אחדות עם ישראל - הדרך לזכות בדין

בעוד כמה ימים כאשר נעמוד בדין ראש השנה יוצבו שתי אופציות על השולחן: האם לדון אותנו כבני המלך או כעבדיו וכפי שנאמר בפיוט 'אם כבנים - אם כעבדים' וההבדל הוא עצום: 'אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים' בעוד כלפי עבדים אין המידה הזו נוהגת. כאשר עבד מורד או מפר את כללי ההתנהגות הוא צפוי לכל חומר הדין.

אבינו שבשמים הוא גם מלכנו, לא זו בלבד אנו רשאים להקדים את התואר הקרוב יותר 'אבינו מלכנו' ובכל זאת משמע שיש דיון מקדים האם לדוננו כבנים או כעבדים.

במה הדבר תלוי? נאמר בפרשת דברים (פרק יד פסוק א) בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ ועל כך דרשו חכמים את המילה לא תתגודדו 'לא תעשו אגודות אגודות' – כיתות כיתות, אלא היו באגודה אחת (זאת מלבד הפירוש הפשוט של גדידה = שריטה ופציעה על מת). מדוע הרישא של הפסוק היא בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽה' אֱלֹקֵיכֶ֑ם?

כאשר הפסוק מדבר על איסור הגדידה על מת, מתפרשת ההקדמה הזו כיסוד האמונה בהשארת הנפש, כיון שהנשמה היא בת האלקים והיא חוזרת אליו, לכן המוות אינו כליה ואבדון כפי שמסמלת הגדידה. כמו כן בהיותנו בנים להשם אנו מאמינים שגם ברגעים הקשים הוא מיטיב לנו ומרחם עלינו – אנחנו לא בודדים וזנוחים.

אבל בהתייחס למשמעות של איסור המחלוקת, הצווי לא להעשות אגודות אגודות – מה משמעות ההקדמה המיוחדת 'בנים אתם לה' אלקיכם'?

מפני שרצונו יתברך באחדות עם ישראל שכולם בניו ולא יהיה בהם ריב אחים!

נמצאנו למדים כי אחד הקריטריונים להחשב כבניו של בורא עולם ולקבלת היחס הזה היא כאשר אנו באגודה אחת ללא מחלוקת.

ניצבים היום כולכם

ובפרשתנו נאמר: אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ (פרק כט פסוק ט).

בספרות החסידות (בעקבות הזוהר), רומז הפסוק הזה על יום ראש השנה בו אנו כולנו ניצבים לפני ה' ויונקים חיים חדשים ממקור החיים. ולאור הדברים דלעיל אנו ממשיכים כי כאשר אנחנו עומדים בשוויון ובאחדות של כל עשר המדרגות המוזכרות בפסוק אז מאיר לנו ה' באורו האבהי והרחום 'בנים אתם לה' אלקיכם'. (אז גם אנחנו נכללים במקור החיים השייך לכלליות האומה - ויונקים חיים לשנה החדשה).

אין הכונה שאין מעמדות בעם ישראל, השוויוניות המוחלטת איננה ההשקפה התורתית, יש מעמד לתלמידי חכמים וזקני העם וישנם מגדרים שונים, אבל כולם כאחד באהבה. וכאמור בפסוק שאנו מזכירים גם בפסוקי המלכיות 'ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'. יש שבטים יש חטיבות אבל כולם יחד – ואז ויהי בישורון מלך!

חודש תשרי בסימן האחדות

ומעניין שהעיקרון הזה מלוה אותנו בהמשך חודש תשרי. אולי מפני שבאמת הוא חודש ההמלכה!

נפגוש אותו בערב יום כיפור כאשר נשתדל כולנו להתפייס זה עם זה ולסלק מחיצות...

ושוב, בתחילת יום כיפור ברגעים הקדושים של 'כל נדרי', החזן עומד מול ארון הקודש הפתוח, נכבדי הקהל מימינו ומשמאלו עם ספרי התורה בידם - והוא פותח בהצהרה: על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. בתפילת יום כיפור כולם נכללים. כפי שחז"ל מציינים שגם בקטורת היה עשב ששמו חלבנה וריחו רע כדי ללמדנו לצרף בתעניותנו ותפילותנו את פושעי ישראל.

וכשמגיע חג הסוכות אנו נוטלים את ארבעת המינים המסמלים ארבעה סוגי אישים בישראל ונוטלים אותם דוקא באגודה אחת, את האתרוג המסמל את הצדיק הגמור והתלמיד חכם שיש בו תורה ומעשים טובים, יש בו גם טעם וגם ריח – חייבים להצמיד ללולב ולהדסים ואף לערבה המסמלת את מי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים (ללא טעם וללא ריח). אבל צריך לזכור שגם באגודת הלולב האתרוג נמצא בנפרד אלא שהוא מוצמד כדי להקרין מהשפעתו.

ואולי כל זה מתקשר למהותו של חודש תשרי – כ'חודש השביעי'. המספר שבע בעל משמעות רבה ביהדות והוא מסמל גם את נקודת האחדות שש קצוות שבמרחב ונקודת המרכז שמאחדת הכל.

לפעמים צריך לאהוב ולשנוא כאחד – אבל לא תמיד...

ויחד עם כל זאת צריך לזכור שכל האחדות אמורה להיות בין אלו שמעמידים את עצמם כעם השם ועומדים לפניו, אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶ֑ם מי שמוציא את עצמו מן הכלל ומן האמונה – אין מצוה לצרף אותו לאחדות הלאומית ולפעמים צריך לשמור מרחק רגשי.

וכפי שכתב בספר התניא פרק ל"ב בדברי הדרכה מפורטים על יחסי האהבה והשנאה: ומה שנאמר בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו. היינו בחבירו בתורה ומצות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות ואעפ"כ לא שב מחטאו... אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו (הכונה: שאין לו יכולת להוכיחו וכמו כן כאשר אין אנו יודעים להוכיח כראוי) הנה על זה אמר הלל הזקן הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם 'בריות' בעלמא צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא (= וגם אם לא) לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים. וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעונותיהם שמצוה לשנאותם מצוה לאהבם גם כן, ושתיהן הן אמת שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם... ולהלן הוא ממשיך ואומר: ולא אמר דוד המלך תכלית שנאה שנאתים וגו' אלא על המינים והאפיקורסים שאין להם חלק באלקי ישראל... ע"כ. ובכן כולנו באהבה, נמליך את אבינו ונהיה לו לבנים!

שנזכה לעמוד באחדות לפני ה' ולהיכתב לשנה טובה ומתוקה.