למה קשה לנו לשלוט על הרצון ועל המחשבה?

יתכן שהאדם יחיה עשרות שנים, ואף פעם לא יזדמן לו לפגוש את הרצון שלו, כי אין לו רצון, הוא חי תמיד עם הרצונות של הסובבים אותו.

אדם קם בבוקר, יש לו רצון מסוים, הוא רוצה לעשות משהו, ללמוד או להתפלל וכו', אך כשעובר ליד לוח המודעות במקווה או בבית המדרש נתקל בפרסומים שונים שמעוררים בו רצונות שמעולם לא חשב עליהם. מעולם לא עלה ברצונו לקנות מכשיר כזה וכזה, אך כיון שיש מבצע מיוחד רק ליום זה, והפרסומת צועק שהוא "חייב את זה" ואינו יכול להישאר מאחור, כי "כולם" יש להם כבר מכשיר כזה, על כן מאבד את יכולת מחשבתו ונסחף עם הרגש, כיון שאינו רוצה להפסיד את ההנחה ואינו רוצה להיות שונה מכל סביבתו.

מלבד הרצון, גם המחשבה איננה תמיד בשליטת האדם. מחשבתו מתרוצצת כל רגע ממחשבה למחשבה, וכמעט אינו מסוגל לשלוט על מחשבותיו ולהתרכז במחשבה אחת למשך יותר מכמה רגעים.

הוא מתחיל לחשוב שהולך להתפלל במקום פלוני, ומיד צף במחשבתו אחד מהמתפללים, הוא נזכר מיד באחיו של אותו מתפלל שנמצא בבית חולים, ורעיונותיו מושכים אותו לחשוב על בית חולים נוסף שנמצא בעיר פלוני על שפת הים, ומתחיל לחשוב מהים, אניות וספינות וכו' וכו'. כך פועלים מחשבות האדם, מדמים מילתא למילתא. האדם מתחיל לחשוב, וכעבור כמה רגעים הוא מאבד את השליטה על מחשבתו, רעיונותיו מדלגים ממחשבה למחשבה, מתחלפים בשרשרת ארוכה מלאה חוליות, עד שלפתע מתעורר וקולט שעברו דקות יקרות עם דמיונות שוא. היינו כחולמים.

הנפש אוהבת חסרונות

חיים כאלו מלאים חסרונות, אין בהם שלימות ותמימות.

אך דא עקא, הנפש אוהבת חסרונות. היא אוהבת למלא את חסרונה, וככל שהמחסור והחיסרון גדולים יותר, כך היא פועלת עם יותר חיות ויותר סיפוק.

וכל זאת, כי האדם לא הורגל להפעיל את מחשבתו ורצונותיו מעצמו, אלא נגרר אחר המציאות. המציאות מעמידה לו בעיות וחסרונות, ואז הוא מתחיל לחשוב כיצד לפתור אותם ולהיחלץ מהם. לכן כאשר משכים בבוקר, אין לו עדיין רצון מעצמו, יש לו רק סדר היום שהוא רוצה לעבור בשלום, אבל אינו יוזם מעצמו רצונות ותכניות. הוא ממתין לבעיה שתצוץ, ואז תתחיל המערכת לפעול.

על כן לא פלא שהאדם נסחף אחר תנודות החיים כאדם שגלי הים סוחפים אותו לכאן ולכאן כאוות נפשם, וכאשר מתחיל לחשוב, מיד נגרר עם גלי מחשבותיו. הוא מתקשה להתרכז ולהתמקד בדבר אחד, כיון שהדבר הזה לא חשוב אצלו כל כך, וכל קול שיישמע בסביבתו יוציא אותו מן הריכוז, יען כי הורגל לעורר רצונו ומחשבתו מן הסביבה ולא מתוכיותו.

להחשיב את רגע ההווה

הפתרון לכך הוא להחשיב את רגע ההווה. לייקר את הפעולה שאני עושה עכשיו. אפילו היא פעולה קטנה, וכעת עולה במחשבתי פעולה חשובה יותר, אבל עכשיו אני עסוק ומרוכז לגמרי בפעולה זו. איני חושב מהעבר ולא מתכנן את העתיד, אני שקוע כל-כולי בפעולה זו.

כל זמן שהאדם עושה את מעשיו בחיצוניות, כי כולם נוהגים כך, ולא הפעיל את מערכת מחשבתו לחשוב מה פנימיות העניין, למה אני עושה את זה? – אזי אינו מייחס חשיבות לפעולות שלו, ולא פלא שנגרר ונסחב אחר כל מחשבה סוררת שחודרת למוחו.

אם אין לנפש מחשבה ורצון המתעוררים מתוך האדם עצמו, אזי כל מהותו הוא למלא את החיסרון שמתעורר בסביבתו. וכיוון שכך, תחפוץ הנפש בחסרונות גדולים שיטלטלו את נפשו בסערה. כך תתעורר לפעול מתוך חיות גדולה יותר, ונמצא כל מהותה מגרעת וחיסרון, במקום להיות תמימה ושלימה.

קשה לנפש להתענג על החיים הפשוטים

גם הגוף יש לו צימאון לאכול, למלא את עצמו. כיוון שאכל הרבה, צריך הגוף לעכל כל אותם המאכלים, וכיון שהגוף מתאמץ לעכל, הרי זה מחליש אותו, והאדם מרגיש שוב רעבון וחסרון, וממלא עצמו, ושוב מרגיש רעבון, וחוזר חלילה.

נמצא שאם האדם אין לו זמן של קבע ומאכל של קבע שהחליט לאכול על דעת עצמו, הרי הוא נתון לפיתויי הסביבה, וכל מה שרואה משתוקק לאכול, וחי כל היום עם חסרון, היפך השלימות והתמימות.

אדם שמתרגל לאכול כל יום מאכלים ערבים ומתובלים, כבר אינו יכול לאכול דברים רגילים. הגוף כבר התרגל אל הטעם החזק ואינו מסתפק במאכלים פשוטים ותפלים, חסרי טעם ותבלין. וכיוון שהגוף אינו יכול לאכול כל יום אותו דבר, על כן מחפש הגוף להוסיף טעם על טעם, לחדש עצמו במאכלים שונים, וקשה לו לבוא על סיפוקו מאחר והרגיל את עצמו לדרגות גבוהות בעבודת האכילה.

מה-שאין-כן מי שמתרגל ליהנות ממאכל פשוט, להתענג דווקא על הפשיטות שבו, אזי אם יחפוץ להוסיף ולהתחדש, יוכל מזמן לזמן להוסיף מעט תיבול ותבלין, ומיד חוזר להרגלו. הוא תמיד שלם ותמים, ואף פעם אינו נמצא בחסרון.

כל זה הוא נקיטת משל על הנפש שדורשת כל הזמן למלא את נפשה עם דברים המתסיסים אותה. הלב מתעורר בעונג או בכאב, והנפש נהנית מהגירוי הזה, ותובעת עוד ועוד. יש אנשים שמחפשים תמיד בעיות או מלחמות, כי נפשם צמאה מאוד, הם אינם מסתפקים בחיים שגרתיים ופשוטים, וצריכים להתמלאות עם דברים מסעירים ומלהיבים. קשה לו לאדם לחיות וליהנות מעצם החיים הפשוטים, מאחר והרגיל את עצמו עם סערת הנפש, הוא חייב לשמוע כל יום את כל החדשות שיש בכל העולם, ואם בעבר היה האדם מוטרד מחילוקי הדעות המתלקחות ב"שטעטיל" שלו בלבד, הרי היום חייבים ליטול חלק בכל חילוקי הדעות שבכל קהילות ישראל, מסוף העולם ועד סופו. ואם אינו מעניק לנפשו גירוי חזק, הוא מרגיש חסר.

ויש שנרתעים לפגוש את עצם החיים, זה פשוט מדי בשבילם, הם מנסים לברוח משם ולכן מעסיקים את עצמם כל הזמן, ובלבד שלא להיתקל בעצם החיים. הם נהנים מכל דבר שמסעיר את הלב, מטעינים את עצמם בריגושים, מתחים, חדשות – ולאחר מכן עדיין נשארים ברעבון הנפש. הם חיים עם חסרון תמידי, ואם לא היו היום חדשות סוערות, מסתפקים לקרוא כמה סיפורי מתח ויוצאים בזה בדיעבד ידי חובתם.

"צדיקים – לבם ברשותם"

כל זה בא משום שלא יודעים להתענג מעצם החיים הפשוטים, ולפגוש את רגע ההווה, את העכשיו. צער העבר וחרדות העתיד משכיחים מאתנו את רגע ההווה, ואנו צריכים להילחם ולהתעקש לפגוש את רגע ההווה, שהוא עצם החיים שלנו.

כיצד זוכים להגיע לדרגה זו? לדרגה של "תמים", בלי חסרון תמידי, אלא חיים של שלימות ותמימות?

"תמים תהיה עם ה' אלקיך". "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

כל אותן מחשבות שאנו נגררים אחריהם, בלי יכולת שליטה על מחשבתנו, הן משום שאין אנו מייחסים חשיבות לפעולה הרגעית שלנו, שאנו עושים כעת, ברגע ההווה. אנו לא מאמינים מספיק בחשיבותה, או שאנו ניגשים אליהם בשטחיות וחיצוניות, לא מתוך העמקה פנימית. ולכן כל הרוצה לבוא - יבוא ויטול. כל אחד מוזמן להיכנס, כל מחשבה מוצאת לה מקום, כי איננו אוחזים בתוקף בפעולה הנוכחית.

כל אחד בדברים החשובים לו – יש לו יכולת להתרכז ולהתמקד כראוי, הוא לא שומע את הרעש של השכן ולא מתחיל להיסחף בשרשרת של דימויי המחשבה.

"צדיקים – לבם ברשותם". הצדיק – כולו פנימי, ולכן יש לו שליטה על מערכת הלב, הוא מסוגל להחליט ולקיים את החלטותיו. ומנגד, "רשעים – אין לבם ברשותם". הרשע אינו מסוגל לשלוט על המערכת, הוא נתון כולו לגירויי הסביבה והם אשר מחליטים בעבורו מה לעשות ואיך לעשות. אין לו שום דעה עצמית ולא שליטה עצמית.

לכן, אף שאני עושה כעת פעולה פשוטה, יש לי לגשת לכך בחשיבות מיוחדת, להתמקד עמו, להתרכז, ולהאמין בחשיבות שלו. זהו הבסיס לשליטה על המחשבות ועל הרצונות.

יוצא לאור על ידי מערכת "אש הפרשה" - W0583268992@gmail.com