כשמבינים חשיבות רגע בחייו של יהודי, קל יותר להתמודד עם הקושי והניסיון

כאשר ההשקפה של חשיבות חייו של היהודי מלווה כל יהודי בכל צעד ושעל בחייו, אף אם יכאב לו והוא יסבול ייסורים קשים ומרים, ההרגשה של "למה לי חיים" לא תבוא לרעיונותיו כלל. ההרגשה הזאת של "קצתי בחיי" תעלם. דהיינו הרגשת הדיכאון וחוסר הטעם בחיים, לא תלין במוחו אפילו לרגע אחד על אף הקושי שבדבר. אלא שהוא יחשוב וירגיש: אם אני חי, אין זאת אלא מפני שהקב"ה מחיה אותי כי עדיין יש לי מה לעשות בעולם הזה לצורך תיקוני ותפקידי. הוא יודע בדיוק מדוע אני חי ועבור מה אני חי. לשם כך הוא מוכן לוותר על כל העולם עבורי ועבור כל יהודי באשר הוא, ולכן, אפילו אם אני מצדי מוכן לוותר על חיי ח"ו, אולם הקב"ה חפץ בהם. יש לו מטרה נשגבה בחיי, והיא כה חשובה עד שאין שכל אנושי יכול להשיגה. לכן שמחה ואושר הם לי להיות שותף באותה מטרה נעלה, לחיות כדי לעשות נחת רוח לה' שכה אוהב אותי ושאני כל כך חשוב בעיניו, וכל רגע בחיי כל כך חשוב בעיניו והוא חפץ בכך.

זוהי הרגשה נפלאה לדעת שבכל רגע שאני חיה אני גורמת נחת רוח כה גדולה לה' – עד כדי שה' לא מוכן לוותר על שום רגע מחיי, כי הוא רואה כמה כל רגע של חיים שלי גם במצב שבו אני נמצאת – הוא לטובתי ותורם לי ולכל העולם.

כשחיים מתוך ידיעה שכל רגע שלי כל כך חשוב לה', לא אחשוב מה אני כבר מועילה, מה אני כבר מוסיפה, ולא אחשוב מה כבר שווה לי לחיות חיים כאלה עם כל הקשיים והנסיונות, אלא אדע שכל רגע שלי שווה כנגד כל חייהם של כל עם ישראל בכל הדורות. איזו הרגשה נפלאה, כמה כח זה נותן לכל רגע ורגע של חיים גם בקשיים ובנסיונות. על אף שמותר וצריך להאמין שנצא ממצב זה ויש להתפלל לישועה, אך בינתיים עד לבוא הישועה נקודת מבט זו תתן לנו כוחות בכל רגע של קושי.

מספר הרב טאובר: לפני מספר שנים נפגשתי עם בחור צעיר, כבן שמונה עשרה, אשר חלה במחלה קשה והרופאים נואשו מחייו. לא היה מוכר טיפול רפואי שיכול היה לתת מענה למחלתו. הם העדיפו להחזירו לביתו, כדי שיסיים את חייו במנוחה. אולם הוריו לא אמרו נואש והטיסו אותו למרכז רפואי בארה"ב, שם נאמר להם כי קיימת אפשרות לקבלת טיפול רפואי חדשני, אשר למרות היותו מכאיב ביותר, טמון בו סיכוי להארכת חיי הנער לחודש חודשיים. ההורים פנו לגדול בתורה ושאלוהו: האם מותר לנער להסכים לטיפול? האם הוא מחויב לקבל את הטיפול? הוא הוסיף לשאול שאלות דומות בנושא כאוב זה. לאחר שהעמיק וחקר בכל הפרטים הורה הרב כי רק הנער בעצמו יכול להחליט.

הנער ביקש לשוחח עמי ביחידות, וכך הוא שאל: נמסר לי כי הטיפול עשוי להאריך את ימי חיי בחודש או חודשיים, וההחלטה אם לקבלו תלויה בי. שאלתי היא מה ארויח מחודש אחד של חיים, כאשר בזמן זה אני מתייסר ואינני מסוגל להתרכז יותר מחמש דקות רצופות. משפחתי עומדת לאבד את יקירם, ויתכן כי המראה המתייסר שלי רק יכביד עליהם בעוד חודש נוסף. ואם כן, מה עלי לעשות?

ראשית, אמרתי לו בבירור כי ודאי אין הוא מצפה כי אני אכריע עבורו בשאלה הקשה. הדבר היחיד שבאפשרותי לעשות הוא רק להסביר לו מהו ערכו של חודש בחיי אדם. אם יבין נכונה את המסר יהיו בידו כלים נאותים להחליט החלטה שקולה וברורה יותר. שוחחתי עמו על הדברים דלעיל, והסברתי לו כמה חשוב כל רגע בחייו בעיני ה', וכמה ה' לא רוצה לוותר על שום רגע מהחיים של כל יהודי, לא משנה באיזה מצב יהיה.

הוספתי ואמרתי לו שדוד המלך אומר בספר תהלים: "כל הנשמה תהלל קה", ודרשו על כך חז"ל שעל כל נשימה ונשימה תהלל קה. הוי אומר שכל נשימת חיים יש בה כדי לתת שבח והלל לבורא עולם. בכל נשימה של האדם יש לקב"ה, מטרה ותכלית הגבוהים מהשגתנו. וכך אמרתי לו: אתה רואה מה הקב"ה מוכן לתת עבור רגע של חיים של יהודי. אם תחליט לקבל את הטיפול, הרי שכל רגע חיים שתוסיף לחיות יהיה כולו רגע של אהבת ה'.

הסיבה לכך היא שהרי לך עצמך אין טעם בחייך. גם הוריך ובני משפחתך אולי יסבלו מייסוריך יותר, אבל לקב"ה יהיה נחת רוח מעוד חודש חיים של יהודי (כי ה' יודע שיש לנשמה עוד חלק מתיקון חייה, לפעמים בקבלת יסורים באהבה בלי פקפוק באמונה, וכן הלאה). החלטה זו משמעותה היא: לא אכפת לי מאומה מרצונותי הפרטיים, ובלבד שלקב"ה יהיה נחת רוח מיהודי שיחיה עוד חודש שלם. תהיה בכך מצדך הכרזה שאין כמוה אודות האמונה בקדושת החיים. זו תהיה זכיה עצומה עבורך.

הבחור שקל את הדברים והחליט לקבל את הטיפול. וראה זה פלא. הרופאים נדהמו לראות כיצד הבחור עובר את כל התקופה הקשה בחיוך הנסוך על פניו, עד שאביו שאל אותי מה עשיתי לו שהוא כל כך מחייך. השבתי כי לא עשיתי מאומה, מלבד העובדה שנתתי לו להבין את משמעות החיים.

הוא אשר דיברנו. כאשר אדם משריש בלבו את ההכרה כי חייו באשר הם חשובים כל כך בעיני בורא העולם, עד כדי כך שהוא מוכן להקריב את כל העולם עבור חייו, וכמה נחת רוח הוא גורם בכל רגע של חייו לה', ממילא אותו אדם שמח ליטול חלק במשימה נעלה זו. הוא מרגיש כי הוא נעשה שותף ביצירה זו, שהיא יצירה נשגבה של עולם מלא. וכפי שנראה בסעיף הבא, הוא מתחזק גם בכך שלכל רגע יש חלק במילוי שליחותו הייחודית של האדם כאן בעולם ובתיקון נשמתו, ולכן זה לטובתו שהוא נשאר בחיים לפרק זמן נוסף על אף מצבו הבריאותו.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן