יהדות
הלכות שבת - בישול
האם מותר לשפוך תה קר או חלב קר לתוך כוס עם מים רותחים (כלי שני)? האם מותר ליתן תמרים קפואים בתוך כוס מים חמים? חתיכות בשר שנשארו מסעודת ליל שבת, האם מותר ליתנם בסיר החמין (צ'ולנט)? האם מותר ליתן מרק קר או חלב קר על גבי טס מתכת הנמצא על הפלטה וברגע שיתחמם מעט יקחנו קודם שיגיע ליד סולדת? האם מותר לערות מים מהמיחם ישירות על נס קפה וסוכר או רק באמצעות כוס?
- הרב אופיר יצחק מלכא
- פורסם ט' אלול התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)נתינת לח שנצטנן בכלי שני רותח
האם מותר לשפוך תה קר או חלב קר לתוך כוס עם מים רותחים (כלי שני)?
מותר ליתן תה קר לתוך מים רותחים הנמצאים בכלי שני, דלח שנצטנן מותר ליתנו בכלי שני רותח[א] (סימן שי"ח ס"ק כ"ג במשנ"ב, וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בחזו"ע שבת ד' עמוד שכ"ב, אור לציון ח"ב פ"ל תשובה י"א. וע"ע לקמן תשובה ח').
ולעניין צביעה נכון להחמיר שהמשקה הצובע יהיה למטה, ועליו יערה את המים (שעה"צ אות ס"ה), דבזה יוצא גם ידי חובת הסוברים שיש צביעה במשקים[ב] (בא"ח ש"ש פרשת פקודי ס"ד).
ולכן טוב יעשה אם יערה מהכוס הרותחת על התה הקר[ג]. וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד קפ"ט ור"ב).
נתינת תמרים קפואים בכלי שני
האם מותר ליתן תמרים קפואים בתוך כוס מים חמים?
דעת המשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק ל"ד) כדעת המג"א (ס"ק ט"ו) שאסור ליתן תמרים קפואים לתוך מים חמים בכלי שני, משום מחזי כמבשל, וגם יש לחוש לבישול מדין ספק קלי הבישול (משנ"ב ס"ק מ"ב), וכן דעת הבן איש חי (ש"ש פרשת בא ס"ו) להחמיר בזה. ובכלי שלישי מותר (ס"ק מ"ז במשנ"ב שם הפמ"ג).
אולם דעת החזון איש (סימן נ"ב ס"ק י"ח), האור לציון (ח"ב פ"ל תשובה ה') והחזו"ע (שבת ד' עמוד ש"ל, שע"ו) להקל כשבא להטעים כגון לימון ונענע, דלא חוששים לכל מאכל שהוא ספק קלי הבישול, ואין בזה מחזי כמבשל היות ובא רק להטעים, אך בתמרים אסור משום מחזי כמבשל שהרי לא באים לתת טעם במים[ד].
והוא הדין לעניין נתינת דבש (אינו עובר תהליך בישול) או סוכרזית (מכיל רכיבים לא מבושלים), דתלוי במחלוקת הנ"ל. וע"ע לקמן תשובה ז' וי"ט.
נתינת חתיכות בשר בסיר החמין בשבת
חתיכות בשר שנשארו מסעודת ליל שבת, האם מותר ליתנם בסיר החמין (צ'ולנט)?
מותר ליתן חתיכות בשר מבושלות לסיר החמין, ואין בזה חשש בישול, כיון שאין בישול אחר בישול ביבש[ה]. ואף שמצטמק ויפה לו מותר (שו"ע סימן שי"ח ס"ד ובמשנ"ב סק"נ, כה"ח אות נ"ט, חזו"ע שבת ד' עמוד שמ"ח).
ומצד איסור הטמנה אין חשש, כיון שאין הטמנה באוכלין (שו"ע שם).
וכל זה בתנאי שהסיר לא עומד על גבי אש גלויה (מטעם איסור חזרה), דחיישינן שמא יגביה את עוצמת האש (משנ"ב ס"ק ל"ג ובשעה"צ אות מ"ו, חזו"ע שם עמוד שד"מ). ואם הסיר עומד על גבי פלטה או טס מתכת המכסה את האש עיין במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א (עמוד קצ"ה ורכ"ו).
חימום חלב קר לפחות מיד סולדת
האם מותר ליתן מרק קר או חלב קר על גבי טס מתכת הנמצא על הפלטה וברגע שיתחמם מעט יקחנו קודם שיגיע ליד סולדת?
אסור ליתן משקה צונן אף שהוא מבושל על גבי טס מתכת הנמצא על הפלטה, מחשש שמא ישכחנו עד שיגיע לחום שהיד סולדת בו, ונמצא מבשל[ו] (סימן שי"ח סי"ד ובמשנ"ב ס"ק נ"ד, בא"ח ש"ש פרשת בא סי"ב).
ואם עשה כן בשוגג[ז] בדיעבד מותר לשתות וליהנות מהמשקה אף בשבת, וכדין כל איסור דרבנן בשוגג (בה"ל סימן שי"ח ס"א ד"ה המבשל בשבת, חזו"ע שבת ד' עמוד שע"ג). ואף שלא התבשל מעולם וכגון מים מהברז ובתנאי שלא הגיע ליד סולדת.
ובלח שנצטנן אף במזיד מותר בדיעבד מדין מחלוקת הפוסקים[ח] (פמ"ג סימן שי"ח א"א סק"י, ופסקו המשנ"ב בסק"ב, חזו"ע שבת ד' עמוד שצ"ב, אור לציון ח"ב פ"ל תשובה י"א בהערות), ולכן במרק קר או חלב קר (העובר תהליך פיסטור בשמונים מעלות ודינו כדין לח שנצטנן) יש להתיר הנאתם בדיעבד אף אם עבר ונתנם במזיד והגיעו ליד סולדת.
ולצורך חולה או קטן יש להקל לחממם לכתחילה (חזו"ע שם עמוד שע"ה, אור לציון שם תשובה י"ג), ובלבד שיעמוד על המשמר שלא יתחממו כשיעור חום שהיד סולדת בו. וזהו דווקא בלח שנצטנן, דיש מתירים ליתנו לכתחילה בשבת, אך מים מהברז אסור אף לצורך תינוק וחולה (שאין בו סכנה) גם בעומד ומשגיח שלא יגיע ליד סולדת (פשוט, שהרי השו"ע פסק לאיסור ואין לנו ראשונים מפורשים להיתרא). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד שפ"ו) בעניין חימום שמן לרפואה.
הזזת הסיר מצד הפלטה למרכזה
סיר חמין שיש בו מאכלים לא מבושלים כל צרכם האם מותר בליל שבת לקרבו מצד הפלטה למרכזה, על ידי יהודי או גוי לכתחילה ובדיעבד.
אסור לקרב את סיר החמין מצד הפלטה למרכזה, אף שגם בצידי הפלטה יתבשל החמין, היותו ובפעולתו גורם לזירוז הבישול (סימן רנ"ד ס"ד ורנ"ז ס"ד), שכן מרכז הפלטה חם יותר מצידי הפלטה. ואף על ידי גוי אסור (רמ"א סו"ס רנ"ט).
ובדיעבד אם עבר היהודי וקירב את הסיר למרכז הפלטה, הרי שעבר באיסור תורה ואסור לאכול בשבת את אותם מאכלים, אא"כ הגיעו לשיעור בן דרוסאי (שליש או חצי בישול[ט]), דאז יש לסמוך על דעת הרשב"א ודעימיה שלאחר שנתבשל המאכל כשיעור בן דרוסאי, אין בו עוד איסור בישול[י] (סימן רנ"ט ס"ק כ"ה במשנ"ב ובשעה"צ שם אות כ"ד, ובמשנ"ב סימן שי"ח ס"ק כ"ז, חזון עובדיה שבת ד' עמוד תכ"ג).
ואם גוי עשה זאת עבור היהודי מותר בדיעבד ליהנות בכל אופן[יא], היות והיה מתבשל גם ללא הגוי הרי שלא הועילו מעשיו כל כך (משנ"ב בסימן רנ"ט ס"ק כ"ו וכה"ח שם אות ל"ג). וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד קצ"ד וקצ"ח, ובעמוד קצ"ו לעניין תבשיל מבושל כל צרכו שיש בו עצמות).
נידון זה מעשי באותם אנשים שנותנים חיטה חיה או ג'חנון חי לתוך סיר החמין סמוך לשבת כשהחמין על הפלטה ואלו מתבשלים כל הלילה, וכאמור אסור לעשות שום פעולה המזרזת את הבישול[יב], ובדיעבד אם עבר ועשה דינו כנ"ל.
מריחת בצל על ג'חנון
בצל שמרחוהו על ג'חנון בעודו בתבנית האם הג'חנון מותר באכילה, ומה הדין כשמרחו את הבצל כשהג'חנון בצלחת?
אסור למרוח בצל על ג'חנון בהיותו בכלי ראשון, משום שהבצל מתבשל, ואף בדיעבד אין ליהנות מהג'חנון בשבת, דהיות והג'חנון דבר שמן, צריך פי שישים כנגד הבצל כדי להתירו (סימן שי"ח שעה"צ אות קמ"ב בשם הפמ"ג).
וכשהעבירו את הג'חנון לכלי שני (כגון לצלחת), לדעת המשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק מ"ה וקי"ח) והכה"ח (סו"ס שי"ח) לכתחילה אין ליתן עליו בצל, משום שדבר גוש מבשל אפילו בכלי שני. ובדיעבד אין לאסור (משנ"ב שם). וגם אם יעבירנו מצלחת לצלחת אסור לכתחילה היות וגוש דינו ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו אפילו הוא בכלי עשירי לפי שחומו נשמר בתוכו.
ולדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (חזו"ע שבת ד' עמוד שס"ז) והאור לציון (ח"ב עמוד רל"ט) אין הבדל בין דבר לח לדבר גוש, ובכל אופן כלי שני אינו מבשל, ולשיטתם מותר למרוח את הבצל על הג'חנון לאחר שהעבירו לכלי שני.
ברגע שניתן לאוכלו בצורה רציפה יש להקל שאינו יד סולדת ואז בעודו בצלחת מותר למורחו בבצל וכדו' לכל השיטות. ולכן תפוח אדמה או ביצה הנתונים בצלחת והתקררו מעט באופן שניתן לאוכלם בצורה רציפה מותר לכל השיטות ליתן עליהם מלח[יג] או תבלין (שבות יצחק ח"ט - דיני בישול סוף פרק י"ד בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל). ולעניין נתינת ג'חנון אפוי בסיר החמין, יעוי' במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א (עמוד ר"ז).
אופן הכנת נס קפה בשבת
האם מותר לערות מים מהמיחם ישירות על נס קפה וסוכר או רק באמצעות כוס?
מעיקר הדין מותר לערות על סוכר ונס קפה מכלי ראשון, היות ועברו תהליך בישול מלא, ואין בישול אחר בישול ביבש (כן כתב השערי תשובה בסימן שי"ח אות ה' בשם המחזיק ברכה שהביא כן בשם הזרע אמת. וכן פסק מעיקר הדין המשנ"ב בס"ק ע"א, הבא"ח ש"ש פרשת בא ס"ז, חזו"ע שבת ד' עמ' שי"ג - שכ"א).
ומ"מ טוב להחמיר ליתנם בכלי שני, או לערות עליהם מכלי שני (ובזה ירוויח גם שיטות הסוברים שיש צביעה במשקים), כן כתבו כל הפוסקים הנ"ל[יד].
אמנם בקפה נמס וניל או מוקה יש רכיבים לא מבושלים ואסור מעיקר הדין לערות עליהם מכלי ראשון אלא יערה עליהם מכלי שני, וכן בסוכרזית (כל הסוגים) יש רכיבים לא מבושלים ולכן יערה עליהם מכלי שני, אא"כ כתוב על האריזה "עבר בישול מלא" דאז דינם כדין סוכר ונס קפה הנ"ל (מדריך הכשרות שע"י בד"ץ העדה החרדית). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד ר"ט).
ובקפה נמס גרגירים (מגורען) הדבר תלוי בחברות ובסוגים ולכן יש לבדוק כל דבר לגופו. בקפה נמס גרגירים שתחת כשרות בד"ץ העדה החרדית הגרגירים עוברים תהליך בישול מלא, אך בשאר הכשרויות בדרך כלל הגרגירים לא מבושלים לגמרי ולכן יש לערות עליהם מכלי שני.
נתינת מים קרים בכלי שני
בימות החורף הקרים האם מותר למלאות בספל מים מהמיחם וליתן מים מהברז לתוך הספל כדי ליטול את ידיו במים חמים, או למלאות מים מהברז לספל וליתן מים מהמיחם עליהם?
מותר ליתן מים קרים לכלי שני, היות וכלי שני לא מבשל מים לכולי עלמא (שי"ח סי"ב וי"ג ושעה"צ אות ס"ח). ולכן מותר ליתן מים מהברז לתוך הספל החם.
אולם אם המים החמים הנמצאים בספל מגיעים לחום שהיד נכווית בהם יש לאסור לשיטת המשנ"ב (ס"ק מ"ח) והחזו"א (סימן נ"ב ס"ק י"ט), וכך יש לנהוג לבני אשכנז[טו].
ולדעת הבית יוסף (יו"ד סימן ק"ה (יש להתיר, וכן פסקו החזו"ע (שבת ד' עמוד שכ"ב) והאור לציון (ח"ב פ"ל תשובה י"א), וכך יש לנהוג לבני ספרד.
ולערות מהמיחם על מים קרים אסור משום עירוי מכלי ראשון המבשל (משנ"ב ס"ק פ"ב, אול"צ שם, הליכות עולם ח"ד עמוד נ"ט, ובבה"ל שם הביא בזה מחלוקת ראשונים[טז]), אא"כ המים החמים מועטים שאין בכוחם להביא את הצוננים ליד סולדת בו (רמ"א שם ובמשנ"ב ס"ק פ"ד). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמודים קפ"ו וקצ"ו) שיטות הפוסקים מהו שיעור יד סולדת בו.
עירוי מכלי ראשון על ירקות
ירקות שעירו עליהם מים רותחים מהמיחם מה דינם?
אסור לערות מים רותחים על ירקות או על כל מאכל אחר שאינו מבושל, היות והשו"ע (סימן שי"ח ס"י) חושש לשיטות הראשונים שעירוי מבשל כדי קליפה.
ובדיעבד אם עירו על הירקות, אסור לאוכלם כמות שהם אלא יש לקולפם, אא"כ היה זה בעירוי שנפסק הקילוח (משנ"ב ס"ק ע"ד), דהיינו שסגר את הברז לפני שהמים נגעו בירקות.
ואין להקשות מהמבואר במשנ"ב (סק"ב) דכל מחלוקת הפוסקים בדיעבד מותר, וא"כ גם בנידון זה נתיר את הירקות בדיעבד שהרי יש אומרים שעירוי מכלי ראשון לא מבשל (כמבואר בבית יוסף שם שזו מחלוקת ראשונים שקולה), דשונה הדין כאן כיון שאפשר לאוכלם בדרך היתר על ידי קילוף, ולכן אין היתר לאוכלם כמות שהוא בספק איסור[יז] (וראיה לזה משעה"צ בסימן רנ"ב אות ל"ט - מ' ודו"ק).
שכחו ליתן את המאכלים על הפלטה כיצד יעשו
משפחה ששכחו ליתן את המאכלים על הפלטה קודם השבת, האם וכיצד ניתן להניחם?
אם המאכל מבושל כל צרכו ויבש מותר ליתנו על הפלטה על ידי יהודי, ולדעת המחמירים בהנחה על הפלטה מדין מחזי כמבשל, יש להניח טס מתכת על הפלטה או תבנית חד פעמית ועליה ליתן התבשיל (יעוי' לקמן תשובה י"ז ובהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ה).
ואם התבשיל אינו מבושל כל צרכו או לח שנצטנן אסור להניחו בפלטה על ידי יהודי, ועל ידי גוי יש להקל אם אין לו עוד תבשילים וכמו בציור שלנו (שי"ח ס"ד ובמשנ"ב ס"ק כ"ז, ובבה"ל סו"ס רנ"ג).
ולדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (חזו"ע שבת ג' עמוד רפ"ה, הליכות עולם ח"ד עמוד מ"ג) יש להקל בכל אופן על ידי גוי, כיון שהוא מחלוקת הפוסקים[יח].
נתינת מלח בסיר מרק
האם מותר ליתן מלח בסיר מרק הנמצא על הפלטה או אחר שהוסר מהפלטה? חשוב לציין ולהדגיש כי המלח בימינו לא מבושל[יט].
אם הסיר לא על גבי הפלטה מותר לבני ספרד לכתחילה ליתן שם מלח, היות ומלח לא מתבשל אף בכלי ראשון, דהמלח צריך בישול רב כדי שיתבשל, כמו בשר השור (שו"ע סימן שי"ח ס"ט על פי הגמרא שבת מב ע"ב).
אולם הרמ"א כתב (שם) דיש אוסרים ליתן מלח אף בכלי שני (כל זמן שהיד סולדת בו), היות וסוברים שמלח הוא מקלי הבישול (כדעה החולקת שם בגמרא), וסיים הרמ"א שהמחמיר תבוא עליו ברכה וכך נוהגים בני אשכנז. וכתבו הבא"ח (ש"ש בא ס"י) והכה"ח (אות ק"ו) דגם לבני ספרד טוב להזהר בזה ותבוא עליו הברכה.
אבל בעוד הסיר על הפלטה לכולי עלמא אסור ליתן בו מלח, דהרי אפילו בשר שור מתבשל בו (שם משנ"ב ס"ק ס"ו).
ובדיעבד אם עבר ונתן מלח לתוך סיר המרק הנמצא על גבי האש ויש פי שישים בתבשיל כנגד המלח, הדבר תלוי: אם במלח הניתן בשבת יש בכוחו ליתן טעם בתבשיל גם ללא המלח של אתמול - כל התבשיל נאסר, היות ודבר הנעשה לתת טעם אפילו באלף לא מתבטל.
אולם אם במלח הניתן בשבת אין בכוחו ליתן טעם לבד ורק בצירוף המלח הניתן ביום שישי יש בכוחו ליתן טעם - התבשיל מותר באכילה, דזה וזה גורם[כ] (רמ"א שם ובמשנ"ב ס"ק ע"ג, בא"ח ש"ש בא ס"י וכה"ח אות קי"ג).
אכן אם נתנו תבלינים בתוך הסיר (גם אם הוסר מהפלטה) יש לאסור המאכל אף אם אין בכוחם ליתן טעם במאכל אלא בצירוף התבלינים של יום שישי[כא].
נתינת בגדים רטובים על הרדיאטור החם
האם מותר לשטוח חליפה רטובה על רדיאטור, ומה הדין לעמוד צמוד לרדיאטור כשהוא לבוש בבגדיו הרטובים?
אם הבגדים יכולים להגיע לחום שהיד סולדת בו (45 מעלות), אסור ליתנם על הרדיאטור הן מצד בישול המים, והן מצד איסור מלבן, דדרך לכבס בגד על ידי חום ומים. ואף כשלבוש בבגדיו אסור לעמוד מול הרדיאטור אם יכול הבגד להגיע ליד סולדת בו.
ואם לא יכולים הבגדים להגיע לחום שהיד סולדת בו מותר ליתנם על הרדיאטור, ובתנאי שלא ישטחם דאז אסור משום מראית העין שיאמרו שכיבסם היום, אלא יתנם ללא שטיחה (סימן ש"א סמ"ו ובמשנ"ב ס"ק קס"ט - ק"ע). וכן מותר באופן זה לעמוד צמוד לרדיאטור[כב].
ובכל זה אין הבדל אם ספוג הבגד במים מרובים או מועטים (ס"ק קס"ח). וע"ע בשער הציון אות רי"ב.
עירוי על עלי תה שבושלו קודם השבת
עלי תה או שקיות תה שעירו עליהם רותחים מכלי ראשון קודם השבת, האם מותר לערות עליהם שוב בשבת ישירות מהמיחם?
מעיקר הדין מותר ובתנאי שישפוך את המים קודם השבת כדי שישארו העלים יבשים, וכן יקפיד בעירוי של ערב שבת להפוך את עלי התה בעת העירוי היטב למעלה ולמטה כדי שהעירוי יפגע בכל העלים, וכשמערה שוב בשבת מותר, דאין בישול אחר בישול ביבש[כג] (סימן שי"ח ס''ק ל"ט במשנ"ב ושעה"צ אות נ"ט).
מיהו העצה היותר מובחרת להכין את התמצית (מי תה) קודם השבת, ובשבת יתן את מי המצית לכלי שני או יערה עליהם מכלי שני וכפי שביארנו בתשובה הבאה.
נתינת שקיות ועלי תה בכלי שני ושלישי
האם מותר ליתן שקיות ועלי תה בכלי שני או בכלי שלישי, ומה הדין במים פושרים?
אסור ליתן שקיות ועלי תה בכלי שני דיש לחוש שהם קלי הבישול ומתבשלים בכלי שני[כד], וק"ו שאין לערות עליהם רותחים מכלי ראשון (משנ"ב סימן שי"ח ס"ק ל"ט, חזו"ע שבת ד' עמוד שע"ח ואור לציון ח"ב פ"ל תשובה ג').
וליתנם בכלי שלישי, למשנ"ב (שם) אסור דיש לחוש שדינם כמליח הישן וקולייס האיספנין שנוחים להתבשל אף בכלי שלישי לרוב דקותן ורכותן[כה]. וכן דעת החזו"א (סוף סימן נ"ב).
מיהו דעת האגרות משה (ח"ד סימן ע"ד דיני בישול אות ט"ו) החזו"ע (שם) והאור לציון (שם) שבכלי שלישי מותר.
ולכן בכדי לא להיכנס למחלוקת (ובפרט בנידון דידן דהוא חשש דאורייתא לאוסרים) יש להכין קודם השבת תמצית תה (שפיכת מים רותחים לתוך כוס עם שקיות תה הופכת את המים לתמצית תה), ובשבת יתן מתמצית זו לתוך כלי שני אף שהוא רותח, דמותר ליתן לח שנצטנן בכלי שני (ס"ק כ"ג במשנ"ב), אך לא יערה על מי התמצית מכלי ראשון (בה"ל שם בס"ד ד"ה דהוי גמר מלאכה בשם הבית מאיר, וכן בסי"ב ד"ה והוא שלא יהיו, הליכות עולם ח"ד עמוד נ"ט).
טוב יעשה אם יתן את מי התמצית בכלי שלישי (שהיא הכוס השניה) ויערה לתוכם מים חמים מכלי שני (הכוס הראשונה), דבזה יצא דעת הסוברים שיש צביעה במשקים (עי' בזה לעיל תשובה א').
הכנת בורגול בשבת
האם מותר ליתן בורגול במים קרים או במים חמים בכלי שלישי?
בורגול אינו ראוי לאכילה ללא נתינתו במים קרים או חמים ואעפ"כ מותר ליתנו במים קרים לפי שאין מכה בפטיש באוכלים (משנ"ב סימן שי"ח ס"ק ע"ז וע"ע בבה"ל שהביא בזה מחלוקת, וכן פסקו החזו"ע שבת ד' עמוד רצ"א והאור לציון ח"ב עמוד רל"ג להתיר, והבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב סימן נ"ב אוסר), אך במים חמים אף בכלי שלישי נחלקו הפוסקים והכרעת המשנ"ב (ס"ק ל"ו) לאסור מחשש איסור בישול[כו].
וכשנותנו במים צוננים יש להזהר מאיסור לש ולכן יציף עליו מים כדי שגרגירי הבורגול לא ידבקו (סימן ש"מ סי"ב).
נתינת לח שנצטנן והוא מצטמק ורע לו
האם מותר ליתן על הפלטה לח שנצטנן והוא מצטמק ורע לו כגון מים רתוחים או קפה שחור?
בדבר זה נחלקו הראשונים כמבואר בבית יוסף וברמ"א (סימן שי"ח ס"ד) והכרעת המשנ"ב (ס"ק כ"ה וס"ב) לאסור וכך נוקט בדעת מרן השו"ע.
אולם בחזו"ע (שבת א' עמוד פ"ב הלאה) האריך בזה מאוד והעלה שמעיקר הדין אין בישול בלח שנצטנן אם הוא מצטמק ורע לו, ולכן התיר את חימום הקפה וכן חימום תבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב כגון חימום הדגים בסעודה שלישית, דכיון שעיקר דעתו על הרוב והוא יבש שההצטמקות רעה לו לכן נחשב מצטמק ורע לו (סימן רנ"ג בפמ"ג משבצות זהב אות י"ג), וסיים דהמחמיר תבוא עליו ברכה.
וכאמור לדעת המשנ"ב יש לאסור אף לבני ספרד חימום דגים שיש בהם מיעוט רוטב. וכן פסק האור לציון[כז] (ח"ב עמוד רל"ז). מיהו אם הרוטב המועט הוא גם קרוש מותר לכתחילה אף שנקרש מחמת המקרר[כח].
ובמים רתוחים צוננים אין להקל, משום פירצה דיבואו להקל בחימום מים מהברז, שהרי נראים אותו דבר[כט]. וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד ק"צ).
חימום סופגניה על גבי פלטה או תנור
האם מותר לחמם סופגניה על גבי פלטה או תנור בשבת?
בפלטה מותר (ויתן קודם תבנית חד פעמית הפוכה ולסוברים שאין מחזי כמבשל בפלטה מותר אף ישירות על הפלטה - יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ה) היות ואין בישול אחר בישול ביבש[ל], ואף לסוברים שיש אפיה אחר בישול (עי' סימן שי"ח ס"ה) והלא הסופגניה מטוגנת בשמן עמוק ודינה כמבושלת, בזה מותר היות ולא מקבלת בחימום זה טעם אפוי אף אם מתייבשת קצת[לא] (חזו"א סימן ל"ז אות י"ד, מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל במאור השבת ח"ב מכתב כ"א אות ה').
גם אם יש ריבה בסופגניה מותר לחממה דיש להחשיבה כיבש היות ולא נשפכת לצדדים (אג"מ ח"ד סימן ע"ד דיני בישול אות ה'(, וגם שהיא מיעוט ובטלה לרוב הסופגניה היבשה (שלמי מועד עמוד רמ"ה, חזו"ע חנוכה עמוד י"ט בהערות).
מיהו כיום מערבבים מים מהברז בריבה לפני הזרקתה לסופגניה ולכן יש לאסור מדין חימום המים. אך אם יעמוד וישגיח לקחת את הסופגניה בעודה פושרת יש להקל, כיון דלא נוח לו בחימום הריבה בכדי יד סולדת לא חוששים שישכח כמבואר במשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק צ"א).
ובתנור (בכל אופן) אסור משום מחזי כמבשל, ואף בדיעבד אסור, אלא ימתין עד שתצטנן (סימן רנ"ג ס"א ברמ"א ומשנ"ב ס"ק ל"ה, וסימן רנ"ז ס"א בשו"ע).
נתינת חלה או שקדי מרק בסיר או בצלחת
האם מותר ליתן חלה או שקדי מרק בתוך סיר המרק או בצלחת, ומה הדין לערות מהמיחם על קפה שחור?
שקדי מרק מותר ליתנם בסיר המרק אחר שהורידוהו מהפלטה[לב] לפי שמטוגנים בשמן עמוק[לג] ונחשבים כמבושלים, ואין בישול אחר בישול ביבש, גם אין לחשוש לאיסור הטמנה מכיון שאין הטמנה באוכלין (סימן שי"ח ס"ד וע"ע לעיל תשובה ב').
וליתן חלה או בורקס בתוך הסיר, לבני אשכנז אסור[לד] ורק בצלחת מותר ובתנאי שעירו המרק לצלחת באמצעות מצקת שאז הצלחת כלי שלישי, אבל אם שפכו את המרק ישירות מהסיר לצלחת אסור כל זמן שהיד סולדת בו (סימן שי"ח ס"ה ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק מ"ה).
ולבני ספרד, יש אוסרים ליתנם בכלי ראשון או לערות עליהם מכלי ראשון אא"כ יש צורך גדול בדבר (כה"ח סימן רנ"ג אות צ"א, אור לציון ח"ב פ"ל תשובה ד') משום שחוששים לשיטת היראים שיש בישול אחר אפיה. ויש מתירים (הליכות עולם ח"ד עמוד מ"ד וכן בחזו"ע שבת ד' עמ' שי"ג - שי"ט) וסוברים שמעיקר הדין אין בישול אחר אפיה ואעפ"כ טוב ונכון ליתנם בצלחת ולא בסיר.
והוא הדין בכל זה לעניין עירוי מכלי ראשון על קפה שחור[לה] שאין בו תערובת תבלינים (כגון הל או זנגוויל) שלבני אשכנז אסור, ולבני ספרד תלוי במחלוקת הנ"ל[לו], ואם מערה מכלי שני מותר לכל השיטות, דעירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי (פמ"ג במשבצות זהב אות ל"ה וכן מוכח במשנ"ב ס"ק ל"ה למעיין).
נתינת לימון בכלי שני
האם מותר ליתן פלח לימון או מיץ לימון בכוס תה בכלי שני או שלישי?
בנתינת פלח לימון או מיץ לימון בכלי שני (כמובן כל זמן שהיד סולדת בו) נחלקו הפוסקים[לז], דעת הבן איש חי (ש"ש פרשת בא ס"ו) המשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק מ"ב ושעה"צ אות ס"ח) וכה"ח (אות פ"ב) לאסור, דיש לחשוש לכל מאכל או משקה שהוא מקלי הבישול חוץ ממים ושמן, אולם בכלי שלישי מותר (משנ"ב ס"ק מ"ז).
והוא הדין בכל זה בעלי נענע, דבש, סוכרזית (על כל סוגיה דיש בה רכיבים לא מבושלים[לח]) דייסות ותחליפי חלב אם, דיש ליתנם רק בכלי שלישי.
אולם דעת החזו"א (סימן נ"ב אות י"ח - י"ט) מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (הליכות עולם ח"ד עמוד מ"ט ובחזו"ע שבת ד' עמוד שע"ו) והאור לציון (ח"ב פ"ל תשובה ה') להתיר בכלי שני כל דבר חוץ מביצה ועלי תה.
ולכן טוב יעשה האדם אם ירגיל בביתו ששתיה חמה מכינים בשתי כוסות, מזיגה מהכוס הראשונה על מה שנמצא בתוך הכוס השניה. וע"ע לעיל תשובה א' ותשובה ג' ובהערות שם.
הנחת מרק קר על פלטה שעתידה להידלק
האם מותר להניח מרק קר על רדיאטור או פלטה כבויים שעתידים להידלק על ידי גוי או על ידי שעון שבת?
אם עתידים להידלק על ידי גוי (כמובן באופן המותר), אסור ליהודי ליתן שם מרק קר בעודם כבויים, משום מחזי כמבשל של המרק או משום השתתפות במלאכה[לט].
ואם עתידים להידלק על ידי שעון שבת יש אוסרים מדין מחזי כמבשל של המרק[מ], ויש מתירים[מא]. וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד קפ"ז).
שריית מאכל בכלי שני או שלישי
מאכל שאינו מבושל והוא יבש וקשה ומחמת זה לא ניתן לאוכלו אא"כ ישרנו בכלי שני או בכלי שלישי, האם מותר?
מאכל חי שאינו ראוי לאוכלו מחמת שהוא יבש וקשה, אסור לשרותו אף בכלי שלישי, שהרי על ידי שריה זו נעשה ראוי לאכילה וא"כ מוכח ששריה זו בישלתו[מב] (סימן שי"ח ס"ד ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ל"ח - ל"ט).
ואם ניתן לאוכלו על ידי הדחת צונן נחלקו הפוסקים אם מותר לערות עליו מכלי שני, שהרי סוף סוף ללא הדחה כלל אינו ראוי לאכילה, ויש לחוש שהמים החמים מבשלים אותו, והכרעת המשנ"ב (ס"ק ל"ו) וכה"ח (אות ע"ד) לאסור. וע"ע לעיל תשובה ט"ו בעניין נתינת בורגול בכלי שלישי.
הכנת מנה חמה בשבת
האם מותר להכין מנה חמה בשבת על ידי עירוי מכלי שני או שלישי[מג]?
אסור להכין מנה חמה בשבת, אף לא בכלי שלישי ורביעי, לפי שעינינו הרואות שכל הסוגים מתבשלים על ידי מים חמים אף בכלי רביעי, ובסוג מנה חמה פירה וקוסקוס אסור גם מצד לש[מד].
וזאת על פי המבואר ברמ"א (סימן שי"ח ס"ד בסופו) דכל מאכל חי שללא מים חמים אינו ראוי להאכל מחמת שהוא יבש וקשה מאוד דינו כמליח הישן ואסור אפילו בכלי שלישי ורביעי אם אכן נעשה שם ראוי לאכילה (כך ביארו האחרונים והביאם המשנ"ב שם ס"ק ל"ח, וכה"ח אות ע"ד).
ולפי זה הוא הדין במנה חמה, אבקת פירה וקוסקוס דכיון שאינם נאכלים כמות שהם או במים קרים מחמת יבשותם הרי שדינם כמליח הישן ואסורים אף בכלי שלישי ורביעי היות ושם כן נעשים ראויים לאכילה[מה] (וכן פסקו בשמירת שבת כהלכתה פ"א הערה קפ"ה, ופ"ח ס"ל, ובאייל משולש פי"א סכ"ב, ופי"ב סנ"ח הן משום בישול והן משום לש. וכן הוא במנוחת אהבה ח"ב עמוד שנ"ה ושס"ג ובמנוחה שלימה להרה"ג משה פנירי שליט"א ח"א עמוד רט"ז על פי המטה יהודה עייאש בסימן שי"ח סק"ב שאסר להכין תבשיל ה"כוסכוסו" לפי שאינו ראוי לאוכלו בקשיותו, ובנתינת המרק עליו הוי גמר בישולו). ואף במים פושרים אסור וכמו שכתבנו לעיל בהערה כ"ה.
עירוי מרק על גבי שקדי מרק ופת
האם מותר לערות מרק ישירות מהסיר או באמצעות מצקת על גבי פת או שקדי מרק או בצלים שבצלחת?
מותר לערות מרק ישירות מהסיר על שקדי מרק שבצלחת לפי שמטוגנים בשמן עמוק[מו] ודינם כמבושלים, ואין בישול אחר בישול ביבש (סימן שי"ח ס"ד). אבל על בצלים שבצלחת אסור לערות ישירות מהסיר לפי שעירוי מבשל כדי קליפה (סימן שי"ח ס"י).
לערות על פת שבצלחת, לבני אשכנז אסור ולבני ספרד מחלוקת וכנ"ל תשובה י"ח, והוא הדין בעירוי רוטב פטריות על בורקס.
ולערות באמצעות מצקת ישירות על הבצלים או על הבורקס, יש אוסרים לפי שחוששים שהמצקת דינה ככלי ראשון היות ונכנסת לתוך כלי ראשון (ט"ז ביו"ד סימן צ"ב סק"ל וכן בסימן שי"ח ס"ק י"ט, משנ"ב ס"ק מ"ה, כה"ח אות קל"ה), אא"כ מערה מהמצקת או הכף לצלחת ריקה ואח"כ נותן שם את הבצלים או הבורקס דיש להקל[מז].
ויש מתירים אף לערות ישירות מהמצקת על הבצלים או הבורקס וכדו' (מהרי"ל הובא בט"ז ביו"ד שם, וכן הוא בהליכות עולם ח"ד עמוד נ"ב ובחזו"ע שבת ד' עמוד שס"ב והלאה בשם כמה פוסקים וכך מסיק מחמת ספק ספיקא).
מיהו אם השהה את המצקת בכלי ראשון עד שהעלתה רתיחות אסור לכולי עלמא[מח], דדינה ככלי ראשון (שם בט"ז ובמשנ"ב ס"ק פ"ז ובכה"ח והליכות עולם שם).
עירוי מכלי ראשון על חלב או דבש
האם מותר לערות מים חמים מהמיחם על חלב, דבש, או מעט תה שנשאר בכוס?
לכתחילה יש להחמיר ולא לערות על חלב מכלי ראשון (אף שהוא מפוסטר ודינו כמבושל) וה"ה שלא לערות מהמיחם על מעט תה שהתקרר[מט], ופשוט שאם עבר ועירה מותר בשתיה ואין צריך תשובה וכפרה[נ].
מיהו אסור לערות על דבש אף שהוא נוזלי לפי שלא עבר תהליך בישול, עבר ועירה מותר בשתיה אם אכן התערבב הדבש עם המשקה מיד בעת העירוי[נא], אכן צריך תשובה וכפרה[נב] (עי' הערה כיצד סדר הכפרה למי שחילל שבת). וע"ע לעיל תשובה ח'.
הוצאה בכף מסיר חמין בעודו על האש או הפלטה
סיר חמין (צ'ולנט) המונח על גבי אש או הפלטה האם מותר להוציא ממנו אוכל בכף בעודו על האש או להגיס בו (לחטט ולחפש אחר מאכל מסויים שחפץ בו)?
לדעת השו"ע (סימן שי"ח סי"ח) אם לא נתבשל כל צרכו אסור להגיס אפילו מחוץ לאש לפי שמזרז בישולו, ואפילו הוצאה בכף אסורה שמא יבוא להגיס, ואם נתבשל כל צרכו מותר להוציא בכף אף בעודו על האש (ס"ק קי"ג במשנ"ב), אך להגיס אסור כשהוא על האש (סימן שכ"א סי"ט ובמשנ"ב שם ס"ק ע"ט), והוא הדין כשהוא על הפלטה[נג].
ולמשנ"ב (ס"ק קי"ז) יש להחמיר בהגסה כל זמן שהוא בכלי ראשון אפילו מחוץ לאש ומבושל כל צרכו[נד]. ובהוצאה בכף יש להחמיר רק כשהסיר על האש או על הפלטה, וכך נוהגים בני אשכנז.
ואם רוצים להשאיר את הסיר על האש או על הפלטה לצורך חלק מבני הבית שטרם אכלו, מותר אף לבני אשכנז להוציא את המאכל מהסיר באמצעות כף, כיון שהוא צורך מצוה, ובצורך מצוה אפשר להקל כדעת השו"ע שמותר להוציא בכף אף שהסיר נמצא על האש (חזו"א סימן ל"ז ס"ק ט"ו). וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד ר"ח).
חימום תבשיל רוב יבש ומיעוט רוטב
באלו אופנים מותר לכתחילה לחמם מאכל שרובו יבש ומיעוטו רוטב, ומה גדר מיעוט רוטב בחימום ביצים?
כידוע נחלקו הפוסקים בדין חימום תבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב (יעוי' בעניין זה באריכות בהליכות שבת ח"א עמ' קצ"א - קצ"ב ולעיל תשובה ט"ז), אך ישנם שני אופנים שאפשר להקל לכתחילה בחימום תבשיל זה:
א. אם מיעוט הרוטב קרוש, אפילו אם נקרש באמצעות המקרר או המקפיא[נה] (כפי שמצוי בדגים שמוציאים מהמקרר כדי לחמם לצורך סעודה שלישית וכדו').
ב. אם מניח את התבשיל כשהפלטה כבויה[נו].
ובחימום ביצים מבושלות הנמצאות בסיר עם מים רתוחים המודד הוא גובה המים, אם אינם עוברים את גובה הביצים הרי שהמים באים לשרת את הביצים כדי שלא יתייבשו או ישרפו ונכלל בגדר של רוב יבש ומיעוט רוטב[נז], אך אם עברו המים את גובה הביצים אין זה נחשב כרוב יבש ומיעוט רוטב ואסור לכולי עלמא לחממם בשבת[נח].
חומרת גוש
מה המקור לחומרת גוש, והאם צריכים להחמיר בזה?
בחומרת גוש דנו באריכות גדולי הפוסקים[נט], האם מאכל חם מוצק כגון עוף, בשר, ביצה תפוח אדמה, חיטה או אורז הנמצאים בכלי שני או שלישי דינם ככלי ראשון שמבשל כל זמן שהיד סולדת בו היות וחומו נשמר היטב בתוכו, או שאינו מבשל.
ובכן דעת המשנ"ב (סימן שי"ח) בשלושה מקומות[ס] (ס"ק מ"ה, ס"ה וקי"ט) שיש להחמיר שכל דבר גוש דינו ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו, וכן פסק הכה"ח (אות קע"ח).
ולכן לשיטה זו אסור ליתן תבלינים על תפוח אדמה חם או ביצה חמה הנתונים בצלחת, גם אם הצלחת כלי עשירי, וגם אם חתך אותם לחתיכות קטנות[סא]. אא"כ הצטננו מעט באופן שנאכלים בצורה רציפה דאז מותר ליתן עליהם תבלין, היות וירדו מחום שהיד סולדת בו (שבות יצחק ח"ט - דיני בישול סוף פרק י"ד בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, וכנ"ל תשובה ו').
לעומת זאת דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (הליכות עולם ח"ד עמוד נ"א, וחזו"ע שבת ד' עמוד שס"ז) והאור לציון (ח"ב פ"ל תשובה ט"ז) שאין חיוב להחמיר בחומרת גוש, ומותר ליתן תבלינים על תפוח אדמה או ביצה הנתונים בכלי שני אף בהיותם חמים בחום שהיד סולדת בו[סב].
ולעניין נתינת מלח על תפוח אדמה חם או ביצה חמה הנתונים בצלחת, לבני ספרד מותר (אף לפוסקים המחמירים בגוש) היות וגם כלי ראשון כשאינו על האש לא מבשל מלח (כמבואר בשו"ע סימן שי"ח ס"ט), ולבני אשכנז יש להחמיר היות והמלח בימינו לא מבושל[סג]. וע"ע בתשובה הבאה ובתשובה כ"ט ולעיל תשובה ו'.
עירוי מרק קר לחתיכות גוש
לפוסקים המחמירים בדין גוש (יעוי' בתשובה הקודמת שיטות הפוסקים בזה), האם מותר לערות מרק קר לצלחת שיש בה חתיכות בשר רותחות או אורז חם כדי שהמרק יתחמם?
מותר ליתן לח שנצטנן על חתיכות בשר רותחות או אורז חם הנמצא בכלי שני, מפני שלח שנצטנן וגם גוש הם רק חומרא ולא ספק שקול, ותרי חומרי לא מחמרינן[סד] (אגרות משה ח"ד סימן ע"ד דיני בישול אות ה').
כמו כן מותר ליקח בכף חתיכות בשר רותחות הנמצאות בכלי ראשון וליתנם בתוך מרק קר, היות והכף כלי שני, ונותר לנו חומרת גוש ולח שנצטנן שמקילים בהם כשמצטרפים ביחד. אך במזלג אסור (שבות יצחק ח"ט פי"ז סוף ס"ב בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והטעם לפי שאין כאן דפנות המקררות והריהו נידון כעירוי, וכדלקמן).
אמנם אסור לערות אורז חם או חתיכות בשר חמות ישירות מכלי ראשון למרק קר[סה], גם למקילים בדין גוש, היות ועירוי מבשל[סו] (משנ"ב סימן שי"ח ס"ק ע"ח בשם המג"א, וכן פסק הכה"ח אות קכ"ב ושכן פסקו האליה רבה, התוספת שבת והגר"ז).
נתינת קטשופ על שניצל חם
האם מותר ליתן קטשופ על שניצל חם?
מותר ליתן קטשופ על שניצל חם גם לדעות המחמירות בגוש, היות והקטשופ מבושל ונידון כדבר יבש (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשש"כ פ"א הערה ר').
וגם שאין לו שום ענין בחימום הקטשופ, דמה ששייך בישול בלח שנצטנן הוא רק במאכלים שטובים למאכל כשהם חמים, אבל מאכלים שעיקר אכילתם כשהם צוננים ואין עדיפות לאוכלם דוקא בעודם חמים אין בהם בישול אחר בישול אף שכעת הוא לח שנצטנן (שם, וכן דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל - הלכות שבת בשבת ח"א פ"ח הערה 100, שהואיל והקטשופ בא כבר לתכליתו וכשנצטנן לא איבד ממעלתו כלל, אין דינו כלח שנצטנן[סז]).
ולכן מותר ליתן רטבים שונים כגון רוטב אלף האיים על גבי תפוח אדמה חם או שניצל חם היות ועיקר יעוד בישולו הוא לאוכלו צונן[סח].
נתינת גוש על שאריות אוכל שבצלחת
האם מותר ליתן חתיכות גוש על שאריות אוכל שבצלחת?
אף לדעות המחמירות בגוש מותר ליתן ביצה חמה, חתיכות דג או בשר חמות, תפוח אדמה ואורז חם על שאריות אוכל שבצלחת (כגון שאריות הסלטים וכדו') גם אם השאריות לא בושלו, מפני שאין לו ענין בבישולם, ואף שפסיק רישיה שיתבשלו, מ"מ כיון דלא ניחא ליה בבישולם אפשר להקל בגוש שהוא רק חומרא[סט].
ומטעם זה מותר ליתן מלפפון חמוץ על קוגל חם היות ואין לו ענין בחימומו[ע] (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשש"כ פ"א הערה ר"א).
וכן מותר לשטוף ביצה חמה תחת ברז המים[עא].
אולם חשוב לציין ולהדגיש שקולא זו נאמרה רק במאכלים שהועברו לצלחת באמצעות כף או מצלחת אחרת, אבל גוש שנלקח מסיר האוכל שהוא כלי ראשון על ידי מזלג, אין ליתנו על שאריות אוכל שבצלחת אף לדעות המקילות בגוש, היות ונחשב לעירוי מכלי ראשון שמבשל (כפי שביארנו לעיל בתשובה כ"ח).
ולכן אין ליקח שניצל חם (מכלי ראשון) על ידי מזלג וליתנו בצלחת שיש בה שאריות אוכל לא מבושלות כגון סלט ירקות. אכן אם הסלט וכדו' לא יגיע ליד סולדת וכגון שהשניצל לא מאוד חם, מותר.
גדר מבושל כל צרכו לעניין חימומו בשבת
סטיק שנצלה בערב שבת כשמונים אחוז מצלייתו ('מדיום'), ורגילים לאוכלו כך, האם מותר ליתנו על הפלטה בשבת אף שגומר בכך את צלייתו?
בספר שבות יצחק (ח"ט פכ"ו אות ב') מובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סימן ל"ב) שגדר מבושל כל צרכו הוא לפי רוב בני אדם, אם רגילים לאכול את המאכל כמות שהוא לכתחילה ולא בשעת הדחק, הרי שנחשב מבושל כל צרכו ומותר לחממו בשבת.
אך אם רוב העולם אינם אוכלים מאכל זה לכתחילה אלא רק בשעת הדחק, הרי שנחשב כאינו מבושל כל צרכו ואסור לחממו בשבת (כמבואר בסימן שי"ח ס"ד). ולכן אם הרגילות אצל רוב בני אדם לאכול בשר סטיק זה כמות שהוא מותר לחזור ולחממו בשבת.
דוגמא מעשית נוספת היא חימום לחמניות בשבת, ישנם לחמניות שנאפות יותר וישנם שנאפות פחות, מותר לחמם את הלחמניות הרכות על אף שאינם אפויות מאוד, היות ורוב בני אדם אוכלים אותם כמות שהם רכות לכתחילה ולא בשעת הדחק, ולכן נחשבות כאפויות כל צרכם.
אולם מצוי כיום חברות קייטרינג שאינם מבשלות את האוכל לשבת כל צרכו, אלא כשבעים - שמונים אחוז (כדי שלא ישרף במהלך חימומו על הפלטה), אסור בהחלט לחמם מאכלים אלו בשבת כיון שאינם נאכלים כמות שהם לכתחילה לרוב בני אדם, אלא מעדיפים שיהיו צלויים או מבושלים יותר, ולכן נחשבים כאינם מבושלים כל צרכם ואסור לחממם בשבת משום איסור בישול. ויש להיזהר ולהזהיר על כך את הציבור.
ולעניין חימום עוגת סופלה יעוי' בתשובה הבאה.
חימום עוגת 'סופלה' בשבת
האם מותר לחמם עוגת 'סופלה' (-עוגת טורט ממולאת בשוקולד) בשבת?
מותר לחמם עוגת 'סופלה' בשבת, היות ורוב בני אדם אוכלים אותה כמות שהיא לכתחילה ולא בשעת הדחק, ולכן נחשבת כאפויה כל צרכה (הגם שבמציאות נאפית תחילה כשבעים - שמונים אחוז מאפייתה ופעמים אף פחות - יעוי' לעיל בתשובה הקודמת), ואין בישול אחר בישול ביבש.
ועל אף שהשוקולד נהפך לנוזל לאחר החימום אין בזה איסור, כמבואר בשו"ע (סימן שי"ח סט"ז) שמותר לחמם בורקס ממולא בשומן קרוש אע"ג שנהפך לנוזל לאחר החימום[עב].
וגם לרמ"א (שם) שמחמיר לכתחילה בשומן קרוש מדין נולד, בעוגת סופלה מותר היות ורגילים לאוכלו גם בעודו קרוש (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל לעניין רוטב שרגילים לאוכלו גם בעודו קרוש, כגון רוטב דגים, דמעיקרא אוכל והשתא אוכל ולא שייך בזה נולד, והוא הדין לנידון דידן - שולחן שלמה סימן שי"ח אות ס' ובשש"כ פ"א הערה קכ"ג).
ולעניין אם מותר לחממה ישירות על הפלטה או רק באמצעות הפסק כגון טס וכדו' יעוי' במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א (עמוד קצ"ה).
ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה. לרכישה לחצו כאן.
[א] אפילו אם היד נכווית בו (כיום רוב המיחמים החשמליים העובדים על מצב שבת מגיעים ל-94 מעלות, וכשמערה מהמיחם לתוך הכוס מגיעים המים שבכוס ל-85 מעלות בערך ונחשבים ליד נכווית בו). דלבני ספרד אין בזה חשש כיון שדעת הבית יוסף (יו"ד ריש סימן ק"ה) שכלי שני אפילו מעלה רתיחות אינו מבשל, אלא אפילו לבני אשכנז שאין ליתן מים לא מבושלים בכלי שני רותח, כדעת החיי אדם (ח"ב כלל כ' ס"ד) ופסקו המשנ"ב (ס"ק מ"ח, וע"ע לקמן תשובה ח'), מ"מ בלח שנצטנן אין להחמיר, היות וכלי שני שיד נכוית בו הוא חומרא, ולח שנצטנן חומרא (לרמ"א בסט"ו) ותרי חומרי לא מחמרינן (יעוי' במנחת שלמה ח"ב סימן ל"ד הערה כ"ב, ואכמ"ל). וכן יש לדייק מלשון המשנ"ב (ס"ק כ"ג) דכתב שמותר ליתן לח שנצטנן בכלי שני רותח ולא כתב סתם כלי שני כמו שכתב במקומות אחרים.
[ב] כיון שבפעולה זו לא צובע את המים, אלא מדלל את הצבע (שהרי בהכנת צבע נותנים את הצבע על המים כדי לצבוע את המים, ונתינת מים על צבע הוא לדילול הצבע ולא לצביעת המים). אמנם אין זה אלא חומרא שטוב להיזהר בה לכתחילה, אך מעיקר הדין כשם שאין צביעה באוכלין כך אין צביעה במשקין (משנ"ב סימן ש"כ ס"ק נ"ו, שבט הלוי ח"ט סימן ע"א, שולחן שלמה סו"ס ש"כ עמוד תל"ז, חזו"ע שבת ה' עמוד ל"ו). וקל וחומר לעניין נתינת חלב קר לתוך כוס קפה רותח הנתון בכלי שני, דאין לחוש לא מצד בישול (היות והחלב עבר תהליך פיסטור המגיע לשמונים מעלות והריהו נחשב מבושל שנצטנן), ולא מצד חשש צביעה במשקין, דאין זה נקרא צביעה (גם לדעות האוסרות) היות וגוון הקפהאינו משתנה אלא מתבהר מחום כהה לחום בהיר, ואינו דומה לעין הצבע דשם משתנה הגוון לגמרי כשנותן צבע על המים וניכר היטב צביעת המים.
[ג] ובזה מרוויח במעט גם את שיטת החזו"א הסובר שכוס שעירו לתוכה מכלי ראשון הנמצא על גבי האש ולא נפסק הקילוח בינתיים, דינה ככלי ראשון, וכשמערה מכוס המים החמים לתה הקר הנמצא בכוס השני, נמצא שמערה מכלי ראשון על לח שנצטנן (ולא נותן לח שנצטנן בכלי ראשון), דבזה ודאי שאפשר להקל (יעוי' בבה"ל סימן שי"ח ס"ד וסי"ב ד"ה והוא שלא בשם הבית מאיר). ואם רוצה להטביל ביסקוויט או עוגיות בתה ירוויח בזה גם את השיטות שיש בישול אחר אפיה (יעוי' בשו"ע סימן שי"ח ס"ה). ובלאו הכי אין דרך לשתות את התה כשהוא חם מאוד אלא ממתינים שיתקרר מעט, וכשמערה את המים מהכוס הרותחת מזרז את קירור המים.
[ד] ולחזו"ע אף תמרים מותר דלא חושש למחזי כמבשל בכלי שני, דתלוי בשני תירוצים בתוספות.
[ה] כמו כן מותר ליתן מוצרי סויה המוכנים לאכילה כגון שניצל וכדו' לתוך סיר החמין, כיון שמוגדרים כיבשים ומבושלים כל צרכם. ומה שצריך לחממם קודם האכילה, אין זה כדי לגמור בישולם, שהרי אין אפשרות לחמם תבשיל חצי דקה עד דקה במיקרו-גל וכדו' ובכך גומר בישולו, אלא החימום נועד להפשרה בלבד ולכן אין איסור בישול במוצרים אלו (הליכות שבת ח"א עמוד ק"צ).
[ו] מיהו גלידה קפואה מאוד מותר להפשירה מעט כנגד האש (כדי לאפשר את אכילתה בקלות) היות ולא נוח לו בחימומה, והרי זה דבר שאינו מתכוין (ולכן גם אם שכח אינו אלא איסור דרבנן - פסיק רישיה דלא ניחא ליה), ועוד שאם תתחמם ליד סולדת הרי שתתקלקל, ולכן לא חוששים שישכח - סימן שי"ח ס"ק צ"א במשנ"ב. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ח ועמ' רי"א - רי"ב ובהערה שם.
[ז] אבל במזיד אסור וכדין כל איסור דרבנן במזיד שאסור ליהנות ממנו בשבת (שי"ח ס"א בבה"ל ד"ה המבשל בשבת), ואף שבב"י שם הביא דמשמעות רש"י והרמב"ם להתיר בעומד ומשגיח שלא יגיע ליד סולדת ולכאורה יש להתיר בדיעבד מדין מחלוקת הפוסקים, אין להקל היות והמחלוקת אינה שקולה דרוב הראשונים אוסרים וכן הוא בירושלמי, וגם ברש"י וברמב"ם אינו מפורש להיתרא אלא משמעות.
[ח] דדעת הרמב"ם הרשב"א והר"ן דאין בישול אחר בישול בלח שנצטנן וכפי שכתב הבית יוסף בסימן שי"ח ס"ד, ואף שלהלכה נוקטים לאסור לכתחילה כדעת הרא"ש ודעימיה וכפי שפסק שם השו"ע, מ"מ בדיעבד מותר ליהנות. ובביאור שיטה זו שאין בישול בלח שנצטנן עי' מה שכתב בזה החזו"א בסימן ל"ז אות י"ג, ובמה שכתבנו בזה לקמן תשובה כ"ט הערה ס"ז.
[ט] מחלוקת רש"י והרמב"ם, ומכיון שמדובר בדיעבד ניתן לסמוך גם על שליש בישול.
[י] ואין לומר שזהו ספק בדבר שיש לו מתירין (דלאחר השבת יהיה מותר לכל הדעות) ולכן יש לאסור אכילת המאכל עד למוצאי שבת (סימן שכ"ב ס"א וסימן תקי"ג ס"ב), דלא מחמירים בספק בדבר שיש לו מתירין אלא דווקא שהספק הוא במציאות, אבל בספק בדין או בהלכה שנחלקו בה הפוסקים לא אומרים דבר שיש לו מתירין, אלא מותר ליהנות מהמאכל בדיעבד אף בשבת מדין ספק דרבנן לקולא (פרי חדש סימן תצ"ז ס"ג וכ"כ הפרי מגדים בפתיחה ח"ב פ"א אות כ"ז). והביאור בזה דכשהספק במציאות אין צד ברור שמתיר את הענין, משא"כ במחלוקת הפוסקים יש צד ברור שמתיר את הענין.
[יא] ואף אין בזה משום בישולי גויים היות והיה מתבשל גם ללא הגוי (כמבואר ביו"ד סימן קי"ב).
[יב] ואלו הם הפעולות השכיחות הגורמות זירוז בישול:
א. קירוב הסיר מצידי הפלטה למרכזה.
ב. סגירת מכסה הסיר.
ג. סגירת דלת הארגז הנמצא על הפלטה.
ד. סגירת דלת התנור.
ה. החזרת שמיכות או הוספת שמיכות על הסיר (מצוי כשלוקחים בליל שבת את סיר הדגים והבשר וכדי שהשמיכה לא תיפול מקפלה על סיר החמין, ובזה מוסיף חום לסיר ומזרז את הבישול. ומצד הלכות הטמנה אין בזה איסור, שכל דבר שהיה מוטמן קודם השבת אפשר להוסיף על הטמנתו כמבואר בשו"ע סימן רנ"ז ס"ד).
ו. סגירת חלון הסמוך לפלטה כשמטרתו שלא יכנס אוויר קר ויפריע למהירות הבישול. ע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד רי"ג.
[יג] לבני ספרד פשוט שמותר מלח שהרי אינו מתבשל אף בכלי ראשון כל שאינו עומד על האש, כמבואר בשו"ע (סימן שי"ח ס"ט), אלא אף לבני אשכנז שנוהגים כחומרת הרמ"א שם דמלח מתבשל אף בכלי שני כאן מותר מהטעם המבואר.
[יד] והטעם כמו שכתב מחצית השקל (ס"ק ל"א) דכיון שנימוח מיד יש לחוש שדינו כלח שנצטנן. וכ"כ המנחת יצחק (ח"א סימן נ"ה וח"ט סימן כ"ז). ובשעה"צ (אות צ"ה) כתב משום נראה כמבשל. וצ"ע הלא הוא מבושל.
[טו] ולכן ימתינו זמן מה שינוחו המים מחומם הרב, או יתנו כמות גדולה של מים קרים כך שכל המים יהפכו לפושרים ולא יגיעו הקרים ליד סולדת וע"ע לעיל תשובה א' בהערה.
[טז] אם עירוי מבשל כשהוא לח בלח שהרי המים מתערבבים, ולכן בדיעבד אם עבר ועירה מכלי ראשון, מותרים המים, דכל דבר שנחלקו בו הפוסקים אם מותר או אסור, בדיעבד שעבר ועשה אין לאסור, דאיסור הנאה ממעשה שבת מדרבנן משום קנס, וספיקא דרבנן לקולא (משנ"ב סימן שי"ח ס"ב, אול"צ שם במפורש לנידון דידן, חזו"ע שבת ד' עמוד שע"ג).
[יז] ובזה אפשר ליישב את מה שפסק המשנ"ב (שם בס"ק ע"ד) לעניין תבלין דאם עבר ועירה עליו בכלי ראשון אפילו בדיעבד אסור באכילה, ולכאורה קשה הרי נחלקו הפוסקים אם עירוי מבשל וכל מחלוקת הפוסקים בדיעבד מותר, וצריך לומר שהמשנ"ב דיבר בתבלינים עביםשהיו בזמנם שאפשר לקולפם ולאכול את שאר התבלין, ומכין שאפשר לתקן הדבר בקל על ידי קילוף לא מתירים לאוכלו כמות שהוא בספק איסור, ולא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא. ובתבלינים הדקים של ימינו חזר הדין שאם עבר ועירה עליהם מכלי ראשון שמותרים בדיעבד וכדין כל מחלוקת הפוסקים שבדיעבד מותר וכנ"ל. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד רי"ט.
[יח] יש ראשונים הסוברים שאין בישול אחר בישול בלח ולכתחילה אפשר ליתן את המאכל על גבי הפלטה בשבת, ויש ראשונים הסוברים שמאכל המבושל כמאכל בן דרוסאי חשיב כמבושל כל צרכו ומותר להמשיך בישולו בשבת, ואע"ג שבשני האופנים אסור ליהודי לעשות זאת בשבת, מ"מ על ידי גוי יש להקל.
[יט] מדריך הכשרות שעל ידי בד"ץ העדה החרדית. מאור השבת סימן י"ג אות י'. וכ"כ השבות יצחק (ח"ט פרק כ"ד) שרק מלח המשווק למפעלים עובר תהליך בישול, אבל מלח המשווק לחנויות לא עובר תהליך בישול אלא יבוש בחום (המלח המצוי לצרכן בארץ ישראל מופק ממי הים, את המלח מייבשים בשמש ומכניסים לתנור למשך כעשרים דקות ליבוש סופי) ויבוש זה אינו מוגדר כבישול, וגם אין לדונו כאפיה כמו שכתב האגרות משה (או"ח ח"ב סימן פ"ה) לגבי יבוש בחום של עלי התה דכל שלא ידוע לנו שנשתנה הדבר על ידי החום אין לדונו כאפיה. ויש שפירסמו שהמלח בימינו מבושל והוא טעות במציאות.
[כ] מושג תלמודי: איסור והיתר הגורמים יחדיו לתוצאה מסויימת, דבר שנתהווה על ידי שני גורמים משותפים אחד של איסור ואחד של היתר, כגון שדה שזיבלוה בזבל של עבודה זרה, שהזבל של איסור והקרקע של היתר גורמים יחדיו לגידול הירקות. יש אומרים "זה וזה גורם" - אסור, ויש אומרים, וכן הלכה, "זה וזה גורם" - מותר. לכן, שדה שזיבלוה בזבל של עבודה זרה, פירותיה מותרים. ובנידונינו המלח הניתן ביום שישי (היתר) יחד עם המלח הניתן בשבת (איסור) נתנו טעם בתבשיל, והוי ליה "זה וזה גורם" ומותר.
[כא] משום שאינם בטלים אף בשישים היות והוא דבר שיש לו מתירין למוצ"ש דאינו בטיל (בין בשוגג בין במזיד כמבואר במשנ"ב סק"ה ובבא"ח פרשת בא ש"ש ס"ב), ואף דבמלח התרנו, התם טעמא הוא לפי שהתבטל קודם שהתבשל דצריכא מלחא בישולא כבשרא דתורא, משא"כ תבלינים שמתחילה התבשלו ונאסרו ורק אח"כ התבטלו, ואף שהבה"ל (ד"ה ואם) הסתפק דיתכן דגם בתבלין מתבטל קודם שמתבשל, מ"מ סיים בצ"ע וכיצד נקל אנן.
[כב] ומול מזגן מותר לעמוד בכל אופן כיון שאין בו חוט להט ולא יכולים הבגדים להגיע ליד סולדת. וע"ע לעיל בדיני מוקצה תשובה ע"ח מדוע אין לבגדים אלו שהתרטבו והתייבשו בשבת דין מוקצה.
[כג] אך יש להקשות דהלא מה שנשרה בכלי ראשון מערב שבת אין שורין אותו בשבת בכלי ראשון שמא לא נגמר בישולו וכעת יגמר, וא''כ גם כאן שמא הכדי קליפה לא התבשל כל צורכו ועתה בעירוי בשבת יגמר בישול הכדי קליפה.
ויש לישב בדוחק דהוי ליה ספק ספיקא, ספק שמא הלכה כדעת הרמב''ם דמה שנשרה קודם השבת בכלי ראשון מותר לשרותו בשבת בכלי ראשון ולא חוששים לתוספת בישול, ואם תמצי לומר שאין הלכה כהרמב"ם, שמא הלכה כדעת הראשונים שמה שהתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול, ובזה הכדי קליפה ודאי התבשל כמאכל בן דרוסאי, ולא דמי לשריה דהתם חיישינן שמא השריה דאתמול בישל רק בחוץ ובפנים לא התבשל כלל עד השריה השנית, משא''כ בעירוי שמבשל רק כדי קליפה זה ודאי התבשל קודם השבת לפחות כמאכל בן דרוסאי (סימן שי"ח שעה"צ אות ס"ג). ומחמת שאינו חלק וגם מהחשש שהעירוי של שבת יפגע במקומות שהעירוי של ערב שבת לא פגע, מציע המשנ"ב בשם האחרונים להכין התה ע"י הכנת המי תה קודם השבת ובשבת יתן התמצית לתוך הכלי השני.
[כד] ואף שמייבשים אותם בתנור, אין דינם כאפיה לפי שלא נשתנו כלל בטעמם ומהותם (אגרות משה או"ח ח"ב סימן פ"ה)
[כה] ובבה"ל (ד"ה היא גמר מלאכתן) נשאר בצ"ע אם במים פושרים מותר. דהיינו פחות מארבעים וחמש מעלות ולכן יש לאסור. וכן הוא לעניין הבורגול והמנה חמה.
[כו] הבורגול עובר תהליך בישול ואח"כ יבוש מוחלט ולכן התבטל בישולו (עי' חזו"א סימן ל"ז אות י"ג) ודינו כמנה חמה שיש בה בישול אף בכלי שלישי וכדין מליח הישן וקולייס האספנין בסימן שי"ח ס"ד וכפי שכתבנו לקמן בתשובה כ"ב. וע"ע בבה"ל ד"ה וקולייס בשם הרמב"ם.
[כז] ובכה"ח (אות נ"ו וק"ג) הביא את המחלוקת הנ"ל ולא הכריע, אלא שכתב בשם המנחת כהן דאין אנו בקיאים מהו מצטמק ורע לו ואין להקל לדעת המתירים אא"כ ברור לו שהוא מצטמק ורע לו.
[כח] דיש לצרף בזה שיטת האור לציון (ח"ב עמוד רל"ח) שקרוש מותר מדין גרמא. וכן את דעת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול בלח שנצטנן. וע"ע לקמן תשובה כ"ו ובהליכות שבת ח"א עמ' רח"צ - רצ"ט.
[כט] ועוד יש להוסיף את שיטת האגלי טל (מלאכת האופה ס"ק י"א וי"ט) דמים רתוחים צוננים לא נחשבים לח שנצטנן אלא כמו מים מהברז כיון שהתבטל בישולם לגמרי ואינו ניכר, ובחזו"א (סימן נ' סק"ט) כותב שאף מים רתוחים צוננים חשיב לח שנצטנן דשונים הם בטעמם ממים לא מבושלים.
[ל] ומ"מ לכסות את הסופגניה מכל צדדיה במגבת או לעוטפה בנייר כסף כדי שתתחמם יותר מהר אסור משום הטמנה, ואם עבר והטמין צריך להמתין עד שהסופגניה תתקרר (כמבואר בסימן רנ"ז ס"א). ואם אינו מכסה את הסופגניה מכל צדדיה לבני אשכנז מותר, ולבני ספרד אסור משום הטמנה במקצת בדבר המוסיף הבל (שם). וע"ע בהליכות שבת ח"א עמ' רי"ט - ר"כ אם מותר להחליף בשבת את מכסה הסיר בשמיכות כדי לייבש את הלחות שבסיר.
[לא] אמנם דעת המג"א וכן פסק המשנ"ב (ס"ק מ"א) לאסור חימום בשר יבש מבושל משום צליה אחר בישול, ומשמע אף שלא מקבל טעם צלוי בחימומו, ולפי זה הוא הדין בסופגניה, אא"כ חיממו בתנור ביום שישי את הסופגניה דשוב מותר לחממה בשבת היות ודינה כאפויה (בה"ל ד"ה יש מי שאומר וכן מוכח בסימן קס"ח סי"ד), מ"מ מנהג העולם להקל בחימום מאכלים יבשים אף שהתבשלו ולא נאפו קודם השבת.
[לב] ובעודו על הפלטה תלוי במחלוקת פוסקי דורנו האם יש איסור מחזי כמבשל בפלטה, עי' הליכות שבת ח"א עמוד קצ"ה מה שכתבנו בזה, ואם יש טס מתכת על הפלטה, לכולי עלמא מותר. אך נייר הכסף המכסה את הפלטה אינו נחשב כהפסק לעניין זה כיון שבא לשמש את הפלטה שלא תתלכלך, ומ"מ יכול לשים נייר כסף נוסף עבה מאוד (החתוך מערב שבת, כמובן) על הפלטה ויחשב כהפסק כלי לעניין זה.
[לג] ואם הם אפויים (מצויין על האריזה) דינם כדין חלה וכדלקמן.
[לד] בדבר זה נחלקו הראשונים האם יש בישול אחר אפיה, דעת היראים דאסור מהתורה ודעת הראבי"ה דמותר אף מדרבנן, הרמ"א חשש לאוסרים אף בכלי שני, והשו"ע הביא יש מי שאוסר ויש מתירין וידוע דהלכה כיש בתרא, אלא דנחלקו פוסקי ספרד האם יש לחשוש ליש קמא ורק בצורך גדול להקל כיש בתרא, דאי לאו הכי למה הביאם השו"ע, או שאין צורך לחוש להם ורק טוב ונכון משום מהיות טוב אל תקרי רע, דסו"ס הספק הוא בדאורייתא.
[לה] הקפה שחור עובר תהליך קליה מלא, כך אמרו לי במעבדה של קפה לנדוור, והסבירו שכל קפה שחור חייב לעבור תהליך קליה מלא כדי להוציא מפולי הקפה את כל המרירות.
[לו] לדעת הכה"ח והאול"צ אין לערות על הקפה מהמיחם שהוא כלי ראשון אא"כ הוא צורך גדול, כגון שחש בראשו ולא מסוגל לשתות את הקפה אם לא מערה עליו מים רותחים מהמיחם, ולדעת החזו"ע מעיקר הדין מותר לערות על הקפה ישירות מהמיחם, אך טוב ונכון ליתנו בכלי שני.
[לז] ואין ראיה להתיר מהשו"ע בסעיף ה' שהביא את היש מתירין בנתינת פת למרק כלי שני בתור עיקר השיטה, דשם דעתו להתיר מעיקר הדין אף בכלי ראשון לפי שאין בישול אחר אפיה וכמו שכתבו שם באר הגולה, כה"ח בשם המטה יהודה והליכות עולם ח"ד עמוד מ"ד ודו"ק. ומקור האוסרים בכל מאכל בכלי שני הוא מהיראים כפי שביארוהו הסמ"ג והגהות מיימוניות, הביאם הבית יוסף שם.
[לח] אא"כ כתוב על האריזה "עבר בישול מלא" דאז דינם כדין סוכר ונס קפה הנ"ל תשובה ז' (מדריך הכשרות שע"י בד"ץ העדה החרדית).
[לט] תרומת הדשן והביאו הבית יוסף והרמ"א בסימן רנ"ג ס"ה והוא על פי התוספתא באחד נתן הקדרה והשני האש הראשון פטור אבל אסור והשני חייב, משנ"ב שם ס"ק ק' וכן בסימן שי"ח ס"ק כ"ב.
[מ] אור לציון (ח"ב פ"ל תשובה י"ח), דהבין שהאיסור בתוספתא בראשון שנותן את הקדירה הוא משום מחזי כמבשל של המאכל ולא משום גרמא ולכן אין הבדל אם יהודי נותן את האש או גוי או שעון שבת, ועי"ש שכתב דאפשר שבנידון דידן יש בו איסור תורה.
[מא] יביע אומר ח"י סימן כ"ו, דסבירא ליה שסיבת איסור נתינת הקדרה הוא משום השתתפות באיסור בישול של חבירו, ואף בנכרי אסרו כדי שלא יבואו להקל אף ביהודי הנותן את האש, וממילא כשנדלק על ידי שעון שבת לא אסרו לפי שאינו דומה לבישול הנעשה בידי אדם, ולא נותר אלא גרם בישול בלח שנצטנן, בזה אפשר לסמוך על הרמב"ם שאין בישול בלח שנצטנן, וסייע דבריו מהחזו"א (סימן ל"ח אות ב') שכתב דליתן מרק קר בשבת בתנור העתיד להידלק על ידי שעון שבת איסורו משום גרמא ולא זכר מהתוספתא הנ"ל, ע"ש עוד בהערה, ובשבות יצחק (שהיה וחזרה פ"ט אות ד') בשם מרן הגריש אלישיב זצוק"ל שכן ביאר את החזו"א.
[מב] וכמו מליח הישן וקולייס האספנין שאסור אף בכלי שלישי משום דעינינו רואות שמתבשלים שם. ואין להקשות מהא דמותר ליתן מים צוננים בכלי שני (שבת מ ע"א ונפסק בשו"ע בסימן שי"ח סי"ג) אף שהמים מתחממים ומגיעים ליד סולדת ולכאורה "עינינו הרואות" שהם מתבשלים שם. זה אינו, כיון שעינינו הרואות שייך לומר דווקא בדבר ששינה את מהותו, קודם לכן לא ראוי לאכילה ועכשיו ראוי וכגון מליח הישן, ביצה ומנה חמה, שקודם לכן לא היה אפשר לאוכלם חיים, ועל ידי נתינת המים נהפכו למבושלים וראויים לאכילה. מה שאין כן במים שגם קודם נתינתם בכלי שני יכול היה לשתותם כמות שהם קרים וא"כ מה שהם עכשיו חמים אין ראיה שהשתנה דבר במהותם, ונשאר הכלל שכלי שני לא מבשל.
[מג] לפי בירור המציאות במנה חמה בימינו ישנם שני סוגי מנה חמה, סוג ראשון בו חומרי הגלם (פסטה, ספגטי אורז וכדו') עוברים בישול שבעים אחוז ואח"כ תהליך יבוש, והתבלינים אינם מבושלים כלל, וסוג השני עובר תהליך בישול מלא (מאה אחוז) ולאחר מכן תהליך יבוש, וגם בו התבלינים אינם מבושלים כלל. וכן המציאות בספגטי קוסקוס ואבקות פירה למיניהם הנמכרים בשקיות.
[מד]לפי שנתינת המים גורמת לדיבוק היטב של המנה חמה גם ללא הערבוב וכל כה"ג כולי עלמא מודו דנתינתו זהו גיבולו כמבואר בגמרא (זבחים צד ע"ב) ובשו"ע (סימן ש"מ סעיף י"ב). ומכיון שהוא בלילה עבה לא יעזור שינוי בסדר הנתינה כמבואר בשו"ע סימן שכ"א סי"ד. וכפי שביארנו לקמן בדיני לש (סעיף ג').
[מה] ויש להוסיף, דאטו מי אמר לחז"ל שמליח הישן מתבשל אף בעירוי מכלי שני (וממילא ה"ה בכלי שלישי, דעירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי כמבואר בפמ"ג משב"ז אות ל"ה וכן מוכח במשנ"ב ס"ק ל"ה למעיין. והוא הדין כלי רביעי דאין חילוק בין שלישי לרביעי), ע"כ דכיון שרואים בחוש שבלי מים חמים אינם ראויים כלל ועל ידי מים חמים ראויים הרי ודאי שהמים בישלום, וכ"כ הגינת ורדים (כלל ג' סימן ט') דמליח הישן לא ראוי כלל לאכילה ולהכי יש בו משום בישול, וכמו שכתב החזו"א (סימן נ"ב אות י"א) לגבי ביצה בכלי שני דאסור היות ועינינו רואות שמתבשלת אף בכלי שני, וה"נ במנה חמה, קוסקוס ואבקת פירה. ואף המתירים עלי תה בכלי שלישי כאן יודו לאסור, דבעלי תה והוא הדין לכל דבר שבא להטעים את המים כמו אבקת מרק וכדו' אין לנו שום ראיה שכעת מתבשל שהרי הדבר בעצמו לא נאכל אלא רק נותן טעם במים, בזה חזרנו לכללי בישול, משא"כ מנה חמה שהיא בעצמה נאכלת ועינינו הרואות שלא ניתן לאוכלה ללא מים חמים הרי שמוכח שהמים החמים מבשלים אותה.
ואף בחברות שמבשלים לגמרי את המנה חמה שייך בזה שוב בישול, דהא דאין בישול אחר בישול ביבש מבאר החזו"א (סימן ל"ז אות י"ג) דפעולת הבישול בדבר יבש הוא הריכוך וכיון שהתרכך לא שייך לרככו שוב. אך מנה חמה שעוברת תהליך יבוש מוחלט אחר הבישול ונעשית קשה כחרס הרי שפקע ממנה בישולה. וכעין זה מצינו בכה"ח (סימן שי"ח אות ע"ח בסופו בשם שו"ת גבורת ארי) דפת קשה אין להניחה לתוך תנור חם שיתחמם ויתרכך דהוי מתקן. וזהו כנ"ל דפקע שם אפוי מינה מחמת שנתקשתה ואינה ראויה לאכילה. וכ"כ המנוחת אהבה (חלק ב' עמוד שס"ג) דגם מאכל שעבר תהליך בישול בבית חרושת אם אינו ראוי לאכילה עד שישרוהו במים חמים יש בו משום בישול ודינו כמליח הישן. ומכוין שהוא איסור של עיקר הדין לכן יש למנה חמה דין מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלה אף לא לצורך גופו ומקומו וכן באבקת פירה, קוסקוס וכדו'. ואף ששייך בדוחק לאוכלם על ידי מים קרים, מ"מ כיון שאף אחד לא עושה כן הרי זה מוקצה וכמו בשר חי – יעוי' לעיל בדיני מוקצה תשובה ס"ח.
[מו] ואם הם אפויים (מצויין על האריזה) דינם כפת וכדלקמן.
[מז] היות ויש ספק אם הצלחת כעת כלי שני או שלישי וגם אם היא כלי שני לא פשוט לאסור ליתן שם הבצלים או הבורקס (משנ"ב שם).
[מח] בבצלים, אך בבורקס תלוי במחלוקת הפוסקים אם יש בישול אחר אפיה וכנ"ל תשובה י"ח. דלבני אשכנז אסור, ולבני ספרד יש אוסרים ויש מתירים.
[מט] ואם עדיין חם בחום שהיד סולדת בו מותר. ואינו דומה כלל לסימן רנ"ג ס"ד, עי"ש היטב בבית יוסף.
[נ] לפי שיש כאן שלושה צדדים להתיר: א) לח שנצטנן שלדעת הרמב"ם אין בו משום בישול, ב) עירוי מכלי ראשון שלדעת כמה ראשונים לא מבשל כמבואר בבית יוסף בסעיף י', ג) דעת הרשב"א הר"ן והטור להקל שאין בישול בעירוי של נוזל על נוזל לפי שמתערבין זה בזה ונחשב החמין ככלי שני ולכן כתב הבית מאיר הביאו הבה"ל (בס"ד ד"ה דהוי ובסי"ב ד"ה והוא) דאין למחות במיקל, אבל לעצמו כל בעל נפש יחוש.
[נא] כן כתב הבה"ל הנ"ל בסעיף י"ב בשם הבית מאיר דכיון שיש מתירים לכתחילה אין לאסור בדיעבד, אך כיון שהמשנ"ב פסק לאסור גם בדעת מרן השו"ע (ס"ק פ"ב) לכן צריך תשובה וכפרה. וע"ע כה"ח אות ק"ל.
[נב] סדר הכפרה על חילול שבת
תשובה וכפרה על חילול שבת מבואר ברמ"א בסימן של"ד סכ"ו שצריך להתענות ארבעים יום, ואם ירצה לפדות התענית יתן בעד כל יום י"ב פשיטים לצדקה. והוא 12.8 גרם כסף טהור כפול ארבעים יום, שוה 512 גרם כסף טהור שהוא לערך 1,500 ש"ח על כל חילול שבת, והוא ודאי שיעור שלא ניתן לעמוד בו. והמנהג הוא ליתן בעד כל יום כסף לצדקה שוה סעודה אחת, העני לפי עוניו והעשיר לפי עושרו, וכך מורים בבי מדרשא (כה"ח אות קנ"ב). והשיעור כנגד כל הארבעים יום, לעני עשרים שקלים, לאיש בינוני ארבעים שקלים, לאיש אמיד שמונים שקלים, ולאיש עשיר מאתיים שקלים, לפי ערך סעודה של לחם ועוד דבר מה ללפת. ויש לתפוס בזה את השיעור הפחות ביותר כדי שלא לנעול דלת בפני השבים. וככל שיתן יותר ממון לצדקה כפי ערך כספו הוא עדיף לפי ששקול צער הממון כנגד צער התענית (משנ"ב ס"ק פ"א).
ובכל זה אין הבדל אם עבר איסור דאורייתא או דרבנן ואף דרבנן בשוגג צריך את הכפרה הנ"ל (משנ"ב שם ס"ק ע"ח ושעה"צ אות ס"ה ודלא כהנתיבות המשפט בחו"מ סימן רל"ד אות ג' דדרבנן בשוגג לא צריך תשובה וכפרה, יעוי' לעיל בדיני מוקצה תשובה ה' ובהערה שם).
ואם עבר בחילול שבת דאורייתא ודאי בשוגג כתב הרמ"א שם שיתן י"ח פשיטים לצדקה כנגד קרבן חטאת שחייב ששיעור זה הוא פחות שבכבשים או בעיזים באותו העת (משנ"ב סק"פ), ושיעורו 19.2 גרם כסף טהור והוא לערך שבעים ש"ח. וזאת בנוסף לפדיון הארבעים יום הנ"ל. ובכה"ח אות קנ"א כתב דהמנהג ליתן שווי של עז או כבשה בת שמונה ימים כפי ששוה באותו זמן ובאותו מקום. והוא לערך חמישים ש"ח.
ובאופן זה שעבר באיסור דאורייתא בשוגג כתבו הספרים שמהנכון שיאמר פרשת חטאת ויבין אופן הקרבתה וכבר אמרו חז"ל (מנחות קי ע"א) כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת (משנ"ב שם סק"פ ובכה"ח אות קמ"ה). ויתודה קודם לכן מעומד (פמ"ג סימן א' משבצות זהב סק"ז). ופרשת חטאת כתב הבה"ל (סימן א' ס"ה ד"ה ופרשת עולה) שהוא בפרשת ויקרא פרק ד' פסוקים כ"ז - ל"ה, ואם יש לו פנאי יקרא גם בפרשת צו פרק ו' פסוקים י"ז - כ"ג. ויקבל על עצמו ללמוד ולשנן הלכות שבת - אורחות רבינו ח"א עמוד קס"ה בשם החזו"א. וטוב שיקבל על עצמו תענית דיבור שהיא מועילה מאוד ולא מביאה לאדם שום נזק בגופו או ביטול תורה - עי' משנ"ב סימן תקע"א סק"ב.
[נג] לחשוש לשיטת הכלבו דבעודו על האש יש זירוז בישול בהגסה אף במבושל כל צרכו, כמובא בבית יוסף ובמשנ"ב סוף סימן שי"ח.
[נד] ולכן מה שמצוי בכמה ישיבות שלאחר הגשת החמין בשולחנות מוציאים את סירי החמין לחדר האוכל והבחורים מחטטים ומחפשים בו חתיכות בשר ועוף וכדו', לפי האמור בני אשכנז צריכים להחמיר בזה מפני שהוא כלי ראשון, ובני ספרד מותרים בזה.
[נה] הטעם לכך לפי שנחלקו הפוסקים אם תבשיל שנקרש מחמת המקרר או המקפיא נכלל בהיתר השו"ע (סימן שי"ח סט"ז) בחימום שומן קרוש (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ב ועמוד ר' שיטות הפוסקים בזה), ובהצטרף שיטות המתירים חימום תבשיל שרובו יבש ומיעוט רוטב, אפשר להקל בזה לכתחילה. וזהו אף לבני אשכנז. ואין בכך חשש נולד (יעוי' ברמ"א שם), משום שגם בעודו קרוש וגם בעודו לח שֵם מאכל עליו (שמירת שבת כהלכתה פ"א סמ"ג הערה קכ"ג בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל).
[נו] והטעם לכך לפי שנחלקו הפוסקים אם מותר לחמם תבשיל לח שנצטנן על פלטה כבויה שעתידה להידלק (יעוי' לעיל תשובה כ' ובהליכות שבת ח"א עמוד קפ"ו ור"ו שיטות הפוסקים בזה), ובהצטרף שיטות המתירים חימום תבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב, אפשר להקל בזה לכתחילה, וכנ"ל בהערה הקודמת.
[נז] שכאמור נחלקו בו הפוסקים אם מותר לחממו על הפלטה, ואם מניח את הסיר כשהפלטה כבויה מותר לכתחילה. פתרון נוסף להקל בחימום הביצים לכתחילה הוא ליתנם בסיר החמין (כשלא אכפת לו שהביצים יהיו בשריות), ולאחר מכן ינגב את מכסה סיר החמין כדי שלא ישפכו טיפות המים לתוך הסיר. ואין בזה איסור טומן, לפי שאין הטמנה באוכלין (כמבואר בסימן שי"ח ס"ד) ולא איסור בישול, לפי שאין בישול אחר בישול ביבש (שם סט"ו). אלא שמצד מחזי כמבשל בפלטה לדעות האוסרות (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ה) יש להניח קודם נתינת הביצים טס מתכת וכדו' מתחת לסיר החמין שעל הפלטה.
[נח] מיהו יכול לשפוך את המים עד לגובה הביצים וכך לחמם לשיטות המקילות, ואין בזה איסור בורר אף אם שפך מעט מתחת לגובה הביצים, לפי שגוש גדול הנמצא בתוך נוזל אינו מוגדר כתערובת (שביתת השבת מלאכת בורר בבאר רחובות ס"ק כ"ה, קצות השולחן סימן קכ"ה ס"ק י"ד, וכנזכר לקמן בדיני בורר תשובה ה', ובהליכות שבת ח"א עמוד ד"ש).
[נט] דעת הט"ז (יו"ד סימן צ"ד ס"ק י"ד), והש"ך (שם סק"ל, וסימן ק"ה סק"ח) להחמיר בגוש לעניין בליעה ופליטה שדינו ככלי ראשון, ושכן פסק המהרש"ל והאיסור והיתר, דגוש שומר החום בתוכו ולא מתקרר בחילוף הכלים, וניתן לראות זאת בעין שמרק מתקרר הרבה יותר מהר מביצה וכדו'. ועל פי זה כתב המג"א (סימן שי"ח ס"ק מ"ה) דהוא הדין לעניין שבת שגוש דינו ככלי ראשון המבשל כל זמן שהיד סולדת בו. אולם דעת הרמ"א (יו"ד סימן צ"ד סעיף ז') והמנחת יעקב (כלל ס"א אות מ"ה) להקל בגוש.
[ס] לעניין שבת. ובסימן תמ"ז ס"ק כ"ד התייחס לזה לעניין בליעת חמץ והעלה להחמיר.
[סא] הש"ך (יו"ד סימן ק"ה סק"ח) כותב דאורז נחשב לדבר גוש. וא"כ ה"ה תפוח אדמה או ביצה שחתכם לחתיכות קטנות, דודאי אחר החיתוך אינם יותר קטנים מאורז.
[סב] בדרך כלל חומרת גוש אינה קשה לביצוע, כיון שבלאו הכי לא אוכלים את המאכל כשהוא רותח, אלא ממתינים עד שיצטנן ויוכלו לאוכלו בצורה רציפה, וממילא כל מה שצריך לעשות הוא להמתין ולשים את התבלינים רק לאחר שיתקרר מעט המאכל לפני אכילתו ולא מיד כשהניחו בצלחת בעודו רותח. ובפסח לכולי עלמא מחמירים בגוש להחשיבו ככלי ראשון משום חומרא דפסח, וכמו שכתבנו בהליכות מועד פסח - מהדורה קמא עמוד כ"ה. וע"ע בעניין זה בסוף הספר בתשובות להערות הראשון לציון שליט"א אות ד'.
[סג] הרמ"א שם פסק כהתוס' דהמחמיר לא ליתן מלח אף בכלי שני תבוא עליו ברכה. והמלח בימינו לא מבושל וכמו שכתבנו לעיל תשובה י"א. ומה שכתב השש"כ (פ"א הערה קצ"ט) בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל להתיר ליתן מלח על תפוח אדמה חם, הוא מיירי במלח שעבר תהליך בישול וכמבואר שם שמפנה לסעיף זה.
[סד] ואף שלח שנצטנן חמור לבני ספרד יותר מלבני אשכנז, מ"מ דבר גוש יותר קל לבני ספרד מלבני אשכנז. ובשש"כ (פ"א הערה ר') כתב בשם מרן הגרשז"א זצוק"ל להסתפק בנתינת לח שנצטנן על גוש.
[סה] אף אם המרק רוב והבשר או האורז הוא המיעוט, לפי שהבשר לא מתערב עם המרק והריהו מבשל כדי קליפה את המרק הסמוך לו (משנ"ב שם).
[סו] ואף שהוא עירוי שנפסק הקילוח שאינו מבשל, מ"מ כיון שאין זה עירוי של נוזל אלא של גוש הריהו מבשל כשיצא לאוויר כל זמן שלא הונח בכלי שני, וכמו שכתב החזו"א (יו"ד סימן ט' סק"ה). מיהו בדיעבד כשכבר עירה אין לאסור וכמו שכתב שעה"צ (אות ק"ח) היות והוא ספק פלוגתא.
[סז] והביאור בזה הוא על פי החזו"א (סימן ל"ז אות י"ג) דמה ששייך בישול אחר בישול בלח שנצטנן ולא ביבש שנצטנן, דביבש עיקר הבישול הוא הריכוך וכיון שנתרכך לא שייך בו עוד בישול. משא"כ בלח שלא שייך בו ריכוך, הרי שעיקר בישולו ותיקונו הוא חימומו וכיון שנצטנן חוזר לקדמותו ויש בו בישול. וכוונתו ז"ל דלח שנצטנן לא ניכר בו כל כך בישולו שנתבשל מכבר וכגון מים או מרק מבושלים שנצטננו, וכמו שרואים אנו בחוש שלא שותים מרק קר. ולפי זה מובן דמאכלים לחים שעיקר אכילתם בעודם צוננים כמו קטשופ ורטבים שונים, ניכר בהם היטב בישולם אף בעודם צוננים ולא שייך בזה שוב בישול. ובאגרות משה (ח"ד סימן ע"ד דיני בישול אות ה') נוקט שאם הקטשופ זב ולא עומד בפני עצמו ללא כלי המעמידו הרי זה נחשב כלח, ואעפ"כ מותר ליתנו על שניצל חם לפי שלא מחמירים שתי חומרות, גם לח שנצטנן וגם גוש, וכפי שביארנו לעיל בתשובה הקודמת.
[סח] וזהו אף כשעודו בתבנית בה חומם שהשניצל כעת כלי ראשון לפני נתינתו לצלחת (אף ללא חומרת גוש) ואעפ"כ מותר מהטעמים הנזכרים. וכל זה רק ברטבים שודאי בושלו כל צרכם עם כל רכיביהם.
[סט] דהיות וגוש הוא רק חומרא חוששים לחומרא זו רק בחשש בישול דאורייתא. והא דגוש אינו אלא חומרא, כן פסק האגרות משה (ח"ד סימן ע"ד דיני בישול אות ה'), וכן יש להוכיח מלשון המשנ"ב (ס"ק ס"ה) דכתב יש להזהר שלא ליתן תבלין על דבר גוש ולא כתב בלשון איסור. וכן הוא בס"ק מ"ה.
[ע] בספר מאור השבת (ח"א סימן ו' ס"ק ט"ז) כתב בשם מרנן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והגר"ש וואזנר זצוק"ל להיזהר בזה משום חומרת גוש. אא"כ נוגעים זה בזה שלא בכונה ע"י טלטול הצלחת אין להקפיד.
[עא] מהטעם הנ"ל וכפי שביארנו בהליכות שבת ח"א עמוד ר"ה. ואף שבנתינת מלפפון חמוץ על קוגל נוסף סניף להיתר שנהיה קצת קלקול של המלפפון, ובנידון דידן חימום המים אינו קלקול, מ"מ גם אינו תיקון, וכל מלאכה שאינה קלקול ואינה תיקון נחשב מקלקל, כמבואר ברמב"ם (פ"ט ה"ג) ובשעה"צ (אות קי"ד), וכן הוא בבה"ל (סימן ש"מ ס"ג ד"ה המוחק) בשם הפמ"ג.
אולם אסור לערות ביצים חמות מכלי ראשון לתוך מים קרים הנתונים בקערה כדי לצננם, גם אם המים רוב כלפי הביצים, לפי שעירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה את המים הסמוכים לביצים. ואם מערה באמצעות כף מותר, מכיון שהכף כלי שני, וגם אין לו שום ענין בחימום המים. נמצא שישנן שתי אפשרויות להקל את קילוף הביצים החמות בשבת: א. שטיפתם תחת ברז המים אחר שנתנם לתוך צלחת וכדו'. ב. נתינתם באמצעות כף לכלי ובו מים צוננים.
[עב] בטעם ההיתר נחלקו הפוסקים, דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (שש"כ פ"א הערה קצ"ח, שולחן שלמה סימן שי"ח אות נ"ט) וכן משמע מהמשנ"ב (סימן שי"ח ס"ק ק') יסוד ההיתר הוא משום שהשומן חשוב כיבש, היות ונקרש מטבעו. אך דעת האור לציון (ח"ב פרק ל' תשובה י"ד) ההיתר הוא משום גרמא, שאין השומן נימוח מיד אלא לאחר זמן, ובזה שאיסורו מדרבנן בלבד סומכים על דעת הרמב"ם ודעימיה דאין בישול אחר בישול בלח. ונפקא מינה בין הטעמים למאכל שנקרש מחמת קור המקרר או המקפיא, לדעת הסוברים שהוא משום שנחשב כיבש אסור, היות ולא נקרש מאליו אלא באמצעות דבר אחר. ולדעת הסוברים שהוא משום גרמא, גם בזה יש להתיר היות וסוף סוף אינו נהפך מיד לנוזל. ובעוגת סופלה לכולי עלמא מותר היות והשוקולד נקרש מאליו (וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ר'). מה גם שאם העוגה היא הרוב והשוקולד הוא המיעוט אפשר לצרף את דעות הסוברים שמותר לחמם מאכל שרובו יבש (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"א, ולעיל תשובה כ"ו). אך אינו אלא לצירוף בעלמא וגם בלא זה מותר מהטעמים הנזכרים לעיל.