השקדים: אין איברים ’מיותרים’ בגוף האדם!

טליה שואלת: "שלום רב, רציתי לשאול לגבי איברים שנראים לכאורה מיותרים בגוף האדם (מכונים "שרידי איברים"). לדוגמה השקדים שנמצאים בגרון מתנפחים כשחולים ומפריעים לבלוע, מה המטרה שבהם? ישנו עוד איבר בגוף שנקרא תוספתן, גם הוא יכול להזדהם ח"ו ואז צריך לנתח ולחתוך אותו במהירות האפשרית, מה התועלת שבו? ברור לי שהקב"ה עושה הכול בחוכמה, ודבר לא נברא לחינם, לכן אשמח להבין את מה שנראה במבט ראשון מיותר בגוף".

* * *

שלום וברכה טליה, ותודה על שאלותייך.

בהזכירך איברים אלה, נגעת למעשה באחת הראיות החזקות לאמונה בתכנון, שכן, בעקבות תיאוריות הטוענות ל'מקריות' בטבע, מיהרו חוקרים בעבר להכריז על איברים 'מיותרים' בגוף האדם, כמו השקדים והתוספתן שהזכרת. טענו שהם "שרידי איברים" (Vestigial organs) - כלומר שרידים מנוונים חסרי תועלת לאדם. בעקבות אמונה שגויה זו, נהגו רופאים מנתחים למהר להסיר שקדים לילדים ללא צורך!

המדע התקדם מאז, וגילה להפתעתו תכנון בפרטים הזעירים ביותר בגוף האדם, כמאמר הפסוק "מה רבו מעשיך ה' - כולם בחכמה עשית (תהלים קד, כד). כל טענה ל'מקריות' בטבע נתגלתה עד כה כנובעת מבורות, כפי שניווכח.

תחילה אפתח במשל המלמד כיצד לגשת לנושא.

הבה נצייר בלבנו משל על בן-שבט אפריקאי שמוצא לראשונה בחייו שעון בשדה. הוא בוחן אותו היטב, מבחין במחוגים המצביעים על שעות היממה, מוצא את גלגלי השיניים המניעים את המחוגים בתחכום, מגלה את הסוללה שמספקת כוח לשעון, אשר בהסרתה חדל השעון מתפקודו. כל פרט מפרטי השעון מעידים על תכנון רב, והאפריקאי עסוק כל היום בחקירתו.

אין צריך לומר שהאפריקאי לא היה מעודו במפעל לשעונים, לא ראה סוללות ולא גלגלי שיניים עשויים מתכת, ורחוק מאוד מן היכולת לייצר בעצמו שעון דומה. הוא מגיע למסקנה המתבקשת שתכנון רב כל כך נעשה בכוונת יוצר ולא במקרה. כדברי רבי עקיבא שאמר: "בני, כשם שהבית מעיד על הבנאי, והבגד מודיע על האורג, והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקב"ה שהוא בראו".

כעת נוסיף למשל חלק ב': נניח שהאפריקאי היה מוצא בשעון, גלגל שיניים אחד שנדמה לו כ"מיותר", כי לא מצא לו כל תפקיד. בעקבותיו היה מכריז בגאווה על "מקריות" ביצירת השעון! האם לא היינו לועגים למסקנה כזו, הנובעת מבורות? הריהו לומד על השעון כתלמיד ולא כמורה, אין ביכולתו להתקרב ליצירת שעון דומה בכוחות עצמו. כיצד אפוא יחלק ציונים ליוצרו?! אין זו כי אם גאווה מופרזת מאוד שיוצרת עיוות בחשיבה.

הלוגיקה מלמדת מן הכלל אל הפרט (דדוקציה): התכנון הרב שהתגלה עד כה בשעון בוודאות - הוא שמעיד כאלף עדים על כך שגם פרטי השעון הקטנים מתוכננים, גם אם אין עדיין יכולת לרדת לסוף דעתו של השען ביצירתם. אחרי הכל, יודעים אנו שאפילו מה שנראה כמו "שריטה" חסרת משמעות בתחתיתו של שעון, אינו אלא חריטת שם החברה. גם אם שעון עשוי לתפקד ללא פרטים זעירים במנגנון הפנימי, הגיוני שפרטים אלו נועדו לעזור לשעון לדייק, או מסייעים לשימור וחיזוק איבריו הגדולים יותר.

כמו במשל, כך גם במציאות.

ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופנו מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן: אפילו התא הקטן ביותר מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו-יורק. בכל אחת מעינינו יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, אשר קולטים תמונה חדה וצבעונית של המציאות. מוחנו הוא מחשב-על אשר אף מכונה לא מתקרבת לרמת מורכבותו. מוח האדם מפעיל יותר ממאה מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר גדול יותר מכל הכוכבים בגלקסיה, וכולם בנויים בתיאום המאפשר את הפעלת הגוף. המדע עדיין מגשש באפילה בחקירת כל נפלאות גוף האדם, ובפרט מנגנוניו הזעירים ביותר - התאים, מערכת החיסון ועוד.

כיצד יכול אדם לראות כל אלה, ולחשוב שמשהו בהם מיותר?

אלא שאנו, בשונה מן האפריקאי במשל, זכינו לגלות עוד בדורנו תפקידים אף לפרטים הזעירים. השקדים, התוספתן ואיברים נוספים שחשבו אותם בעבר לחסרי תכלית, התגלו כמונעי מחלות וכמאגרי חיסון טבעיים של הגוף. יש לנו אפוא ניסיון המלמד לבטוח בנפלאות הבריאה, ולא למהר להסיק מסקנות מתוך בורות.

הנה דוגמה חשובה: כאשר נחקר הדנ"א לראשונה, חקר הגנום האנושי לא מצא כל תפקיד ליותר מ-90% מהחומר הגנטי של הדנ"א, ולכן מיהרו לכנותו בשם "פסולת דנ"א". אך כאשר המחקר התפתח, התגלה שבתוך ה"פסולת" הזו חבויים רצפי דנ"א אשר דואגים לוויסות הפעילות של החומר הגנטי. רצפים אלה "קופצים" ממקום למקום בדנ"א, וכך יוצר בין השאר וריאציות בטבע. הם חיוניים למעבר של הגנים למצב פעיל בזמן הנכון ובמקום הנכון, ובלעדיהם לא תיתכן השונות בטבע.

(מתוך "עשר התגליות המדעיות החשובות של 2004 ע"פ כתב העת "Science").

היתה זו דוגמה נוספת לאופן שבו המדע צועד בצעדי-צב אחרי גילוי התכנון שבטבע, אך ממהר להסיק מסקנות נגד תכנון. מדוע לא לומדים מדוגמאות אלה מעט ענווה רציונלית?

* * *

השקדים (Tonsils) הם שתי בלוטות בגודל ענב בצבע ורוד, הדומות לשני כדורים הנמצאים משני צידי הגרון. מכאן הגיע שמם: "שקדים". בעבר חשבו אותם ל'שרידי איברים' מנוונים, ולכן היו ממהרים להסירם בניתוח, אפילו בילדים שלא נזקקו להסרתם. היתה זו דוגמה קלאסית להסקת מסקנות שגויות מתוך בורות, שכן התגלה לאחר מכן שהשקדים הם חלק ממערכת הלימפה (- חלק ממערכת החיסון) אשר אחד מתפקידיה הוא ללכוד ולהשמיד חיידקים ונגיפים מזיקים, אך יותר מזאת - לייצר נוגדנים כנגד אותם מזיקים.

כיום אין חולק על כך, שתפקידם של השקדים להגן נגד זיהומים בדרכי הנשימה. זוהי למעשה הסיבה לכך שהם נוטים לחלות בדלקת. 

אפשר לראות בהם את השער לקנה הנשימה, את האמצעי הראשון שהגוף משתמש בו בהגנה מפני מזיקים מבחוץ.

רופאים כותבים: "הרבה פחות ניתוחים להסרת שקדים נעשים כיום, מאשר בעבר, מכיוון שכיום ידוע שהשקדים מגינים מפני פתוגנים הנכנסים אל הלוע. הם אפוא קו ההגנה הראשון מפני התקפה על הגוף"

(מקור: Inquiry into Life 10th edition, Mader, McGraw Hill, copyright 2003 p293)

    "Fewer tonsillectomies are performed today than in the past because it is now known that the tonsils remove many of the pathogens that enter the pharynx; therefore, they are a first line of defense against invasion of the body" Inquiry into Life 10th edition, Mader, McGraw Hill, copyright 2003 p293

יתירה מזו, התגלה כי דווקא בילדים רכים חשיבותם של השקדים רבה יותר. אצל עוברים הם אחראים להפרשה ולייצור של נוגדנים, ואצל ילדים הם משמשים כ"מאבטחים" הלוכדים חיידקים מאזור הפה והלוע. אצל מבוגרים מערכת החיסון כבר התחזקה, ולכן אינם נוטים לחלות בדלקת שקדים כילדים. כריתת שקדים מבוצעת כיום רק במקרים קשים שבהם השקדים מתנפחים, נושקים זה לזה, וכך גורמים לאירועי דום נשימה. יש לציין שעשן סיגריות גורם לגירוי הרקמות שעל השקדים, וזו סיבה נוספת למה לא כדאי לעשן.

אך הממצא האחרון הוא המעניין ביותר (מתוך ויקיפדיה):

"מחקרים רבים קישרו בין ניתוח שקדים לבין השמנת יתר. לדוגמה, אחד מהמחקרים מציג ממצאים לפיהם כריתת שקדים העלתה בכ-61% את הסיכון להשמנת יתר בקרב ילדים שעברו כריתת שקדים ללא כריתת אדנואידים. כשבמקביל לכריתת השקדים בוצעה כריתת אדנואידים עלה הסיכון להשמנת יתר בכ-136%"

[מקור: "Tonsillectomy linked to excess weight gain in kids", Reuters Health, SOURCE: Pediatrics April, 2009]

מסתבר שיש לשקדים תפקידים נוספים, בלתי ידועים, שעדיין נדרשים למחקר. מה שבעבר זכה לזלזול, מתגלה כבעל תפקידים מורכבים ביותר.

בכתבה הבאה נעיין בעז"ה בתפקידיו של התוספתן.