שלא עשני גויה

נולדתי במרכז הארץ. אמי הייתה מסורתית והתעקשה על דברים שבקדושה, אבל בלי הסברים. הכל נבע מלבה. בגיל 18 הגעתי למקום הפוך לגמרי. נוצר קשר ביני לבין גוי. אמי התבטאה באופן חריף מאוד, מתוך צער, והותירה אותי המומה. זה ערער אותי וגרם לי לתהות על דבריה. סבי החרדי סירב ללחוץ  את ידו.

התחתנו בקפריסין. במעמד הורי והוריו נתנו לי את 'הברית החדשה' כדי להניח את היד עליה ולומר כמה מילים. צעקתי "אני יהודיה!". "אז איך את רוצה להתחתן?!", תמהה השופטת, וצחקה: "את מתחתנת עם לא יהודי ואת צועקת שאת יהודיה?!". המשכתי לבכות ללא מעצורים מעומק נשמתי.

כשהיינו נשואים ניקיתי את הבית לפני פסח. זה נבע ממשהו פנימי. תמיד צצו סימנים. פעם טיילנו בקניה והיינו במלון. בעל המלון שאל "מאיפה את?". "מישראל". "את יהודיה?! דרכת בירושלים?! את יודעת שאת מהעם הנבחר?". הרהרתי: מדוע איני מרגישה כך בעצמי? בטיול ביפן הסביר לי יפני שזה בלתי אפשרי שמדינה כה קטנה מנצחת כך את אויביה.

דיברנו על הבאת ילדים. הוא אמר לי שנגדל אותם חסרי דת, אבל נשמתי זעקה: זה לא יכול להיות! אעשה לילדי ברית מילה ובר מצווה! הוא היה מאוד חומרי ורדוד, ואני להיפך. הוא חיפש כסף ומעמד, ואני חיפשתי נקודות של שמחה אמיתית. 

פעם מישהי שאלה אותי: "מדוע אינך מביאה ילדים?!". קראתי: "אביא ילדים רק עם יהודי!". "אז מה את עושה איתו?!". שתקתי. במקביל הקשר החל להתפרק.

כאשר רציתי לעוזבו זה היה קשה מאוד. הוא סירב להתגרש והשאיר את רכבו המפואר בשבילי כדי לא לנתק את החוט.

הייתה לי חברה טובה שהחלה לחזור בתשובה, בחורה מאוד מוצלחת. הייתי המומה. מה היה חסר לה?! מדוע הייתה צריכה לעשות דבר כזה?! 

לילה אחד הופיע בחלומי בן זוגה של חברתי הטובה, שחזר בתשובה ונהרג בתאונת דרכים. הוא היה מאיר ולבן עם יופי שלא מהעולם הזה. לא הבנתי מדוע הוא מתגלה לי. הוא אמר לי שאפרד מהגוי והכול יסתדר. כששאלתי "מה יקרה בדיוק?", הוא חייך ונעלם.

בבוקר התקשרתי לחברתי וסיפרתי לה על כך ושתינו בכינו. היא הלכה לרב שלה, שאמר ששלחו את הבחור אלי משמים כדי להציל אותי.

נפרדתי מהגוי, והתחלתי ללמוד קרימינולוגיה באוניברסיטה. ניסיתי ליישם את התיאוריות לדרך חיים ונוכחתי ששום תיאוריה אינה איתנה ואי אפשר לחיות לפיה. התחלתי בחיפוש עצמי.

נתקלתי בספר בו נכתב כי האדם לא יכול לשרוד ללא המימד הרוחני. זה הפעים אותי. שאלתי את חברתי: "מהו המימד הרוחני?". ניהלנו בביתי שיחות אל תוך הלילה. מה שהאוניברסיטה לא עשתה, החברה שלי עשתה... הרגשתי שכל מילה שלה יוצקת תוכן בתוכי. סיפרתי לה שאני משתוקקת לחיות בעולם של אהבה ונתינה מבלי להרגיש פראיירית, אבל אני חשה שבעולמי זה בלתי אפשרי. היא אמרה שזה קיים בצד של התורה.

הגוי סירב לחתום על מסמכי הפרידה. עורכי הדין לא עזרו, אבי התחנן, אך לשווא. חברתי הציעה: "שבי עם הקב"ה ותסבירי לו הכל". כשהלכה ישבתי על המיטה והרגשתי צבועה: איך אשוחח עם מישהו שאיני בטוחה בקיומו?!... אך חשבתי שאין לי מה להפסיד והתחלתי לדבר: "אני לא רואה אותך, אבל תקשיב לי... שנתיים אני מנסה להיפרד מהגוי הזה, והוא לא מסכים. תעזור לי! אני לא יכולה יותר...".

בבוקר קיבלתי טלפון. הוא התקשר ואמר שכבר חתם על המסמכים, ושעלי רק לגשת למשרד לגמור את ההליכים.

רעדתי. שנתיים אני עושה הכל ולא מצליחה. ולאחר שיחה אחת עם ה' הדברים מתחילים להסתדר?!

הגעתי למדרשה בבני ברק לשמוע שיעורי תורה ולבי נפתח, אבל מלחמתי הפנימית נמשכה. נסעתי לחופשה ביוון עם חברה. פעם אחת עמדנו בתור לקנות בשר מאחורי קבוצת ישראלים. כשהגיע תורי הרהרתי אם מותר לי לאכול את הבשר הזה. לפתע הטבח שאל: "את יהודיה? את יודעת שזה לא כשר?". הייתי בהלם. הוא לא אמר את זה לאף אחד נוסף. הרגשתי שבכל פעם שאני מתעוררת הקב"ה תופס אותי בשתי ידיים ומראה לי את הדרך.

לאחר מכן הלכתי לסמינר ערכים, שם שאלתי את הרב סטבסקי: "איך אני יכולה לתקן קשר נישואין לגוי?", והוא הציע לי תיקון. יצאתי מהסמינר במוצ"ש בהחלטה לשמור על צניעות וכל היתר.

התחלתי לשמוע את הדיסקים של הרב זמיר כהן. אני די רגשית, והוא מדבר באופן שכלי ומיושב. זה מאוד עזר לי. 

לאחר מכן סידרתי סופית את מסמכי הגירושין מהגוי. היה מאוד מביך להיכנס עם כיסוי ראש ולסיים קשר עם גוי. ומאותו רגע הכל נהיה קל. אחרי שנה הכרתי את בעלי הנוכחי. אנחנו נשואים כעשר שנים ויש לנו ילדים. כאשר אני הולכת איתם למסיבותיהם בגנים אני נזכרת במעמד נישואיי עם הגוי וחושבת: איך הקב"ה שמע את קריאתי שנבעה ממקום כה פנימי, וכעת אני יושבת בגן חרדי בארץ ישראל, עם ילדיי המתוקים שגדלים על ערכי התורה והמצוות?! תמיד זולגות לי דמעות בגני הילדים, ואף אחד לא מבין מדוע...

מעוניינים לספר את סיפור התשובה שלכם? צרו קשר בדוא"ל odedm@neto.net.il