הרב עובדיה יוסף מספר: הריקוד שהצחיק את הבעל שם טוב

המגיד מקאזניץ אשר רבי ישראל בעל שם טוב שיבחו מאוד ובירכו, נולד בעצם לאחר פטירת הבעל-שם-טוב, אך הבעש"ט ראה בחזון רוחו שהוא עתיד להיוולד לרבי שבתי כורך ספרים.

ר' שבתי הכורך היה צדיק שנהנה כל ימיו מיגיע כפו, תורתנו רואה בעין יפה את מי שנהנה מיגיע כפו, כמו שאמרו : גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב 'אשרי איש ירא את ה'', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך', 'אשריך' בעולם הזה ו'טוב לך' לעולם הבא. ולגבי ירא שמים 'וטוב לך' לא כתיב ביה. הוא היה בעל בית רגיל, אך מימיו לא נהנה מטיפה אחת של גזל, הכל היה מיגיע כפיו במלאכת כריכת הספרים.

שנה אחת בראש השנה היתה מחלוקת בקהל, וכל אחד רצה להשתיק את חברו והתחילו להכות על הספרים, עד שקרעו את כל הספרים. אמרו, השנה תהיה פרנסה טובה לר' שבתי...

הוא הגיע לעת זקנה והיה חשוך בנים, ונצטער מאוד מכך, כמו שאמרו  כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, שנאמר 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'. שערי תפילה ננעלו, וקיבל את הדין באהבה. כשהזקין כבר ידיו לא היו נשמעות לו, פועל צעיר עושה כריכה מהודרת, אך הזקן עושה 'אחת למטה ושבע למעלה', המחט לא נכנסת במקום ומתעקמת לו, ואט אט התמעטה פרנסתו, ראו האנשים שאינו אומן ופנו לכורך אחר.

יום ששי אחד היה 'נודד ללחם ואין', לא היתה לו חתיכת לחם לאכול, השבת מתקרבת ואין לו יין לקידוש, לחם משנה, ואין צריך לומר דגים לסעודה, ואפילו נרות להאיר את הבית לא היו לו. הוא לא רצה ליהנות ממתנות בשר ודם, וכשהגיעה שעת הצהרים וראה שביתו ריקם, קרא לאשתו ואמר לה: את יודעת שמימינו לא נהנינו משום אדם, תעשי לי טובה ואל תספרי לשום שכן את צרתינו, ישראל רחמנים בני רחמנים יגישו לנו יין ואוכל. קבלי על עצמך שתיקה לא לספר, ואם נגזר עלינו מהקב"ה שנשאר בתענית, נקיים את מה שאמרו חכמים  "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות". הבטיחה לו "כך אעשה". אך דעתו לא נחה עד שאמר לה קבלי על עצמך כן בשבועה! נתנה לו תקיעת כף שלא תספר לשום אדם.

הוא לא יכל לסבול להשאר כך בביתו, הלך לבית המדרש לקח ספר תהלים והתחיל לקרוא. בלילה אחר התפילה המתין שכל הקהל ילכו לביתם ואז גם הוא ילך לביתו. במחשבה שימצא את ביתו חושך וצלמוות ריקם מכל, לא קידוש ולא נרות.

והנה כשבא להכנס לביתו רואה מרחוק שביתו נוצץ אורות, נכנס ורואה את השלחן ערוך עם מפה יפה דגים וסלטים. הצטער מאוד, אמר כנראה שאשתו לא יכלה לכבוש את יצרה ונתנו לה השכנים מתנת בשר ודם. התחילו עיניו זולגות דמעות וגרונו נחנק מצער, אך אמר אסור להשבית את שלום הבית, אם אתחיל לדבר תהיה מחלוקת, אסתום את פי ולא אומר כלום.

לקח את הכוס בידו בלי לדבר כלום, והתחיל לעשות קידוש כשעיניו זולגות דמעות, לא יכל לסבול איך אני אהנה ממתנות בשר ודם. אחר הקידוש טעם מהיין ותכף פנה למטבח לעשות נטילת ידים, לא חכה שתאמר לו שבת שלום, פחד לדבר אתה שלא יתפרץ עליה.

אשתו דלקה אחריו, "כך עושים בשבת? תגיד לי שבת שלום"! "יגער ה' בך השטן", חשב לעצמו, ולא ידע מה לעשות, "תגידי לי לא הבטחת לי בתקיעת כף שזה כמו שבועה שלא תקחי כלום מאחרים? מאיפה כל השפע הזה? רצונך להעבירני על דעתי"?

אמרה לו, מפני מה אתה חושד בכשרים לחנם? האם אתה זוכר שלפני כמה שבועות אמרתי לך שאבד לי בגד עם כפתורי זהב? היום הייתי מנקה את הבית, אם אין לי זכות לאכול ולשתות בשבת לקרוא לשבת עונג לפחות אנקה את הבית יפה, והנה הקב"ה האיר את עיני ומצאתי את הבגד ההוא, תלשתי כפתור אחד, מכרתי אותו בשוק של הצורפים ובכסף הזה קניתי את צרכי שבת. זהו כסף שלנו, לא משל אחרים!

שמע כך התחיל מתחנן "תסלחי לי, מחילה ממך". התחיל לבכות שחשד בכשרים. אמר לה "שבת שלום" והתחיל לשמוח.

לאחר שאכלו מנה ראשונה קם ממקומו, אמר לה, אני שמח כמו יום חופתי! תני לי את ידך ונרקוד יחד לכבוד שבת...

באותה שעה היה יושב רבי ישראל בעל שם טוב עם תלמידיו ואוכל את המנה הראשונה, באמצע האכילה פרץ בצחוק רם. התלמידים הסתכלו לראות על מה הרב צוחק, אך לא היה כלום. חשבו שמא נזכר בדבר מה.

רבי שבתי נתעייף, שכן היה זקן מעט, אמר לה תביאי מנה שניה ונאכל. אחר שאכלו אמר לה עוד הפעם תביאי את ידך ונרקוד שלא הוזקקנו למתנות בשר ודם! ועמד לרקוד, ושוב פעם רבי ישראל בעש"ט פורץ בצחוק...

אחרי ברכת המזון שאלוהו תלמידיו, רבינו מפני מה צחקת פעמיים? אמר להם, במוצאי שבת תדעו את התשובה.

במוצאי שבת קרא את העגלון שלו ששמו היה אלכסיי שירתום את העגלה, אתם זוכרים את אלכסיי קוסיגין ? שמא הוא היה גלגול העגלון של רבי ישראל בעש"ט... נכנס הבעש"ט לעגלה ועמו תלמידיו, ר' זאב קיציס, ר' אלימלך מליז'נסק בעל נעם אלימלך, ר' זושא מאניפולי, ר' דוב ממזריטש (ר' שניאור זלמן מלאדי), וכל הדרך היו שרים "המבדיל בין קודש לחול חטאתינו הוא ימחול", עד שהגיעו לעיר קאזניץ, דפקו על הדלת ובעלי הבית נחרדו, נכנס הבעל שם טוב וישב, קרא לרבי שבתאי ושאלו: תאמר את האמת מה עשית אתמול?

הוא נבהל, אמר בלבו אני עם הארץ, כנראה עשיתי עוון שרקדתי עם אשתי אף שאנחנו זקנים... אמר לו אם זה עוון תן לי תיקון...

- קודם תספר לי ואחר כך אתן לך תיקון.

- מרוב שמחתי שלא נהניתי מבשר ודם, אחרי המנה הראשונה רקדנו לשם שמים.

- ומה עשית אחרי כן?

- אכלנו מנה שניה ועוד הפעם רקדנו, פעמיים עשינו את העוון...

- דע לך, זה לא עוון! כשרקדת, כל הפמליא של מעלה רקדו אתכם! ולכן תמורת זאת אני מבטיח לך שהפרנסה לא תמוש מביתכם! ולא רק זאת, אלא השנה את חובקת בן, ותקראו את שמו ישראל על שמי! ונפרדו ממנו בשמחה וטוב לבב.

ובאמת נולד להם ר' ישראל, אשר ברבות הימים נעשה "המגיד מקאזניץ", וכל ימיו היה חלש מאוד כיון שנולד לעת זקנת הוריו. לא היו לו כוחות ועצמותיו היו רכות, עד שתמיד היה שוכב על פרוה. ורק ביום הכפורים היה מתאזר ברוב עוז ותעצומות ועומד ומתפלל בדמעות שליש. והוא היה גאון עצום, ובספר 'כתר כהונה'  יש תשובות ממנו שהתיר כמה עגונות, לבו היה מלא רחמים בכחא דהיתרא.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן