתעלות רוחנית? באיזו מידה אנו מתמודדים עם יצרינו? ומה על חינוך הילדים? וההשקעה במשפחה? האם אפשר לחולל שינוי אמיתי בזירת היום-יום? בסופו של דבר, אלה החיים האמיתיים. אולי הם לא יספקו כותרות ויפרנסו שעות של שידור, אבל בהם טמון האושר האישי ותחושת הסיפוק. תקיעת השופר של חודש אלול היא צפירת התעוררות. לעצור, להירגע, להרים את הראש מעל הזרם השוצף, להעביר את מרכז הכובד אל עצמנו, לחשוב על תכלית חיינו – בתקווה לשנה טובה ומתוקה".

חודש טוב!

כנפי רוח – אבל מה עוד?

השבוע מלאו 83 שנים לפטירת הרב קוק. בשנים האחרונות התפרסם מאוד השיר "כנפי רוח", שאת מילותיו הוא כתב. אבל מאיפה הגיעו המילים העוצמתיות האלה? מה ההקשר המלא שלהן? מתברר שהשורה הזו מופיעה בספר "אורות הקודש", בקטע שמתאים מאוד לימי חודש אלול. הנה הטקסט המרגש (שאולי צריך להלחין גם אותו): "בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום... התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלוקות שלהם... דע את עצמך, ואת עולמך. דע את הגיוני הלב שלך, ושל כל הוגה וחושב. מצא את מקור החיים שבקרבך, ושממעל לך, שמסביבך. את פארי הדורות החיים, שאתה שרוי בתוכם. האהבה שבקרבך – העלה אותה לשורש עוזה... עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך. דרוש אותם, וימצאו לך מיד". והכותרת של הקטע הזה היא: "קריאה להסתכלות עליונה".

שנזכה.

כל עוד הסלולרי דולק אפשר לתקן?

תשובה סלולרית. קיבלתי השבוע למעלה מ-10 פניות שונות שזו בעצם הכותרת שלהן: הרצון לתקן משהו, אפילו קטן, ביחסינו עם המכשירים הסלולריים. הניסיון לקחת את השליטה בחזרה לידינו. הנה מה שהרשתה לי לפרסם מיכל, מורה מתל אביב: "אני בחופשת לידה, ויכולה ממש להשוות את הלידות הקודמות ללידה הזו. פעם הייתי מרוכזת בתינוק. בהרדמה, בהנקה, במקלחת, בסתם להסתכל עליו. אני מרגישה מאוד חזק שמשהו השתנה, ולא לטובה. המון שעות של דפדוף ושוטטות בפייסבוק בלי מטרה, כאשר כל ידיעה מקפיצה את הלב שלי וגורמת לעצבנות. ברור שיש שם גם קבוצות של הורות שעוזרות לי, וגם מבצעים והופעות ומידע, לכן אני לא מאמינה שאצליח להיגמל לחלוטין, אבל אני מרגישה שאני מרמה את עצמי שוב ושוב: לכאורה נכנסת כדי לבדוק למשל מה שלום האחים שלנו בעוטף עזה, אבל בעצם שוקעת ושוקעת... בתשעה באב החלטתי על יום צום שלם מהפייסבוק, וזה היה קשה יותר מהצום האמיתי. הבנתי שאני מכורה, כי הרגשתי ממש 'כבויה' לאורך היום. אז אני וחברה שלי שמרגישה כמוני החלטנו על מבצע לחודש אלול. מנסים לחזור בתשובה. לתקן לאט לאט. התחלנו עם שעה ביום שבה אסור להיכנס לפייסבוק. השבוע עלינו לשעתיים ביום בלי פייסבוק בכלל. זה קשה אבל שווה. יש לי תזכורת ביומן לשעת ההתחלה, והמטרה שלנו היא להוסיף בכל שבוע עוד שעה נטולת פייסבוק. אני קצת מתביישת שזו הדרגה שלי, 'שעתיים בלי פייסבוק ביום', לא הייתי מאמינה לפני כמה שנים שאגיע למצב כזה, אבל צריך להתחיל לתקן מאיפשהו, לא? ואולי זה גם ייתן לאחרים כוח".

תשובה סלולרית. אשמח לתגובות ולרעיונות נוספים.

לשים שופטים ושוטרים

הרבה טיפים ועצות קיבלתי על הרעיון של "תשובה סלולרית", אבל תגובה אחת ביקשה שלא להסתפק בטיפים. הנה מסר מעורר מחשבה ששלח קורא מירושלים: "פרשת השבוע מתחילה במילים 'שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך'. חכמינו מלמדים אותנו שמדובר גם בשערי הגוף. כלומר, צריך לשים שופטים ושוטרים על הפה, העיניים והאוזניים, לשים לב היטב מה אנחנו כותבים ורואים, ואיזה תכנים תקשורתיים אנחנו צורכים וכמה. אז כמובן שרעיונות של שליטה עצמית מול ווטסאפ ופייסבוק הם נכונים. כל אחד צריך לשים לעצמו 'שופטים ושוטרים' ולראות שהוא לא נסחף ברשת. אבל לדעתי זה לא מספיק. חוקים וכללים ביחס לסלולרי לא יועילו אם לא יהיה לנו תוכן פנימי, משמעותי ועמוק. פרסמת את הדברים על 'תשובה סלולרית' בדיוק ביום פטירתו של הרב קוק, ג' באלול. למדתי אתמול בספרו 'אורות התשובה' וקראתי שם שתשובה אמיתית מבוססת על הכרת הפנימיות של האדם. כששוכחים את מהות הנשמה, כשעוסקים כל הזמן בהסחות דעת ולא בחיים עצמם, כשסופרים לייקים וחושבים על כל סיטואציה כעל פוטנציאל לתמונה – אין פלא שחשים בלבול ומבוכה. אדם צריך להרגיש שהוא ונשמתו הם העיקר, ולא כל מה שקורה בחוץ. גם את הזולת צריך לראות דרך הנשמה והמידות הטובות שלו, ולא באופן חיצוני. 'תשובה' לפי הרב קוק מגיעה מהמילה לשוב, כל אחד צריך לשוב ולחזור למי שהוא באמת. אם הוא ימצא עניין בעצמו, בלימוד, בתיקון האישיות שלו, במילוי השליחות שלו – ממילא הוא גם ישרוף פחות זמן בסתם שיטוט בפיד, לא רק בגלל 'שופטים ושוטרים' אלא כי הוא יהיה עסוק בדברים אמיתיים".

הטלית והמסר

דוד בן דוד – ניצול שואה, לוחם, חלוץ – נקבר אתמול, בגיל 98. את סיפור חייו אפשר לספר דרך הטלית שלו, שעברה איתו את הכול. הנה הסיפור, בשלוש מערכות:

ב-1939 גרמניה הנאצית פלשה לצ'כוסלובקיה. דוד הצעיר ראה את בית הכנסת הגדול של העיר עולה בלהבות, וסביבו חיילים נאצים שרים ומקללים ומשליכים לאש את תשמישי הקדושה. "הרגשתי שלבי נשבר", אמר. "פתאום עפה לא רחוק ממני טלית, לקחתי אותה וברחתי".

ב-1941 דוד שורד את מחנה הריכוז ומנסה לעלות לארץ. אחרי חודשים של הפלגה קשה הוא מגיע לחופי הארץ, אבל האנגלים רצו לגרש את המעפילים מישראל. בהחלטה של רגע, דוד ועוד חבר קפצו ושחו במאמץ רב אל החוף בחיפה. הם ניצלו, אבל "ההגנה" הפציצה את האונייה "פאטריה" שבה ריכזו הבריטים את המעפילים ורבים נהרגו, במה שכונה "אסון הפאטריה". כשהאנגלים שלחו צוללנים למצולות – נמצא במפתיע המטען של דוד. הטלית שבה אליו.

1947. אחרי שלחם בבריגדה היהודית וסייע בשיקום ניצולי שואה באירופה, דוד חזר לישראל, לפקד בקרבות על גוש עציון. במלחמת העצמאות נפצע ונפל בשבי הירדני. לפני שהגוש נפל, הצליח להבריח החוצה לירושלים את הטלית, לאשתו. "הירדנים שרפו והשמידו את כל בתי הכנסת ותשמישי הקדושה בגוש עציון, רק הטלית שרדה", אמר. "בשבילי היא מסמלת את הנצחיות שלנו". אחרי תש"ח היה ממקימי ניר עציון, ועל קיר ביתו שם תלה את המשפט: *"כשנגמרים הכוחות – מגייסים את הרצון".

מאות ליוו אותו אתמול בדרכו האחרונה, כשהוא עטוף בטלית שלו.