הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – טייק יור טיים! (קח את הזמן)

הבא להיטמא – פותחין לו" ואילו "הבא להיטהר– מסייעין לו, ואומרים לו המתן" (מסכת יומא).

רגע, מה זאת אומרת? למה אני צריך להמתין בתור להיטהר, וכל אלה שרוצים להלך אחרי התאוות הרעות והיצר הרע שלהם מקבלים מעבר חינם באפס זמן? לא הוגן! למה זה לא הפוך?!

לאחרונה קבלנו מס' תגובות בסגנון הזה:

"אבל מה לעשות שאני מרגישה לבד בתוך מבוי סתום, ושלמרות שאני ממש מתפללת בכוונה לפעמים עם דמעות ורגש עמוק ותמיד מרגישה שהתפילה שלי לא מתקבלת, זה מייאש ממש, בעיקר בגיל הזה!".

לכאורה, היא לגמרי צודקת, למה כל דבר לוקח הרבה זמן?! למה לתפילה שלי לוקח כל כך הרבה זמן להתקבל? או למה שאני רוצה להתקדם ברוחניות אני לא מצליח להתקדם כפי שאני רוצה – כאן ועכשיו! מה אני לא בסדר, אולי ה' לא רוצה בהתקדמות שלי?!

עכשיו, ביד ומיד! ככה אנחנו רגילים לחיות את חיינו.
רוצה פיצה? לוחץ על אפליקציה או מתקשר, אתה מקבל מעקב על השליח והינה לך פיצה טעימה היישר מהטאבון, התאמצנו בשביל זה? ברור! הרי התקשרנו להזמין לא?

הזמנת משהו באינטרנט? עוד קצת כסף למשלוח ואתה מקבל את זה עוד היום, עד לדלת עם שליח מיוזע, התאמצנו בשביל זה? ברור! הרי שילמנו יותר כסף, לא ככה?

אז זהו, שלא.
כשאנחנו מדברים על רוחניות, אנחנו מדברים על עמל שקצת שונה ונשכח בדור שלנו, בדור שהכל קורה עכשיו ובלי מאמץ ובמרחק נגיעה. לעלות בדרגות רוחניות אין פירושו לעלות במשרה בעבודה או הקבצה בשיעור מתמטיקה, לא רק השכל פה משחק תפקיד, כי אם כל המערכת הנפשית שלנו, השכל, הנפש והגוף עם הקרבה ורצון טהורים אמיתיים. לפעמים אנחנו חושבים שדי לנו לחשוב ולעשות מעשה והנה זה מגיע – הרכבת לדרגה הבאה נכנסת – כולם להיכנס! לא.

להיטמא וללכת אחרי תאוות, זה הכי פשוט, אין פה שום גוון טהור באמת. ממילא זה רדוד אז אין יותר מדי בשביל מה לחכות, להתאמץ, להתקדם. זאת לא דרגה נחשקת שצריך בשבילה מאמץ, להשחית ולהרוס – זה הכי פשוט ממילא – "פותחין לו". לעומת זאת, ברוחניות, אם אתה רוצה להיות מעובדי ה', להיות קרוב לה', למנהל העולם שאין כמוהו, ולהיות מוביל במקום ובזמן שאתה נמצא, צריך לעשות הרבה סטאז' ולהיות עם המון סבלנות, כי אנחנו לא לומדים רק מספרי מוסר ותורה אלא גם מכל מה שעובר עלינו ועוד יעבור עלינו בהמשך, והכל מתוך הכוונה מדויקת מאת ה'. זה אחרת לגמרי, מי שנרשם למסלול הלימודים וההתעלות של הקב"ה – יש לכל אחד מסלול משלו, דרך משלו, זמן משלו, אף אחד לא דומה לשני, זה לא תיכון כמו שאנחנו רגילים לעלות עם כולם לכיתה הבאה בתחילת השנה. אתה בן ותלמיד של ה', ולך יש דרך אחרת שאין דומה לה לאף אחד כמוך. במבחנים של ה' אין ציונים שלפיהם אתה נמדד, כמו שאנחנו רגילים בבית הספר. לקב"ה יש מדדים משלו, ולפי זה הוא נותן לנו את היכולת להתקדם או להמתין עד שנהיה חזקים מספיק להמשיך לדרגה הבאה. הוא מעריך ושמח במאמצנו ואנחנו, מצדנו תמיד נמשיך להוכיח לה' שאנחנו אוהבים אותו וחפצים להתאמץ עוד כדי להתעלות. אם נמשיך וניקח דברים שלא בדרגה שלנו – ניפול, לכן לפעמים צריך להמתין, בלי לחץ.

החכמה בעבודת ה' היא להרפות מהצורך שלנו לנהל את הכל כמו שאנחנו רוצים ולהתעלות כמו שלנו נראה, ולתת לה' לנהל את העניינים כמו שהוא רוצה. אם התפילות שלנו לא נענו, או שאולי לא הצלחנו להבין לימוד או להתחזק במשהו, כנראה שזה פשוט לא הזמן. צריך להמתין, להירגע ולחכות לרגע הנכון להתקדם. בדרך עוד נבין שה"להמתין" שמעצבן אותנו לפעמים היה הדבר הכי מועיל שהיינו צריכים בדרך להתעלות.