דוד ד’אור: "שום דבר בעולם הזה לא באמת שלנו"

נעים להכיר

דוד ד'אור בן 52, נשוי ואב לשניים, מתגורר בגבעתיים, מוסיקאי וצייר.

ניצוץ של נוסטלגיה

"יש סיפור שקראתי בילדות, שנגע בי ברמות חזקות מאוד, והוא ממש מלווה אותי עד היום. הסיפור הוא דווקא סיפור פחות מוכר, לא איזו אגדת ילדים מפורסמת, אלא סיפור על סוסה מיוחדת בשם 'סוסת הערבה'.

"מסופר שם על סוסה מדהימה שכישרונה בריצה יוצא דופן, מה שגורם לאנשים רבים לרצות בה. בעקבות כך הסוסה מתנתקת באכזריות ממשפחתה אשר בערבה, ועוברת בין המון בעלים, שכל אחד מהם מענה אותה בדרכו כדי להרוויח עוד כסף מתחרויות מרוץ.

"כל זה קורה עד שמגיע אינדיאני שבאמת אוהב אותה, ומבין שהכישרון שלה בעיקר פוגע בה והופך אותה לאומללה, ולכן, למרות שיכל להרוויח ממנה הרבה כסף, הוא חותך לה גיד ברגל והופך אותה לבלתי אטרקטיבית כסוסת מרוץ. לאחר מכן הסוסה חוזרת למשפחתה בערבה, ומסיימת את חייה באושר.

"אני ממש זוכר איך התרגשתי כשקראתי את הספר הזה כילד, וכמה התעצבתי מתאוות הבצע האנושית, ומצד שני התרגשתי מגדולת הנפש של מי שהציל אותה. כבר כילד הבנתי שיש לנו אפשרות בחירה בין טוב לרע, והאדם, כמו שהוא יכול לעשות מעשים מופלאים וגדולים, כך הוא יכול ליפול למקומות נמוכים ורעים מאוד".

ניצוץ של יהדות

"לבחור נקודת אור אחת ביהדות זה דבר בלתי אפשרי, שהרי מדובר באינספור נקודות אור שמתחברות יחד לאור גדול. עם זאת אני יכול לומר שאני מאוד מתחבר לפרשנות הרוחנית של התורה, לתורת הנסתר, למשמעויות הרוחניות של כל מילה, פסוק או מצווה בתורה.

"כשאני שומע פרשנות שמרגשת אותי, אני מרגיש שמתחולל בי שינוי פנימי, אני מוצף ומרגיש שמחה וחיבור למשהו הרבה יותר גדול ממני. אני אוהב לעוף גבוה במחשבתי, ולא פעם מצליח למצוא היגיון בדברים שלא היו ברורים לי לפני כן".

ניצוץ של השראה

"הבעל שם טוב הוא דמות יהודית שמעוררת בי השראה. עולם החסידות, הבחירה באהבה כדרך חיים, החיבור בין עולם המעשה לעולם המיסטי, והיסודות והרעיונות החדשים שהכניס הבעש"ט לתוך עולם היהדות, שעד אז היה יחסית סגור ושמרני, הם דברים מדהימים בעיני.

"בזכות הבעש"ט וחבריו מצאו יהודים רבים את מקומם בעם ישראל. סיפורי החוכמה שלו ומוסרי ההשכל מהווים אור לגויים עד היום. עם זאת, החשש שלי הוא מעסקנים שלוקחים את חכמת הקבלה למקום מסחרי, למקום שאינו ראוי לה, ובשם היהדות מפיצים חצאי אמיתות. כשמוצאים את הרב הנכון והחכם שיודע מה אפשר ללמד ומה עדיין לא, אדם שמבין כי הדור שלנו צמא ומוכן לקבל רוחניות ברמה גבוהה, אז הלימוד הופך לעונג צרוף".

ניצוץ של עשייה

"בימים אלה אני עובד על אלבום חדש שיורכב מיצירות שכתבתי, ובמקביל ממשיך להקליט את פרויקט 'שירת רבים' הרביעי במספר, שבו יחד עם אומנים שונים אנחנו מקליטים שירים מהמקורות היהודיים עם לחנים ישנים וחדשים ובעיבודים עכשוויים. כמו כן אני עובד על תערוכת ציורים חדשה שאציג בעזרת ה' בישראל ובניו יורק.

"המקום האמוני נוכח חזק בשירי מאז ומתמיד, לעיתים באופן עקיף ולפעמים ישיר. למשל, לפני כשנתיים הופענו בפעם הראשונה במופע סליחות בקיסריה, וזו הייתה חוויה מרוממת נפש. בעזרת ה' ביום ראשון הקרוב נופיע עמיר בניון ואני בהיכל התרבות בתל אביב, במופע סליחות משותף, שבו נארח את ישי ריבו הנפלא. השירה היא דרך נפלאה לבקש סליחה. הרטט המוסיקלי הזה, שהוא בעצם השפה של הלב, נוגע בכל מיתר בגוף, עד שגם לב קשה מתרכך".  

ניצוץ של מצווה

"מצוות הצדקה מאוד קרובה ללבי. הידיעה שכולנו רקמה אנושית אחת חיה, מחוברים וקשורים זה לזה, ולכן כשלאחד טוב והוא זכה, הוא צריך לחלוק עם האחר, להיטיב עם אנשים ולשמח אנשים דרך נתינה, זו זכות גדולה בעיני. אגב, במקרה של נתינה אמיתית, אני לא בטוח מי שמח יותר - הנותן או המקבל.

"מאוד נוכחת בי ההבנה ששום דבר בעולם הזה הוא לא באמת שלנו, מלבד המצוות שזכינו לעשות. ושכאבו של אדם בעיר אחרת או במקום אחר בעולם נוגע גם בי, זו מצווה מאד חברתית, אנושית, ונוגעת ללב. כשהיא באה ממקום טהור היא גם מנקה את האדם מאגו וממחשבה של 'כוחי ועוצם ידי', ובעצם קיומה כבר מתגמלת את הנותן בהבנה עד כמה שפר עליו גורלו".

ניצוץ של שבת

"השבת היא הכתר, אני מחכה לה כל השבוע. כבר עם כניסתה הבית נצבע באור אחר, זך יותר, נעים יותר. ריח החלות והבישולים מציף את הבית המצוחצח, ומכניס את כל המשפחה לאווירה שונה. הקידוש, שולחן השבת, הזמירות והסיפורים, האורחים שמגיעים ממקומות שונים בארץ ובעולם, שכל אחד מספר על חוויותיו, תובנותיו וחלומותיו, נותנים תחושה עילאית.

"מטעמיה של רעייתי, שמבחינתי אין דבר שישווה לזה, גם לא מסעדת גורמה, החיבור המיוחד עם המשפחה כשכל אחד מנער מעליו את טרדות השבוע ומגיע במצב תודעתי אחר לשולחן השבת, זה עונג שבת אמיתי".