"לבת שלך היית מעזה לשדך מישהו עם הפרש גילאים כזה?" מכתב סיכום שנה לשדכניות

יש רגעים כאלה בשידוכים, שבהם את כבר לא יודעת איך להתנהג. איך לחשוב, איך להסביר, ואיך לעכל את העיסה הלעוסה הזו, המוכרת כל כך - ובכל זאת למצוא בה טעם קצת אחר. 

במהלך השנים היו לי הרבה רגעים מביכים עם שדכניות. רגעים שבהם לא מצאתי בי את הכוח או את המילה שתתאר את גודל העלבון, בהצעות שאינן מתאימות. אבל היום, אחרי התהליך הארוך שעברתי, למדתי כמה דברים חשובים על בשרי, שאותם מאוד הייתי רוצה ששדכניות באשר הן יקראו. 

את מבינה שדכנית יקרה - זה לא שאנחנו לא מעריכות את ההשתדלות שלך. זה לא שאנחנו לא מעריכות את הטלפונים, את המחשבה, את המאמץ ואת הרצון שעוד בית יקום בישראל בזכותך. אנחנו מעריכות, ואין יותר מעריכות מאיתנו. פשוט אין. כי אנחנו שנמצאות בעבר השני של המתרס, ש'סופגות' את הדברים הקשים ביותר ויודעות שככה השם רוצה ושאנחנו צריכות להיכנע לרצונו ולוותר על הכבוד המדומה שלנו - אין יום שבו אנחנו לא עובדות על יכולת ההערכה והכרת הטוב שלנו. 

למעשה, אם לא היינו מכירות טובה ומוקירות תודה - לא היינו פונות אלייך לכתחילה. 

שתינו מגיעות עם להט מסוים בעיניים, שאחרת לא היינו כאן בכלל 

כן, זה נכון שאנחנו זקוקות לעזרה - אבל אם אנחנו לא היינו מגיעות אלייך, את מי היית משדכת לבחורים? תחשבי על זה ככה: אנחנו רוצות להגיע לאותו יעד, אך הדרך שלנו לשם היא שונה. כמו שאת רוצה שעוד בית יקום בישראל, גם אני רוצה בכך (אולי יותר מכל אחד אחר).

אבל רגע - פה יש תמרור עצור ששתינו צריכות לעצור ולהתבונן בו היטב. 

שתינו מגיעות עם להט מסוים בעיניים, שאחרת לא היינו כאן בכלל. את מגיעה עם להט לשדך, ואני עם הלהט להשתדך. אני רוצה לא פחות ממך, ואת זה אני מבקשת ממך לזכור - כי יותר מדי עסקניות שמתיימרות להציג עצמן כשדכניות נמצאות בתחום הזה, ולצערי (סליחה מכל השדכניות שאני אומרת את זה כך, אבל מישהו צריך הלא להגיד) לא כולן מודעות לחשיבות האדירה שבמלאכתן, מהצד הפחות 'נוצץ'. 

החשיבות היא לא רק ברצון שלך שעוד בית יקום בישראל, החשיבות הזו צריכה לבוא לידי ביטוי ברגישות שאמורה להיות לך לאחר - עוד הרבה הרבה לפני שאת אצה-רצה להציע הצעות. 

תעצרי, שדכנית יקרה שלי, ותחשבי. 

אל תרוצי להציע לי הצעות שאינן מתאימות רק כדי להראות לי שיש לך בחורים ושלא כדאי לי להמשיך הלאה לשדכנית הבאה. זו טעות קריטית לנסות 'לדחוף' כל מה שבא - העיקר שאני ארגיש שעשיתי את שלי. זו טעות קריטית להתייחס לנשמה שהגיעה אל פתחך כאל 'עוד' אחת. אין דבר כזה עוד אחת או עוד אחד כשזה מגיע לשידוכים - כולנו רוצים להרגיש מיוחדים, כולנו רוצים להרגיש שלנו מחכה משהו אחר בקצה הדרך, וכולנו מתפללים להיות מדויקים יותר בדרכנו. 

 פעמים שה'שב ועל תעשה' - הוא עדיף מאשר עשייה שעלולה לפגוע 

בדור שכל כולו חי, נושם, לועס ו'מעלה גרה' וירטואלית - כמה קל זה לעשות 'העבר' על הודעת ווטסאפ שממילא הגיעה אלייך, ושממילא תמיד הבחורה יכולה להגיד לא. המקלדת אצה-רצה לנו, העיקר לעשות. ואני שואלת אותך - האם באמת העיקר הוא לעשות? האם העיקר הוא לא במקרה, להיכנס לנעליים של המשודך, להבין אותו, לתת עצה טובה שתחזיק אותו בתהליך, ועל הדרך גם לנסות להתאים לו?

אני לא אומרת שזה קל. 

אבל התפקיד שלך הוא לא להתעקש להציע בכל מחיר, גם כאשר ברור לכתחילה שההצעה לא מתאימה. שסביר להניח שאחד הצדדים אפילו ייפגע מהצעה כזו. 

התפקיד שלך במקרה כזה הוא דווקא לא לעשות, כי פעמים שה'שב ועל תעשה' - הוא עדיף מאשר עשייה שעלולה לפגוע. 

אני לא מכלילה בדברים שלי את כל העוסקים במלאכה. כמובן שיש שדכנים ושדכניות נהדרים ונהדרות, שרק הקרבה אליהם והלימוד מאורח חייהם נוסכים כוחות מסוג אחר במשודך. אני זכיתי בשדכנית כזו, וקוראים לה הגברת לידיה ביבס תחי', מירושלים. זכיתי שהיא תהיה השליחה הטובה עבורי ללמד אותי המון על עצמי ועל הדרך שלי, על השאיפות שלי ועל הטעויות שלי, על מה שאני אמורה להתעקש עליו ועל מה שלא. 

אני מסכימה שבלי הטעויות - התובנות הללו לא היו נבראות בי. 

אבל יש כאן הבדל ענק שצריך להתייחס אליו. אם את שדכנית שלא מכירה אותי, שאין לה מושג מי אני ומהי יכולת ה'קיבול' וההתמודדות שלי עם הצעות מעליבות - אז אל תציעי אותן. את המסלול שעברתי עם חברתי היקרה לידיה ביבס לא הייתי מחליפה בעד שום הון שבעולם, אבל זה משום שעברנו כברת דרך ביחד. אם אני מסוגלת היום לשמוע ממנה הצעה שלכתחילה לא כל כך מכבדת, זה בגלל שזו היא ובגלל שזו אני ובגלל הדברים שעברנו יחד. 

לבת שלך היית מעזה לשדך מישהו עם הפרש גילאים כזה?  

כברת הדרך הזו היא היא זו שעושה את ההבדל לכל כך משמעותי. 

ולמרות שעברנו דברים ביחד, האמינו לי שאדם שיש לו מוסר פנימי ומכבד את הבריות ואת הההעדפות שלהן כמו לידיה ביבס תחי' - לא יעז להציע הצעות מעליבות. מהן הצעות מעליבות? כמי שעוסקת בתחום, את אמורה כבר לדעת שבן 52 לא מתאים לבת 40, שדכנית יקרה. תחשבי עליי כאילו הייתי הבת שלך, אוקיי?

לבת שלך היית מעזה לשדך מישהו עם הפרש גילאים כזה? אני חושבת שהתשובה (צריכה להיות) ברורה. ואם לא, אז בואי ואפשט לך את הדברים כפי שהם נראים מנקודת מבט של משודכת שכבר עברה דבר או שניים בדרך: 

1. אנחנו לא כבשים בעדר. יש לנו שם, ייחודיות, מקום שממנו באנו ואליו אנחנו שואפים להגיע. אין צורך 'לסמן' אותנו במספר או בכל סימון אחר. אנחנו לא מספר, אנחנו אדם, עולם. את לא יכולה לכמת אותי בטופס הרשמה מובנה מראש, וגם לא להגביל את הרצונות שלי לכדי מסגרת ההסתכלות שלך. הקב"ה ענק ויש לו בשביל כולם - גם בשבילי, זו שכבר החליפה קידומת ונכנסה ל-40. 

2. אנחנו, וכן אני מרשה לעצמי לדבר בשם כל חברותיי הרווקות המבוגרות - מיוחדות. תגידי את זה לעצמך כל יום, כל היום, ואל תשכחי את זה לרגע. אנחנו מיוחדות לא פחות מהצעירות שרק מתחילות את דרכן בעולם השידוכים. אנחנו מיוחדות אפילו יותר... כמו יין שמשתבח עם השנים ובכלל נעשה ראוי לשתיית בני אדם, גם אנחנו שהיינו שנים במרתפי הזמן - השתבחנו. נכון, כבר אין לנו כוח לשמוע הרבה דברים, אבל זה לא בגלל שאנחנו מזלזלות חלילה. זה פשוט בגלל שלמדנו להכיר את עצמנו טוב יותר. 

3. אנחנו רוצות דברים מאוד פשוטים, גם אם המעטה החיצוני שלהם אומר סיבוך. אם תיכנסי לעובי הקורה את תראי שאם אנחנו מתעקשות על השכלה למשל, זה לא בגלל שאנחנו מרגישות טובות יותר מאחרים. ממש לא. זה פשוט בגלל שהגענו ממקום מסוים שבו למדנו להעריך השכלה, שבו מישהו אמר לנו יותר מפעם אחת שבלי השכלה נורא קשה להסתדר בחיים, זה בגלל שהפרט הקטן הזה הפך להיות עם הזמן חלק אינטגרלי מכל ההוויה שלנו. 

לסיכום: עזבי אותך מאפילוג שיוצר פילוג. את תדאגי רק להפי-לוג

4. מותר לנו לחלום על הכי טוב בשבילנו, בלי קשר לאיך שאנחנו נתפשות בעיני החברה. מותר לנו להתפלל על מישהו רזה אם זה 'מה שעושה לנו את זה' בבחור, גם אם אנחנו מלאות. מותר לנו לחלום על בן תורה או על טייס או רופא - גם אם לא סיימנו 12 שנות לימוד. להיות מציאותית? את זה תשאירי בשביל הקב"ה להחליט! הוא זה שמראה לנו את הדרך, שלמעשה כבר טווה לנו אותה שתי וערב. 

הוא זה שישים בליבנו את המחשבות הנכונות, את התובנות הראויות. לא את, אפילו שאת נוטה לחשוב שאת שליחה טובה שלו בשביל זה. מה לעשות שלרוב המשודכות אין אוזן חדה שמסוגלת לקלוט אמיתויות כאלה בדרך? ממך אנחנו לא רוצות לשמוע את מה שאנחנו אולי שומעות במקומות אחרים. ממך היינו רוצות לשמוע (בפרט אם את אדם שמגדיר עצמו כדתי וחרד לדבר השם) דיבורים של אמונה. ואם את לא יודעת להיות במקום של ההתבוננות מהלובן שבעין, עדיף שלא תתבונני בנו בכלל. ואם את לא רואה אותנו (מסנטימטר) - אז עדיף שגם לא תציעי. 

5. כשאת בוררת אורז, את חושבת על עצמך שאת בררנית? שאת קשה? אולי שאת לא רוצה לאכול, כי אם היית רעבה אז היית שמה את הכל כמו שזה בסיר? מצחיק, אהה? אז תדעי שהמצב שלנו בכלל לא שונה מקערת האורז שלך. כשם שאת בוררת את הגרגירים שלך כי את רוצה לאכול אוכל כשר ולעשות רצון השם - גם אני בוררת את ההצעות שמגיעות לקערה שלי, כי אני רוצה 'לאכול' אוכל כשר ולעשות את רצון השם. 

אם לא הייתי רוצה לעשות רצון השם ולהקים בית - לא הייתי מגיעה אלייך. לא הייתי מקפידה על כללי הברזל שאני מקפידה עליהם כבר שנים מאז שחזרתי בתשובה שהם שמירת נגיעה, ושמירת עצמי באופן כללי מאי אלו קשרים בלתי הולמים ובלתי כשרים. 

אם לא הייתי מקפידה על ה'מזון' שבא אל פי - ושופכת הכל לסיר שלי על התולעים שבו - איך לדעתך היה נראה הבית שהייתי מקימה? בעינייך זה לא ככה? בסדר, זכותך לא להסכים איתי. זכותך לחשוב אחרת, וזכותך להאמין בצדקת דרכך. אבל גם לי בדיוק יש את אותה הזכות. וכי למה שאת תיקראי עובדת השם טובה וישרה, ואני איקרא בררנית שלא עושה רצון השם חלילה?

מה ההבדל בינינו, תכל'ס? שאת כבר מצאת, שאת נשואה (מורמת אל על)? אבל הרי אם נביט רק מעט נגלה שזו בכלל לא את. שזה לא בזכותך את נשואה, אלא בזכות הקב"ה - הוא זה שהרים אותך אל הנס שלך וחיתן אותך. הוא זה שגם החליט להשאיר אותי להתבוסס בחוסר המציאה לעת עתה - אז מדוע שאני אשא את תואר 'הבררנית' ואת את 'עושה רצון השם'? מדוע שלא תביני שכמו שאת עושה רצון השם בכך שאת נשואה, כך אני עושה רצון השם בכך שאני רווקה (ובתקווה שלא לאורך זמן).

אז לצד התודה האדירה שאני רוחשת כלפייך, עצתי לך לקראת השנה החדשה שדכנית יקרה שלי - היא לא לרצות להגיע מהר כל כך לאפילוג של הסיפור שלנו. נכון שלכל יצירה ספרותית, טובה או גרועה ככל שתהיה, יש סיום וסוף - אבל מי אמר שעלייך המלאכה לגמור? מי אמר שעלייך המלאכה להתחיל? אולי את לא השליחה של פלונית, אולי היא הגיעה אלייך כדי שתמצאי לה שליחה שיכולה להיות טובה יותר ממך עבורה? אולי כדי לעזור לה באמת - תחפשי בקרב המשפחה שלך אם יש מישהו שיכול להתאים לה? אולי תציעי לה פרוסת עוגה בחיוך, תגידי לה שהיא נראית מצוין ושאת בטוחה שהקב"ה לא ישאיר אותה לבד. שאת בטוחה שגם עבורה יש חצי שני שמתאים רק לה!

את אל תדאגי לאפילוג שלי. הנטייה שלך לרצות להביא אותו יוצרת פילוג - בתוך נפשי, איתך, עם אחרים. למה את צריכה את זה? למה אני צריכה את זה? למה עם ישראל צריך את זה? את תדאגי להפי (Happy), לצד השמח והמשמח שבכל הסיפור הזה. זה התפקיד שלך, והוא גדול יותר ממה שאת חושבת!

אם את רווקה - לחצי כאןכדי לקבל את המתנה הייחודית ששירה כהן מבקשת לתת לך לשנה הבאה עלינו לטובה!

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il