אומנית היודאיקה הבינלאומית: "אף פעם לא חשבתי שאעסוק בתחום"

אף פעם לא חשבה שולי רצון שהיא תהפוך לאומנית יודאיקה. אמנם כפי שהיא מעידה על עצמה – כבר מאז שהייתה ילדה היוותה האומנות סוג של חמצן עבורה, "ממש אובססיה", היא מציינת. "האמת היא שכבר מאז שהגעתי לגיל בו אני מסוגלת 'לחשוב', כבר ידעתי שאהיה ציירת. השאלה הייתה רק – מתי?"

ובכל זאת, במשך שנים היא בכלל לא עסקה ביצירות יודאיקה, ואם הייתם מספרים לה שיבוא יום בו יוצגו יצירותיה בתערוכות בארה"ב היא הייתה מביטה בכם בפליאה. הרי זהו התחום האחרון בו היא חשבה להשתלב.

המגילה הראשונה

אחד מהתחומים העיקריים בהם היא עסקה בשנים הראשונות בהן הפכה את האומנות למקצוע, היה איור פורטרטים. "הייתי מקבלת תמונות מאנשים ומתבקשת להעביר אותן באופן מדויק אל הדף, באמצעות איור. זכור לי שהיו לי שתי הזמנות מרגשות במיוחד - אחת של חייל שנפל בלבנון, ושניה של אדם שנהרג בפיגוע. האתגר להעביר את הדמות עם הזהות וההבעה האישית שלה, היה מחייב ביותר, והמעמד של מסירת היצירה לקרובי המשפחה היה מרגש ועצוב כאחד".

שולי מוסיפה שבמשך שנים היא עסקה כמעט בכל תחומי האומנות האפשריים, ובמשך הזמן למדה אצל מורים מומחים בתחומם עיצוב גרפי, רישום אקדמי, ציור, אורנמנטיקה והזהבה, ועוד תחומים רבים מספור. "כל אחד מהם העשיר אותי מהזווית שלו, אבל עדיין לא ידעתי במה בדיוק אני רוצה להתמקצע. במשך שנים גם עבדתי כגרפיקאית, אבל הרגשתי כל הזמן שהתחום אינו ממצה את היצירתיות שאני רוצה להביע", היא מסבירה. "חיפשתי משהו אחר ולא ידעתי מה".

עולם היודאיקה נפתח

באחד הימים החליטה שולי שברצונה לנסות את כוחה גם ביודאיקה ואף החלה להתעניין בתחום. היצירה הראשונה שלה הייתה כתובה לחתונה.

היא נזכרת במה שקדם ליצירה: "באמת שלא הבנתי אז בכלל בתחום, אז הלכתי לחנות אקראית במאה שערים וקניתי יריעת קלף שבדיעבד הסתבר שהוא היה באיכות ירודה ביותר. על הקלף הזה יצרתי את יצירת היודאיקה הראשונה שלי – כתובה שחשבתי שהיא הדבר היפה ביותר שעשיתי עד כה. הדפסתי אותה ב-600 עותקים, והתכוננתי להפיצה בגלריות. התרגשתי מאוד, כי מבחינת תחום היצירה הרגשתי שמצאתי את מקומי. זה הוביל לכך שאפילו עזבתי את מקום עבודתי בגרפיקה, מתוך תכנון ברור להתחיל לעבוד ביודאיקה כעצמאית".

התכניות השתנו מעט כאשר לאחר כשבוע התקשרה אליה חברה וסיפרה לה ששמעה שבסטודיו 'עולם היודאיקה' הממוקם בביתר מחפשים נשים שיעסקו בתחום. "הגעתי לשם בציפייה, הצגתי את הכתובה המדוברת, אך אז ראיתי את היצירות שלהם ופתאום הבנתי לאיזו רמה אפשר להגיע בתחום היודאיקה מבחינת עושר ומורכבות העבודות. מכיוון שאני גם פרפקציוניסטית בעבודותיי, אז גנזתי עוד באותו יום את כל עותקי הכתובה המודפסים והעברתי אותם לילדיי כדפים לציור..."

בינתיים התחילה שולי לעבוד באופן קבוע בסטודיו, ולהיחשף תוך כדי כך ליצירות מושקעות ומרהיבות בקנה מידה בינלאומי. "עבדתי שם במשך שמונה שעות ביום, מה ששיפר באופן משמעותי את המיומנות הטכנית בציור וגרם לי להציב לעצמי סטנדרטים גבוהים מחודשים. אני חייבת לציין וזה המקום להודות, שההדרכה הסבלנית, הפרגון והאווירה הטובה שקיבלתי שם – היו חלק נכבד מהדברים שהובילו להצלחתי בסייעתא דשמיא. בכלל, אני מרגישה זכות כל כך גדולה לעסוק ביודאיקה, בדברים עם ערך ושמבטאים את עולם היהדות. יש עבודות ערכיות ויש כאלו שאינן ערכיות. אני מרגישה שאני עובדת בעבודה עם משמעות".

פתיח למגילה מיניאטורית בגובה 20 סמ

לאחר שלוש שנים של עבודה בסטודיו התחתנה שולי עם בעלה אסף – בעל תשובה ומוזיקאי מוכשר שכיום אברך. בעידודו המלא היא ניצלה את ההזדמנות כדי לעשות מפנה ולצאת לדרך עצמאית.

את ההזמנה הראשונה היא קיבלה חודש לאחר לידת בנה הבכור. "מי שהזמין אותה הוא מכר שנכח בחתונה וראה את הכתובה שאיירתי בעצמי לחתונתי. הוא הציב לפניי משימה מאתגרת ביותר -  לאייר מגילת אסתר ענקית בגובה 60 סנטימטר. היצירה התפרסה על פני שמונה יריעות, אורכה כ-5 מטרים והאיור הצפוף והמדויק דרש ממני עבודה של לא פחות משלוש שנים. זוהי למעשה ה-יצירה בה"א הידיעה, הראשונה שלי.  היצירה מתאפיינת בצבעי הכחול-אדום-זהב שלה. מה שיוצר אווירה  מסתורית ועתיקה גם יחד".

שלוש שנים??? זהו הזמן שנדרש עבור כל אחת מהיצירות?

"לא תמיד. באופן כללי טווח הזמן נע בין מספר חודשים  למספר שנים – תלוי בגודל ובמורכבות היצירה. היצירה הראשונה שנמשכה שלוש שנים הייתה הארוכה ביותר שלי, וכשסיימתי את תהליך היצירה, התקשיתי 'להיפרד' ממנה, ההתלבטות הייתה קשה ולא ידעתי כיצד לנהוג. הרגשתי שזה קצת אמביוולנטי ליצור יצירה מתוך חיבור ובו זמנית להינתק ממנה.

"אבל הקב”ה שלח ניסיון אישי שלימד אותי להסתכל על הדברים בצורה שונה: באותה התקופה, עברנו אירוע רפואי עם בן משפחה קרוב, והחשש לחייו היה מדאיג. חשבתי אז על החיים ומשמעותם, ודברים קיבלו פרופורציות שונות. כך גם מצאתי שהפחד לאבד אדם קרוב, מגמד את ה'פרידות' מהיצירות... זו הייתה הבנה חזקה שהחיים הם מעל הכל, גם מעל ליצירה".

מקבלת השראה

כשמביטים ביצירותיה של שולי אי אפשר שלא להתפעל. הן מלאות בצבע, בעומק, ובהרבה צבעי זהב שמשווים להם מראה יוקרתי. לעתים היא משתמשת בעלי זהב טהור ולעתים באבקת זהב. ככל שמוסיפים לבחון את היצירות כך מבחינים בפרטים נוספים שמוכיחים עד כמה מחשבה מסתתרת מאחורי כל עיטור ושרטוט.

מהיכן את שואבת את ההשראה ליצירות?

"בתחילת הדרך הגיעה ההשראה שלי מציורים של תקופת הרנסנס, אבל אני חושבת שכיום ההשראה מגיעה יותר מעולמי הפנימי", היא משיבה. "זה מציב לי יעדים חדשים וחזון של חיבור הפן החיצוני עם המהות והאמת של החיים. זוהי המטרה שלי לטווח הארוך ומי יודע אם זה לא יביא לחידוש משמעותי בתחום היודאיקה..."

ואנשים יודעים להעריך את ההשקעה העצומה? הם מבינים את המשמעות שמסתתרת?

"ברוך ה' מגיעות כל הזמן תגובות חמות על היצירות גם מאנשים שאין להם קשר לעולם האומנות וגם מסוחרים ו'מביני עניין'", מסבירה שולי. "זה נכון שלא כל אחד מבין את העומק ואת הכוונות הנסתרות שבכל יצירה, אבל גם מי שמתבונן ממבט שטחי נשאב בדרך כלל ומוצא את החיבור שלו".

ויש גם תגובה אחת שקיבלה שולי והפכה לשם של אחת היצירות: "יום אחד בעלי  ניגש לאחד מסוחרי היודאיקה הגדולים, שמאוד אוהב את היצירות שלי, עם מגילת אסתר שאיירתי. הוא ישב בכורסא שלו במשרד, פתח את המגילה, וחיוך גדול התפשט על פניו, הוא התחיל לצחוק: 'אין עליה, אין עליה...' מאז אנו קוראים למגילה זו 'מגילת אין עליה'".

מגילת אין עליה

אפשר לשאול במה את עוסקתבימים אלו? אלו יצירות נוספות יש בקנה?

"אני בשלבי סיום של עבודה שארכה כשנה, של ספר פרקי אבות, על קלף.  העבודה נעשתה לפי הזמנה. והיא אחת מתוך שלושה פריטים שהוזמנו - מגילת אסתר, ספר של שיר השירים וספר פרקי אבות. הן כוללות בעצם שילוב של אורנמנטים עשירים רנסנסיים, עם ציורים בעלי גבולות ישרים ומראה נקי, בסגנון מודרני ועדכני. 

"בעבודה של פרקי אבות השתמשתי בשילוב של טכניקות שונות ואף במגזרות נייר. יש בה שימוש במשיחות מכחול רחבות יותר".

ואיך את משלבת את העיסוק המיוחד הזה עם גידול הילדים?

"זכיתי", היא אומרת בסיפוק, "גם בשישה ילדים מקסימים וגם בכך שהיצירה אצלי היא חוויה יומיומית.  אני כל כך שקועה ביצירה עד שאני מאבדת את גבולות הזמן ובגלל היותה כל כך סוחפת -   היה צורך חשוב להפריד אותה מהבית.

"כיום יש לי שעות עבודה קבועות בכל יום בסטודיו שנמצא במרחק כמה רחובות מביתי,  הסטודיו נותן מרחב לתודעה, והרבה שקט. אפילו מוזיקה אני לא שומעת, כי אני זקוקה ל-100% של שקט כדי להתרכז. כך אני יוצרת את ההפרדה המלאה".

וזה לא פוגע בספונטאניות של היצירה? אולי בדיוק בשעות העבודה לא תהיה לך השראה?

"לא, זה לא פוגע, כי היצירתיות מפעפעת כל הזמן, ובאה לידי ביטוי בזמן העבודה בסטודיו. עם זאת, ברור שהדמיון לא מפסיק אף פעם לפעול ופעמים רבות באמצע השגרה היומיומית, כשאני  מבשלת או עסוקה עם הילדים, פתאום מבריק בי רעיון הקשור ליצירה שאני עובדת עליה, או ליצירה עתידית, אז אין ברירה, אני עוזבת הכל ומשרבטת את זה על טיוטה זמנית".