הלכות שבת: אוהל ומחיצה

פתיחת וסגירת גגון העגלה

האם מותר לפתוח ולסגור את גגון העגלה בשבת?

אע"פ שאסור לפתוח אוהל בשבת ואפילו הוא אוהל עראי (שו"ע סימן שט"ו ס"א), מ"מ אם הוא עשוי כגוף אחד וכיחידה אחת כגון גגון המורכב לעגלה, מותר מעיקר הדין לפותחו בשבת, דאין זה נחשב כעשיית אוהל חדש אלא רק סידור האוהל הקיים (משנ"ב ס"ק כ"ז בהבנת רש"י והמג"א, חזו"א סימן נ"ב אות ו' על פי השו"ע בסימן שט"ו ס"ה בדין כסא טרסקל[א]), ויש אוסרים[ב] (שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת או"ח סימן ל', אגרות משה ח"ד סימן ק"ה סוף אות ג', שבט הלוי ח"ג סימן נ"ד, אול"צ ח"ב פכ"ח תשובה ב').

ולכן מעיקר הדין מותר לפתוח ולסגור את גגון העגלה בשבת, והמחמיר לפותחו מערב שבת כשיעור טפח (8 ס"מ) כדי שבשבת יוכל לכל הדעות להוסיף עליו מדין תוספת אוהל, תבוא עליו ברכה (חזו"ע שבת ה' עמוד ש"ב). וכן בשעה שחוזר ומקפל את גגון העגלה נכון להחמיר שלא לקפלו לגמרי, אלא ישאיר שיעור טפח (מדין סתירת אוהל לפוסקים האוסרים).

פריסת כיסוי ניילון על עגלה

האם מותר לפרוס כיסוי ניילון על העגלה כדי שלא יתרטב התינוק בגשם?

אם גגון העגלה פתוח מלפני שבת טפח (8 ס"מ) יכול לפרוס את כיסוי הניילון מדין תוספת אוהל עראי שהותרה בשבת (סימן שט"ו ס"ב). ויתחיל לפרוס הניילון מהצד הפתוח כלפי מטה ולא להיפך (חזו"א סימן נ"ב אות ח').

ואם לא פתח את גגון העגלה קודם השבת, אסור לו לפרוס את הניילון על גבי העגלה שהרי מאהיל בכך על התינוק, אכן יכול לפתוח בשבת את גגון העגלה (למתירים הנ"ל בתשובה הקודמת וכך נוקטים מעיקר הדין הלכה למעשה) ואז לפרוס הניילון[ג] (שש"כ פכ"ד הערה מ"ו בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, וטעמו דמה שמתירים לפותחו הוא משום שדנים אותו כפתוח מערב שבת ולכן נחשב כמוסיף על האוהל).

ואין חילוק בכל זה בין סתם ניילון לבין ניילון המיוחד לעגלה[ד].

וכשאין גגון לעגלה מותר לומר לגוי לפרוס את כיסוי הניילון בשבת, משום שקטן דינו כחולה שאין בו סכנה שצרכיו נעשים על ידי גוי, או על ידי יהודי בשינוי (סימן שכ"ח סי"ז), וכשאי אפשר בשינוי מותר כרגילותו (משנ"ב שם ס"ק ק"ב, וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד קע"ז).

כיסוי בריכה בשבת

האם מותר לכסות בשבת בריכה הנמצאת בחצר?

על פי המבואר בשו"ע (סימן שט"ו סעיף י"ג) אסור לכסות סיר גדול או חבית גדולה (שמחזיקה ארבעים סאה ויותר, ורחבה לפחות שתי אמות - 98 ס"מ[ה]) על פני כולה, משום איסור אוהל[ו]. והוא הדין לכיסוי בריכת חצר שאין לכסותה על פני כולה.

אלא שישנם כמה אופנים שבהם מותר לכסות בריכה בשבת[ז]:

א. לא לכסות את כל הבריכה אלא להשאיר חלק ניכר ממנה מגולה[ח] (שו"ע שם).

ב. אם המים גבוהים עד סמוך לשפה באופן שיש פחות מטפח (8 ס"מ) בין המים לכיסוי הבריכה - מותר לכסות, לפי שאין אוהל בחלל פחות מטפח (שם).

ג. אם קודם השבת קשר את הברזנט או הכיסוי לצד אחד של הבריכה באזיקונים וכדו', יכול בשבת לכסות את הבריכה לפי שדינו ככיסוי המחובר בצירים שנחשבים כיחידה אחת וכגוף אחד (משנ"ב ס"ק מ"ח).

ד. נחלקו האחרונים אם מותר לכסות את החבית או הסיר בכיסוי המיוחד להם (שמשתמש בו כל הזמן לשם כיסוי), דעת המג"א (סק"ו) לאסור, וכן פסק המשנ"ב (ס"ק מ"ח). ואילו דעת הט"ז להתיר, וכן פסקו הבא"ח (פרשת שמות ס"י) והחזו"ע (שבת ה' עמוד ד"ש - ש"ה).

ולפי זה בכיסוי ניילון המיוחד למידות הבריכה באנו למחלוקת האחרונים הנ"ל שלדעת הט"ז הבא"ח והחזו"ע מותר לכסות, ולדעת המג"א והמשנ"ב אסור לכסות.

אלא שבכיסוי זה יש להסתפק שמא אף לדעת המשנ"ב יש להתיר, על פי מה שכתבו הפוסקים שכיסוי עם ידית דינו ככיסוי המחובר בצירים[ט], ומכיון שכיסוי הבריכה מתאים בדיוק לפי מידות אורך ורוחב הבריכה יתכן שדינו ככיסוי עם ידית שמותר.

ה. אם פרס את כיסוי הבריכה לפני השבת שיעור טפח (8 ס"מ) ורוצה להמשיך לכסות הבריכה בשבת נחלקו הפוסקים, לדעת המשנ"ב (שעה"צ אות נ"ט) והבא"ח (ש"ש פרשת שמות -  סעיף י"א) הדבר מותר[י], ואילו לדעת החזו"ע (שבת ה' עמוד ש"ה) אסור[יא].

הנחת צלחת על קנקנן שתיה

האם מותר להניח צלחת על קנקן שתיה כדי שלא יפלו לכלוכים לשתיה?

על פי המבואר בשו"ע (סימן שט"ו סעיף י"ג) אסור לכסות סיר או חבית גדולה (שמחזיקה ארבעים סאה ויותר, ורחבה לפחות שתי אמות – 98 ס"מ) על פני כולה, משום איסור אוהל.

והנה לכאורה לפי זה היה מקום להתיר לכסות את קנקני השתיה משום שהם בכלל כלים קטנים שאין איסור לכסותם, מ"מ מחדש המשנ"ב (סימן שט"ו ס"ק מ"ח) בשם הפמ"ג (משבצות זהב סק"ד) שכיון שהובאו לכאן בשבת נחשב כאילו עשה את המחיצות מחדש במקום זה[יב], וכשחוזר ומכסה את הכלי הרי שעשה גם גג וגם מחיצות שזה אסור בשבת אפילו בכלים קטנים.

ולכן אסור לכסות קנקני שתיה בצלחת משום איסור אוהל, אא"כ יש פחות מטפח בין השתיה לכיסוי (שו"ע שם ובמשנ"ב ס"ק מ"ט, דבפחות מטפח אין על כך שם אוהל). ובכיסוי המיוחד לכך תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל (תשובה ג') ואם יש בו גם ידית מותר לכולי עלמא[יג] (כנ"ל בתשובה הקודמת ובהערה ט').

העמדת מחיצה בין גברים לנשים

האם מותר לשים מחיצה בין גברים לנשים בעת שיעור תורה?

השו"ע פוסק (סימן שט"ו ס"א) מותר לעשות מחיצת עראי בשבת, ולא גוזרים איסור בעשיית מחיצת עראי אטו מחיצת קבע (שיש בעשייתה איסור דאורייתא של תולדת מלאכת בונה) כפי שגזרנו באוהל עראי, לפי שעיקר האוהל הוא הגג שמאהיל ומגן על האדם מפני החמה והגשמים, ולכן גזרו בו משום אוהל קבע, משא"כ מחיצות עראי לבד לא נחשבים כאוהל כלל[יד] (משנ"ב סק"ג).

מ"מ ממשיך השו"ע וכותב שמחיצה המתרת אסור לעשותה בשבת, אפילו היא מחיצת עראי (פחות משמונה ימים), ולכן סוכה שהיה לה רק שתי דפנות, אסור להוסיף לה מחיצת עראי כדופן שלישית, משום שנחשבת מחיצה זו כבנין, דעל ידה הוכשרה הסוכה[טו].

וכן אסור להעמיד מחיצה כנגד המתפלל כדי שיוכל לשבת בפניו, משום שהיא מחיצה המתרת האסורה בשבת[טז].

אולם מותר להעמיד מחיצה הנעשית לצניעות (רמ"א שם בשם הטור), כגון בין גברים לנשים בשעת הדרשה או בשבע ברכות (משנ"ב שם בסק"ה בשם המרדכי), ואין זה נחשב כמחיצה המתרת )אע"פ שאסור לגברים ונשים לשבת יחד באופן שרואים אחד את השני[יז]), לפי שאין ההיתר נובע מדין מחיצה והפרדת רשויות בין הגברים לנשים, אלא מדין כיסוי והסתר שלא יראו אחד את השני אף שאין בו דיני מחיצה וכגון שהסדין נע ונד ברוח מצויה או שגבוה ג' טפחים מעל הקרקע, ולכן לא שייך להחשיב מחיצה זו כמחיצה המתרת (שו"ת אז נדברו חי"ג סימן ט'[יח]). 

תליית תמונה בשבת

האם מותר לתלות תמונה על מסמר הקבוע בקיר?

לדעת המגן אברהם (סימן שט"ו סק"ב (מותר לתלות תמונה או שעון על מסמר הקבוע בקיר אפילו אם עתידים להישאר שם זמן מרובה[יט], וכן פסקו המשנ"ב (סק"ז) האגרות משה (ח"ה סימן כ"א) והחזו"ע (שבת ה' עמוד שט"ו).

אולם לדעת החזו"א (סימן נ"ב אות י"ג) אסור לתלות תמונה או שעון אם עתידים להישאר שם באופן קבוע (יותר מ - 7 ימים), דאף שאין בכך איסור אוהל, מ"מ יש בזה איסור מוסיף על הבניין, ואף איסור מוקצה[כ] (חזו"א שם סימן מ"ג ס"ק י"ז. אורחות רבינו ח"ה עמוד ק"א שמרן החזו"א זצוק"ל אסר להוריד ולתלות תמונות התלויות על הקיר, ואם נפל אסר להחזירו למקומו, ואף אסר לטלטלו מדין מוקצה).

ולעניין הלכה, מותר מעיקר הדין לתלות ולהוריד תמונה מהקיר ואין בזה איסור אוהל בונה או מוקצה, ומ"מ כיון שבדרך כלל אין הכרח לתלות את התמונה או השעון דווקא בשבת, ראוי להחמיר ולהימנע מלתלותם בשבת כדי לחוש לשיטת החזו"א[כא].

הנאה מאוהל שנעשה בשבת

שמיכה שנפרסה בשבת על גבי העמודים שבחצר, האם מותר לשבת בצל השמיכה?  

אוהל עראי אסור לעשותו מדרבנן, כמבואר בשו"ע (סימן שט"ו ס"א) ובמשנ"ב (סק"ב ובשעה"צ אות ב'[כב]), ולכן אם עבר ועשה זאת בשוגג מותר ליהנות ולשבת בצל השמיכה בשבת, כדין כל איסור דרבנן שעשהו בשוגג שמותר ליהנות ממנו בו ביום, כמבואר ברמב"ם (פרק כ"ג מהלכות שבת הלכה ח') ובבה"ל (סימן שי"ח ס"א ד"ה המבשל בשבת בשם הגר"א. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמ' ר"א - ר"ב).

ואם עשהו במזיד אסור ליהנות ולשבת בצל השמיכה בשבת. וכן מבואר מדברי השו"ע (סימן שס"ב ס"ג) דהעושה מחיצה המתרת בשבת כדי להתיר הטלטול באותו מקום, אם עשהו במזיד אסור ליהנות ולטלטל שם, ואם עשהו בשוגג מותר ליהנות מהמחיצה ולטלטל שם בשבת.

וכן אוהל שעושים הילדים למשחק שאסור לעשותו, מ"מ אם עשו זאת בשוגג מותר ליהנות ממנו בשבת. ואסור לפרקו מדין סותר (עי' סימן שט"ו ס"ד).

עשיית מחיצת עראי מלבנים

מחיצת עראי האם ניתן לעשותה ע"י לבנים (שייחדם לכך דאינם מוקצה)?

הבה"ל (סימן שט"ו ס"א ד"ה ואין מחיצה אסורה) מקשה מדברי הגמרא (ביצה לב ע"ב) אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב. דהיינו, ההולך בשדה והוצרך להתפנות יכול לקחת אבנים ולשים מארבע רוחות וליצור כעין בית כסא כדי שיוכל להתפנות שם, ומסיקה הגמרא שהטעם שאין בזה איסור בניין ביצירת המחיצה לפי שעשה רק מחיצות ללא גג שאיסורו מדרבנן בלבד, ובמקום כבוד הבריות לא העמידו חכמים דבריהם (וכן פסק השו"ע בסימן שי"ב ס"י).

משמע מדברי הגמרא שרק במקום כבוד הבריות התירו לעשות את מחיצת האבנים, וקשה הרי זו מחיצת עראי[כג] (שאינה מחיצה המתרת), ואם כן היה להתירה גם שלא במקום כבוד הבריות כדין מחיצת עראי המותרת בשבת.

מתרץ הבה"ל שתי תירוצים שמהם יוצא השלכה הלכתית למעשה:

תירוץ א' - במחיצת אבנים החמירו חז"ל יותר ואסרו אף עשיית מחיצת עראי, כיון שהרגילות להשתמש באבנים לבניין קבע, ורק במקום כבוד הבריות התירו עשיית מחיצת  עראי מאבנים.

אולם בשאר מחיצות כגון וילון סדין וכדו' שאין דרך להניחם שם בקביעות לא החמירו רבנן והתירו לעשותם באופן עראי בשבת. ולכן מותר לתלות שמיכה על מסמרים קיימים כדי להגן מהשמש או לתלות וילון על מוט קיים.

לפי זה יוצא שאף שהותר לעשות מחיצת עראי בשבת, מ"מ אסור לעשותה על ידי לבנים (באופן שייחד אותם דאינם מוקצה), משום שדרך לעשותם לבניין קבע והחמירו בהם חז"ל טפי.

תירוץ ב' - אין חילוק בין מחיצת אבנים לשאר מחיצות ובכל אופן מותר לעשות מחיצת עראי בשבת (אפילו מאבנים שדרך לעשותם בקביעות), ומה שאסרו לעשות מחיצת אבנים לישב עליהם הוא משום "גזירת איצטבא[כד]", ובמקום כבוד הבריות לא העמידו דבריהם.

ולעניין הלכה, מדברי הבה"ל (שם) נראה שהתירוץ השני הוא העיקרי שאין חילוק בין מחיצת אבנים לשאר מחיצות, ולכן במקום צורך שרוצים לעשות מחיצת עראי בשבת ואין ברשותם אלא רק אבנים שייחדם מערב שבת[כה], יכולים להקל ולעשות מהם המחיצה.

הנחת דיקט ומזרון בשבת ע"ג המיטה

האם מותר להניח דיקט ומזרון בשבת על מיטה ולהוציאם בגמר השימוש?

להניח את הדיקט והמזרון מותר אף אם דפנות המיטה מגיעות לארץ, לפי שהמיטה נמצאת כאן קודם השבת והרי זה כעושה גג ללא מחיצות שמותר, כיון שאינו עשוי לאוויר שמתחת[כו]. אך אם העביר את המיטה ממקום למקום בשבת אסור להניח עליה את הדיקט או המזרון אם שתי דפנות מגיעות לארץ (סימן שט"ו ס"ד ובשעה"צ אות ל"א).

ולסלקם לאחר השימוש הדבר תלוי בסוג המיטה, אם זו מיטה עם שתי מחיצות המגיעות לארץ - אסור להסיר המזרון משום סתירת אוהל[כז] (סימן שט''ו שעה''צ אות כ"א ול"א), אך אם זו מיטה שאין לה מחיצות אלא עשויה במסגרת ברזל עם ארבע רגליים בזוויות ועליה מניחים הדיקט והמזרון (כפי שמצוי בישיבות), מותר להסיר ממנה המזרון.

ובמיטות העשויות שלבים - קרשים מצד לצד וחלל בין קרש לקרש שעליו שמים את המזרון, הדבר תלוי, אם בין קרש לקרש יש פחות מג' טפחים (עד 23 ס"מ) מותר לשים מזרון וכן מותר להסיר את המזרון[כח], לפי שמדין "לבוד" נחשבת המיטה כסגורה ועשויה, ולכן מותר להוסיף עליה או להסיר ממנה[כט] (שם בשו"ע ובמשנ"ב ס"ק כ"ה).

אולם אם בין קרש לקרש יש חלל ג' טפחים ומעלה (24 ס"מ) אין כאן לבוד ואסור להסיר את המזרון מהמיטה מדין סתירת אוהל, וכן אם פותח את המיטה התחתונה אסור להשים עליה מזרון, לפי שבפתיחה נחשב שעשה המחיצות במקום זה וכששם עליה את המזרון הרי שעשה גם אוהל וגם מחיצות ואסור (סימן שט"ו ס"ק מ"ח במשנ"ב וכנ"ל בתשובה ד').

ומבדיקה שנעשתה ברוב המיטות אין חלל ג' טפחים בין שלב לשלב (אלא בערך 17 ס"מ חלל), ועושים זאת בצורה צפופה כדי שהמזרון לא ישקע בחלל שבין קרש לקרש.

ולכן במיטות המצויות בימינו מותר לשים או להסיר המזרון, וכן לפתוח את המיטה ולשים עליה את המזרון, ואין בזה חשש בניית או סתירת אוהל לפי שאין בין כל שלב לשלב ג' טפחים (24 ס"מ).

אך ראוי שכל אחד יבדוק בעצמו אם אכן במיטתו אין ג' טפחים בין שלב לשלב, ואם ימצא שיש חלל ג' טפחים דינו כנזכר לעיל שאסור להסיר ממנו המזרון וכן אסור לפתוח המיטה ולשים עליה המזרון.

תליית ניילון על חבלי כביסה

האם מותר לפרוס ניילון על חבלי כביסה שתלויים בהם בגדים כדי שלא יתרטבו מהגשם?

אם אין בין חבל לחבל ג' טפחים (פחות מ – 24 ס"מ), מותר לפרוס על גבי הבגדים את הניילון, לפי שכל פחות מג' טפחים חשיב לבוד, ורואים כאילו כל החבלים מחוברים יחד וסגורים כאוהל, וכשפורס את הניילון מוסיף על האוהל הקיים (סימן שט"ו ס"ב וע"ע לעיל תשובה ט').

ואין חובה שבין כל החבלים יהיה פחות מג' טפחים אלא די אפילו אם בין שני חבלים בלבד אין שיעור ג' טפחים, ויתחיל לפרוס מהם ימינה ושמאלה[ל] (משנ"ב שם ס"ק י"ג בשם הגר"ז).

אולם אם בין כל החבלים יש יותר מג' טפחים אסור לפרוס את הניילון, לפי שעשוי לאוויר שמתחת (להגן על הבגדים מפני הגשם), וכל אוהל שעשוי לאוויר שמתחת אסור לעשותו בשבת[לא] (שו"ע שם ס"א ובמשנ"ב סק"ב).

מבדיקה שנעשתה אין בין חבל לחבל ג' טפחים ולכן מותר לפרוס את הניילון על הבגדים להגן מפני הגשם, אך יתכן וישנם מקומות שעושים בהם רווחים גדולים יותר בין החבלים ולכן יש לבדוק זאת קודם השבת (וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד קע"ד).

הנחת ספר על גבי שני ספרים אחרים

האם מותר להניח ספר בצד אחד וספר בצד השני וספר שלישי על גביהם כדי להגביהו שהרי עושה גג ומחיצות, והאם יש בזה משום ביזיון הספרים?

מותר להניח ספר אחד בצד ימין וספר שני בצד שמאל וספר שלישי על גביהם, אף שהספרים משני הצדדים הם כמחיצות והספר שעל גביהם הוא גג, משום שאינו צריך לאוויר שתחתיהם, ואין איסור בעשיית אוהל שאינו עשוי להגן אם אינו משתמש באוויר שתחתיו[לב] (שו"ע סימן שט"ו ס"ז וברמ"א שם).

ולעניין ביזוי הספרים נחלקו הפוסקים:

דעת הט"ז (יו"ד סימן סימן רפ"ב ס"ק י"ג) - אסור לקחת ספר ולהשתמש בו כדי להגביה את הספר השני שלומד בו, ומה שהתיר השו"ע להעמיד שני ספרים וספר שלישי על גביהם מדובר באופן שעתיד להשתמש וללמוד באותו לימוד בכל הספרים, ומכיון שכך נחשב הדבר כצורת לימוד ומותר, אבל אם לא לומד בספר התחתון - אסור.

או שמדובר באופן ששני הספרים התחתונים כבר היו מונחים שם ולכן מותר להניח ספר שלישי על גביהם, אך להביא את הספרים במיוחד ולהניח את הספר השלישי על גביהם אסור, אף שזה מסייע לו בלימוד בספר העליון.

אולם דעת המג"א (סימן קנ"ד ס"ק י"ד) - מותר לקחת ספר ולהשתמש בו כדי להגביה את הספר השני שלומד בו, ואין בזה משום ביזיון הספר התחתון משום שעושה זאת לצורך לימודו, שיהיה לו נוח יותר ללמוד בספר העליון. וכן פסק החיי אדם (כלל ל"א סמ"ח) להתיר.

ולעניין הלכה, דעת המשנ"ב (סימן שט"ו סק"ל וכן בסימן קנ"ד ס"ק ל"א) והחזו"ע (שבת ה' עמ' ש"כ - שכ"א) להקל כדעת המג"א שכל שהוא לצורך הלימוד מותר ואין בזה משום ביזיון הספרים, וכן עיקר[לג]. אך שימושים שאינם לצורך הלימוד אסור[לד], ויש להיזהר בזה מאוד כדי שלא יהיה חלילה בגדר כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ (שמואל א ב, לא. יעוי' בספר חסידים הקטן לר' משה הכהן, בן אחותו של הרא"ש), ומתוך מה שמכבד את ספרי הקודש ניכרת יראת השמים שבו (בטוב ירושלים עמוד רצ"ד בשם הראשית חכמה), וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות (אבות פ"ד מ"ו), ובכלל כבוד התורה לכבד הספרים ואת דפי הספרים שנתקלקלו (של"ה הקדוש מסכת שבועות אות נ'), והיא הנותנת שיזכה לכתרה של תורה (פלא יועץ ערך ספר).

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה. לרכישה לחצו כאן.