כשרות המטבח: מה דין בשר שהתערב בחלב, ולהפך?

חתיכת בשר קרה שנפלה לחלב קר או שנשפך עליה חלב קר, שוטף אותה במים יפה יפה ומותרת לאכילה. (צא)

ואמנם מאכלים שהחלב נספג בהם, כמו בורקס בשרי או בשר טחון, שנפלו לחלב או שנשפך עליהם חלב, ודאי שלא שייך לשטפם במים, שמחמת רכותם נבלע בהם החלב, ולא תועיל להם שטיפה כלל.

בשר שהתערב בחלב חם

נפלה חתיכת בשר לתוך סיר חלב חם שהיד סולדת בו (פירוש, חם מאוד שנמנע לשתותו מחמת חמימותו), מסלק את חתיכת הבשר מיד, ואחר כך מודד אם יש פי שישים בחלב כנגד חתיכת הבשר, כגון שהחתיכה שוקלת 10 גרם, ונמצא בסיר חלב במידה של 600 גרם, אז החלב מותר בשתיה, אך אם היה פחות מ- 600 גרם, נאסר החלב בשתיה ובהנאה, וישפוך אותו. (סימן צח סעיף א)

מה שאנו מצריכים שיהיה פי שישים בחלב כנגד הבשר, הוא מאחר ששיערו חז"ל, שכל אוכל שהוא שהתערב בתבשיל, אינו יכול לתת טעם ולהשפיע על התבשיל כשיש פי שישים נגדו [לבד מדברים מסוימים שנותנים טעם אף ביותר משישים, כתבלינים וכיוצא בהם]. והוא הדין בשאר איסורים, וכגון חתיכת בשר נבלה שנפלה לתבשיל כשר, אם יש פי שישים כנגדה, התבשיל מותר באכילה.

הבהרה - יש לדעת שבכל מקרים אלו וכיוצא, אין לאדם לסמוך על עצמו ולמדוד את הכמויות, אלא עליו להראות את התערובת למורה הוראה, ויורהו כיצד יעשה.

ביטול איסור מהתורה

יש לדעת כי במקרה שלא נמצא פי שישים בחלב כנגד חתיכת הבשר, אסור להוסיף עוד חלב כדי שבסך הכל יהיה פי שישים מהבשר. כי כלל גדול בידינו "אין מבטלים איסור לכתחילה", דהיינו כיון שהתערובת הזו הבאה לפנינו, הינה אסורה, אין להתיר להוסיף עוד מאכל שהוא, כדי שתתרבה הכמות ויתבטל האיסור. (צט ס"ה)

ביטול איסור מדברי חכמים

אמנם כל זה דוקא כשנפלה חתיכת בשר בהמה לסיר חלב, אבל אם נפלה חתיכת עוף 10 גרם לסיר חלב, ובדק את כמות החלב וראה שיש 400 גרם חלב, שזה רק פי ארבעים מחתיכת הבשר, פשוט שחתיכת העוף אסורה באכילה, אלא שכדי להתיר את החלב, מותר להוסיף עוד 200 גרם של חלב או מים, שבסך הכל יהיה פי שישים כנגד העוף, והחלב יהיה מותר באכילה.

והטעם לזה, כיון שלא נאסר להוסיף ולבטל איסור, אלא באיסור שהוא מן התורה כבשר בהמה בחלב, אבל עוף בחלב שהוא אסור מדברי חכמים, הם אסרו, והם התירו לנו במקרה שנמצא בחלב פחות משישים שנוסיף עד פי שישים ויהיה מותר באכילה. ואולם בני אשכנז מחמירים בזה, ואינם מוסיפים עוד כדי להתיר. (צט ס"ו)

נאסר הסיר

יש להזהר שכאשר מוסיפים את 200 גרם החלב כדי לבטל את האיסור, אין להוסיף לתוך הסיר שבו נפלה חתיכת העוף, מאחר שהסיר נאסר מבליעת בשר וחלב, ואם כן אסור לבשל בו. על כן, ימתין שהחלב יתקרר וישפוך אותו לסיר חלבי אחר, ויוסיף בסיר האחר את 200 גרם החלב, ויבשל שוב.

ומכל מקום פשוט שאסור לתת לכתחילה 10 גרם של חתיכת בשר או עוף בסיר של חלב שיש בו 600 גרם, שהרי בזה הוא מבטל את האיסור בכוונה תחילה.

חם מעט

חתיכת בשר שנפלה לחלב חם מעט, אך אין היד סולדת בו, הרי דינו כחלב קר, ויוציא את החתיכה מיד, וישטוף אותה ומותרת באכילה. (סימן קה סעיף ב)

כלי שני

אם נפלה חתיכת בשר לתוך חלב שבכלי שני (פירוש, הכלי שבו רתח החלב על האש הוא 'כלי ראשון', והכוס או הקנקן שאליו הורק החלב מהכלי הראשון, הוא 'כלי שני'), אע"פ שהחלב חם, ישטוף את החתיכה ומותרת באכילה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (קה סעיף ב)

גבינה שנפלה לבשר חם

כל הדינים שנזכרו לעיל בבשר שנפל לחלב, הוא הדין להיפך, כגון: שנפלה חתיכת גבינה לתוך תבשיל של בשר חם שהיד סולדת בו, אם רואה את הגבינה, מסלקה מיד, ומשער אם יש בתבשיל פי שישים מחתיכת הגבינה. וכגון שחתיכת הגבינה שוקלת 10 גרם, ויש בסיר מהמרק והירקות והבשר 600 גרם, אז התבשיל מותר באכילה, אבל פחות מ- 600 גרם נאסר התבשיל באכילה.

ואמנם אם התבשיל הוא עוף ולא בשר בהמה, כבר התבאר לעיל שלבני ספרד מותר להוסיף עד פי שישים, ואין צריך להוסיף דוקא עוף אלא כל מאכל שהוא ירקות, מים וכדומה, וירתיח שנית ורשאי לאוכלו.

חלב שנשפך לבשר

אם נשפך חלב לתוך סיר עם תבשיל בשר בהמה, יש למדוד שיהיה בתבשיל הבשר, פי שישים מכמות החלב שנשפך. ואם אין פי שישים, יזרוק את התבשיל.

חלב שנשפך לעוף

והוא הדין בכל האופנים הנ"ל, אם נשפך חלב לתבשיל עוף, שגם כן מודד פי שישים כנגד החלב שנשפך. אלא שבתערובת זו אם אין בתבשיל כולו פי שישים מהחלב שנשפך, רשאי להוסיף עוד ירקות ומרק ועוף, עד שיהיה פי שישים מהחלב, וירתיח את הכל יחד, והתבשיל יהיה מותר באכילה. ואמנם, בני אשכנז מחמירים בזה, שגם בתערובת עוף בחלב, אם אין פי שישים אינם מוסיפים עוד.

חלב אשה

מאחר וחלב של אשה, אינו חלבי כלל. לכן, אם ניתז חלב אשה על הבשר, אין צריך לבטלו בשישים, אלא יערבהו במאכל, כדי שלא יהא נראה כאוכל בשר בחלב, ויאכל. (רעג)

איסור יבש שנפל להיתר יבש

חתיכת בשר נבלה שהתערבה בטעות בשתי חתיכות של בשר כשר, כל החתיכות מותרות באכילה, כיון שאיסור שנפל לרוב של היתר מאותו מין, ולא ניכר ההבדל ביניהם, הריהו בטל ברוב. אולם, מכיון שישנן פעמים שאסורות כל החתיכות באכילה, כמו אם חתיכת האיסור היא "חתיכה הראויה להתכבד" [דהיינו חתיכה גדולה ויפה הראויה לכבד בה אורח], אין לאדם להורות היתר לעצמו, אלא ישאל חכם מורה הוראה.(שלחן ערוך סימן קט ס"א. סימן קא ס"ג)