על שיני בינה ומטרתה של עצם העוקץ

בהמשך לכתבה הקודמת, נעסוק בשאלות נוספות על איברים, שתפקידם נחשב בעבר ל"מיותר" בגוף האדם:

א. מדוע צומחות לאדם שיני בינה, שצריך לעתים קרובות לעקור?

ב. מדוע קיים בעין האדם "כתם עיוור" שאיננו רואה?

ג. מדוע קיימת עצם העוקץ בתחתית עמוד השדרה?

בעז"ה נעסוק בכל אחד מן הנושאים הללו, ונראה את החוכמה הטמונה בהם. אך ראשית צריך להקדים ולומר, גם אם איננו מבינים את תפקודו של איבר מסוים בגוף האדם, אין זה הופך אותו ל'מיותר', אלא לנושא שראוי למחקר נוסף. אמרו חז"ל: "לא ראינו - אינו ראיה" (משנה עדיות ב, ב). לא ניתן להביא ראיה ממה שמוסתר מאתנו, ולא להסיק מסקנות מחוסר ידיעה.

יעידו כאלף עדים המקרים שראינו בכתבה הקודמת: רופאים היו נוהגים לכרות שקדים מגרונותיהם של ילדים, כי לא מצאו להם סיבה. חשבו שאיבר זה מיותר, עד שהתגלה כי הוא נוגד מחלות. חוקרים הכריזו שרוב הדנ"א מיותר, וכינו אותו בשם "פסולת דנ"א", עד שהתחילה להתגלות מטרתו. רבים חשבו שהתוספתן מיותר, עד שהתגלה שהוא נוגד מחלות.

ניסיון העבר חוזר ומוכיח לנו שאיברים שחשבו אותם ל'מיותרים', למעשה נבראו בתכנון רב. רק שתכנון זה לעתים נסתר מאתנו מפאת מורכבותו, או מורכבות פעילותו יחד עם איברים אחרים. כלומר, ישנם איברים ושרירים אשר כשלעצמם נראים חסרי שימוש, אך בתוך מערכת של איברים ושרירים נוספים - מועילים לגוף.

לכן צריך לומר, שגם אם איננו יודעים את שימושם של איברים או שרירים מסויימים, אין זה מוכיח שהם "שרידי איברים". אי ידיעה אינה ראיה. עובדה שהשקדים והתוספתן נחשבו בעבר ל"שרידי איברים", עד שהתגלה שימושם למערכת החיסון. עלינו לנהוג בענווה במחקר המדעי, ולהתרחק מן היוהרה המאפיינת את הבורים.

* * *

א. שיני בינה

שן בינה (Wisdom tooth) היא השן הטוחנת השלישית, מכונה בשם "בינה" מכיוון שצומחת בבגרות (בוקעת לרוב בגילאים 17-25). כאשר שיני בינה גורמים לכאב, נאלצים לעקור אותן. מחקרים הסיקו שרק במקרים מעטים שיני בינה גורמות לבעיות בבקיעתן, ולכן אינם מציעים להסירן אם אינן גורמות כאב רב.

[מקור: Bergman, Jerry. "Are wisdom teeth (third molars) vestiges of human evolution?" TJ 12(3):297-304, December, 1998]

מדוע בוקעות שיני בינה?

ישנן שתי תיאוריות עיקריות על נחיצותה של שן זו, והסיבה לכך שהיא צומחת בשלב מאוחר יחסית:

התיאוריה הראשונה טוענת שהלסת של האדם התקטנה במהלך הדורות, בשל מעבר למזון מתועש ורך יותר. ניתן למצוא לכך ראיה מן הפסוק: "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה" (בראשית ג, יט), נראה כי בדורות הראשונים האוכל היה קשה יותר ללעיסה. שיני הבינה צומחות בעת ההתבגרות, כאשר הלסת גדולה דיה להכילן. כאשר המדינות התפתחו והאוכל נעשה רך יותר, אפשר שהלסת התקטנה, כך ששיניים אלו עלולות לעתים להציק לאנשים.

חשוב להבהיר כי "שינוי הטבעים" הוא מושג ידוע ביהדות מזה אלפי שנים. וריאציות גנטיות של גובה וגוון עור נוצרים כל הזמן, והנם חלק מהמנגנון המובנה בדנ"א.

במסכת שבת (ברייתא, דף לא, עמוד ב) מסופר כיצד נשאל רבי הלל הנשיא מדוע ישנם בעולם אנשים עם עיניים מלוכסנות, והשיבם שכיוון שהיו חיים באזורים מדבריים, נשתנו כדי שהרוחות לא יפגעו בראייתם. ואמר שכיוון שבני אפריקה התגוררו באזורים בוציים, נעשו רגליהם רחבות ויציבות. כלומר, הבורא יצר בבני-האדם יכולת התאקלמות לסביבה שבה הם חיים. שינויים אלה כמובן זעירים ביותר, ואינם בגדר בריאה או יצירה חדשה בעולם.

אבולוציה במובנה הרחב טוענת ליצירה של איברים חדשים או הוספת מידע גנטי חדש בדנ"א. אולם התקטנות הלסת הנה בגדר וריאציה גנטית קטנה, ואינה בגדר איבר חדש או הוספת מידע גנטי חדש לדנ"א, כך שאינה יכולה להיות מוגדרת כאבולוציה.

תיאוריה שנייה מציעה את האפשרות ששיני הבינה נועדו כאמצעי רזרבי (-חילופי) לשיניים שנאבדו. במדינות לא מפותחות, כאשר הגיינת הפה ותנאי החיים גרמו לאיבוד שיניים, שיני בינה שצומחות בבגרות יכולות להחליף שיניים טוחנות שנשברו או נרקבו. הן צומחות בשלב האחרון בתור "תוכנית גיבוי", בדומה לשיני החלב שמתחלפות לשיני בשר במהלך הילדות.

אבולוציונים רוצים לטעון שבני אדם התפתחו מקופי-אדם בעלי לסת גדולה יותר, אך מלבד שאין להם כל ראיה לתיאוריה זו ("החוליה החסרה" איננה קיימת), הם מתעלמים מהקושיות הגדולות הנובעות ממנה.

הקושיה הראשונה על התיאוריה: מדוע לסת האדם תקטן (כלומר, איזו תועלת הישרדותית יש בלסת קטנה יותר באדם?), והקושיה השנייה מגיעה ישירות מן האנטומיה: אבולוציונים טענו שהלסת התקטנה ולא היתה מסוגלת עוד להכיל את השיניים שהיו בה, אולם נמצא שהשיניים הטוחנות באדם קטנות יחסית לעומת שיניהם של קופי העל. אם מוטציות יצרו שיניים קטנות יותר באדם, אין כל סיבה שהלסת לא תוכל להמשיך להכילן (הלסת הוקטנה יחד עם השיניים). כך שמצב של שיני בינה אינו יכול להעיד על "אב קופי קדום" בשום צורה או דרך אף לפי אמונתם.

* * *

ב. הכתם העיוור

הכתם העיוור (Blind spot) הוא אזור קטן בתוך העין שאין בו קולטי אור, כך ששדה הראייה של כל עין מוגבל בחלק קטן מאוד. אבולוציונים נוהגים להצביע על כתם זה כעל ראיה לחוסר-תכנון, ומראים שכתם זה אינו מצוי בעינו של התמנון, שגם לו עין דומה לאדם.

אך האמת ניתנה להאמר שישנה סיבה להימצאותו של הכתם העיוור באדם, ולא בתמנון. החיבורים של הרשתית בעין האנושית מגינה על הרשתית מפני קרינה אולטרה סגולית שנמצאת באוויר. בעינו של התמנון אין "כתם עיוור" מכיוון שהוא חי בים, והמים מגינים על עינו של התמנון מפני קרינה זו, כך עינו יכולה לקלוט את כל קרני האור מבלי להינזק. אך אילו התמנון היה חי ביבשה, היה הוא מתעוור תוך זמן קצר בגלל עודף הקרינה שיש באוויר. הכתם העיוור מגביל את הקרינה שנכנסת לעין האדם.

אך מה שמעניין במיוחד הוא, התכנון הרב שהבורא יצר כדי למנוע את חסרונו של הכתם העיוור. הרי אם אף אחד לא היה מגלה לנו שיש כתם עיוור בעין, לא היינו יודעים על קיומו, שהרי כל אחד מאיתנו מקבלים תמונה שלמה של המציאות, ולא תמונה מוגבלת. אך אם יש כתם עיוור, אז כיצד הדבר ייתכן?

ובכן, בני אדם משתמשים בשתי עיניים שנמצאות בקדמת ראשם (ראייה זו נקראת בשם ראייה דו עינית - Binocular vision), בדרך זו העין השמאלית תופסת מרחב שהעין הימנית מחמיצה (0.25% ממרחב הראייה), וכן להיפך, כל עין למעשה משלימה את המרחב החסר של העין הנגדית, ומוחנו יוצר במומחיות רבה תמונה מושלמת לגמרי של המציאות, וממלא את הכתם העיוור בצורה מדוייקת בלא חלל ריק בכלל! בכך מעיד הכתם העיוור על תכנון רב, שהרי באופן טבעי היינו אמורים לסבול מהגבלה טבעית של שדה הראייה בתור יצורי-יבשה, אך הבורא תכנן את העיניים והמוח האנושי באופן שבו ישלימו את הכתם העיוור בצורה מושלמת לחלוטין, עד שהאדם לא יחוש בקיומה.

קטע זה הובא בכתבה "על היתרון שבתוך החיסרון":

https://www.hidabroot.org/article/217958

* * *

ג. עצם העוקץ

עצם העוקץ (Coccyx) נמצאת בתחתית עמוד השדרה שלנו. היא מכונה בטעות בכינוי "עצב הזנב", אך רחוקה מלהיות זנב. אין בה חוליות נעות, ולא שרירים שמסוגלים להניע אותה. היו שטענו בעבר שהיא חסרת שימוש ורצו לראות בה "שריד איבר".

אך למעשה, עצם העוקץ חשובה מאוד לעיגון השרירים באגן הירחיים (מהמילה "עוגן"), הנה מוקפת שרירים ומשמשת להם נקודת אחיזה. היא תורמת להליכה זקופה, ובזכותה הישיבה נוחה יותר. לכן סוגים מסוימים של כאבי גב מקורם בפגם בעצם זו.

שמעתי פעם בריאתן שאמר, שהוא מוכן לממן מכספו ניתוח להסרת עצם-העוקץ לכל אתאיסט שטוען שעצם זו מיותרת: הבה נראה אותו יושב בלי עצם עוקץ מרופדת שומן!

חשוב לציין שלא קיימים מאובנים של קופי-אדם ("חוליה חסרה") שעשויים להעיד על כך שעצם העוקץ היתה בעבר ארוכה יותר. כך שאמונתם מבוססת על השערה בלבד.

מפתיע לראות כיצד אבולוציונים מודים מצד אחד כי עצם העוקץ חשובה לגוף האדם, אך מאידך מתעקשים על כך שעצם זו מעידה על זנב קדום באדם ללא ראיה. זהו נסיון לתפוס את החבל משני קצותיו.

איבר לא יכול להיות מתפקד, וגם "שריד איבר" בעת ובעונה אחת, שאם כן יהיו צריכים לומר שכל האיברים כולם הנם "שרידי איברים" (כנף הציפור תהיה "שריד איבר" של רגל הלטאה, ויד האדם תהיה "שריד איבר" של טלפיים בהולך על ארבע, ואפילו טלפיו של ההולך על ארבע יהיו "שריד איבר" של סנפירי הדג, וכיוצא בהם). המילה "שרידי איברים" מאבדת כל משמעות כשחושבים על הנושא ברצינות.

כיום תפקידיה החשובים של עצם העוקץ ידועים למדע. בוויקיפדיה נאמר:

"עצם העוקץ (TA: Os coccygis; Coccyx), המוכרת בכינויה העממי עצם הזנב, היא חלקו התחתון ביותר של עמוד השדרה של האדם. העצם מורכבת מכארבע חוליות ששלוש התחתונות מהן התאחו לעצם אחת והיא מופרקת בחלקה העליון עם עצם העצה דרך מפרק סחוסי בעל תנועה מעטה. בעצם העוקץ נאחזים מספר שרירים, ביניהם שריר העכוז הגדול ושרירי העוקץ. לאחרונים תפקיד בהפרשת צואה. לאורך הגבולות הצידיים של עצם העוקץ... נאחזים רצועת העצה והגבשוש, רצועת העצה והקוץ, שריר העוקץ לפני הרצועות ושריר העכוז הגדול מאחוריהן".

מעניין במיוחד לראות את רמת התכנון בעצם העוקץ, אפילו בפרטים הזעירים שבה, בהבדל של צורתה אצל הזכר לעומת צורתה אצל הנקבה היולדת:

"העצם פחות קעורה בנשים מאשר בגברים שכן עצם העוקץ היא חלק מפתח האגן התחתון ועל הוולד לעבור דרכו בזמן לידה. בפן הקדמי נאחזים הרצועה הקדמית של העצה והעוקץ והשריר מרים פי הטבעת. הפן הקדמי תומך גם בחלק מהחלחולת."

"נמצאנו למדים שעצם זו פחות קעורה בנשים - עבור יציאת התינוק בזמן הלידה", כדי שלא ייפגע! עד כדי כך, כל פרט מחושב ומדוייק למשעי, אפילו בצורת העצם האחרונה בעמוד השדרה. על כגון אלה צריך לומר: "מה רבו נפלאותיך ה', כולם בחוכמה עשית" (תהילים קד, כד).