הלוואה בריבית של מעות צדקה לצורך מצוה

היתר מיוחד התירו חכמים במעות יתומים וכספי צדקה, להלוותם בריבית דרבנן, כדי שירוויחו מעותיהם ולא יפסידו. אך קופת הקדש, או יתומים הרוצים ללוות מאדם פרטי בריבית דרבנן, וכן שני אנשים פרטיים הלווים זה מזה כדי לתת את הרווח לצדקה, אין להם היתר זה, וכמבואר להלן.

להלוות בריבית כספי צדקה

כסף השייך ליתומים, או צדקה וכדו', אשר הממונים עליו רוצים שהכסף ירוויח ולא יתכלה, מותר להם להלוותו לכל אדם בריבית האסורה מדרבנן, שהקרן תחזור עם הרווח לקופת הצדקה. אבל בריבית האסורה מן התורה, אסור.

ללוות בריבית עבור צדקה

אדם המבקש ללוות כסף לצורך מצווה, כגון להוצאות שבת, לצרכי יתומים, להכנסת כלה ולאחזקת מוסדות תורה, אסור לו ללוות מאדם פרטי בריבית דרבנן, וכ"ש בריבית האסורה מן התורה.

ללוות בריבית ולתת הריבית לצדקה

הלווה מחברו בריבית לצרכיו הפרטיים, ומתחייב לתת את הריבית או רווח אחר לצדקה, ליתומים או להחזקת ת"ת וכדו', אסור בכל אופן, אפילו בריבית דרבנן.

איזה כסף התירו להלוות בריבית דרבנן?

כספי יתומים

יתום מאב שאין לו מהיכן להתפרנס, התירו לו, אבל ליתום מאם אסור, שהרי יש לו אב שיפרנס אותו.

יתומים גדולים, היכולים להתפרנס בכוחות עצמם, אין להם היתר להלוות בריבית, אבל אם אין להם עדיין הכוחות והכישרונות לפרנס את עצמם, מותר להם, אפי' הם בני י"ג שנה ויותר.

יתומים עשירים, התירו להם גם כן להלוות בריבית דרבנן, שלא חילקו חכמים בכך.

אלמנה, אפילו אם אין לה במה לפרנס את עצמה, אסורה להלוות את כספה בריבית.

יש לו אב אך אינו מפרנסו (מאיזו סיבה שהיא), אין לו דין יתום, ולא התירו לו להלוות בריבית.

חרש ושוטה דינם כיתום, והתירו להם להלוות את כספם בריבית דרבנן.

מעות צדקה

כל כספי הצדקה, כגון ועדי צדקה של עניים, כספים להחזקת תורה, כוללים, תלמודי תורה, בתי חינוך לבנות, קופת בית הכנסת, וכן כספים שהוקדשו לשאר מצות או לעשיית חסד, התירו להם גם כן להלוותם בריבית דרבנן.

הגיעו לידי העני

אולם, לא התירו להם זאת אלא כל זמן שהם מעות ציבור. אבל אם הכסף כבר הגיע לידי יחיד, כגון עני או ת"ח שקיבל כסף, וכן אברך כולל שקיבל מלגה, ברור שאין לו היתר להלוות בריבית דרבנן, ורק ביתום התירו זאת אף כשהכסף שייך ליתום מסוים. אבל עני, ת"ח או חולה וכדומה – אין להם היתר זה.

צרכי רבים

צרכי רבים שאינם צורך מצווה, כגון כסף שמיועד לגינה, לתאורה ברחוב ולשאר צרכי ייפוי העיר, וכן קופת ועד בית המיועדת לניקיון ותחזוקת הבניין, אסור להם להלוות בריבית דרבנן, כיון שהם צרכי רשות.

גמ"ח ציבורי או פרטי

גמ"ח שהקרן שלו שייך לכספי ציבור, מותר לו להלוות בריבית דרבנן. אבל גמ"ח פרטי השייך לאדם מסוים, או גמ"ח ציבורי שהקרן היא מפקדונות של אנשים פרטיים, אסור לו להלוות בריבית דרבנן.

לכן אם באמצע ההלוואה מבקשים ממנו לתרום עבור הגמ"ח, מותר לו לתרום אם זה גמ"ח ציבורי, אבל לגמ"ח פרטי אסור.

אם בכספי הגמ"ח מעורבים כספי ציבור עם כספים של אנשים פרטיים, צריך שהגבאי יתנה שהכספים שהוא נותן ללווים שלבסוף יתנו ריבית, יהיו מהחלק של הכספי ציבור שבגמ"ח, ואז מותר בריבית דרבנן, כל זמן שהלוואות אלו הם עד לגובה הסכום של כספי הציבור הנמצאים בגמ"ח.