ראש חודש: הזכרת יעלה ויבוא בתפילה

יעלה ויבוא

בערבית, שחרית ומנחה של ראש חודש, מוסיפים "יעלה ויבוא" בעמידה. וגם המתפלל ערבית מוקדם מבעוד יום - פלג המנחה [שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. באמצע החורף בערך: 15:50. ובאמצע הקיץ בערך: 18:40], אומר "יעלה ויבוא". (ה רסה)

הכרזת יעלה ויבוא

בערבית של ראש חודש, ראוי ונכון להכריז בציבור בין הקדיש לעמידה: "יעלה ויבוא", כדי להזכיר לציבור לאומרו. והוא הדין בהכרזת: "מוריד הטל", "על הניסים" וכיוצא. וכתב הרשב"א שכן נוהגים בכל מקום, ואין בזה חשש הפסק, כיון שהוא צורך התפילה ממש. (וכן דעת הראבי"ה, שבלי הלקט, אבודרהם, מהרי"ל, שלחן ערוך סימן רלו, דרכי משה, הב"ח, כנסת הגדולה, הלבוש, אליה רבה, מגן אברהם ועוד. רנט)

נוסח יעלה ויבוא

יש אומרים כך: יעלה ויבוא, ויגיע ויראה וירצה, וישמע ויפקד ויזכר. אבל הנוסח היותר מדוקדק הוא: יעלה ויבוא, יגיע יראה וירצה, ישמע יפקד ויזכר. וכן הוא הנוסח בסידורים הישנים, והרוצה לדקדק יאמר כן. (ה תטז)

הנכון לומר: "לחן ולחסד ולרחמים" עם ו', ולא "לחסד" בלי ו'. (רבנו האר"י ז"ל, החיד"א, זבחי צדק, שמחת הרגל ועוד. ה רסה)

הנכון לומר: "ביום ראש החודש הזה". שכן הוא הנוסח במשנה (מסכת עירובין לט ע"א), וכן נוסחת רב עמרם גאון, סידור רש"י, מחזור ויטרי, סדר התפלה של הרמב"ם, הרי"ף, הרא"ש, וכן בסידורים קדמונים, זבחי צדק ועוד. (רסא)

שכח יעלה ויבוא בערבית

מי ששכח לומר יעלה ויבוא בתפילת ערבית של ליל ראש חודש, בין בלילה הראשון בין בלילה השני, אינו חוזר. (רס)

שכח לומר יעלה ויבוא בערבית, ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' [כדי לומר המחזיר שכינתו לציון], לא יאמר למדני חוקיך, כדי לחזור לומר יעלה ויבוא. וכן לא יאמר יעלה ויבוא בין המחזיר שכינתו לציון למודים. שכיון שהדין הוא שאינו חוזר, אם יאמר כן, הרי זה הפסק. ומכל מקום רשאי לאומרו בסיום "אלוקי נצור", כמו שרשאי להוסיף שם בקשות רחמים ותחנונים. (רס. ה רסט)

טעה בכפליים - שכח לומר יעלה ויבוא בערבית, וטעה וחשב שצריך לחזור ולהתפלל, וחזר להתפלל, ופתאום נזכר שאין צריך לחזור, ימשיך להתפלל, ויכוון שמכאן והלאה התפילה היא נדבה, ויוסיף בברכת שומע תפילה איזו בקשה שלא אמרהּ בתפילת ערבית הראשונה. [ככל תפילת נדבה, שצריך לחדש בה משהו נוסף.]

וכל זה דוקא שטעה בתפילת ערבית, אבל אם טעה בדבר שלא צריך לחזור בתפילת שחרית או מנחה, כגון ששכח לומר "על הניסים" בחנוכה או פורים בשחרית או מנחה, וטעה וחשב שצריך לחזור, ונזכר באמצע התפילה שלא חוזר, עליו להפסיק באמצע התפילה, ואפילו באמצע הברכה. וטעם החילוק ביניהם, כי מאחר ותפילת ערבית עיקרה רשות, רשאי לסיימה בתורת נדבה, כי אף מתחילה התחיל להתפלל אותה בתורת נדבה. מה שאין כן בשחרית ומנחה שהם חובה גמורה, והם במקום קרבן התמיד, ולא שייך שתהיה תפילתו חצי קרבן חובה וחצי קרבן נדבה. (כן דעת הרמב"ם, המאירי, ארחות חיים, אוהל מועד. וכן פסקו מאורי אור, חמד משה, תעלומות לב, חיי עולם, כף החיים ועוד. ובלאו הכי לראב"ד, הרשב"א והמאורות אפילו בשחרית ומנחה, ימשיך בתורת נדבה. קפט)

שכח יעלה ויבוא בשחרית או מנחה

שכח לומר יעלה ויבוא בשחרית או מנחה, ונזכר אחר שאמר ברוך אתה ה' [כדי לומר המחזיר שכינתו לציון], יאמר למדני חוקיך, כדי שייחשב לו כאומר פסוק בתהלים, ויחזור לומר יעלה ויבוא. ואם נזכר אחר שאמר, בא"י המחזיר שכינתו לציון, יאמר שם בין ברכה לברכה יעלה ויבוא עד כי אל מלך חנון ורחום אתה, וימשיך מודים. אבל אם נזכר אחר שאמר תיבת מודים, חוזר לתחילת רצה. וכן הדין אם נזכר בהמשך התפילה, אבל אם סיים את העמידה, דהיינו שאמר פסוק "יהיו לרצון אמרי פי" האחרון, ואינו רגיל לומר עוד תחנונים ובקשות, אפילו לא עקר את רגליו, הריהו חוזר לתחילת העמידה שוב. (רסה)

שכח לומר יעלה ויבוא ונזכר באמצע אלוקי נצור, ושמע קדיש או קדושה, אף על פי שמן הדין היה צריך לענות קדושה, אבל כאן לא יענה. כי אם יענה, הרי גילה דעתו שסיים את התפילה, שהרי הוא כבר עונה קדושה, ויצטרך לחזור לראש התפילה, ונמצא מרבה בברכות שאינן צריכות, על כן לא יענה אלא ישתוק וישמע מהחזן ויכוון לצאת ידי חובה [כדין הנמצא באמצע העמידה ושומע קדושה], ואז יחזור לרצה. ומכל מקום אם טעה וענה, יחזור להתפלל שוב בתנאי של נדבה. (רעא)

שכח לומר יעלה ויבוא בשחרית, והתחיל להתפלל מוסף, ונזכר כשהגיע להאל הקדוש, ימשיך מכאן והלאה "אתה חונן" לשם תפילת שחרית. (שח)

שכח לומר יעלה ויבוא בשחרית ונזכר אחר שהתפלל מוסף, חוזר להתפלל שחרית, ונכון שיניח תפילין בברכה ויתפלל עמם. ואם אפשר לו, יהדר להתפלל במנין. אבל אם נזכר לאחר חצות היום שכבר עבר זמן תפילת שחרית, יתפלל מנחה פעמיים, עמידה אחת למנחה ועמידה שניה לתשלומים של שחרית, ובזה אין צריך לחזור ולהניח תפילין. (עדר)

"ה' שפתי תפתח" - השוכח לומר יעלה ויבוא באופן שסיים את כל תפילתו ועליו לחזור מיד ולהתפלל, כשחוזר יתחיל מפסוק "ה' שפתי תפתח" ולא ידלג עליו. (ער)

ספק אמר יעלה ויבוא

המסופק אם אמר יעלה ויבוא בשחרית או מנחה, דינו כודאי לא אמר, וחוזר להתפלל. (רעא)

הגיע לברכת רצה וזכר שהיום ראש חודש וחשב בדעתו לומר תיכף יעלה ויבוא, ולאחר התפילה אין הוא זוכר אם אמר יעלה ויבוא או לא, צריך לחזור ולהתפלל. כי ברגע קט אדם מסיח דעתו לענין אחר, ומן הסתם אמר כפי שלשונו רגילה תמיד ללא "יעלה ויבוא". (רעג)

שמיעת החזרה

בכל אופן שטעה ועליו לחזור ולהתפלל, רשאי לצאת ידי חובה בשמיעת החזרה מהשליח ציבור. אך יאמר קודם החזרה לשליח ציבור שיכוון עליו, ויעמוד כמו שעומד בעמידה, וישמע היטב כל מילה, ולא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", אלא "אמן" בלבד. וכן לא יאמר עם הקהל מודים דרבנן, אלא ישמע את כל נוסח מודים מהשליח ציבור. ובשחרית, יענה "אמן" אחר ברכת הכהנים, [דהיינו אחר הברכה עצמה, ואחר כל פסוק ופסוק]. (ה רפג)

עצה טובה

כשמגיע בתפילה ליעלה ויבוא, טוב שיאמר תיבות "יעלה ויבוא" בקול רם מעט, כדי שיזכור שאמרו, ולא יסתפק לאחר התפילה. וכן נכון לעשות בכל הזכרה חדשה שבעמידה, ובפרט בהזכרות שאם טעה בהן, חוזר, כמוריד הטל, ברכנו, ברך עלינו ועוד. גם כשמזכיר בקול רם, עושה חסד עם הציבור שמזכירם לאומרו. וכתב תלמיד הרשב"א בספר צרור החיים: "שמעתי ממורי הרשב"א, כי הרמב"ן היה אומר ההזכרה [מוריד הטל, ברכנו וכדו'] בקול רם כל שלושים יום הראשונים, כדי שידע אם הזכיר או לא." (חזו"ע ימים נוראים קצג)

אשה ששכחה יעלה ויבוא

אשה ששכחה לומר יעלה ויבוא, דינה כדין האיש. ואפילו התפללה כבר שחרית, ועתה התפללה מנחה, ושכחה במנחה, עליה לחזור. כי הגם שהיא חייבת בתפילה אחת ביום, מכל מקום כיון שהחליטה להתפלל עתה גם מנחה, עליה להתפלל כהלכה. (רפג)

יעלה ויבוא בשומע תפילה

טעה ואמר יעלה ויבוא בברכת שומע תפילה, עליו לתקן ולומר שוב בברכת רצה כתקנת חז"ל. ואם נזכר לאחר מכן, חוזר לרצה. ואם סיים התפילה, יצא ידי חובה. מאחר וברכת שומע תפילה, היא בקשת תחנונים, ויעלה ויבוא הוא מענין הברכה שגם בו יש בקשת תחנונים לבורא עולם על ירושלים ועל משיח בן דוד ועל ישראל. (רסו)

יעלה ויבוא במודים

שכח ולא אמר יעלה ויבוא, ונזכר באמצע מודים ואמרו שם במקום שאומרים על הניסים, לא יצא ידי חובתו, וכאילו לא אמרו כלל, וחוזר לרצה. ואם סיים את העמידה, חוזר להתפלל שוב. מפני שאין שייכות יעלה ויבוא לברכת מודים, שברכת מודים היא ענין של הודאה על העבר, אבל יעלה ויבוא הוא בקשת תחנונים על העתיד. (רסה)

בדיקת ההלכה בתוך העמידה

אם לא אמר יעלה ויבוא, והוא עדיין בתוך העמידה, ואינו זוכר את ההלכה אם צריך לחזור ולאומרו או לא, אם אין באפשרותו לברר את ההלכה בעודו עומד במקומו, רשאי ללכת ולהביא ספר לעיין בו כיצד ינהג. (ה רעח)

לרמוז שלא להמתין

תלמיד חכם שהשליח ציבור ממתין לו עד שיסיים תפילתו, וקרה ששכח לומר יעלה ויבוא באופן שצריך לחזור לרצה, וחושש לטורח ציבור, לא ירמוז באצבעותיו לשליח ציבור שיתחיל בתפלת החזרה. כיון שאסור לרמוז בעמידה. אולם אם על ידי שממתינים לו, הוא נטרד ואינו יכול לכוון היטב, רשאי לרמוז לשליח ציבור, כיון שהדבר מפריע לו בעצם הכוונה בתפילה. (ה רעח)

שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בתפילת לחש

שליח ציבור ששכח לומר יעלה ויבוא בתפילתו בלחש, אם נזכר קודם שסיים תפילתו, יחזור לרצה כדין היחיד שטעה וכנ"ל. (קכו ס"ג. רפב) [אולם מכיון שאין זה מוסכם, כי יש אומרים שימשיך ויסמוך על החזרה, ויש אומרים שיפסיק את התפילה, לכן, עדיף שיחזור לרצה, אך יחליט בדעתו שלא להתפלל את החזרה, ויעלה אחר במקומו. ואם רואה שעד שיסיים יהיה טורח ציבור, ומחמת כן אינו מכוון, ירמוז להם בידו שיעלה אחר להתפלל החזרה. (ה"ב ו שיח) וכמבואר בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה".]

אבל אם נזכר השליח ציבור אחר שסיים את תפילתו, לא יחזור להתפלל בלחש מפני טורח הציבור, אלא יסמוך על חזרת התפילה ששם יזכיר יעלה ויבוא. (קכו ס"ד. רפב)

שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בחזרה של שחרית

שליח ציבור ששכח לומר יעלה ויבוא בתפילת החזרה בשחרית, אם נזכר אחר שחתם בא"י המחזיר שכינתו לציון, יאמר שם יעלה ויבוא לפני מודים. ואף אם כבר התחילו הציבור לומר מודים דרבנן, יאמר הוא יעלה ויבוא. ואם נזכר לאחר שהתחיל מודים, חוזר לרצה. ואם נזכר לאחר שהתחיל שים שלום [שכבר אמרו ברכת כהנים], יחזור לרצה, ויחזרו הציבור לומר מודים דרבנן, אך לא יאמרו שוב ברכת כהנים. ואם נזכר לאחר סיום החזרה, אינו חוזר, כדי שלא להטריח את הציבור, שהרי תיכף יתפלל מוסף ויזכיר שם ראש חודש. (רפב)

אם חל ראש חודש בשבת ושכח לומר יעלה ויבוא, דינו כשכח בחול, בין ליחיד ובין לשליח ציבור, וכנ"ל. (רפב)

שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בחזרה של מנחה

שליח ציבור ששכח לומר יעלה ויבוא בתפלת החזרה במנחה, אם נזכר קודם שסיים החזרה, חוזר לרצה כיחיד שטעה וכנ"ל. ואם נזכר בסיום החזרה, חוזר להתפלל את כל תפילת החזרה בקול רם, ואומרים קדושה שוב וכו'. (סימן קכו ס"ג. רפב)

שכח יעלה ויבוא במנחה והגיע הלילה

מי ששכח לומר יעלה ויבוא במנחה, ונזכר לאחר צאת הכוכבים, עליו להתפלל עמידה של ערבית פעמיים, אחת בשביל ערבית ואחת לתשלומים של מנחה.

ואולם אם בערבית כבר יצא ראש חודש, יתפלל ערבית פעמיים, אחת בשביל ערבית, והשניה יתפלל בתנאי של נדבה, ויאמר [בפיו או בלבו]: אם אני חייב לחזור ולהתפלל תפילת תשלומים, תפילה זו תהיה לחובתי לשם תשלומי מנחה, אבל אם אינני חייב לחזור ולהתפלל, תפילה זו לנדבה. וברור שבשתיהן אינו אומר יעלה ויבוא. (סימן קח סי"א. רצ)

שכח יעלה ויבוא במנחה בערב שבת

חל ראש חודש בשישי ושבת, ושכח לומר יעלה ויבוא במנחה של יום שישי, ונזכר בליל שבת, יתפלל עמידה של ערבית של שבת פעמיים, אחת בשביל ערבית ואחת לתשלומים של מנחה.

ואולם אם בליל שבת כבר אינו ראש חודש, מאחר ואינו יכול להתפלל ערבית פעמיים בתנאי של נדבה, כיון שלא מתפללים נדבה בשבת, [כי לא מקריבים קרבן נדבה בבית המקדש בשבת], יבקש מהשליח ציבור שיוציאו ידי חובה בברכת מעין שבע, ויעלה לו כאילו התפלל מספק. (סימן קח סי"א. רצא)