הלכות איסורי מאכלות

עור האדם

מן הדין יש איסור לבלוע עור של אדם, ולכן אותם שהתרגלו לכסוס את עורותיהם בסמוך לציפורן או בשפתיים מחמת יובש, צריכים להזהר שלא לבלוע את העור. וכמו כן יש להעיר להם שמחמת הרגל יכולים לטעות ולעשות כן גם בשבת שזה איסור גמור. (ט נט)

ערלת הברית

יש נשים חושבות כי סגולה לאשה עקרה, שתבלע את ערלת התינוק לאחר הברית. ויש ליידע אותן שזה איסור גמור מן הדין, ויבטלו דבריהן מכל וכל. (סז. ו רכא)

חלב אשה

תינוק היונק חלב, רשאי להמשיך לינק עד היותו בגיל 4 שנים. ואם הוא חולה, רשאי לינק עד גיל 5. ומכל מקום אם הפסיק לינק שלשה ימים רצופים [72 שעות], אם הוא פחות מגיל שנתיים, רשאי לחזור ולינק מאמו עד גיל שנתיים. אבל אם פסק אחר גיל שנתיים, לא יחזור לינק, אלא אם כן הוא חולה. (שו"ע יו"ד סימן פא ס"ז. ו רכט)

אסור לגדול לינק חלב אשה. ואולם אם חלבוהו לתוך כלי, רשאי לשתותו. (שו"ע שם)

חלב בהמה טמאה

חלב בהמה טמאה כאנקה ואתון וכיוצא, אסור מן התורה לשתותו, שהיוצא מן הטמא, הריהו טמא. ואף לחולה אסור לשתותו, אלא אם כן יש בו סכנה. ומכל מקום חולה שאין בו סכנה, אם יערב בחלב דבר מר, רשאי יהיה לשתותו. (ו רכ)

חלב גויים

אסרו חכמים לשתות חלב שחלבו גוי, כל שאין היהודי רואה את הגוי כשחולב מהבהמה הטהורה. וטעם האיסור, מחשש שיערב בזה חלב טמא. ופשוט שגוי שמוכר חלב בשקיות סגורות של תנובה, מותר לקנות ממנו ואין שום חשש. (פד)

חלב גויים בחוץ לארץ

גם במקומות שלא מצוי חלב שחולב ישראל אלא חלב שחולב גוי, אין להקל בזה. ורק במקום של חולי או צורך גדול כגון לתינוקות, יש להקל ולסמוך שמן הסתם אינם מערבים בזה חלב טמא, מחמת החוק האוסר לערב סוגי חלב יחד, ומטיל קנס גדול על העובר על החוק. (צ)

אבקת חלב

מותר להשתמש באבקת חלב של גויים. (כן פסקו בשאלות ותשובות לבושי מרדכי, זקן אהרון וולקין, ישיב משה, ציץ אליעזר ועוד. צו, קד)

דבש מלכות

אף על פי שיש אומרים שדבש מלכות לא נעשה ככל דבש מאבקת פרחים בלבד, אלא נעשה בצירוף הפרשה מהבלוטות שבראשן ומהתמצית שבגופן, בכל זאת מותר לאכול דבש מלכות, ככל דבש רגיל. כיון שהדבש מלכות עצמו לבדו, אינו ראוי למאכל אדם כלל, כי טעמו פגום ומר מאוד, ואינו נחשב למאכל איסור, ועל ידי שמערבים בו פי ארבעים דבש רגיל, נעשה ראוי לאכילה, לכך יש להתירו ללא חשש. וכן פסקו בשו"ת חשב האפוד, ציץ אליעזר ועוד. (ו רלג)

סימני דגים טהורים

סימני הדגים הטהורים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת במים. וקבלה בידינו מרבותינו עד משה רבנו שאמר לו הקב"ה כל דג שיש לו קשקשת, אף על פי שלא רואים אצלו סנפירים, בודאי שהיו לו, והרי הוא כשר לאכילה. (קסו)

שמן דגים

מותר לאדם חלש לשתות שמן דגים, אע"פ שאומרים שהוא עשוי מדגים טמאים, הואיל וטעמו פגום ומאוס, וכל שכן אם השמן מונח בקפסולות. (ו רלט)

השגחה

חייב כל אדם להקפיד שלא להכניס לביתו אלא רק מאכלים עם כשרות. ואמנם יש כמה סוגים של השגחות, יש שמחמירים יותר, ויש שמחמירים פחות, ויש שהולכים על עיקר הדין. והמחמיר על עצמו תבוא עליו ברכה, אבל בודאי שאם שואלים אותו, אין לו להורות איסור על השואל, וכמו שכתבו הפוסקים שאסור למורה הוראה להחמיר בדבר המותר אלא אם כן ברר וחקר על מאכל זה שיש בו בעיה. ומכל מקום בודאי שרשאי להציע לשואל להחמיר.

אל תאמינו

האוכל במסעדה, לא יסמוך על בעל המסעדה שאומר שיש לו תעודת כשרות, אלא יש לבקש לראותה חתומה מטעם הרבנות המקומית או הבד"ץ, ורק אז אפשר לאכול שם. כי לצערנו, רבו הזיופים, ופעמים שהם משאירים את התעודה מזמנים שעברו, ומשתמשים בה על להבא, בו בזמן שאין להם משגיח כלל.

כבוד הבריות

הנוהג לאכול בשר ושאר דברים רק מהכשר מסויים מהודר, ועתה התארח בבית חברו והגישו לו מאכלים מהכשר אחר שאינו נוהג לאוכלו, לא ימנע מחמת כן מלאכול ויפגע בחברו, אלא יאכל מה שחברו מגיש לו מפני כבוד הבריות. ואין צריך לעשות התרה על מנהגו הטוב שמקפיד לא לאכול אלא את ההכשר המהודר. כי אין עושים התרה אלא על מנהג טוב שרוצה להפסיקו לגמרי, אבל מנהג שרוצה להפסיקו באופן חד פעמי או לזמן מסויים ואחר כך לחזור אליו, אין צריך התרה (כן דעת המגן אברהם, נודע ביהודה, מהר"ש ענגיל, שואל ומשיב, בית לוי, חתן סופר, מטה יהודה עייאש, מהרי"ץ דושינסקי, שבט הלוי, שרגא המאיר ועוד). וכל שכן אם עשה "התרת נדרים" בערב ראש השנה או ערב כיפור ומסר מודעה שכל מנהג טוב שינהג שלוש פעמים ולא יאמר "בלי נדר", הרי הוא בטל ולא יהיה עליו איסור נדר (קול אליהו, שלמת חיים זוננפלד ועוד). (שו"ת יביע אומר חלק י יורה דעה סימן כ. ה"ע ח נט)

ופשוט שכל זה באופן שאין חשש איסור אלא רק שהאורח מהדר ומחמיר יותר מבעל הבית. אבל באופן שיש חשש איסור, כגון שהגישו לפניו עלי ירק שיש בהם חשש תולעים, אזי ברור שעל זה כבר אמר שלמה המלך (משלי כא ל): "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'", ולא יאכל ממאכל זה כלל ועיקר. ואדרבה ימצא איזו הזדמנות לדבר על לבו של בעל הבית שיקפיד להביא על שולחנו אך ורק עלי ירק נקיים מחשש תולעים, וזכותו תלויה בו.

הנוהג לאכול רק מהכשר בד"ץ, ועתה הוא חלה ואושפז בבית החולים ששם המאכלים מהכשר הרבנות הראשית, יאכל את המאכלים ואין צריך לעשות התרה על מנהגו הטוב, מאחר ובעזרת השם לאחר שיחזור לבריאותו, יחזור לביתו ולמנהגו לאכול רק מהשגחת בד"ץ. (שו"ת יביע אומר חלק י יורה דעה סימן כ)

ומעשה בכמה בחורים שהוזמנו לסעודת "שבע ברכות" שאירגנה אשה אלמנה בביתה לכבוד חתן וכלה, בסעודה הגישה בעלת הבית עוף ושאר מאכלים, אך הבחורים לא אכלו את העוף מכיון שהעוף לא היה בהכשר שהם היו רגילים בו. כמובן שבעלת הבית הצטערה על כך, אך לא היה בידה לשנות את דעתם. למחרת כשהגיעו הבחורים לישיבה אצל רבם גאון עוזנו רבנו בן ציון אבא שאול זצ"ל סיפרו לו בהתפארות את הנעשה אמש, היאך התגברו על תאוותם ולא אכלו את העוף, אמר להם הרב בצער רב: אמנם החמרתם בכשרות, אבל הקלתם במצות לא תעשה מן התורה שאמרה (שמות כב כא): "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן". ישמע חכם ויוסף לקח, שפעמים נראה לו שהוא מחמיר, אך אינו יודע ששופך את דמו של חברו, ופוגע בו.

שוב מעשה במשפחה של אנשים יראי שמים שהזמינו לביתם זוג צעיר לסעודת שבת בבוקר, המשפחה טרחה להכין "חמין" משובח עם מינים ממינים שונים של חלקי בשר משובחים לקראת בואם של האורחים היקרים. והנה לאחר הקידוש שואל האורח את בעל הבית איזה הכשר הבשר שבחמין, ענה לו בעל הבית: הכשר פלוני. אמר לו האורח: אני מצטער לא נוכל לאכול מהחמין, כי אין אנחנו אוכלים הכשר זה, נסתפק באכילת חלה וסלטים. מיותר לומר איזו הרגשה רעה הרגישו בעל הבית ואשתו לאחר שכל כך טרחו לכבודם, וזו "התודה רבה" שלהם.

אין ספק שהאורח הנ"ל לא חשב קודם לכן על מעשיו. אילו היה מתבונן, היה אוכל ממה שהביאו לו, בלי דיבורים מיותרים, אך בפזיזותו החמיר לדעתו בכשרות, אבל נכשל בעברות שבין אדם לחברו, שאין יום הכיפורים מכפר עליהם עד שיפייס את חברו.

שוב מעשה במשפחה שאט אט החלה להתחזק בשמירת התורה והמצוות, והזמינו לשבת קודש את בנם וכלתם החדשה אשר זה כבר כמה שנים שהם חזרו בתשובה ומקפידים על המצוות קלה כבחמורה. לאחר הסעודה סיפרה האם שהשבוע היא קנתה מיקסר גדול ומשוכלל, ועתה היא תביא את העוגה הראשונה שהכינה בו לכבוד כלתה החדשה, הגישה האם את חתיכות העוגה על צלוחיות יפות, אך לא איוותה נפשם של בני הזוג לאכול. לתדהמת האם מפני מה אינם אוכלים את העוגה?! ענה לה בנה: מאחר והמיקסר לא הוטבל במקוה, היאך נאכל את העוגה.

חבל מאוד שהבן הזה לא למד הלכות טבילת כלים ששם מבואר, שאמנם אסור להשתמש בכלי שאינו טבול, אבל אוכל הנעשה בכלי זה אינו נאסר באכילה, ומחמת חוסר ידיעה נכשל באי קיום המצוה החמורה שבתורה - מצות "כיבוד אב ואם". [ועיין להלן בהלכות טבילת כלים אם בכלל כלי חשמל חייבים בטבילה או לא].

כבוד התורה

הנוהג לעצמו שלא לאכול מהשגחה מסוימת, ועתה הוזמן לביתו של רבו או של תלמיד חכם אחר, והביאו לפניו מאכלים מאותה השגחה שאינו רגיל בה, אין זה דרך ארץ שימנע מלאוכלם, אלא יאכל ולא יחשוש, והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ומעשה שהיה לפני כארבעים שנה, באברך שנהג שלא לאכול מפירות היתר מכירה [דהיינו פירות שגדלו בשדות של יהודי, שנמכרו לגוי לשנת השמיטה, כמבואר בהרחבה בחוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה"], והוזמן אצל רב גדול שנהג לאכול מהם. בשמוע האורח שאמורים להגיש לו ממאכלים של היתר המכירה, הלך לשאול את פי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, כיצד ינהג? אמר לו הרב, כל דין שמיטה בזמן הזה הוא מדברי חכמים, ואילו כבוד התורה הוא מן התורה, אם כן תאכל ממה שיתנו לך ואל תזלזל בכבוד התורה.